טימור קוביאקוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8266/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8266/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: טימור קוביאקוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן על ידי כב' השופט פינקלשטיין יום 27.8.2006 בתיק פלילי 5027/06 תאריך הישיבה: כ"ד בחשון התשס"ח (05.11.07) בשם המערער: עו"ד רועי קרן בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט פינקלשטיין) בת"פ 5027/06 ביום 27.8.2006. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירת הריגה בתאונת דרכים קשה עד מאוד, כפי שיפורט להלן, ולכך נצטרפו עבירות של חבלה חמורה, נהיגה במהירות מופרזת ובלתי סבירה, עבירת תנועה בדרך מחולקת והפרת חובת חגירה של חגורת בטיחות – עבירות לפי חוק העונשין, פקודת התעבורה ותקנות התעבורה. המערער נדון לשבע שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה ל-20 שנים. ב. על פי כתב האישום נהג הנאשם ביום 2.7.2005 בכביש בין עירוני דו-מסלולי בעל נתיב אחד לכל כיוון, שהמהירות המותרת בו 80 ק"מ. הוא עקף רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף, בנסיעה של 160 מטר במסלול הנגדי, במהירות שאינה פחותה מ-123 קמ"ש, ותוך השמעת מוסיקה בעוצמה גבוהה. רכב שאותו עקף צפר לו והחל לרדת לשוליים כדי לאפשר לו לעבור, והמערער הניף ידו לעברו בתנועת זלזול. אך משהשלים עקיפתו, ונוכח מהירותו הגבוהה, סטה שמאלה, עבר את קו ההפרדה הרצוף תוך חסימת המסלול הנגדי, והתנגש ברכב דיהטסו שבא ממולו, אשר בשל סטייתו התנגש ברכב שבא מאחוריו. נהרגו נהגת רכב הדיהטסו ונפצעו שלושת נוסעיו וכן שני נוסעי מכונית פג'ו-205 שבאה מאחור. כן נהרגו שלושה בני אדם שנסעו ברכב בו נהג המערער. ג. (1) בית המשפט קמא עיין בתסקיר שירות המבחן ותיאר רקע משפחתי מורכב, ותחילת מעורבות עבריינית בגיל נעורים. עם זאת שירת המערער כנמסר שירות מלא בצה"ל ואחר כך עבד בספָּרות. נמסר כי המערער נוטל את האחריות לאירוע, סובל מהפרעות פוסט-טראומטיות ושרוי במצוקה נפשית; בעתיד יזדקק למענה טיפולי. (2) בית המשפט שמע במסגרת פרשת העונש בני משפחה ומקורבים של קרבנות התאונה שהעידו על סבלם הרב, וגם עד מטעם המערער. (3) עוד עיין בית המשפט בגליון הרשעות התעבורה של המערער וכן ברישומים פליליים מגיל 13 (עבירות רכוש) ובכתב אישום בבית משפט השלום בעכו בהחזקת רכוש צה"ל החשוד כגנוב (לימים הורשע בו המערער – ראו להלן). (4) בגזרו את הדין ציין בית המשפט, כי ההפקרות בכבישים מצדיקה גזרי דין מחמירים, ונוכח נסיבות העבירה, הנהיגה הפרועה והעבריינית וריבוי הנפגעים ראה ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי ולהעדיפו על נסיבות אישיות שאותן מנה, ועל כן הושתו העונשים כאמור מעלה. ד. (1) בערעור ובפנינו נטען על ידי הסנגור המלומד, כי לא ניתן משקל די הצורך ללקיחת האחריות על-ידי המערער ולנסיבותיו האישיות וכן לשירותו כלוחם, לרבות בעת מלחמת לבנון השניה, לה גויס בצו חרום; עוד נטען באשר לחסכון הזמן השיפוטי בהודאה, ולפגיעות שספג המערער אף הוא בתאונה. נאמר גם כי נפגעו סיכויי שיקומו, כיוון שבית הסוהר השיקומי חרמון מוגבל לאסירים שנדונו לתקופת של עד חמש שנים; ועל המערער לעבור טיפולים פוסט-טראומטיים. כן נתבקש קיצור תקופת הפסילה. הוצג בפנינו אישור מפקדו של המערער באשר לתפקודו