המועצה המקומית גבעת שמואל נ. ל.מ.ד. בנין פתוח והשקעות (1988)

פסק-דין בתיק ע"א 8244/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8244/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: המועצה המקומית גבעת שמואל נ ג ד המשיבה: ל.מ.ד. בנין פתוח והשקעות (1988) בע"מ ערעור על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב (כב' הרשמת כוכבה לוי), מיום 26.9.2006, שלא לפסול עצמה מלדון בתיק הוצאה לפועל 01-70752-99-0 בשם המערערת: עו"ד שרה גולדין בשם המשיבה: עו"ד ענבל קידר-נוסיר פסק-דין ערעור על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת כ' לוי, להלן: הרשמת) מיום 26.9.2006, שלא לפסול עצמה מלדון בתיק הוצאה לפועל מס' 01-70752-99-0. 1. המשיבה (הזוכה) פתחה תיק הוצאה לפועל כנגד המערערת (החייבת), לביצוע פסק דין. במסגרת התיק הגישה המערערת בקשה בטענת פרעתי. ביום 10.7.2006 דחתה הרשמת את בקשת המערערת להורות כי פסק הבורר מיום 14.4.1999, אשר אושר בפסק הדין, אינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל ולהורות על סגירת התיק. לא ניתן צו להוצאות. בעקבות תקלה בירוקרטית, שגרמה לכך שבקשות שהוגשו בתיק הגיעו ללשכת הרשמת באיחור, הורתה הרשמת לצדדים להמציא העתקי בקשות ישירות ללשכתה, באמצעות מתמחה, עובר למועד הדיון בתיק. ביום 13.9.2006 הבחינה פקידת משרד המערערת כי בא-כוח המשיבה נכנס ללשכת הרשמת. באותו יום ניתנה החלטת הרשמת בבקשת המשיבה לפסיקת הוצאות כנגד המערערת, אשר הוגשה על ידי המשיבה ביום 25.7.2006, מבלי שהתבקשה תגובת המערערת לבקשה. בהחלטה נקבע כי מאחר והמערערת נקטה במגמה של בקשות סרק טורדניות ומכבידות, ונוכח הטרחה לה נדרשה המשיבה בתגובה לבקשות הסרק כאמור, מחויבת המערערת בהוצאות המשיבה בגין הבקשה בעניין פסק הבורר בסך של 4,500 ש"ח בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך בטענת פרעתי. לטענת המערערת, משנודע לה כי בא-כוח המשיבה נפגש ביחידות עם הרשמת בלשכתה, הגישה, ביום 21.9.2006, בקשה לפסילת הרשמת מלדון בטענת פרעתי. בבקשתה טענה המערערת כי הפגישה בין הרשמת ובא-כוח המשיבה, ללא נוכחות הצד שכנגד, והשיחה ביניהם בנושאים הקשורים לניהול תיק ההוצאה לפועל, ובעקבות זאת מתן ההחלטה בעניין חיוב המערערת בהוצאות בגין הליך משפטי שהסתיים ללא חיוב בהוצאות למעלה מחודשיים קודם לכן – כל אלו מעידים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך, ולכן אין מנוס מפסילתה של הרשמת. זאת ועוד, לטענת המערערת, חיובה בהוצאות אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין לפיהן יש ליתן את ההחלטה בדבר חיוב בהוצאות בתום הדיון בכל הליך, ועם העובדה שלפי חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו, ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לפסוק הוצאות כנגד החייב מלבד הוצאות ניהול תיק ההוצאה לפועל או בהחלטה בטענת פרעתי. 2. בהחלטה מיום 26.9.2006 דחתה הרשמת את בקשת הפסלות. הרשמת הבהירה כי לא היתה בינה לבין בא-כוח המשיבה שיחה ביחידות בנושא תיק ההוצאה לפועל או הסכסוך בין הצדדים. בא-כוח המשיבה נכנס ללשכת הרשמת על מנת להמציא העתקי בקשות שהוגשו בתיק ולא הגיעו בפועל ללשכת הרשמת, ודרשו הכרעה נוכח מועד קרוב שהיה קבוע לדיון במעמד הצדדים. עוד הובהר כי ההחלטה בעניין ההוצאות ניתנה בבקשה ספציפית שהוגשה ולא ביוזמת הרשמת ולא בעקבות שיחה ביחידות עם בא-כוח המשיבה, כנטען. הודגש כי בעת ששהה בא-כוח המשיבה בלשכת הרשמת לא אפשרה לו הרשמת לבטא דעתו ועמדתו בתיק בעל פה, שלא בנוכחות הצד שכנגד. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות, ומוסיפה כי מהחלטת הרשמת בבקשת הפסלות עולות מספר תמיהות וסתירות, ביניהן התמיהה מדוע למרות שעל פי החלטת הרשמת יומצאו לה העתקי בקשות שהוגשו בתיק באמצעות מתמחה, קיבלה את בא-כוח המשיבה לפגישה בלשכתה שלא בנוכחות המערערת ו/או בא-כוחה. כמו כן, ההחלטה בעניין ההוצאות ניתנה בבקשת המשיבה מיום 25.7.2006, ותמוה שהחלטה זו ניתנה "במקרה" ביום בו בא-כוח המשיבה נפגש עם הרשמת. לטענת המערערת, העדר פרוטוקול לפגישה בין בא-כוח המשיבה והרשמת, והנסיון להסתיר פגישה זו מהמערערת ובא-כוחה, מצביעים על כך שלא דובר בפגישה תמימה, וכי קיים קשר הדוק בין הפגישה לבין מתן ההחלטה בעניין ההוצאות. המערערת סבורה כי די בעצם קיום הפגישה שהתקיימה בלשכת הרשמת עם בא-כוח המשיבה, שלא בנוכחות המערערת או בא-כוחה, והשיחה בענייני התיק, כדי לפסול את הרשמת מלדון בתיק. המשיבה סבורה שיש לדחות את