אגודת המים השיתופית בעמק חרוד בע"מ נ. הרשות הממשלתית למים ול

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8247/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון המערערת: אגודת המים השיתופית בעמק חרוד בע"מ נ ג ד המשיבה: הרשות הממשלתית למים ולביוב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עח"ק 9691-07-16 מיום 23.8.2017 שניתן על ידי כב' סג"נ ד"ר ר. שפירא ונציגי הציבור שאול שטרייט וישראל מנטל תאריך הישיבה: כ' באדר א התשע"ט (25.2.2019) בשם המערערת: עו"ד לילך רזניק בשם המשיבה: עו"ד עדי בלומנפלד-אלבק פסק-דין השופט ג' קרא: ערעור על פסק דינו של בית הדין לענייני מים מיום 23.8.2017 בעח"ק 9691-07-16 (כב' השופט ר' שפירא, סג"נ ונציגי הציבור ש' שטרייט ו-י' מנטל) (להלן: פסק הדין), שדחה את ערר המערערת על רשיון הפקה והספקה לשנת 2016 שהתנה הכרה בהפקת טיוב בחלק מקידוחים שבבעלותה, בהפחתת כמות ההפקה בשני מלמ"ק בשנה. 1. המערערת הינה אגודת מים שיתופית בעמק חרוד המפיקה מים ממספר מקורות בהם גם קידוחים בהם מופקים מים בדרגת מליחות 600-400 מגכ"ל (להלן: מים מליחים) שמונעים את השימוש בהם כמי שתיה. ביום 15.11.2015 הגישה המערערת לוועדה המייעצת להכרה בהפקה כהפקת טיוב וטיוב בארות (להלן: הוועדה, או ועדת הטיוב) הפועלת מטעם המשיבה, בקשה לסווג מספר קידוחים כהפקת טיוב. למען שלמות התמונה אציין, כי הפקת טיוב מוגדרת בכללי המים (חישוב עלויות ותעריפים להפקה ולהולכה), תשע"ז-2017 כ"הפקה של מים שאינם ראויים לשתייה, שכוללת טיפול במים לשם אספקתם באיכות מי שתייה, שהוגדרה ברישיון כהפקת טיוב". הכרה בהפקה כהפקת טיוב מקנה פטור מתשלום מחצי גובה היטלי ההפקה אותם נדרשים לשלם על הפקת מים שפירים. 2. לאחר דיון בבקשת המערערת החליטה ועדת הטיוב בהתבסס על חוות דעת הידרולוגית שנערכה לשם כך על ידי השירות ההידרולוגי (להלן: חוות הדעת ההידרולוגית), כי תשקול בחיוב להמליץ על הפקת טיוב לקידוחים אלה בתנאי שהמערערת תצמצם את כמות המים המופקת מהם בשני מלמ"ק בשנה. על החלטת ועדת הטיוב הגישה המערערת ערר לבית הדין לענייני מים. הערר נדחה בפסק דין כמפורט בפתיח שלעיל. פסק הדין קמא 3. לאחר שמיעת עדויות מומחים מטעם הצדדים דחה בית הדין את הערר וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה המצדיק את התערבות בית הדין. כי ההחלטה שנתקבלה על ידי המשיבה מצויה במתחם הסבירות; כי ועדת הטיוב הינה גוף מקצועי ששקל שיקולים מקצועיים; כי המערערת לא הצליחה לסתור את הנחות היסוד שבבסיס חוות הדעת ההידרולוגית שעליה הסתמכה ועדת הטיוב; כי אין בחוות דעת המומחה מטעם המערערת כדי לסתור את טענת המשיבה "כי צמצום השאיבה ישפיע על קצב ההמלחה ועל שיפור מצב איכות המים"; וכי התנאי שהוצב בדבר צמצום השאיבה בשני מלמ"ק אינו בלתי סביר שיש להתערב בו. בית הדין דחה את טענת המערערת, כי החלטת המשיבה היתה מפלה, שכן כל מקרה "מוכרע על פי נסיבותיו ולא הוכח כי נסיבות המקרים שאליהם מפנה המערערת רלוונטיות