כראוי בעת מלחמת לבנון השניה. (2) לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, לפיו התנהגותו של המערער במאסר נאותה, ויתכן שישולב בהמשך במסגרת שירות בתי הסוהר בקבוצת טיפול בבית סוהר חרמון לנהגים המעורבים בתאונות דרכים; זאת – לאחר שימלא התחייבות עבודה בעקבות קורס שעבר בבית הסוהר הנוכחי. (3) באת כוח המדינה ציינה כי המערער זילזל בכל חוקי התנועה, ברף הגבוה של עבירת ההריגה, וכי כל מרכיבי ההתנהגות המקלה ראש בחיי אדם, למעט נהיגה בשכרות, נתקיימו כאן. עבירות התנועה הקודמות של המערער מרובות, ותוצאות התאונה קשות מנשוא – הרוגים ופצועים; לשיטתה, אין להפסיק להאמין בענישה מרתיעה, ויש לומר כי לחיי אדם ולבריאות ילד קטן יש מחיר. הודגש מצבו הרפואי הקשה ביותר של התינוק שנפצע בתאונה, בה נהרגה אימו ונפגעו גם אחותו ודודתו. עוד הפנתה לכך שלאחר התאונה נגזר דינו של המערער בתיק הנזכר בבית משפט השלום בעכו לשמונה חודשי מאסר בחופף, ומדובר בהחזקת רכוש של צה"ל. במהלך הדיון בערעור נמסרו לנו מכתבים מאת בני משפחות של הקרבנות, המתארים את סבלם ואת רגשותיהם, ומבקשים שלא להיעתר לערעור. ה. (1) לאחר העיון איננו רואים מקום להיעתר לערעור. כבר חזרנו פעמים רבות על צרכי המאבק בתאונות הדרכים, שבית משפט זה – כבתי המשפט האחרים – אמון עליהם. אכן, אין לכחד כי העונש שהושת על המערער אינו קל, ונמצא ברף גבוה של ענישה בעבירות הריגה בתאונות דרכים. ואולם, המקרה דנא גם נמצא ברף גבוה במיוחד מבחינת חומרתו, על ההיבטים האפשריים השונים: ראשית, העבירה עצמה – נסיעה במהירות של 40 ק"מ מעל למותר, קרי 123 קמ"ש, תוך עקיפה מעבר לקו הפרדה, תוך שאין המערער והנוסעים חגורים. צירוף כל אלה, למרבה הצער, מועד ביותר לפורענות. שנית, התוצאות האיומות – ארבעה הרוגים, ופצועים שבהם הילד שאימו נהרגה והסובל מפגיעה מוחית, וישא את חותם התאונה כל ימיו, ולבנו עם המשפחות; שלישית, עברו התעבורתי של המערער, שחרף גילו הצעיר, איננו מבוטל. המערער קיבל רישיון נהיגה בשנת 2000. נרשמו לחובתו 11 עבירות וביניהן נהיגה במהירות של 41 ק"מ מעל למותר בדרך בין עירונית, אי עצירה בתמרור עצור, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף ונהיגת רכב בשכרות, ובין היתר הוטלו עליו שתי פסילות. לכך מצטרפת העובדה שבהסדר טיעון בת"פ 3445/05 בבית משפט השלום בעכו, נדון המערער, לאחר גזר הדין, בהסדר טיעון למאסר בפועל של שמונה חודשים בחופף למאסר בתיק זה (מלבד מאסר על תנאי). בכך, במובן הרעיוני, זכה בהסכמת המדינה להקלה מסוימת בעונש, ואין מקום להכביר מלים. כל אלה מטים את הכף לעבר אי התערבות בעונש, לאחר שבית המשפט קמא שקל גם את הנסיבות האישיות שראוי היה להידרש אליהן. (2) נוסיף: הפרקליטה המלומדת ציינה – כאמור – כי אין להרים ידיים במאבק בתאונות דרכים באשר לרכיב ההרתעה; סבורה היא כי עונשים חמורים ירתיעו עבריינים. אנו מקוים שאכן כך, ובכל מקרה יש משמעות גם לעניין הגמול, ולא נוכל להתעלם הימנו. לא נמצאה עדיין דרך סבירה יותר למאבק בתאונות מאשר ענישה של ממש, לרבות בהרחקת העבריינים על-ידי פסילה, ולא ראינו איפוא להתערב בכל רכיבי העונש. (3) איננו נעתרים איפוא לערעור. ניתנה היום, כ"ה חשון התשס"ח (6.11.07) המשנה לנשיאה שופט שופט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06082660_T01.doc מה מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il