הערעור בשל האיחור בהגשתו וגם לגופו של עניין, בהעדר עילת פסלות. לטענת המשיבה מהווה הערעור נסיון נוסף של המערערת לחבל בהליכי ההוצאה לפועל. הוסבר כי בא-כוח המשיבה התייצב בלשכת ברשמת באופן אישי, לבקשת הרשמת, אשר לא היתה מרוצה מאופן הגשת העתקי הבקשות שנדרשו על ידי פקידה ממשרדו של בא-כוח המשיבה. בא-כוח המשיבה מאשר את דברי הרשמת בהחלטת בבקשת הפסלות, לפיהם הבהירה לו הרשמת כי אין בכוונתה לדבר על התיק ללא נוכחות הצד השני, וכי אפשרה לו רק להגיש את העתקי הבקשות שהיה עליו למסור לה. על כן, נטען, כי כל האמור בערעור בהקשר לפגישה האמורה אינו אמת, ורווי שקרים והשערות הנעדרות כל אחיזה במציאות. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בכל הנוגע למה שארע בפגישה בין בא-כוח המשיבה והרשמת בלשכתה, הרי שבניגוד לטענת המערערת, לפיה שוחחו השניים בנושאים הקשורים לניהול תיק ההוצאה לפועל, ציינה הרשמת בהחלטת בבקשת הפסלות, כי לא אפשרה לבא-כוח המשיבה לבטא דעתו בעניין התיק במעמד הגשת העתקי הבקשות בלשכתה. הלכה היא שאם בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת הפסלות, באשר לעובדות שבבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בית המשפט (ע"א 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2)599; ע"א 1798/01 שמואלי נ' עתי"ם-סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם); ע"א 6829/01 אבס נ' אבס (לא פורסם)). המערערת, במקרה הנוכחי, לא עמדה בנטל זה. 5. עצם קיומה של הפגישה בלשכת הרשמת אינה מקימה, כשלעצמה עילת פסלות. אכן, ככלל יש להימנע ממגע במעמד צד אחד בין אחד מבעלי הדין לבין בית המשפט. עם זאת, עצם קיומם של חילופי דברים עם השופט במעמד צד אחד, לא יוביל, כשלעצמו, לפסילת השופט מלדון בעניין (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו), 186; ע"פ 6812/02 בוארון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 8689/02 טסה נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "לודים" (לא פורסם)). הטעם לכך הוא כי על פניו, אין סיבה להבחין בין מצבים אלו לבין מצבים אחרים של חשש ממשי למשוא פנים, במובן זה שהדגש צריך להיות על יכולתו האובייקטיבית של השופט לשמוע את הצדדים בלי שהמשחק מכור ומתוך נכונות להשתכנע. החשש העיקרי במצב זה הוא שמא המידע שנמסר לשופט במעמד צד אחד ובלא ידיעת הצד שכנגד עלול להשפיע על השופט באופן בלתי הוגן. ישנו חשש שהשופט ייחשף למידע לא קביל או בלתי מאוזן, בהיעדר יכולתו של צד להליך להביע או להעיר לפני השופט את עמדתו שלו (ע"פ 2672/01 בן שושן נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 794). כמו כן, קיים חשש שמא הנכונות להיפגש עם צד אחד בלבד ולשמוע את עמדתו מרמזת בפני עצמה, או יכולה להיראות כמרמזת, על נטייתו של השופט כלפי צד מסוים ועל משוא פנים שלו (מרזל לעיל, בעמ' 186). חששות אלו אינם מתעוררים במצב הנוכחי, לאור הבהרת הרשמת כי בא-כוח המשיבה נכנס ללשכתה אך ורק על מנת למסור העתקי בקשות, ובמיוחד לאור ההבהרה כי לא התאפשר לו לבטא דעתו בנוגע לתיק באותו מעמד. השאלה אם יפסל השופט בשל שיחה במעמד צד אחד אם לאו תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. במקרה הנוכחי מדובר אמנם בפגישה ביחידות בלשכת הרשמת, שלא נרשמה בפרוטוקול ושטוב היה לולא היתה מתקיימת כפי שהתקיימה. אולם מדובר בפגישה קצרה, בענייני אדמיניסטרציה (הגשת העתקי בקשות), אשר לא נסבה על תיק לגופו. 6. לבסוף, ככל שיש למערערת טענות נגד ההחלטה מיום 13.9.2006, לחייבה בהוצאות, אין מקומן של טענות אלה במסגרת בקשת פסלות וערעור פסלות. מדובר בהחלטה דיונית, אשר הדרך להשיג עליה היא באמצעות הליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין (מרזל לעיל, בעמ' 176-175; ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 6050/06 קונובר נ' בלום (לא פורסם)). בבחינת נסיבות העניין לא עולה כל חשש על פיו ניתן לקבוע, כי נבצר מהרשמת לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש כי כניסת בא-כוח המשיבה ללשכתה של הרשמת וההחלטה שניתנה באותו יום בעניין ההוצאות מצביעים על קיום משוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (מרזל לעיל, בעמ' 115; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3)758; ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ח בשבט התשס"ז (6.2.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06082440_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il