נצר בן חסן נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8253/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8253/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. נצר בן חסן 2. סלוה נסאר נ ג ד המשיבים: 1. משרד הפנים 2. משרד לבטחון פנים-משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד פנחס ברזילי בשם המשיבים: עו"ד אבינעם סגל-אלעד פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: זו עתירה להורות למשרד הפנים (להלן: המשיב) להעניק לעותר 1 (להלן: העותר), תושב הרשות הפלסטינית, מעמד בישראל במסגרת בקשה לאיחוד משפחות, לאור נישואיו לעותרת 2, אזרחית ישראלית (להלן: העותרת). רקע עובדתי 1. העותר הוא תושב הרשות הפלסטינית אשר התחתן עם העותרת שהינה אזרחית ישראלית, תושבת רהט. בחודש ספטמבר 1999, מיד לאחר נישואיהם, הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח נישואיו לעותרת. בקשת העותר אושרה, ולאחר תקופה בה קיבל היתרי שהייה מסוג מת"ק, ניתן לו מעמד מסוג א/5, בהיתרים המתחדשים מידי שנה. היתרים אלה הוארכו מספר פעמים ברצף, עד ליום 2.5.06. 2. בשנת 2006, ניתנה המלצה מטעם גורמי הביטחון בישראל שלא להאריך את אישורי השהייה של העותר בישראל בשל סיבות ביטחוניות. ביום 4.10.06 זומנו בני הזוג ללשכת המשיב בבאר שבע, שם נאמר להם כי על העותר לצאת מן הארץ לאלתר, ונמסר להם כי בקשתם לאיחוד משפחות נדחתה נוכח נתונים המצויים בידי המשיב מהם עולה כי בני משפחה מדרגה ראשונה של העותר מעורבים בפעילות טרור. 3. בעקבות החלטה זו של המשיב, הוגשה העתירה שלפנינו. עם הגשת העתירה, באוקטובר 2006, ניתן צו ארעי המכוון אל המשיבים, והמורה להם להימנע מגירוש העותר מן הארץ עד למתן החלטה אחרת. טענות הצדדים 4. לטענת העותר, לא נערך לו כל שימוע, ולא ניתנה לו זכות ערעור על החלטת המשיב לגרשו לאלתר מישראל. לדבריו, הוא שהה בישראל כדין בשנים 1999 עד 2006, נבדק בדיקות בטחוניות על ידי הגורמים הרלבנטיים במשך תקופה זו, ולא נמצא בו כל דופי. הוא והעותרת הקימו משפחה, רכשו מגרש ועליו הם מקימים את ביתם. לדבריו, גירושו מן הארץ יפגע בזכותו הבסיסית לקיים תא משפחתי יציב ומאוחד, אותו הוא מקיים במשך 7 שנות שהותו כדין בישראל. עוד מציין העותר, כי הוא קשור במחוייבויות כלכליות ותעסוקתיות בישראל, ולא ניתן לנתקו ממרכז חייו כהרף עין בלא שיש למשיבים כל הוכחה כי הוא אכן קשור לפעילי טרור. 5. בעמדתם הראשונית, בקשו המשיבים לדחות את העתירה. לטענתם, גורמי הביטחון ביססו את עמדתם על מעורבותם של בני משפחתו מדרגה ראשונה של העותר בפעילות טרור. לדבריהם, הענקת מעמד בישראל לצורך איחוד משפחות כפופה לטעמים שבטובת הציבור, והגנה על שלום הציבור ובטחונו. שר הפנים מוסמך שלא ליתן אשרת שהייה בישראל למי שאינו זכאי לה על