עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית ע'י חגי אבי נ. מדינת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8257/00 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרת: עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב: משרד המשפטים תאריך הישיבה: כ"ו באדר תשס"א (21.3.01) בשם העותרת: עו"ד חגי אביאל בשם המשיב: עו"ד שי ניצן עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין העותרת שלפנינו, עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית, מבקשת מאיתנו כי נורה את המדינה להפסיק וליישם המלצות דו"ח שהוגש בחודש יולי 2000 בידי ועדה שמונתה לדבר, דו"ח שעניינו אופן תיפקודן של הוועדות הפסיכיאטריות. אותה ועדה מונתה לבדוק את אופן תיפקודן של הוועדות הפסיכיאטריות, נוכח ביקורת שנמתחה בפסיקה ובידי אחרים העוסקים במקצוע על דרך תיפקודן של אותן וועדות. הוועדה מונתה בחודש ספטמבר 1998, חבריה היו אנשי פרקליטות ומומחים של משרד הבריאות, ולאחר ששמעה עדים ונדרשה לשאלות שלעניין, הגישה, כאמור, בחודש יולי 2000, דו"ח הכולל שורה ארוכה של המלצות, חלקן המלצות לתיקוני חקיקה וחלקן המלצות לשיפורים והסדרים מינהליים שאינם מחייבים תיקוני חקיקה. טענותיה של העותרת נחלקות לשתי כיתים. הכת האחת כוללת טענות הנסבות על הרכבה של הוועדה - הרכב שהיה פגום, לטענתה - על-כך שחברי הוועדה היו נגועים בחוסר תום-לב ועל עוד טענות כיוצא באלו שעניינן הליכי הוועדה עד לכתיבת מסקנותיה. כת הטענות האחרת עניינה המלצות הוועדה לגופן. אשר לכת הטענות הראשונה: טענות אלו שומה היה על העותרת להעלות לפני תחילת עבודתה של הוועדה, או סמוך לאחר תחילת עבודתה, לא נוכל לקבל כי העותרת תחשה במשך כשנתיים ימים, וכי רק לאחר סיום הליכי הוועדה תעלה את טענותיה לפני בית-המשפט. טוענת העותרת כי כבר בעת שהיו הליכים תלויים ועומדים לפני הוועדה העלתה טענות אלו ואחרות ובהן, למשל, טענה המכוונת עצמה נגד כשירותו של אחד מחברי הוועדה לשמש חבר הוועדה. אפשר שכך היה, ואולם משלא נענתה למישאלתה והוועדה המשיכה בפעולתה למרות השגותיה של העותרת, שומה היה עליה לפנות לאלתר לבית-המשפט ולא להחשות ולטעון נגד מסקנות הוועדה רק לאחר הינתנן. העותרת החמיצה את המועד להעלות טענות מן הכת הראשונה, ואנו דוחים את טיעוניה אלה. אשר לכת הטענות השניה: הוועדה לא היתה אלא ועדה שנועדה להמליץ המלצות, והרשויות המוסמכות רשאיות היו - ורשאיות הן אף כיום - לאמץ המלצות אלו ואחרות ולדחות המלצות אלו ואחרות. לא ההמלצות הן הפוגעות בעותרת אלא יישומן של ההמלצות. מכאן שעל העותרת לתקוף, אם רצונה בכך, לא את ההמלצות אלא את יישומן של ההמלצות. באשר ליישום, העותרת תוקפת בטיעוניה את יישום כל ההמלצות כולן, כמו המדובר בהמלצות העשויות מיקשה אחת. ולא היא. על העותרת לבדוק ולבחון את היישומים אחד לאחד, ואם יישומה של המלצה פלונית אינו נראה בעיניה, נטל הוא המוטל עליה לכתוב אל הרשות המוסמכת ולהציג את השגותיה על אותו יישום. הרשות המוסמכת, חזקה עליה כי תידרש לטיעוני העותרת לגופם ותשיבנה דבר. אחר כל אלה, ואם תשובתה של הרשות המוסמכת לא תיראה לה לעותרת, תהא העותרת זכאית לפנות בטרוניה לבית-המשפט בדרכן הראויה של עתירות המוגשות לבית-המשפט הגבוה לצדק. סוף דבר: מן הטעמים שמנינו לעיל אנו מחליטים לדחות את העתירה. היום, כ"ו באדר תשס"א (21.3.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00082570.G03