לענייננו". הטענות בערעור 4. המערערת טוענת כי פסק דינו של בית הדין הושתת על חוות דעת הידרולוגית שבסיסה העובדתי נשמט במהלך חקירתו הנגדית של מומחה המשיבה, שאמר במהלך עדותו כי הקטנת כמות השאיבה אין בה כדי להשפיע על רמת ההמלחה של המים; כי לפסק דינו של בית הדין אין אחיזה בראיות שהוצגו בפניו; כי פסק הדין "לקוני וסתמי"; כי החלק האופרטיבי בפסק הדין מחזיק 5 פסקאות "כלליות ולקוניות" וכי בית הדין ביסס את הכרעתו אך ורק על חוות הדעת ההידרולוגית, מבלי לשקול שיקולים נוספים ובהעדר חלופות מים שיאפשרו למערערת לעמוד בצמצום אותו דורשת המשיבה. עוד נטען, כי החלטת המשיבה יש בה משום קיפוח המערערת והפלייתה ביחס למפיקים וצרכנים אחרים המפיקים מים במליחות העולה על 400 מגכ"ל להם הכירה המשיבה בהפקת טיוב "כגון גבעת ברנר, עין חצבה, מהדרין, כפר ביל"ו ובעניינם של מקורות רבים נוספים בהם הוכרה ההפקה כהפקת טיוב מאחר ומשמשים תחליף לקולחים. על אף שאישרה המשיבה את הפקת הטיוב למפיקים רבים שעניינם דומה, ושגם באזור פעילותה של המערערת אין חלופות להפקה ממקורותיה". עוד טעה בית הדין בכך שהתעלם מהיבטים שונים, כגון הפגיעה בצרכנים עקב השימוש במים נחותים והעובדה שלא קיימים למערערת מקורות מים חלופיים. המשיבה טענה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין ששקל שיקולים מקצועיים וכי הכרעתו לאשר את החלטת ועדת הטיוב מצויה במתחם הסבירות כך שמרווח התערבותו של בית משפט זה בעניינים כגון דא צריך להיות מצומצם. דיון והכרעה 5. לאחר שעיינו בכתבי בי הדין שהונחו לפנינו ושמענו את טענות באי כוח הצדדים אציע לחבריי כי נקבל את הערעור כך שפסק דינו של בית הדין יבוטל. הדיון יוחזר לבית הדין לענייני מים לצורך הכרעה מחדש בערעור המערערת, תוך התייחסות לטענותיה בדבר אפליה, וכפי שפורטו בפסקאות 129-121 לסיכומיה בכתב. הנמקתו של בית הדין המסתפקת באמירה "אינני מקבל את טענות העוררת בדבר היות ההחלטה מפלה שכן כל מקרה מוכרע לפי נסיבותיו ולא הוכח כי נסיבות המקרים שאליהם מפנה העוררת רלוונטיות לענייננו" איננה הנמקה מספקת וראויה. במסגרת הכרעתו מחדש יידרש בית הדין לענייני מים לטענות המערערת בדבר העדר מקורות למים חלופיים, והפגיעה בצרכנים עקב השימוש במים נחותים. בנוסף מתבקש בית הדין לנמק הכרעתו להעדפת חוות דעתו של ההידרולוג מטעם המשיבה, חרף דבריו בעדותו בבית הדין כי חרף הירידה בכמות ההפקה בשנים מסוימות – לא נצפתה ירידה בשיעור מליחות המים, בניגוד למה שמסר בחוות דעתו מיום 10.1.2016 לפיה "קיימת תלות די ברורה בין הספיקה בקידוח לעליה במליחות" - ודבריו בחוות דעת מיום 16.8.2016 לפיהם נמצא קשר ברור בין "כמות ההפקה לבין שיעור עליית המליחות באקויפר". המשיבה תישא בהוצאות הליך זה בסך של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ג' קרא. ניתן היום, ‏י"ב באדר ב התשע"ט (‏19.3.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17082470_Q05.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1