פסק-דין בתיק ע"א 8234/02
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8234/02
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערת:
אפרתי - מדפיס ניהול פרוייקטים בע"מ
נ ג ד
המשיב:
חתוכה רפי
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום
ברמלה מיום 17.9.2002 בע"א 14/02 שניתן על ידי כבוד
סגן הנשיא שמואל ברוך
בשם המערערת: עו"ד צבי
בר-נתן; עו"ד אבישי חלפון
בשם המשיב: עו"ד אלישע
חנינוביץ
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה
(כב' השופט ש' ברוך) מיום 17.9.02, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ע"א 14/02.
1. המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על
פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' הרשם נ' שטרנליכט), אשר נתן נגד המערער פסק
דין בהעדר הגנה. כן הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום.
בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 18.7.02, דחה את בקשת המערערת לעיכוב ביצוע פסק
הדין, בקובעו כי מדובר בערעור על חיוב כספי, וגם אם יצא מנקודת הנחה כי יש סיכויים
מסוימים לערעור, הגם שאינו משוכנע כי אלה פני הדברים, הרי שלא הונחה תשתית עובדתית
שעל-פיה ניתן לקבוע כי אם יבוצע פסק הדין, תתקשה המערערת בהשבת כספה, אם יתקבל
ערעורה. הדיון בערעור נקבע ליום 4.9.02. ביום הדיון לא התייצב ב"כ המשיב
לדיון. לטענת המערערת, עם כניסתו של בית המשפט לאולם, אמר בית המשפט כי דינו של
ערעור זה ללכת בדרכם של כל הערעורים ועליו להימחק. לאחר מכן, הוסיף בית המשפט, כי
בניגוד לטענת המערערת בערעורה, ידוע לו אישית שאין פרויקט של חברת
"ישקו" בראשון לציון. בהמשך קבע בית המשפט, כי באופן רגיל היה מקום לקבל
את הערעור, נוכח אי התייצבות ב"כ המשיב, אך הואיל והוא סבור כי באופן מהותי
לא נפל פגם בהחלטת הרשם נשוא הערעור, ייקבע מועד לדיון נוסף בערעור, בו גם יתייחס
בית המשפט לעניין ההוצאות. הדיון בערעור נקבע ליום 17.9.02.
2. ביום 12.9.02 הגישה המערערת בקשה כי בית
המשפט יפסול עצמו מלדון בערעורה. בבקשתה טענה המערערת, כי במהלך הדיון מיום 4.9.02
נהג בית המשפט בזלזול מופגן ובגסות כלפי באי כוח המערערת, וכי הרושם החיצוני
שהתקבל בקרב כל הנוכחים באולם מטעם המערערת היה של עוינות חריפה מצד בית המשפט
כלפי המערערת ודעה קדומה ונחרצת נגד הערעור. המערערת טענה כי יחס זה בצירוף
הנסיבות הבאות מעיד כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בקשר לדחיית הערעור: כך,
בית המשפט קבע במסגרת דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, כי אין סיכוי לערעור; כך, בית
המשפט הביע את דעתו כי דין הערעור להימחק, וקבע כי ידוע לו מידיעה אישית כי טענה
מרכזית לה טוענת המערערת אינה נכונה, למרות שידיעה אישית זו של בית המשפט שגויה;
כך גם בית המשפט סירב לקבל את הערעור נוכח אי התייצבות ב"כ המשיב וקבע כי
הוא סבור באופן מהותי כי אין פגם בהחלטת הרשם. המערערת טענה כי נסיבות אלה מעלות
אפשרות ממשית ואובייקטיבית למשוא פנים מצדו של בית המשפט, אשר מעדיף באופן ברור את
עמדת המשיב על פני עמדת המערערת. כן טענה המערערת, כי מראית פני הצדק מצדיקה אף היא
את פסילת בית המשפט, במיוחד כשטרם התקיים דיון לגופו של עניין בערעור ולא ייגרם כל
נזק בהעברת התיק למותב אחר. המשיב התנגד לבקשת הפסילה. ראשית, טען המשיב, כי
בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע חייב היה בית המשפט לנקוט עמדה באשר לסיכויי הערעור
לאור השיקולים המנחים שנקבעו בפסיקה בקשר להיעתרות לבקשה מסוג זה, ומכל מקום, היה
על המערערת להגיש בקשה לפסילה בגין החלטה זו מיד עם היוודע לה עילת הפסילה. שנית,
טען המשיב, כי לבית המשפט סמכות לדחות את מועד הדיון במקרה של אי התייצבות המשיב
לדיון. עוד טען המשיב, כי המערערת לא פירטה בבקשתה את העובדות שעל בסיסן היא טוענת
כי בית המשפט נהג כלפי בא כוחה ביחס של זלזול מופגן. לבסוף טען המשיב, כי הואיל
ומדובר בהליך של ערעור, נכון הוא כי בית המשפט יגבש דעה באשר לערעור עובר לדיון בו
על סמך כתבי הטענות והחומר שבפניו.