פי הדין, על אחת כמה וכמה אם נשקפת ממבקש המעמד סכנה כלשהי לציבור בישראל. העותר מהווה סכנה כזו לאור קשרי המשפחה שלו עם גורמי טרור. המשיבים טענו עוד, כי בית משפט זה כבר הכריע בעבר כי בסמכות המשיבים לדחות בקשות לקבלת מעמד בישראל מטעמי ביטחון הנעוצים בקרובי משפחה של מבקשי המעמד, המהווים סיכון לתושבי ישראל. דוגמא לכך היא בג"צ 9085/04 נאשף נ' שר הפנים (לא פורסם, 6.1.2005). על כן, נטען, כי לא נפל פגם בהחלטת הגורם המוסמך שלא להאריך את היתר השהייה הזמני של העותר בישראל. ההליכים בעתירה 6. ביום 3.6.09 נדונה העתירה בהרכב, ובמסגרת הדיון, עיין בית המשפט בחומר חסוי וביקש הבהרות מנציגי הרשות המוסמכת. בעקבות הדיון, ניתנה החלטתנו אשר במסגרתה הביעו גורמי הביטחון נכונות לשקול מחדש את עמדתם, והעותר מצידו הודיע כי יקבל על עצמו כל תנאי הכרוך בניתוק קשר מוחלט עם אחיו ויתר בני משפחתו השוהים בעזה, ככל שהדבר יידרש כתנאי להמשך שהותו בישראל עם משפחתו. כן הודיע, כי יהיה מוכן להסתפק בקבלת אישורי שהייה עיתיים מחוץ להליך המדורג, ובלבד שלא יורחק מישראל. 7. ב-10.6.09 הודיעה המדינה כי בעקבות הערות בית המשפט, ולאחר בחינה נוספת של הנושא על ידי הגורמים המקצועיים, היא החליטה לאפשר לעותר להמשיך לשהות בישראל באמצעות היתרי מת"ק מתחדשים, שיינתנו מעת לעת לששה חודשים בכל פעם. הסדר זה כפוף לחתימת העותר על התחייבות לפיה יימנע מיצירת קשר כלשהו עם בני משפחתו השוהים ברצועת עזה. כן ביקשה המדינה להבהיר כדלקמן: "אם העותר יפר את ההתחייבות האמורה ו/או יתקבל מידע בטחוני אחר בעניינו של העותר, המשיבים שומרים על זכותם לבטל או לא להאריך את היתר המת"ק". על רקע הודעה זו, בשל הענין להכרעה. הכרעה 8. בנסיבות ענין זה, העותר שוהה בישראל במסגרת איחוד משפחות מאז 1999, ומעמדו בישראל הוכר כדין עד 2006, שאז נשלל ממנו ההיתר הזמני עקב קיום מניעה בטחונית עקיפה הקשורה במעורבות בני משפחתו בעזה בפעולות טרור. אין מידע בטחוני ישיר כלפי העותר, המעלה חשש לסיכון ישיר כלשהו מפניו. בפסיקת בית משפט זה בבג"צ 7444/03 דקה נ' שר הפנים (לא פורסם, 22.2.2010) (להלן: פרשת דקה) עמד בית המשפט על קווי שיקול הדעת העיקריים שעל הרשות המוסמכת לשקול בנסיבות בהן חלה מניעה בטחונית עקיפה ביחס לאדם השוהה שנים רבות בישראל במסגרת איחוד משפחות, מאחר שמתברר לאחר זמן כי בני משפחה קרובים לו, המצויים באזור, מעורבים בפעילות טרור. באותה פרשה נותחו השיקולים העיקריים העומדים ברקע חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה) לצורך ענין זה, ונקבע, כי יש לפרש את הוראותיו על רקע ההתנגשות הערכית שבין הזכות למשפחה העומדת לתושבי הארץ להתאחד עם בני זוגם מהאזור, לבין שיקולי בטחון תושבי ישראל. האיזון בין שני שיקולים נוגדים אלה צריך לבוא על ביטויו בפרשנותו