שלמה טוויל נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 8226/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8226/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: שלמה טוויל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"פ 40264/05 מיום 4.10.06 שניתן על ידי (כבוד השופט ז' כספי תאריך הישיבה: ח' בניסן התשס"ז (27.3.07) בשם המערער: עו"ד ראובן בר חיים בשם המשיבה: עו"ד מיטל שינדל בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ד' ברלינר: 1. במשך 34 שנים, בין השנים 1967-2001 עבד המערער במשרדי האפוטרופוס הכללי בירושלים (להלן: המשרד). בתפקידו האחרון, בו כיהן ב-5 השנים האחרונות לעבודתו במשרד, שימש המערער כמנהל ומפקח על רכוש וכספים שחולטו מהנאשמים שהורשעו בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג- 1973 (להלן: פקודת הסמים). בתוקף תפקידו קיבל המערער ממזכירויות בתי המשפט צווי חילוט ורכוש מחולט. המערער היה אמור לשמור על ערכו של הרכוש המחולט, לדאוג לאחסונו ולפעול למימושו. את התמורה אמור היה להפקיד בחשבון הבנק של האפוטרופוס הכללי, ממנו בסופו של יום אמור היה הכסף להגיע לקרן לטיפול בנכסים שחולטו שהוקמה מכוח פקודת הסמים. הקרן יכולה היתה להקצות כספים לצורך ביצוע תפקידיה. בין היתר חולטו כלי רכב. ההסדר לגבי כלי הרכב היה כי הם יאוחסנו בשלב הראשון במחסנים של חברת ממן מסופי מטען וניטול בע"מ (להלן: חברת ממן) ומאוחר יותר ימכרו על ידי חברת ממן במכרז פומבי. המערער אמור היה להעביר את כלי הרכב לחברת ממן, לקבל את תמורתם ולהעביר את הכסף לחשבון הבנק. בכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המערער והורשע, נטען כי המערער העביר כלי רכב לאחרים חלקם בני משפחה ומכרים תמורת סכומי כסף אותם שלשל לכיסו ואף ללא תמורה. המערער גם ביטל לעיתים מכרזים והורה על קיום מכרזים חדשים על מנת שמקורביו יוכלו לזכות במכרזים. באשר לסכומי כסף, שחולטו מידיהם של סוחרי סמים, נטען כי המערער קיבל אותם לידו תוך הצגת מצג כוזב לשוטרים שהופקדו על שמירתם במשטרת ישראל כי יפקידם בחשבון כנדרש. בפועל- שלשל המערער את הכספים לכיסו. כך גם באשר לרכוש אחר שחולט והמערער עשה בו שימוש לצרכיו. כתב האישום כולל 15 אישומים. כל אישום מתעד פרשיה של נטילת רכב, רכוש או סכומי כסף על ידי המערער לשימושו האישי. האישומים מפרטים את דרכי המרמה השונות והמפותלות בהן נקט המערער, תוך שיתופם של אחרים (בעיקר מקבלי הרכב) כדי להסתיר את העובדה שכלי הרכב ותמורתם לא הגיעו למקום אליו אמורים היו להגיע אלא לידיו. אותם דרכי מרמה כללו, בין היתר, רישומים כוזבים בתיקי החילוט, מחיקה (בטיפקס) של פרטים מתוכם, הסתרה פיזית של תיקים אלה, דיווח כוזב לפרקליטות המחוז שיוכלו להגיש הצעה גבוהה יותר ועוד. כל זאת בנוסף לנטילה פיזית של סכומי כסף, תוך חתימה על כך שהגיעו לידי האפוטרופוס הכללי, ושלשולם לכיסו. במרבית האישומים הורשע המערער בעבירות המנויות בסימן ד' לפרק ט' לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), קרי: עבירות בשירות הציבור וכלפיו, ובגדרן: מרמה והפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח המשרה וגניבה בידי עובד ציבור. לצד עבירות אלה, הורשע גם ברישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת נכסים שהושגו בעוון וכן שיבוש הליכי משפט. בית משפט קמא, (כב' השופט ז' כספי מבית משפט המחוזי בתל-אביב) הטיל על המערער 3 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 25,000 ש"ח. על גזר הדין, ובמיוחד על תקופת המאסר בפועל - הערעור בפנינו. 