מוחמד אסמעיל סעיד סאלח נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8252/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: מוחמד אסמעיל סעיד סאלח נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין השופט א' שטיין: במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטולה של הוראה בדבר סילוק מבנה חדש אשר הוצאה לפי סעיף 4 לצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה והשומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018, ואשר נחתמה ביום 28.11.2021 ונמסרה לעותר באותו יום באמצעות הדבקה על המבנה נושא ההוראה (להלן, בהתאמה: הוראת הסילוק ו-צו סילוק מבנים יו"ש). העובדות הנדרשות לענייננו אינן במחלוקת. במועד שאינו ידוע למשיבים, ולטענת העותר בשנת 2019, החל העותר בהקמת מבנה ללא היתר בניה באתר העתיקות המוכרז "חרבת נג'ר" (להלן: המבנה). ביום 12.7.2021 נמסרה לעותר התראה להפסקת הרס עתיקות מתוקף הצו בדבר חוק העתיקות (יהודה והשומרון) (מס' 1166), התשמ"ו-1986 (להלן: התראת העתיקות), ובה נאמר כי עליו להשיב את המצב לקדמותו באופן מיידי. אעיר כי לטענת העותר אנשי המינהל האזרחי אשר מסרו לו את התראת העתיקות, ואף השוטרים שנלוו אליהם, הודיעו לו כי מלבד הריסת מבנה השירותים, הגדר, ועקירת מספר עצים, הוא אינו נדרש להרוס משהו נוסף, וכי אינו נדרש להרוס את המבנה מושא העתירה – זאת, לדבריו, מאחר שהמבנה מרוחק מהמיקום של העתיקות ומהאתר הארכיאולוגי – וכי עליו להגיש בקשה להיתר בניה ללשכת התכנון במנהל האזרחי לשם קבלת היתר בנייה. טענה עובדתית זו נטענה בעלמא, ללא אסמכתאות כלשהן, והוכחשה על-ידי המשיבים; ומשכך, איני רואה לנכון להתייחס אליה (ראו: בג"ץ 4114/20 יאסין נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 12 והאסמכתאות שם (16.9.2020)). ביום 28.7.2021, הווה אומר, לאחר קבלת התראת העתיקות, הגיש העותר בקשה להיתר בניה עבור המבנה. ביום 16.8.2021 נערכה בדיקה ביחס לבקשה להיתר הבניה אשר העלתה כדלקמן: המבנה מצוי בשטח שייעודו חקלאי; המבנה ממוקם בתחום אתר העתיקות; המבנה מרוחק מריכוזי בינוי מוסדרים; וכן, אין דרך גישה סטטוטורית לחלקה בה ממוקם המבנה. נוכח האמור, נמצא כי אין היתכנות תכנונית למבנה. דווח לנו על-ידי המשיבים כי הממצאים האמורים נמסרו לעותר "לפני זמן רב", אולם העותר בחר שלא להגיב אליהם. כן נמסר לנו ש"בתקופה הקרובה" תינתן החלטה בבקשה להיתר על-ידי הגורם המוסמך לכך. כאמור, ביום 28.11.2021 נמסרה לעותר הוראת הסילוק באמצעות הדבקתה על המבנה. ביום 30.11.2021 הגיש העותר בקשה לביטול הוראת הסילוק, ולמחרת, ביום 1.12.2021, הוגשה העתירה דנן, במסגרתה נטען כי ישנם טעמים של ממש אשר מצדיקים את ביטולה של הוראת הסילוק; ואלה הם: (1) המבנה לא הוקם באתר ארכיאולוגי, שכן הוא מרוחק מאזור העתיקות הסמוך לו; (2) ההחלטה על הוצאת הוראת הסילוק אינה סבירה, שכן המבנה ניתן לרישוי והכשרה בהתאם לתכנית המתאר החלה על המקרקעין. אעיר כי גם טענה זו נטענה בעלמא, ובפרט ללא כל התייחסות לתכנית המתאר אשר חלה על המקרקעין בהם הוקם המבנה; (3) הקמת המבנה אינה פוגעת באינטרס ציבורי, שכן המבנה הוקם במקרקעין פרטיים; (4) העותר מופלה לרעה, שכן לא ננקטו הליכים ביחס למבנים אחרים שנבנו בשכנות למבנה מושא העתירה. טענה זו, אף היא נטענה בעלמא מבלי שצורפה לה כל אסמכתה; (5) נשללה מהעותר זכות השימוע, שכן לא די באפשרות לשימוע בדיעבד באמצעות הגשת השגה, ולעותר עומדת זכות לשימוע מלכתחילה; וכן (6) הוראת הסילוק נוגדת את המשפט הבינלאומי. גם טענה זו נטענה ללא