אחמד סרחאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8219/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8219/13 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערים: 1. אחמד סרחאן 2. פחרי סרחאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין מיום 30.5.2013 ועל גזר הדין מיום 24.10.2013 של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 35853-09-11 שניתנו על-ידי סגן הנשיא תאופיק כתילי תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשע"ד (2.7.2014) בשם המערערים: עו"ד ראפי מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על הכרעת הדין מיום 30.5.2013 ועל גזר הדין מיום 24.10.2013 שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי נצרת (כב' סגן הנשיא תאופיק כתילי בת"פ 35853-09-11). בתאונת דרכים עסקינן, בהפקרה לאחר פגיעה, בשיבוש הליכים שלאחר מכן, בהרשעה בשורה של עבירות ובענישה. עיקרי כתב האישום 2. ביום 3.3.2011 נהג המערער 1 במכונית מסוג אופל אסטרה בסמוך לשעה 18:20 ברחוב פאולוס הששי בנצרת. למכונית האופל לא היה אז ביטוח בר-תוקף. המערער התקרב בנהיגתו להצטלבות עם רחוב ואדי אלג'יאוני, כשלפני הצומת מסומן מעבר חצייה ומוצב תמרור 306 – תן זכות קדימה להולכי רגל. אותה שעה חצה חנא סלמאן את מעבר החצייה מימין לשמאל כיוון נסיעת המערער 1. זה נהג את מכונית האופל בקלות ראש וברשלנות, כשאינו מרוכז בנהיגה ובמכלול הנסיבות בכביש, מבלי לתת זכות קדימה להולך הרגל סלמאן, ופגע בו בפינה השמאלית-הקדמית של מכונית האופל. המערער 1 הבחין בפגיעה בהולך הרגל, האט את מהירות נסיעתו, אך למרות שידע כי בתאונה נפגע אדם, נמלט מהמקום עם מכוניתו, מבלי לעמוד על תוצאות התאונה, ומבלי להגיש עזרה לסלמאן, אם באמצעות הסעתו לטיפול רפואי, אם בהזעקת כוחות הצלה למקום. סלמאן נפצע קשה ואושפז לתקופה ארוכה במצב וגטטיבי בבית חולים לוינשטיין ברעננה. המערער 1 נסע לביתו ושם קשרו קשר הוא ואביו, המערער 2, לשבש את חקירת המשטרה, להסתיר את עובדת נהיגתו של המערער 1 בתאונה, ולהעלים ראיות הנוגעות לתאונה. אחד מהשניים רחץ את החלק הקדמי של מכונית האופל וחלק מהכנף השמאלית-הקדמית שממנה נפגע סלמאן. בתחילה מסר המערער 1 בחקירתו כי כלל לא נהג במכונית, והמערער 2 מסר כי הוא נהג בה אך לא היה מעורב בתאונה. 3. המערער 1 הואשם בהפקרה לאחר פגיעה, בנהיגה ללא ביטוח, בנהיגה בקלות ראש וברשלנות שגרמה נזק לאדם, ובאי-מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה. כמו כן, הואשמו שני המערערים בשיבוש מהלכי משפט ובקשירת קשר לביצוע עוון. בהכרעת דין לאחר שמיעת הוכחות הרשיע בית המשפט המחוזי את השניים בעבירות שיוחסו להם ודן את המערער 1 לארבע וחצי שנות מאסר בפועל; שנה וחצי מאסר על-תנאי; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיה למשך 10 שנים; קנס כספי בסך של 5,000 ₪. כמו כן חוייב המערער 1 לפצות את נפגע העבירה, הולך הרגל, חנא סלמאן, בסך של 80,000 ₪. המערער 2 נדון לשנה וחצי מאסר על-תנאי ולתשלום קנס בסך של 10,000 ₪. הערעור על הכרעת הדין 4. את ערעורו על הכרעת הדין מיקד ב"כ המערערים בעקבות הערותינו במהלך הדיון בהוראת סעיף 64א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] – הפקרה אחרי פגיעה – ולא כפר עוד בעובדה שהמערער 1 אכן נהג במכונית, הוא ולא אביו, המערער 2, כפי שגרסו המערערים בבית המשפט המחוזי. ב"כ המערערים טען כי לכל היותר התקיימה במערער 1 הוראת סעיף-קטן (א), במובן זה שהיה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם; אך לא התקיימה במערער 1 הוראת סעיף-קטן (ב), שעניינה במי שידע באופן ממשי כי בתאונה נפגע אדם. 5. עינינו הרואות, לראשונה, לפנינו, הודה המערער 1 כי נהג במכונית. על רקע זה מן הראוי לבחון עתה את טענתו כי לא ידע על כך שבתאונה נפגע אדם עם קו חמטין. 