וביישומו של חוק הוראת השעה. פסק הדין מוסיף ומנתח את הוראות המעבר שבסעיף 4 לחוק זה, הנמנות על החריגים לאיסור על מתן מעמד לבן זוג מהאזור אשר מאפשרים, בתנאים מסוימים, מתן היתר ישיבה בישראל לבן זוג מהאזור לצורך איחוד משפחות לאחר המועד הקובע. תכליתן של הוראות המעבר לקיים את הזכות למשפחה של בן הזוג הישראלי בנסיבות המקימות אינטרס הסתמכות וציפייה לגיטימיים, תוך התייחסות לשיקולי בטחון רלבנטיים למבקש המעמד. אחד המצבים המקימים ציפייה לגיטימית כזו היא כאשר בן זוג מהאזור שוהה בישראל כדין במסגרת איחוד משפחות קודם למועד הקובע על פי חוק הוראת השעה. במקרה כזה, רשאי הגורם המוסמך להאריך את תוקף רשיון הישיבה שהיה בתוקף ערב תחילתו של החוק, בהתחשב, בין היתר, במניעה בטחונית (סעיף 4(1) לחוק הוראת השעה). ביישום הסדר המעבר, המאפשר להאריך תוקף היתר ישיבה למי שישיבתו הותרה קודם למועד הקובע לצורך איחוד משפחות, יש להכריע בשאלת היחס בין הציפייה הלגיטימית של בן הזוג תושב ישראל לממש את זכותו למשפחה, לבין היקפה ועוצמתה של המניעה הבטחונית הקיימת ביחס לבן הזוג מן האזור. משמעות המניעה הבטחונית מוגדרת בסעיף 3ד לחוק הוראת השעה. על פי הגדרה זו, סיכון בטחוני הנשקף מבן משפחה של מבקש היתר עשוי להוות אף הוא מניעה בטחונית ביחס למבקש המעמד. בהערכת גודל הציפייה של מבקש ההיתר על פי הוראת המעבר בסעיף 4 לחוק הוראת השעה, אין הרי מי שכבר קיבל היתר בעבר, ויושב עם משפחתו בישראל (סעיף 4(1) לחוק הוראת השעה), כמי שהגיש בקשה למעמד אשר טרם ניתנה בה החלטה עובר לכניסתו לתוקף של החוק, שציפייתו לקבלת מעמד בישראל מצויה ברמה נמוכה יותר (סעיף 4(2) לחוק הוראת השעה). ככל שהציפייה לקבלת היתר על פי הוראת המעבר גבוהה יותר, כך המניעה הבטחונית הנדרשת לצורך מניעת מתן ההיתר או חידושו צריכה להיות בעלת עוצמה גבוהה יותר. לענין זה, אין הרי מניעה בטחונית ישירה, שעניינה סיכון ישיר הנובע ממבקש ההיתר עצמו, כמניעה בטחונית עקיפה, הנובעת מסיכון שמקורו בקשרי משפחה של מבקש ההיתר עם פעילי טרור (סעיף 3ד לחוק הוראת השעה). לצורך מניעת חידוש היתר שהייה שניתן לתושב אזור בעבר, קודם לכניסת החוק לתוקף, נדרש אינטרס בטחוני בעל עוצמה מיוחדת במקבילית הכוחות בה מתמודדים האינטרס לאיחוד משפחות מול המניעה הבטחונית. ככל שהציפייה לאיחוד משפחות גדולה יותר, כך נדרשת מניעה בטחונית בעלת משקל ממשי כתנאי לאי חידוש היתר השהיה שניתן בעבר, ולהפך – ככל שהציפייה לאיחוד משפחות מצויה ברמה נמוכה יותר, כך ניתן להסתפק במניעה בטחונית ברמה פחותה כתנאי לאי מתן ההיתר. וכך נפסק בפרשת דקה (פסקה 42 לפסק דיני): "אל מול המניעה הבטחונית הישירה או העקיפה, על הרשות להעריך במקרה הקונקרטי את משקלה של הפגיעה בזכות למשפחה, בשים לב למלוא הנתונים הרלבנטיים לענין. ככל שהפגיעה