עיריית יהוד מונוסון נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8236/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8236/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. עיריית יהוד - מונוסון 2. מרכז השלטון המקומי בישראל נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. אסתר תריף 3. הסתדרות העובדים החדשה – הסתדרות המעו"ף עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד דן לפידור בשם המשיבה 2: עו"ד עמירם אילון בשם המשיבה 3: עו"ד נעמי לנדאו; עו"ד כפיר זאב; עו"ד יובל ברוק פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: העתירה שבפנינו עניינה ברצונם של העותרים להשיג על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (תיק ע"ע 35912-08-10 תריף נ' עיריית יהוד-מונסון (טרם פורסם, 27.9.2011)) במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה 2 (להלן: תריף) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. כפי שיובהר להלן, דינה על העתירה להידחות על הסף, משהפכו הסוגיות המתעוררות במסגרתה לעיוניות בלבד ומשהסתיים הסכסוך בין הצדדים. במוקד הדיון בפני בית הדין עמדו פיטוריה של תריף מעבודה על ידי עיריית יהוד-מונסון היא העותרת 1 (להלן: העיריה)). ההחלטה על פיטוריה של תריף התקבלה על ידי העיריה בניגוד לעמדת הסתדרות העובדים החדשה – הסתדרות המעו"ף (היא המשיבה 3 (להלן: ההסתדרות)). משכך, בהתאם לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: חוקת העבודה), הועבר בירור העניין למסגרת של בוררות. השאלה אשר עמדה בפני בית הדין, במסגרת זאת, הייתה רק האם מכתב הפיטורין שניתן לתריף נכנס לתוקפו בעת קיומה של הבוררות, או שמא תוקפו של מכתב הפיטורין מותנה בסיום הבוררות. יצוין, כי העותר 2 (המרכז לשלטון מקומי – ע.ר.) והמשיבה 3 צורפו להליך רק במסגרת הדיון בבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי קבע כי על פי חוקת העבודה, אין תוקף לפיטורין כל זמן שקיימת מחלוקת שלא הוכרעה, המבוררת בבוררות או בוועדה פריטטית. זאת, בהתאם לסעיף 84 לחוקת העבודה. במסגרת פסק דינו המנומק, דחה בית הדין אחת לאחת את טענות העותרת 1. לעניין טענותיה המנהליות של העותרת 1, קבע בית הדין כי אין בחוקת העבודה משום פגיעה בסמכותה המנהלית של רשות מקומית לפטר עובדים. זאת, נוכח סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, המאפשר להוסיף על זכויות עובדים הקבועות בחוק אך לא לגרוע מהן. אף במישור משפט העבודה דחה בית הדין את טענות העותרים כי ההסדר הקבוע בחוקת העבודה הוא אובליגטורי בלבד. בית הדין קבע כי הסדר הפיטורין הקבוע בחוקת העבודה מקים זכות נורמטיבית (לצד הזכות האובליגטורית), הנכרכת בחוזה העבודה האישי של העובדים עליהם חל ההסדר. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה שבים העותרים וחוזרים על טענותיהם אשר נדונו במסגרת ההליך בבית הדין הארצי. העתירה הוגשה ביום 8.11.2011. ביום 13.12.2011 ניתן פסק הבוררות בעניינה של תריף, אשר סיים, הלכה למעשה, את המחלוקת בין הצדדים. פסק בוררות זה הומצא על ידי העותרים עצמם לבית המשפט ביום 20.12.2011. במצב דברים זה, לא נותרה עוד כל מחלוקת בין העותרת 1 והמשיבה 2, אשר עמדו במוקד ההליך מתחילתו, והעתירה נותרה עיונית בלבד. די בטעם זה כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241 (1995); בג"ץ 10026/04 פועלים אי.בי.אי חיתום והנפקות בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (לא פורסם, 6.2.2005); בג"ץ 967/07 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 29.4.2007)). יצוין בהקשר זה, כי אף אם יש מקרים בהם יהיה נכון בית משפט זה לדון בעתירה אף לאחר שהתייתרה העילה המקורית לה, הרי שאין זה המקרה הנוכחי. פסק דינו של בית הדין הארצי פוסע בדרך חרושה היטב, על פיה חקיקת העבודה מהווה את המסגרת הראשונית להסדרת יחסי העבודה בין עובד ומעביד, עליה מורכבת שכבה נוספת היא משפט העבודה הקיבוצי, ולבסוף, מעוגנות זכויותיו של העובד הספציפי בחוזה העבודה שלו. כל רובד במדרג הנורמות נוסף על קודמיו ואינו יכול לפגוע בזכויות המוקנות לעובד מכוחם. בנסיבות אלו, אף לו לא הייתה מתייתרת העתירה, הרי שספק אם הייתה מסוג המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק, אשר כידוע אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1984)). סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. העותרים ישאו יחד בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבות 2 ו-3 בסכום של 5,000 ש"ח כל אחת. ניתן היום, כ"ה באדר התשע"ב (19.3.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11082360_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il