6. טענתו של המערער 1 מבוססת על כך שההודאה שנגבתה ממנו במשטרה ביום 2.8.2011 (ת/24) נגבתה שלא כדין ודינה להיפסל. מבלעדיה, לטענתו, הרשעתו בעבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה לא יכולה לעמוד. בתחילה, כאמור, הכחיש המערער כי נהג במכונית. בהמשך, בהודעה הנ"ל (עמוד 1) אמר: "פתאום יצא לי גבר לא יודע מאיזה צד היה הולך ופגע ברכב שלי מצד שמאל מקדימה. אני לא ראיתי אותו בכלל. אני הייתי מסתכל לצד ימין כי אני רוצה לקחת ימינה בצומת. אני אחרי המכה ברכב נתתי ברקס, הסתכלתי במראה שמאלית ראיתי גבר שנפל על הכביש בצד שמאל שלי. אני פחדתי והמשכתי...". בעדותו בבית המשפט אישר המערער 1 כי אכן אמר את הדברים שתועדו בהודעתו במשטרה, אך מדובר לדבריו בגרסה שקרית אשר נמסרה תחת לחץ והפעלת אמצעים פסולים על-ידי השוטרים, מתוך רצון להביא לשחרורו-שלו ושל אביו מן המעצר. המערער 1 לא הוזהר כדין בטרם נחקר, לא הוזהר בטרם הוצג לו סרטון שצולם במצלמת אבטחה במקום התאונה, ולא הועמד על זכותו להיוועץ בעורך דין. 7. בית המשפט המחוזי נימק בהכרעת הדין בפרטוּת את קביעתו כי ההודאה האמורה של המערער 1 היא "הודאה קבילה, המחזקת את ראיות המאשימה ומסבכת את הנאשם 1 [המערער 1] בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום" (פסקה 45 ואילך). נימוקיו של בית המשפט המחוזי משכנעים. אין צורך לחזור עליהם. אומר אך זאת, שאין זה מן הנמנע כי נפל פגם בתשאול שנעשה על-ידי חוקרי המשטרה שהגיעו לביתם של המערערים, וכן גם בהודעה ת/24 הנ"ל. המערער 1 לא הוזהר כדין, גם לא הועמד על זכותו להיוועץ בעורך דין. דא עקא, ידוע כי בפועל לפני חקירתו נועץ המערער 1 בעורך דין. לא הייתה זו חקירתו הראשונה בתיק זה. המערער 1 נחקר בשלב קודם, שוחרר, והתייצב לחקירה במשטרה בהגיעוֹ מביתו לאחר שנועץ בעורך דין. הודעתו מפורטת מאד וכוללת פרטים מוכמנים לרוב. על פניה זו הודעה איכותית, כפי שציין בית המשפט המחוזי. על רקע זה עוצמת הפגם נחלשת, משום שמבחינה מהותית נשמרה הזכות, התקיימה התייעצות עם עורך דין, וגם תוכן ההודעה מדבר כאמור בעדה. 8. כך או כך, יהא כאשר יהא דינה של ההודאה, הרי שגם בלעדיה ישנן ראיות מספיקות לביסוס אשמתו של המערער 1, בשים לב ליריעת המחלוקת לאחר שצומצמה כאמור לעיל. כדברי בית המשפט המחוזי: "ראיית זיהוי וודאית קיימת כנגד הנאשם 1, הקושרת אותו לנהיגה ברכב במועד התאונה, הן מפי עדים שהעידו במשפט, והן מתוקף התרשמותו של בית-המשפט מסרטון הוידאו שהוצג במשפט; הוכח כי בפועל הנאשם 1 ידע כי פגע באדם בתאונה לה גרם, ולא עצר על-מנת לוודא את תוצאות התאונה או בכדי להזעיק עזרה" (פסקה 65 להכרעת הדין). כזכור, בערבו של יום 3.3.2011 התקבלה במשטרה הודעה על התאונה, ועל-פי ההודעה פגעה מכונית בהולך רגל, ונהגהּ המשיך בנסיעה מן המקום. עדי ראיה מסרו למשטרה את סוג המכונית (אופל אסטרה) ואת צבעהּ (לבן). השוטרים מצאו במקום התאונה שתי מצלמות של בית עסק סמוך, ובסרטונים שהופקו מהן נצפתה המכונית הנ"ל. מספר הרישוי של המכונית נקלט היטב בסרטון ועל סמכוֹ אותרו פרטי המערער 1 כבעל הרכב, בכללם כתובתו. מן המעט שהסכימו למסור