הרב דוד אלבז נ. בית הדין הארצי לעבודה ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8222/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8222/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר העותר: הרב דוד אלבז נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. מועצה דתית - רבנות אזורית - מרום הגליל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד יצחק טיבי בשם המשיב 2: עו"ד עדיאל גלס פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 16.8.2009 (ע"ע 234/08), בו נקבע כי פסק הבוררות שניתן בעניינו של העותר ייוותר על כנו. 1. העותר (להלן: הרב אלבז) הוא עובד של המשיבה 2 (להלן: המועצה הדתית) והוא מכהן כרב במושב עלמה החל משנת 1996. בעקבות סכסוך שנתגלע בין הרב אלבז למועצה הדתית, הופסק במהלך שנת 2004 תשלום שכרו והצדדים פנו להליך של בוררות בבית דין צדק בני ברק (להלן: בית דין צדק). ביום 1.3.2004 חתמו הצדדים על שטר בוררות בו התחייבו לקיים כל שיפסקו הבוררים "בדבר כל הסכסוכים שבינינו והתביעות שיש לכל אחד מאתנו הח"מ על חברו בעניין המשכורת וכל הסכסוכים המסתעפים מהעניין הנ"ל..." [ההדגשה אינה במקור]. במסגרת הליך הבוררות הורו הבוררים על מינויים של שני רבנים שיבחנו את עמדת תושבי המושב לגבי המשך כהונתו של הרב אלבז כרב היישוב (החלטה זו בוטלה בהמשך). ביום 20.11.2006 ניתן פסק הבוררות הראשון, בו נקבע בין היתר כי על הרב אלבז "להשתדל לעזוב מרצון את המושב" וכי הדיון יחודש במידה שהסכסוך לא יבוא על פתרונו בחלוף שנה. משלא נפתר הסכסוך זומנו הצדדים בחלוף כשנה ל"בירור דברים". בתגובה כתב הרב אלבז לבוררים כי המועצה הדתית אינה ממלאת אחר הוראותיהם בדבר בחינת עמדתם של תושבי המושב ביחס להמשך כהונתו וביקש לפטור אותו מהתייצבות לדיון עד שהמועצה הדתית תאשר כי היא מוכנה לקבל על עצמה את החלטות הבוררים ותוסר תביעה שהגישה נגדו המועצה הדתית לבית משפט השלום בצפת לפינוי ביתו במושב וכן עד לאחר שיסתיימו הבחירות במושב. בשלב זה פנה הרב אלבז לקבלת ייעוץ משפטי וביום 13.11.2007 פנה בא-כוחו לראשונה אל הבוררים בבקשה להפסקת ההליכים או עיכובם מחמת חוסר סמכות, אך טענתו נדחתה. בהמשך ביקש בא-כוחו של הרב אלבז מן הבוררים להימנע מלהמשיך ולדון בעניינו עד שתינתן הכרעה בבקשה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת להפסקת הליך הבוררות מחמת העדר סמכות. ביום 2.1.2008, טרם הדיון בבית הדין האזורי לעבודה, ניתן פסק הבוררות הסופי בו נקבע כי הרב אלבז הסכים לעזוב את המושב מרצונו; כי לא הוכחה טענתו לפיה הסכמתו נבעה מחוסר מידע עדכני על אהדת התושבים כלפיו; וכי נראה שחלק ניכר מן הציבור אינו נהנה מפעילותו. על כן קבעו הבוררים כי "יש להתייחס להתפטרותו של הרב אלבז ולהסכמים שבאו [ב]עקבות כך כמעשה המחייב את הצדדים, ולכן על הרב אלבז לעזוב את המקום ותפקידו במושב עלמה". הבוררים אף הביעו תרעומת על ניסיונו של הרב אלבז לכפור בסמכותו של בית דין צדק. 2. בפסק דינו מיום 6.3.2008 קיבל בית הדין האזורי לעבודה בנצרת את תביעת הרב אלבז לאחר שבהסכמת הצדדים נוסף לה סעד של ביטול פסק הבוררות הסופי. בית הדין האזורי קבע כי הסכסוך שנמסר להכרעת הבוררים עניינו במשכורתו של הרב אלבז וב"כל הסכסוכים המסתעפים מהעניין", וכי אף שמהתנהלות העניינים נראה כי גדר המחלוקת כלל גם את שאלת המשך העסקתו של הרב אלבז, אין לראות בו כמי שהסכים בדרך של התנהגות להתדיין בנושאים שלא נקבעו בשטר הבוררות. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי ההכרעה בשאלה האם יחסי העבודה הסתיימו בהתפטרות או בפיטורים יש לה השלכה על זכויות קוגנטיות שונות שלא ניתן לדון בהן בבוררות, ועל כן כל הסכמה שניתנה ביחס לבוררות צריכה להתפרש באופן מצמצם. על רקע זה קבע בית הדין כי פסק הבוררות ניתן תוך חריגה מסמכות ודינו להתבטל. 