בזכות למשפחה מתעצמת, כך נדרש כי משקל הסיכון הנשקף ממבקש ההיתר, בין סיכון ישיר ובין סיכון עקיף, יהיה רב יותר. כשם שעוצמת הפגיעה בזכות למשפחה אינה אחידה במצב של בקשה להארכת תוקף היתר שניתן בעבר לאיחוד משפחה, לעומת בקשה להיתר חדש שטרם אושרה בעבר, כך עוצמת הסיכון הבטחוני אינה אחידה במצב של סיכון בטחוני ישיר לעומת סיכון בטחוני עקיף הנשקף ממבקש ההיתר. את השקלול הראוי בין הערכים הנוגדים יש לעשות בזהירות רבה. איזון ראוי ביניהם עשוי להצדיק במקרים מתאימים נקיטה באמצעים מידתיים להשגת התכלית הבטחונית שאינם כרוכים במניעה מוחלטת של איחוד משפחות, ומאפשרים את קיומו בכפוף לתנאים שונים כגון – מתן היתרים זמניים קצרי מועד המאפשרים מעקב רצוף על דרך התנהלותם של בני הזוג והמשפחה, הצבת תנאים מגבילים ביחס להמשך קיום קשרים עם בני משפחה המעורבים בטרור, מניעת ביקורים באזור, פיקוח ומעקב רצוף של הרשויות, וכיוצא באלה". 9. בענייננו, מדובר בעותר אשר שהה כדין בישראל במשך 7 שנים במסגרת איחוד משפחות. ציפייתו לחידוש היתר הישיבה שלו בישראל במסגרת איחוד המשפחות עם בת זוגו הישראלית, על פי סעיף 4(1) לחוק הוראת השעה, היא בעלת עוצמה ניכרת. אין בעניינו כל מניעה בטחונית ישירה. עם זאת, קיימת בעניינו מניעה בטחונית עקיפה בשל קשרי משפחה שיש לו עם פעילי טרור בעזה. אין להקל ראש בקיום מניעה בטחונית עקיפה זו. יחד עם זאת, מדובר במניעה בטחונית הנובעת מקשרי משפחה, שעוצמתה במדרג סוגי המניעויות הבטחוניות אינה גבוהה ביותר. 10. בנסיבות אלה, נכון עשה הגורם המוסמך כאשר התיר לעותר המשך שהייה בישראל במסגרת איחוד משפחות באמצעות היתרי מת"ק מתחדשים אשר ינתנו ל-6 חודשים ויחודשו מעת לעת. הסדר זה כפוף לתנאי כי העותר יתן התחייבות חתומה, לפיה יימנע מיצירת קשר כלשהו עם בני משפחתו השוהים בעזה. חידוש היתרי המת"ק כפוף גם לכך שהעותר לא יפר את התחייבויותיו, וכי לא יתקבל מידע בטחוני אחר בעניינו. על העותר להיות ער לכך שהמשך שהייתו בישראל מותנה בניתוקו המוחלט מבני משפחתו בעזה, ובהקפדתו להתרחק מכל קשר ומעורבות שהיא בעניינים בעלי אופי בטחוני. ההיתרים המתחדשים מעת לעת יאפשרו מעקב ראוי של הרשות המוסמכת, לבל ייעשה שימוש לרעה בהיתרי השהייה המתחדשים בישראל. הפתרון המוצע מאזן בדרך ראויה את המתח הקיים בין הזכות למשפחה לבין המניעה הבטחונית, בהתאם לעוצמות היחסיות של אינטרסים נוגדים אלה, על רקע הנסיבות המיוחדות למקרה זה. על בסיס ההסדר המוצע על ידי המשיב, ובכפוף לתנאיו, נושא העתירה בא על פתרונו הראוי. לפיכך, נראה כי העתירה נתמצתה ודינה להידחות. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בניסן התש"ע (‏13.04.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06082530_R12.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il