נוהא נאטור נ. אדם חג'אזי

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8246/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערערת: נוהא נאטור נ ג ד המשיב: אדם חג'אזי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ת' שרון נתנאל) אשר ניתן ביום 4.10.2021 בת"א 3230-08-19 בשם המערערת: בעצמה פסק-דין השופט א' שטיין: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ת' שרון נתנאל) מיום 4.10.2021 שניתן בגדרו של ת"א 3230-08-19 (להלן: פסק הדין קמא), עמו הוגשה גם בקשה לסעד זמני במסגרתה נתבקש צו שיאסור כל דיספוזיציה במקרקעין הידועים כגוש 18550 חלקה 24, אשר מצויים באדמות טמרה (להלן: המקרקעין). הערעור נסוב על הסכם הנחזה להיות חתום ביום 6.11.2015, ולפיו מכרה המערערת – לכאורה – את המקרקעין למשיב (להלן: ההסכם). במסגרת זו חתמה המערערת גם על ייפוי כוח לטובתו של עו"ד אחמד אבו-רומי (להלן: עו"ד אבו-רומי) אשר ערך את העסקה. ייפוי כוח זה אפשר לעו"ד אבו-רומי לרשום לטובת המשיב הערת אזהרה על המקרקעין. לטענת המערערת, חתימתה על ההסכם ועל ייפוי הכוח הושגה במרמה. לגרסתה, היא סברה כי אלו ייעדו את המקרקעין לשמש כבטוחה להלוואה שהעניק המשיב לאחיה, סאלח נטור (להלן: סאלח). עוד הסבירה המערערת כי היא כלל לא קראה את ההסכם כיוון שזה כתוב בעברית, שפה שהיא אינה שולטת בה. עקב כך היא נאלצה להסתמך על דבריו של עו"ד אבו-רומי אשר הבהיר לה כי חתימתה על המסמכים תסייע רבות לסאלח. על כן סבורה המערערת כי היא זכאית לסעד ההצהרתי שנתבקש על ידה אשר יכריז על בטלותם של ההסכם ושל ייפוי הכוח, וכן יורה על מחיקתה של הערת האזהרה שנרשמה מכוחם. פסק הדין של בית משפט קמא דחה את טענותיה של המערערת במלואן בקבעו כי זו לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר הדרוש להוכחת טענות בדבר מרמה ותרמית המועלות על ידה, ואף לא בנטל ההוכחה הדרוש ברגיל בהתדיינות אזרחית. בית משפט קמא דחה את טענותיה של המערערת כי ההסכם הינו הסכם בטוחה – זאת, לנוכח כותרתו ותוכנו המפורשים. כמו כן נקבע כי לא הוכח שההסכם נחתם עקב הטעיה או תרמית, ואף לא הוכחה קיומה של הלוואה מכוחו של ההסכם (ראו: פסק הדין קמא, פסקה 6). הכרעות בית משפט קמא מבוססות על קביעות שבעובדה אשר נקבעו ביחס לעדויות ולמסמכים שהוצגו לפניו. בתוך כך, קבע בית משפט קמא כי קיימות סתירות רבות בין הנמסר בתצהירים לבין העדויות שניתנו לפניו; כי נראה שהמערערת מסרה בעדותה את אשר התבקשה למסור על ידי אחיה סאלח; כי סאלח הוא הגורם שמשך בחוטים; כי עדויותיהם של המערערת ושל סאלח נמצאו לא אמינות ולא מהימנות; ועוד. לבסוף, זקף בית המשפט לחובתה של המערערת את העובדה כי זו לא נקטה כל צעד כנגד עו"ד אבו-רומי, ואף לא צירפה אותו כבעל דין לתביעתה – זאת, חרף טענותיה החמורות כלפיו. בשולי הדברים, ציין בית המשפט כי התמורה שקיבלה המערערת בהתאם להסכם תואמת את ערכן של זכויותיה במקרקעין במועד עריכת ההסכם – קביעה שנסמכה על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהתאם למקובלות. מכאן הערעור והבקשה לסעד זמני שהוגשו לפנינו. למקרא פסק הדין קמא ונימוקי הערעור, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מכוח סמכותנו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף בלא צורך בתשובה, שכן השתכנענו כי אין לערעור כל סיכוי להתקבל אפילו בחלקו. כאמור, פסק דינו של בית משפט קמא מושתת על ממצאים עובדתיים המבוססים על הראיות והעדויות, אשר הוצגו בפני בית המשפט, ועל אמינותן. שלא במפתיע, ערעורה של המערערת נסוב אף הוא באופן מוחלט על עובדות: המערערת תוקפת את ממצאיו של בית משפט קמא ואת קביעותיו באשר לאמינות הראיות. כך, למשל, טוענת המערערת כי טעה בית משפט קמא בהסתמכו על עדותו של המשיב; כי היה נכון לתת משקל רב יותר לעיסוקו של המשיב במתן הלוואות בשוק האפור; כי טעה בית משפט קמא בקבעו כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה ובהחליטו להימנע מהעברת הנטל אל המשיב; כי לא היה מקום לקבל את עדותו של עו"ד אבו-רומי; כי טעה בית משפט קמא במסקנות שהסיק ביחס להשתלשלות העניינים לאחר מועד החתימה על ההסכם; וכיוצא באלה טענות ביחס לממצאים שבעובדה. בידוע הוא, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה כאמור. קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, עליהן משיגה המערערת, נסמכות על התרשמותו הבלתי אמצעית מעדים ומשאר הראיות שהוצג בפניו. התערבותנו בכגון דא שמורה אפוא למקרים חריגים ביותר, בהם עולה בידי המערער להוכיח את קיומה של טעות מהותית על פני הפסק או סתירה מהותית בממצאי הערכאה הדיונית. הערעור שהונח על שולחננו אינו מצביע, ולו לכאורה, על טעות או סתירה כאמור; ולפיכך, דין הערעור להידחות כבר בשלב הנוכחי (ראו, למשל: ע"א 8949/17 שוקר נ' אינספקס בע"מ, פסקה 11 (10.1.2021); ע"א 9344/08 פלוני נ' סהר חברה ישראלית לביטוח, פסקה 21 (26.8.2012); ע"א 5806/08 חלפון נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 12 (1.8.2012)). אוסיף כי אף לגופם של דברים אין מקום לשנות את הכרעותיו של בית משפט קמא. זאת, מאחר שכל טענותיה של המערערת נטענו בעל-פה כאשר הן באות לסתור מסמכים כתובים אשר יצאו מתחת לידיה (ראו, למשל: 52/53 אל-כירי נ' שפיר, פ"ד ט 1382, 1389 (1955)). לא בכדי מיאן בית משפט קמא לשוות לטענות אלה אמינות. הערעור נדחה אפוא בזאת, ועמו נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. לפנים משורת הדין ומשלא התבקשה תשובה, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בטבת התשפ"ב (‏7.12.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21082460_F02.docx נר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1