3. על פסק דין זה הגישה המועצה הדתית ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, ובפסק דינו מיום 16.8.2009 קיבל בית הדין הארצי את הערעור, ברוב דעות. הנשיא ס' אדלר קבע כי סוגיית המשך העסקתו של הרב אלבז כרב המושב היא שעמדה לדיון בפני הבוררים מראשית הדרך, שכן בשנת 2003 הודיעה המועצה הדתית לרב אלבז על הפסקת העסקתו כרב המושב, ומשהוא לא יישם החלטה זו והמשיך לשמש כרב המושב היא הפסיקה לשלם את שכרו. בנסיבות אלו זכאותו של הרב אלבז לתשלום שכר עבור התקופה שלאחר הודעת הפיטורים הייתה כרוכה ושלובה בשאלת תוקף הודעת הפיטורים ועל כן ניתן לומר כי שטר הבוררות הסמיך את הבוררים להכריע בעניין המשך העסקתו, ומכל מקום אי הבהירות לגבי פרשנותו של שטר הבוררות, ככל שזו קיימת, מתפוגגת נוכח התנהגות הצדדים במהלך דיוני הבוררות. עוד קבע הנשיא אדלר כי לא הוכח שהסכמת הרב אלבז להעמיד את עניין המשך העסקתו להכרעת הבוררים ניתנה שלא מדעת ואין לומר שלא התאפשר לו להציג את ראיותיו בהליך הבוררות. אשר לתוקף הסכם הבוררות קבע הנשיא אדלר כי סוגיית המשך העסקתו של הרב אלבז לא נדונה בפני הבוררים בזיקה לזכאותו לפיצויי פיטורים או לזכות מוגנת אחרת, והוסיף וציין כי המועצה הדתית אינה חולקת על זכותו של הרב אלבז לפיצויי פיטורים והיא הצהירה שהפסקת העסקתו, ככל שתידרש, תהיה בדין מפוטר. מטעמים אלה קבע אפוא הנשיא אדלר כי פסק הבוררות ייוותר על כנו. השופטת נ' ארד הצטרפה לפסק דינו של הנשיא אדלר בקובעה כי המחלוקת בין הצדדים סבה על נושא העסקתו של הרב אלבז וכי גם אם הדבר אינו עולה מפורשות משטר הבוררות, נוכח החלטות הבוררים והטענות שהעלה הרב אלבז בפניהם ניתן לפרש את שטר הבוררות כך שיכלול הסמכה לדון בנושא זה. עוד קבעה השופטת ארד כי סוגיית המשך העסקתו של הרב אלבז אינה מהווה תנאי מוקדם לגיבושה של זכות קוגנטית ואין בה כדי להכשיל את המגמה החקיקתית שביסוד הזכויות הקוגנטיות בחקיקת המגן; כי לא הוכח ואף לא נטען שהרב אלבז העלה בקשה להיות מיוצג בבוררות או כי בקשה כזו נדחתה; כי לא נמנעה ממנו הזכות להסתייע בייעוץ משפטי; וכי עובר למתן פסק הבוררות הסופי ניתנה לו אפשרות להביא ראיות ועדים אך הוא סירב. נציג העובדים מר א' ינאי ונציג המעבידים מר י' דויטש הצטרפו לפסקי הדין של הנשיא אדלר והשופטת ארד. לעומת זאת סברה כב' השופטת ו' וירט ליבנה כי דין הערעור להידחות, בקובעה כי הליך הבוררות החל אומנם בעקבות חילוקי דעות לגבי תשלום משכורתו של הרב אלבז, אך בהמשך התעוררה שאלה נוספת והיא שאלת סיום יחסי העבודה. השופטת וירט ליבנה קבעה כי אין לראות בהתנהלותו של הרב אלבז משום הסכמה מודעת להרחבת יריעת המחלוקת, בין היתר בשל היותו בלתי מיוצג ברובו המכריע של ההליך, ועוד קבעה כי משהצדדים לא פנו להליך הפיטורים הקבוע בחוקת העבודה ברשויות המקומיות יש בכך ויתור על הליך זה שלא מדעת, מה גם שנושא סיום ההעסקה לא נדון במסגרת פורמאלית הכוללת הבאת עדויות וראיות. על רקע כל אלה קבעה השופטת וירט ליבנה כי פסק הבוררות ניתן תוך חריגה מן הסמכות שהוענקה בשטר הבוררות, ולמעלה מן הצורך ציינה כי הקביעה האם הרב אלבז פוטר או התפטר משליכה באופן ישיר על זכויותיו הקונגטיות וכי הצהרת המועצה הדתית לפיה תשלם לו פיצויי פיטורים אינה מבטיחה שימוצו כל זכויותיו הקוגנטיות, משאלו לא נתבררו. 