הפנייה להוראת הדין הבינלאומי אשר כביכול תומכת בעמדת העותר. עוד ביקש העותר כי נוציא מלפנינו צו ביניים המורה למשיבים להימנע מהריסת המבנה. ביום 1.12.2021 הוריתי למשיבים להגיב לעתירה. ציינתי בהחלטתי כי חזקה על המשיבים שיימנעו מביצוע הוראת הסילוק כל אימת שעתירה זו תלויה ועומדת ולא ניתנה החלטה אחרת. אחרי הארכות שניתנו, ביום 22.9.2022, הגישו המשיבים את תגובתם ובה טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל עשיית דין עצמית מצד העותר, אשר הקים את המבנה ללא היתר בנייה תקף. המשיבים אף השיבו לגופן של טענות העותר בעתירה, ואתייחס לטענות אלה בהמשך דבריי, ככל שיהיה בכך צורך. לאחר עיון בכתובים שהונחו לפניי, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את העתירה על הסף מחמת היעדר עילה להתערבותנו. כאמור, הוראת הסילוק ניתנה מכוחו של צו סילוק מבנים יו"ש. אקדים ואומר, כי במסגרת העתירה לא נטען שלא התקיימו התנאים האמורים בצו להוצאתה של הוראת הסילוק, וממילא לא הוצגו בפנינו ראיות שבכוחן לתמוך בטענה זו. מנגד, המדינה הציגה בתגובתה ראיות מוצקות לכך שהתנאים המצטברים אשר נקבעו בצו סילוק מבנים יו"ש התקיימו. בנסיבות אלה, אין מחלוקת כי התקיימו הוראות הדין המאפשרות את הוצאתה של הוראת הסילוק. בהקשר זה אעיר שהעותר חוזר ומדגיש בעתירה כי "נגמר ביצוע עבודות בניית שלד המבנה", אולם גם אם נקבל טענה זו, הרי שכפי שטוענים בצדק המשיבים, "מבנה חדש" מוגדר בסעיף 1 לצו סילוק מבנים יו"ש כ"כל בינוי [...] ובלבד שבמועד מתן ההוראות לסילוק המבנה, לא הסתיימו העבודות להקמת הבינוי [...] ולעניין בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס". בענייננו-שלנו אין מחלוקת שעסקינן במבנה שטרם הסתיימו העבודות להקמתו, ושהמבנה, אשר להצהרת העותר מיועד לשמש למגורים, טרם אוכלס. מעבר לאמור, בטענות העותר אין כל ממש; ואפרט. בנוגע לטענה לפיה האתר לא נבנה באתר ארכיאולוגי, הרי שהמשיבים צירפו לתגובתם את חוות דעתו של מר אייל פריימן, מנהל תחום ידע ומידע אצל קצין מטה לארכיאולוגיה שבמינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, ממנה עולה בצורה מפורשת שהמבנה נמצא באתר עתיקות אשר הוכרז ככזה בקובץ ההכרזות המנדטורי בשנת 1944, וכן על-ידי ראש המינהל האזרחי וקצין מטה ארכיאולוגיה בשנת 2020; בנוגע לטענת העותר לפיה על המדינה להראות אינטרס ציבורי מיוחד המצדיק נקיטת הליך אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית – טענה זו תלויה על בלימה, שכן "האינטרס הציבורי הוא שמבנים ייבנו בהיתר, ושצווי הריסה מינהליים יבוצעו בהקדם" (ראו: בג"ץ 1862/21 חמאד נ' היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי, פסקה 9 (8.11.2021)); בנוגע לטענת העותר לפיה צו סילוק מבנים יו"ש, אשר מאפשר את מסירתה של הוראת הסילוק גם ללא מתן זכות שימוע עובר לכך, פוגע בזכויותיו של העותר – כפי שטענו המשיבים, טענה זו נדונה ונדחתה בבג"ץ 4588/18 אגודת "סנט-איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית, פסקה 32 (30.4.2019), ובנסיבות אלה איני רואה צורך להידרש אליה. שאר טענות העותר נטענו בעלמא וללא כל אסמכתא; ומשכך, אינן דורשות התייחסות. משלא נפל כל פגם בהוראת הסילוק, דין העתירה להידחות, וכך נעשה. העתירה נדחית אפוא על הסף, והעותר יישא בהוצאות המשיבים, במאוחד, בסך כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ח' בתשרי התשפ"ג (‏3.10.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21082520_F06.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1