3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 17.9.02, דחה את
בקשת הפסילה. בית המשפט קבע, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, שכן האירועים עליהם
סומכת המערערת את בקשתה התרחשו ביום 4.9.02, בעוד שהבקשה הוגשה בסמוך למועד הדיון
שנקבע לשמיעת הערעור. לגופם של דברים, קבע בית המשפט כי אין בבקשה דבר, שכן עניינו
של הערעור הוא בשאלה משפטית, ומשכך אין כל מניעה שבית המשפט יביע את דעתו לאחר
שקרא את טיעוני הצדדים שהוגשו לו. נקבע, כי בית המשפט הדן בערעור אינו מנוע להביע
את דעתו ביחס לטיב הערעור וסיכוייו, באשר מדובר בנושאים שכבר הוכרעו, והמעלים
שאלות שניתן להתייחס אליהם גם בטרם הכרעה בערעור לגופו של עניין. בית המשפט הוסיף
כי היה מוסמך לדחות את מועד הדיון בערעור, על אף אי התייצבותו של המשיב, בהתאם
להוראת תקנה 450(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכי עניין זה ניתן
לפתור במסגרת הוצאות שאכן יחויב בהן המשיב בשל אי התייצבותו. לבסוף קבע בית המשפט,
כי טענת המערערת לפיה אמר כי לא קיים פרויקט של חברת "ישקו" בראשון
לציון אינה נכונה, וכי בית המשפט אמר בדיוק ההיפך, היינו שידוע לו היטב כי קיים
פרויקט של חברת "ישקו" בראשון לציון. יצוין, כי לאחר שנדחתה בקשת הפסילה
קיים בין המשפט דיון בערעור, ובפסק דינו מיום 17.9.02, דחה את הערעור.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת
חוזרת על הטענות אותן העלתה בבקשת הפסילה ומוסיפה כי בדיון מיום 17.9.02, משהעיר
ב"כ המערערת את תשומת לבו של בית המשפט לקיומה של בקשת פסילה, ציין בית המשפט
כי לא ידע כי הוגשה בקשת פסילה, אך ישמח לדחותה. כן טוענת המערערת, כי העובדה שבית
המשפט דחה את בקשתה לעכב את הדיון בערעור עד להכרעה בערעור שיוגש על ההחלטה בבקשת
הפסילה, הינה ראיה עצמאית למשוא פנים שנהג בית המשפט. המערערת מוסיפה וטוענת כי
בקשת הפסילה לא הוגשה באיחור, שכן מיד לאחר הדיון הגישה בקשה לתיקון פרוטוקול,
שההחלטה בה נתקבלה אצל המערערת רק ביום 9.9.02, וכי שלושה ימים לאחר מכן הוגשה
בקשת הפסילה. כן טוענת המערערת, כי קביעתו של בית המשפט לפיה בית המשפט הדן בערעור
רשאי לגבש עמדה בקשר עם הערעור, מוטעית מיסודה, וכי בית המשפט שלערעור רשאי לגבש
עמדה ראשונית, אך אל לו לגבש עמדה סופית, שהרי גיבוש עמדה כזו ייתר את הצורך
בשמיעת הערעור. עוד טוענת המערערת, כי השאלה אותה מעלה הערעור אינה שאלה משפטית
טהורה, שכן עניינו של הערעור הוא בבחינת סבירות טעמיה של המערערת לאי הגשת כתב
הגנה במועד, ומכל מקום, אפילו היה מדובר בשאלה משפטית, הרי שזכותו של צד שיתקיים
דיון הוגן, תוך מתן אפשרות לשכנע את בית המשפט בצדקת עמדתו המשפטית. המשיב מתנגד
לקבלת הערעור. המשיב טוען כי בקשת הפסילה הוגשה באיחור ניכר, וכי בית המשפט רשאי
היה לחוות דעתו בפתחו של הדיון בערעור, בקשר לתוצאותיו, נוכח העובדה שהשאלה שעמדה
להכרעתו היתה שאלה משפטית מצומצמת.
