ואיל משארקה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8267/98 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש כב' השופטת א' פרוקצ'יה המערער: ואיל משארקה נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: א' בניסן תש"ס (6.4.2000) ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 22.10.98 בת"פ 506/97 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אסא, ס' ג'ראח, י' כהן בשם המערער: עו"ד יורם רם בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער הורשע על פי הודאתו לאחר שמיעת חלק מהראיות, בעבירות של נסיון לאינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: החוק), וכן בעבירה של מעשה מגונה בכוח בקטינה, לפי סעיף 348(ב) לחוק. נסיבות המקרה הן חמורות. המערער פגש במתלוננת, קטינה שהיתה בעת המעשה כבת שמונה, שעה ששיחקה עם ילדים אחרים, הרחיק את הילדים, נטל את הקטינה וניסה לבצע בה מעשה אונס. המערער כמעט והשלים את זממו, ורק עקב התנגדותה וצעקותיה של הקטינה לא עלה בידי המערער לבצע מעשה של אונס ממש. בית המשפט המחוזי גזר על המערער, בדעת רוב, עונש של שש שנות מאסר, מהן שלוש וחצי שנים מאסר בפועל והיתרה על תנאי. דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי סברה שיש להחמיר יותר עם המערער. בערעורו לפנינו טען בא-כוחו של המערער כי העונש שנגזר על מרשו אינו מביא בחשבון את נסיבותיו המיוחדות. המערער ביצע את העבירה בהיותו בן שמונה עשרה, שאך יצא מגדר קטין, ואין לו כל עבר פלילי. בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי נפרשה יריעה הנוגעת לרקע המשפחתי שהוא, לטענת הסניגור רקע קשה בשל השתייכות המשפחה ל"שכבה סוציו-אקונומית נמוכה". הסניגור טען עוד, כי עקב רקע זה לא ניתנה למרשו הזדמנות נאותה להתמודד עם קשיי החיים, וכי יש להקל עמו ולתת לו הזדמנות לקבל טיפול נאות מחוץ לכתלי הכלא. שקלנו את טענות הסניגור, אך לא מצאנו בהן הצדקה להקל בעונשו של המערער. גם אם מביאים בחשבון את גילו הצעיר של המערער ואת עברו הנקי, העונש שהוטל עליו אינו חמור כלל ועיקר בהתחשב בעבירות בהן הורשע. המעשה אשר סיכן את שלומה של קטינה רכה בשנים, שיצאה לתומה לשחק בשדה הוא מעשה מחריד, וקשה לאמוד את הפגיעה החמורה שנגרמה לאותה קטינה עקב מעשהו של המערער. יש להניח שאלמלא הנסיבות האישיות אשר הובאו בפני בית המשפט קמא בתסקיר שירות המבחן, היה העונש שנגזר על המערער חמור פי כמה. מתסקירי שירות המבחן התברר כי משך תקופה ארוכה התקשה המערער להתמודד עם הבנת חומרת מעשיו. עקב מצבו זה אף טרם הוגדרה בכלא רמת מסוכנותו ולא ניתן היה אף לשחררו לחופשות. יתרה מזו, עקב התייחסותו, לא ניתן היה עד כה לסייע לו מבחינה טיפולית. בדיון היום נמסר לנו, כי נראים ראשיתם של סימנים המצביעים על תהליך של הפנמת חומרת המעשים. בנסיבות אלה, ייתכן שניתן יהיה להעניק למערער טיפול שהוא זקוק לו במסגרת כתלי הכלא. מכל מקום, נוכח אופיו וחומרתו של המעשה שעשה המערער איננו רואים כי העונש שהוטל עליו הינו מוגזם ומצדיק את התערבותנו. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, א' בניסן תש"ס (6.4.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98082670.N03 חכ/