עדי-ראייה, מספר המכונית הפוגעת התחיל בספרה 2 והסתיים בספרה 8, בהתאמה למספר הרישוי של המכונית כפי שנקלט בסרטון האבטחה. בוחן התנועה ערך דוח על התאונה (ת/18) ובו ציין: "מזג אויר בהיר, ראות לילה טובה עם תאורת רחוב פעילה, כביש אספלט נקי תקין ויבש. שדה הראיה בכוון המכונית הפוגעת עד למקום התאונה לא פחות ממאה מטר. מעבר חצייה מסומן היטב על הכביש ובצד ימין תמרור ג-7, נראה היטב ומסמן את מיקמו של מעבר החצייה. כתם דם נמצא על הכביש במקום התאונה, ועל פי הדוח מצביע על כיוון מיקום השכיבה של הולך הרגל לאחר הפגיעה. על פי הדוח מצביעים הממצאים כי המכונית פגעה בהולך הרגל שחצה את הכביש וכי הדרך לא היוותה גורם לתאונה". 9. בעקבות הפרטים שעלו מבדיקת מספר הרישוי של המכונית שנצפתה בסרטון האבטחה, הגיעו חוקרי המשטרה לביתם של המערערים, שם הבחינו במכונית מסוג אופל אסטרה בצבע לבן, מספרה 2998618. בוחן התנועה הבחין כי חזית הרכב והכנף הקדמית-שמאלית נשטפו סמוך קודם לכן ונוגבו היטב. שאר חלקי המכונית נותרו מלוכלכים ולא נשטפו. צילום שעשה בוחן התנועה במקום הראה סימני מים בחזית המכונית על הפגוש. חזית המכונית וכן גם הכנף הקדמית-השמאלית, נקיים ושטופים כאשר על גבי דלת נהג המכונית ניתן להבחין היטב בין החלק השטוף לבין החלק שלא נשטף. שיבוש שכזה של הליכי חקירה לבטח מלמד על ידיעה מצִדו של המערער 1. מבלעדי ידיעה, לא היה מקום לכל פעולות השיבוש הנ"ל. בצילומים נוספים של המכונית שנעשו למחרת, באור יום, בחניון המשטרתי, ניתן להבחין היטב בסימני שפשוף אלכסוניים על מכסה המנוע באופן התואם את נסיבות התאונה, על-פי קביעתו של הבוחן המשטרתי. 10. לא זו אף זו. בסרטון האבטחה שצולם בזוית שמבית העסק כלפי הרחוב, ניתן לצפות בתנועה איטית של מכוניות ברחוב, כשהן נעות ונעצרות לסירוגין בשל עומס התנועה. בשלב מסויים נקלטת מכונית אופל אסטרה בצבע לבן, והולך רגל נצפה הולך על המדרכה בכיוון נסיעת המכונית, עד אשר מתחיל לחצות את מעבר החצייה מימין לשמאל בכיוון נסיעתה של המכונית. המכונית נצפית פוגעת בהולך הרגל תוך כדי הליכתו על מעבר החצייה בכנף הקדמית-השמאלית של המכונית. הולך הרגל, סלמאן הנזכר, נהדף לעבר מכסה המנוע של המכונית ונופל על הכביש לצדה השמאלי של המכונית. אורות הבלימה בצדה האחורי של המכונית נדלקים, ללמדנו על כך שהמכונית האטה, אך כעבור זמן קצר המשיכה בנסיעה. סמוך לאחר מכן נקלטת במצלמה התקהלות של עוברים ושבים, שהבחינו בתאונה סביב סלמאן. 11. הסרטון השני הופק ממצלמת אבטחה שכּוּונה אל עבר התנועה החולפת ברחוב. מכונית האופל אסטרה בצבע לבן נצפית היטב, מספר הרישוי נקלט בבירור, המכונית נוסעת באיטיות ונעצרת לסירוגין בגלל עומס תנועה. נצפים שני אנשים יושבים במכונית, במושב הנהג ובמושב הסמוך לו. פניו של הנהג נקלטים היטב. לא דומה כלל לאביו, המערער 2, לא בגיל ולא במראה, ובדין נדחתה גרסתם של המערערים בבית המשפט המחוזי על כך שהאב נהג במכונית ולא הבן. הבן, המערער 1, זוהה היטב כמי שנהג במכונית. בוחן התנועה קובה העיד על הזיהוי (עמודים 22 ו-23 לפרוטוקול), כך גם בוחן התנועה מרק (עמודים 35 ו-39 לפרוטוקול). בית המשפט המחוזי צפה בסרטון ועל יסוד התרשמותו "ניתן לקבוע כי בסרטון ת/2 מתועד הנאשם 1 נוהג ברכב במועד התאונה" (פסקה 21 להכרעת הדין). 12. על אלה יש עוד להוסיף את עד-הראיה, ראפע חסן אבו נאסר, אשר העיד בבית המשפט כי בעומדו ברחוב פאולוס הששי בנצרת במועד התאונה סמוך למסעדת דיאנה ולחנות "סופר-פארם" הבחין במכונית אופל בצבע לבן שהגיעה מכיוון מרכז העיר כשהיא פוגעת בהולך רגל שחצה את מעבר החצייה. עד הראיה העיד על כך שהמכונית נעצרה, ועל כך שהבחין בנהגהּ שפתח את דלת המכונית, הביט לאחור ואז המשיך בנסיעה. 