2. גזר הדין ארוך ומפורט והוא חובק את מכלול השיקולים הרלוונטיים לענין הענישה: החל מאופיין של העבירות שמדובר בהן, משמעותן והשחיתות הגלומה בהן, עבור למיהותו של המערער, המסלול שעבר בחייו עד לתפקיד החשוב אותו מילא בזמן ביצוע העבירות, דברים שנאמרו לזכותו על ידי עדי הגנה שהביא והחרטה שהביע המערער על מעשיו, וכלה במצב בריאותו הפיזי והנפשי, כפי שהוא משתקף במסמכים הרפואיים שהוצגו בפני בית משפט קמא, בדברי המערער עצמו וכן בתסקיר שירות המבחן שהוגש לגביו. באשר למצב הרפואי הפנה בית המשפט לחוות דעתו של פרופ' יורם ברק מומחה לפסיכיאטריה אשר בדק את המערער (במימונה של התביעה) כאשר לנגד עיניו כל התעודות והמסמכים הרפואיים שהיו גם בפני שירות המבחן. המומחה קבע כי המערער אינו סובל משטיון ותיפקודו הקוגניטיבי שמור. "הטלת עונש מאסר בפועל עלולה להשפיע על מצבו הנפשי לא בשונה מכל אדם בריא בגילו ובמעמדו" (עמ' 31 סיפא לגזה"ד). בעקבות האמור לעיל אמר בית המשפט כי המערער "אינו חולה במחלה קשה ואם בריאותו אינה תקינה הרי זה לא יותר מאשר מרבית האנשים בני גילו". 3. קביעה אחרונה זו עומדת בבסיס הערעור שבפנינו. הערעור מתמקד ברובו במצבו הרפואי של המערער, לצורך כך אף נתבקשה הצגת ראיות נוספות שהן מסמכים רפואיים המתעדים את מחלותיו השונות של המערער. לטענת הסנגור: "המערער הוא אדם חולה, חולה מאוד" ושגה בית משפט קמא כאשר התייחס אליו כמי שמצבו הבריאותי אינו שונה מאדם רגיל בגילו. בעיותיו הרפואיות של המערער הן בתחומים שונים: הוא סובל ממחלת ריאות, סכרת, בעיות אורטופדיות וכן בעיות נפשיות לרבות מחלת אלצהיימר. הראיות הנוספות שהתקבלו על ידינו מבססות, לטענת הסנגור, את המסקנה כי מצבו הרפואי של המערער הופך את ריצוי המאסר לבלתי אפשרי עבורו, ועלול לסכן את חייו. בשולי הדברים, התייחס הסנגור גם לעבירות שמדובר בהן כאשר לטענתו מדובר "בעבירות רכוש", בהיקף לא גדול. המערער החזיר את הסכום שנלקח על ידו ומדובר בסך 40,000 ש"ח. עוד טוען הסנגור כי יש לזקוף לזכותו של המערער את כל השנים הארוכות בהן עבד ותפקד כשורה והתקדם עד למעמדו הנוכחי. 4. לא בכדי מיקד הסנגור את טענותיו בנושא הבריאותי, כאשר את מהותן של העבירות שמדובר בהן והדרך בה פעל המערער בכל אותם חמישה עשר אישומים המפורטים בכתב האישום, דחק לשוליים ופטר בטיעון של מה בכך. הסנגור פטר - לא כך ננהג אנו. ראויות העבירות בתיק זה לעמוד במוקד הדיון ולהוות את השיקול הדומיננטי לעניין הענישה. אין בכך כדי לומר שנסיבותיו האישיות של המערער לרבות מצבו הבריאותי לא יזכו להתייחסות הולמת. באשר לעבירות-העובדות, שנפרסו בכל אותם 15 אישומים המרכיבים את כתב האישום, חושפות התנהלות מושחתת, תוך ניצול ציני וחסר מעצורים מצדו של המערער את תפקידו, האמון שניתן בו ונגישותו לרכוש שמדובר בו. המערער היה עובד ציבור, שהופקד על רכוש שחולט מעבריינים על פי פקודת הסמים. ברכוש זה עשה המערער, כפי שצוין לעיל, כבתוך שלו. המערער שלח ידו לכל סוגי הרכוש, שהיו תחת פיקוחו, החל מכלי רכב וכלה בכסף מזומן. המערער לא נרתע מזיוף מסמכים, העלמת תיקים, השמעת דברי כזב בפני גורמי חוק שונים, לרבות שוטרים שבידיהם הוחזקו סכומי כסף או רכוש לאחר שחולטו. יש משום אירוניה צינית בכך שסכומי כסף, שחולטו מעבריינים ונגבו על ידי רשויות אכיפת החוק, עברו למעשה לידיו של עבריין אחר שלקח אותם לעצמו. חילוט רכוש הוא חלק מהליך משפטי המתנהל על פי חוק כאשר יעוד הכסף מוסדר אף הוא בחוק. קיומה של מדינת חוק מותנה בכך כי ההליך המשפטי כולו, עד הצעד האחרון שבו, קרי: החילוט, ישמור על טוהרו וניקיונו והכסף יועבר ליעדו. במקרה הנוכחי, הכסף אמור היה, בחלקו לפחות, לשמש לצרכי הרשות למלחמה בסמים, כדי לסייע במלחמה בנגע זה. במקום זאת הגיע כאמור לכיסו של המערער אשר נהג ברכוש בדרך המאפיינת משטר מושחת, שבו הקרובים לצלחת רואים עצמם כבעלי הבית על רכוש המדינה. על רקע האמור לעיל, הגדרתו של הסנגור את העבירות שמדובר בהן כעבירות רכוש היא הגדרה ממעיטה, שאיננה מתייחסת למהותן האמיתית ולליבת העבירות (זאת מבלי