5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי למסקנה
כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי בנסיבות המתוארות על המערערת בבקשת הפסילה
ובהודעת הערעור כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. כך, בנסיבות העניין, אין
בדבריו של בית המשפט בדיון מיום 4.9.02, כדי להצביע על כי גיבש עמדה סופית ונחרצת
בערעור באופן שדעתו ננעלה וכי אין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך בפניו. השאלה שעמדה
להכרעתו של בית המשפט בדיון מיום 4.9.02, היתה האם נוכח אי התייצבות ב"כ
המשיב לדיון יש לקבל את הערעור או לדחות את הדיון בערעור למועד אחר, וזאת על-פי
סמכותו הקבועה בתקנה 450(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מכאן שאת
דבריו של בית המשפט בדבר סיכויי הערעור יש לבחון על רקע השאלה שעמדה להכרעתו
במסגרת הדיון מיום 4.9.02, ולפיכך אין לראות בהם משום הבעה עמדה סופית, בלתי ניתנת
לשינוי, בערעור לגופו. כך גם, אין בעצם העובדה כי בית המשפט החליט שלא להורות על
קבלת הערעור משום עילה לפסילתו. המדובר הוא בהחלטה שיפוטית שהדרך לתקיפתה היא
בהליך של ערעור או הגשת בקשת רשות ערעור – על-פי סדרי הדין – ולא במסגרת בקשת
פסלות וערעור פסלות (ראו, למשל: ע"א 9208/00 חגי נ' הרפז (לא פורסם);
ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא
פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב
רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 2949/96 כלל חברה לביטוח נגד מנסור אדיב
(לא פורסם)). אשר לדברים אותם מייחסת המערערת לבית המשפט בדבר קיומו של פרוייקט של
חברת "ישקו" בראשון לציון, הרי שאלה הוכחשו על ידי בית המשפט בהחלטתו
בבקשת הפסילה, ובית המשפט קבע כי אמר דברים הפוכים מאלה אותם מייחסת לו המערערת.
הלכה היא כי כאשר בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת פסלות,
באשר לעובדות שבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט
(ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599). המערערת, במקרה
דנן, לא עמדה בנטל זה.
6. כך גם אין ביתר הטענות אותן העלתה המערערת
כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. טענת המערערת בכל הנוגע
להחלטתו של בית המשפט במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, נגועה בשיהוי, משלא הועלתה
בהזדמנות הראשונה לאחר שנודעה למערערים עילת הפסילה, היינו בישיבה הראשונה
שהתקיימה לאחר מתן ההחלטה (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984,
וראו גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא
פורסם); ע"א 663/98 זאב ויניק נ' לביבה אברהים לחאם (לא פורסם);
ע"א 5397/97 יערי נ' אידיק (לא פורסם)), ומטעם זה בלבד יש לדחותה.
לגופם של דברים, הרי שלא מצאתי בדבריו של בית המשפט בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע,
משום עילה לפסילתו. לא אחת נפסק, שאין בעצם העובדה כי על בית משפט מוטל להכריע
בעניין שנתן בו הכרעה מוקדמת, כדי לגרום, מניה וביה, לפסילתו של בית המשפט. כך הוא
כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, לאחר שדן בהחלטת בינים (ע"א 6447/96
אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם); ע"א 8304/96 יורם
גלובוס נ' Melchers L.t.d N.V. (לא פורסם)). יש להוסיף ולהראות כי
מאותה החלטה מוקדמת עולה גם "חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב
בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור (ראו:
ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (לא פורסם)). במקרה זה, בית המשפט
במסגרת החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע הביע את עמדתו בדבר סיכויי הערעור בטרם התקיים
דיון ונשמעו טענות הצדדים, ומכאן שאין לראות בעמדתו הראשונית אלא הבעת עמדה
לכאורית שאין בה משום הבעת עמדה לגופו של עניין.
7. אשר לטענת המערערת כי בית המשפט גילה יחס
של זלזול ועוינות כלפי באי כוחה בדיון מיום 4.9.02, הרי שהמערערת לא פירטה בבקשת
הפסילה ובהודעת הערעור כיצד בא לידי ביטוי אותו יחס מזלזל מצד בית המשפט לו היא
טוענת. בנסיבות אלו, לא הונחה בפני תשתית עובדתית לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים
מצד בית המשפט. גם העובדה כי בית המשפט סרב לדחות את הדיון בערעור עד להכרעה
בערעור שיוגש על ההחלטה בבקשת הפסילה אין בה כשלעצמה כדי להעיד על קיומו של חשש
ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
מטעמים אלה, הערעור נדחה.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו בחשון התשס"ג
(21.10.2002).
ה
נ ש י א
_________________
העתק מתאים למקור 02082340_A01.doc/דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il