13. הנה כי כן, דיינו בראיות הנ"ל לביסוס אשמתו של המערער 1 גם מבלעדי אותה הודעה ת/24 שנפלו פגמים בגבייתה. כאמור, גבי דידי מדובר בראייה קבילה, על יסוד נימוקיו של בית המשפט המחוזי. אך על מנת להפיס דעתו של המערער 1 בהקשר זה, פורטו לעיל שאר הראיות שיש בכוחן המצטבר כדי להניח את הדעת באשר לידיעתו כי בתאונה נפגע אדם ולבסס את הרשעתו בעבירה לפי סעיף 64א(ב) ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 מעבר לספק סביר. הערעור על גזר הדין 14. ב"כ המערערים טוען כי בית המשפט המחוזי השית על שני המערערים "עונשים בלתי מידתיים" (פסקה 52 להודעת הערעור), "עונשים קיצוניים בחומרתם שאינם עומדים בפרופורציה עם הנסיבות של העושה ולא עם הנסיבות של המעשה" (פסקה 53 להודעת הערעור). המערער 1 הוא צעיר, ללא הרשעות קודמות. התאונה ארעה בטבורה של העיר נצרת, מקום פקוק במכוניות בכל שעות היממה. המערער 1 אמנם לא נהג על-פי אמות המידה המוסריות של השומרוני הטוב, לא עצר להגיש עזרה, אבל אין מדובר במעשה מכוּון ולבטח אין הצדקה לעונש של 4.5 שנות מאסר. לא הובאה תעודה רפואית ולא ראיה ממשית אחרת על מנת להוכיח את מצבו של הנפגע. גם סכום הפיצויים שבו חוייב המערער 1 – 80,000 ₪ – הוא בשיעור גבוה מן המידה הראויה. מנגד טענה ב"כ המשיבה על חומרת העבירות, ועל כך שלראשונה בערעור הודה המערער 1 כי הוא היה הנהג. המערער 1 פגע בהולך הרגל כשחצה מעבר חצייה מימין לשמאל. הפגיעה בהולך הרגל הייתה קשה ותוצאותיה הרות אסון. כיום הולך הרגל במצב של צמח, משפחתו חרב עליה עולמה, וכל חיי בני המשפחה סובבים סביב הטיפול בו ובהשלכות התאונה. ההפקרה היא נסיבה ממשית לחומרה, ללמדנו על היסוד האנטי-חברתי שבעבירה. חומרה רבה נודעת למצב שכזה, לנהג שפוגע בהולך רגל, גורם לו לפציעה קשה, משאיר אותו במצבו וממשיך בדרכו. תחת הגשת עזרה, מיהר המערער 1 לביתו על מנת לשבש הליכים ביחד עם אביו. לדעת ב"כ המשיבה, העונשים שהוטלו על שני המערערים הולמים את חומרת העבירות שבביצוען הורשעו. 15. אין הצדקה להקלה בעונש. מצבו של חנא סלמאן איום ונורא. הולך רגל תמים, רואה חשבון חרוץ ומצליח, מסור למשפחתו, נדיב ושאר מעלות טובות, וכיום נמצא בין חיים למוות, במצב וגטטיבי. חיי בני המשפחה התהפכו לבלי הכר. השמחה הייתה לעצב, והפרנסה לאבטלה. המערערים נמנעו במהלך השנים מלקחת אחריות, לא הביעו חרטה או צער. המערער 1 פגע באופן קשה בערכים חברתיים של חיי אדם, שלמות הגוף, סולידריות חברתית. גם בשלטון החוק פגע ובסדר הציבורי, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהרחבה. מבחינה ערכית, ובשים לב לתוצאה, ניכרת חומרה רבה במעשיו של המערער 1. כאמור, לא רק שלא הושיט עזרה, אלא נמלט ועשה לשיבוש הליכי חקירה. עונשו כלל וכלל איננו חמור. יש להצר על כך שטרם שילם את הפיצוי הכספי למשפחת הנפגע. עונשו של אביו, המערער 2, שהורשע "רק" בשיבוש הליכי משפט ובקשירת קשר לביצוע עוון, הריהו עונש מתון. כללו של דבר, אמליץ לחברַי לדחות את הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין כאחד. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נ' סולברג. ניתן היום, כ' באלול התשע"ד (15.9.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13082190_O03.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il