להמעיט בחומרתן של עבירות הרכוש). הליבה במקרה זה מצויה לא ברכוש כרכוש ואף לא בהיקפו, אלא כאמור בכרסום התשתית עליה נשען שלטון החוק. הליבה מצויה גם בהפרת האמון, דווקא מצידו של מי שגדל במערכת, טיפס בה שלב אחר שלב וחזקה עליו כי הוא מודע ומבין היטב את משמעות מעשיו ואת הנזק לאמון הציבור הגלום בהן. עוד יש להזכיר בהקשר זה, כי מדובר בעבירות שבוצעו לאורך תקופה של מספר שנים בין השנים 1998-2001. אין המדובר בהתפתות רגעית נוכח מצוקה כלכלית וכיוצא בכך, אלא בדרך התנהלות שיטתית שכללה מגוון של דרכי מרמה ווריאציות שונות, שנועדו לטשטש ולהסוות את עקבות המעשים. יש להזכיר כי המערער הורשע גם בעבירה של שיבוש הליכי משפט. 5. מתסקיר שרות המבחן עולה כי המערער לוקח אחריות על חלק מהאישומים ואת חלקם האחר מכחיש לחלוטין, גם באותם מקרים בהם לקח אחריות על עצמם הביצוע, הכחיש כוונה פלילית והתקשה "להבין משמעות מעשיו תוך שימוש ברציונאליזציות שונות". שירות המבחן התרשם כי העבירות בוצעו מתוך תחושת "שכרון כוח ושלטון שצבר במהלך השנים... " וזאת, בין היתר, גם על רקע האמון הרב שניתן בו. עוד התרשם שירות המבחן כי המערער התקשה לעמוד בפיתוי להשגת רווחים בקלות, כאשר לדבריו הפסיד את השקעותיו בבורסה. אין צורך לומר כי הערכות אלה אינן מאירות את המערער באור חיובי וזאת בלשון המעטה. מדובר בשילוב של תאוות בצע שאליה נלווית תחושת כוח שיונקת את כוחה מהאמון שניתן במערער כמפורט לעיל. חומרה מיוחדת יש בכך שהמערער גרר גם את בני משפחתו למעגל העבריינות. כתב האישום כלל ארבעה נאשמים, כאשר נאשמים 2-4 הינם ילדיו של המערער שזכו לקבל כלי רכב שחולטו והגיעו לידיו של אביהם. 6. כמשקל נגד לכל האמור לעיל, ושמא משום שגם הוא מבין שלעניין העבירות אין בפי המערער טיעון של ממש, מיקד הסנגור כאמור את טיעוניו בנושא הבריאותי. כפי שצוין לעיל, הוצגו בפנינו מסמכים על כך שהמערער סובל ממחלות שונות בתחומים שונים. עיינו בכל המסמכים שהוצגו לנו, לרבות אלה שלא היו בפני בית משפט קמא והוגשו במסגרת הראיות הנוספות. איננו רואים לפרט ודי לנו לומר שמהמסמכים עולה שהמערער אכן אדם חולה ומצבו הבריאותי מחייב טיפול והשגחה. נראה כי בעייתו העיקרית של המערער היא בתחום הנפשי, הגם שאין להקל ראש בבעיות הבריאותיות הנוספות. המערער מטופל כרגע באופן פרטי על ידי פסיכיאטרית (ד"ר פאולה רושקה), מדובר בטיפול משולב תרופתי ושיחתי. איננו מקלים ראש במצבו הבריאותי של המערער, יחד עם זאת לא עולה מן המסמכים כי מדובר במי שאיננו כשיר לריצוי עונש מאסר. שירות בתי הסוהר ערוך לטפל גם באנשים חולים. לרוע המזל המערער איננו יוצא דופן בהקשר זה בקהיליית האסירים. אם יחמיר מצבו של המערער במהלך תקופת מאסרו, פתוחים בפניו ערוצים נוספים אחרים שבהם תוכלנה טענותיו להתברר ולהיבדק לגופן והדעת נותנת כי יינתן להן המשקל והפתרון ההולם. במצב הדברים הנוכחי, איננו סבורים כי מצבו הבריאותי של המערער די בו כדי לבטל את עונש המאסר בפועל על כל המשתמע מכך. 7. נסיים באשר פתחנו, מדובר בעבירות קשות, ועוד יותר מכך מכוערות, שמעמידות באור נלעג את הענישה הגלומה בחילוט רכושם של עבריני סמים בפרט, ועבריינים בכלל. השחיתות המובהקת מחייבת תגובה ענישתית הנמצאת ברף הגבוה ולא ניתן להעלות על הדעת כי פרשה מעין זו לא תגרור אחריה מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח. התקופה שקצב בית משפט קמא מידתית ואיננו רואים להתערב בה. הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 7.5.07. על המערער להתייצב בתאריך זה עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב. הערבויות הקיימות ישמשו להבטחת התייצבותו. ניתן היום, כ"ב בניסן תשס"ז (10.4.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06082260_Z10.docאמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il