4. מכאן העתירה שבפנינו, בה מבקש הרב אלבז כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה יבוטל וכי תינתן הוראה להשיבו לעבודה תוך תשלום מלוא שכרו מיום הפסקת עבודתו. לטענת הרב אלבז, הבוררים חרגו מסמכותם בכך שדנו בנושאים הכרוכים בזכויות קוגנטיות שלא ניתן לבררן בבוררות, וכן מפני שסוגיית סיום יחסי העבודה לא נכללה בשטר הבוררות ואין לראות בהמשך השתתפותו בבוררות הסכמה להרחבת גדר ההתדיינות. לטענתו, עם מתן החלטתם הראשונה של הבוררים תמה הבוררות וחידוש ההליכים נעשה שלא בהסכמתו והיווה כשלעצמו חריגה מסמכות. לטענתו בנסיבות אלו גם לא ניתן לומר שהיה הסכם בוררות בר-תוקף, והוא מוסיף וטוען כי הבוררים התעלמו מבקשתו להימנע מלדון בעניינו עד להכרעת בית הדין לעבודה; כי לא ניתנה לו הזדמנות להציג ראיות ולהשמיע עדים; כי הבוררים שלחו, שלא בידיעתו, את בנו של יו"ר ההרכב כנציג מטעמם לבקר במושב עלמה והוא שמע את עמדת המועצה הדתית בלבד; וכי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. הרב אלבז מוסיף וטוען כי פסק דינו של בית הדין הארצי נסמך על בסיס עובדתי שגוי וסוטה ללא הנמקה מספקת מן ההלכה לפיה זכויות קוגנטיות אינן בנות בוררות, ולטענתו עולות בענייננו מספר שאלות עקרוניות, ובהן השאלה האם זכויות קוגנטיות הן בנות בוררות, האם בורר יכול לפסוק ללא שמיעת ראיות והאם ניתן להותיר על כנו פסק בוררות אף שהבוררים חרגו מסמכותם. לבסוף מלין הרב אלבז על כך שטרם שולמו לו הכספים המגיעים לו. 5. המועצה הדתית, מצידה, טוענת כי בית הדין הארצי לעבודה לא סטה מן ההלכה לפיה סכסוך בין עובד למעביד בנוגע לזכות קוגנטית אינו יכולה להימסר לבוררות, וכי קיומם של חילוקי דעות בפסק הדין לעניין יישומה של ההלכה אין בהם כדי להצדיק התערבות בו. אשר לדברי השופטת וירט ליבנה לפיה הסכמת המועצה הדתית לשלם לרב אלבז פיצויי פיטורים אינה מבטיחה כי ימוצו כל זכויותיו הקוגנטיות טוענת המועצה הדתית כי הזכות הקוגנטית היחידה המגיעה לו היא הזכות לפיצויי פיטורים וככל שקיימות זכויות נוספות מעבר לכך אין מדובר בזכויות קוגנטיות, ובכל מקרה גם כאשר זכויות קוגנטיות נדונות בבוררות אין הדבר מחייב בהכרח את פסילתו של פסק הבוררות. לבסוף מציינת המועצה הדתית כי העיכוב בתשלום הכספים המגיעים לרב אלבז נעשה בהתאם לבקשתו להמתין עם התשלום עד להכרעה בעתירה. 6. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהן מוגבלת לאותם מקרים חריגים בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב את תיקונה בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 4880/06 אבני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פיסקה 7 (טרם פורסם, 9.9.2007); בג"ץ 2055/08 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פיסקה 10 (טרם פורסם, 17.3.2008)). המקרה שבפנינו אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. ראשית, חלק לא מבוטל מטענותיו של הרב אלבז בפנינו הן טענות בעלות אופי ערעורי שאין מקום כי בית משפט זה יידרש להן, כאמור. שנית, ובכך עיקר. בניגוד לטענת העותר, בית הדין הארצי לא קבע בענייננו הלכה חדשה או סטה מן ההלכה לפיה אין להעביר סכסוך בדבר זכותו של עובד על-פי חוקי המגן להכרעת בורר. בית הדין יישם את ההלכה הקיימת בהקשר זה הקובעת באילו מקרים ניתן להעביר לבוררות מחלוקת שעניינה התנאים המוקדמים לקיומה של זכות הקבועה בחקיקת מגן (ראו בג"ץ 760/79 דיין נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(3) 820 (1980); ראו והשוו גם רע"א 4710/00 גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה(2) 426 (2001)). ביישמו הלכה זו על נסיבות המקרה הקונקרטיות קבע בית הדין הארצי לעבודה כי סוגיית המשך העסקתו של הרב אלבז לא נדונה בפני הבוררים בזיקה לזכאותו לפיצויי פיטורים או לזכות מוגנת אחרת, מה גם שהמועצה הדתית לא חלקה על זכאותו של הרב אלבז לפיצויי פיטורים במידה שתופסק העסקתו והצהירה כי ישולמו לו כל הכספים המגיעים לו על-פי חוק. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי המקרה דנן אינו נמנה על פני הדברים עם המקרים המצדיקים התערבות בהחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ט כסלו, תש"ע (06.12.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09082220_V02.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il