בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
8216/99
וערעור שכנגד
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופט י' אנגלרד
המערערים: 1.
עזבון המנוח סמיון פרידמן ז"ל
2.
אירנה פרידמן
3.
אינה פרידמן
4.
גנאדי פרידמן
5.
בסיה בוגופולסקי
נגד
המשיבים: 1.
אלי רפפורט
2.
מוצרי הוד לבן בע"מ
3.
אררט חברה לביטוח בע"מ
ערעור
וערעור שכנגד על פסק דינו של בית
המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.9.99
בת"א
988/95 שניתן על ידי כבוד השופטת
הניה
שטיין
תאריך הישיבה: כ"ג באדר תשס"א
(18.3.2001)
בשם
המערערים: עו"ד צבי לוטן
בשם המשיבים: עו"ד אילן אמודאי
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שעניינו תאונת עבודה טרגית, בה מצא המנוח סמיון פרידמן
את מותו בנסיבות מחרידות. הערעור, שהוגש מטעם עזבון המנוח והתלויים, מכוון כנגד
גובה הפיצויים שפסק בית המשפט המחוזי, ואילו הערעור שכנגד, שהוגש מטעם המעביד
ומבטחו, מופנה כנגד עצם הטלת האחריות בנזיקין לקרות התאונה.
1. אפרט תחילה את העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית
המשפט המחוזי. המנוח סמיון פרידמן, יליד דצמבר 1958, עבד בחברת מוצרי הוד לבן
בע"מ, שהינה המשיבה 2 בערעור (להלן: "הוד לבן"). המנוח, אשר עלה
לישראל מברית המועצות בשנת 1991, היה מהנדס בנין במקצועו, בעל תואר שני, והוא עבד
כמפעיל תנורים בהוד לבן החל בחודש מאי 1993.
2. ביום התאונה, ב- 19.2.95, עבד המנוח במשמרת
ערב במחלקת התנורים של הוד לבן. עבודת המשמרת כללה ניקיון תנורי הבשר, המתבצע בשני
שלבים: שלב ראשון הוא שאיבת עשן, אדים וריחות (תכנית 04) ושלב שני הוא ניקוי
יסודי. שני השלבים מתבצעים באמצעות הפעלת תוכניות של התנורים. בשעה 21:00 הכין
המנוח את התנורים לניקוי, וסביב השעה 22:00 ראה עובד אחר כי התנורים עובדים בתכנית
שלב ראשון. הוא הפסיק תכנית זו והפעיל את תכנית שלב השני, שהיא ניקוי יסודי
אוטומטי, בה מתחמם התנור ל- 100 מעלות חום ומתבצעת פעולת שאיבה. לאחר זמן מה,
הפסיק העובד האחר את פעולת התנורים. סמוך להפסקת פעולות הניקוי נמצאה גופת המנוח
בתוך אחד התנורים, במצב של ישיבה, כשידיו מושטות קדימה.
3. התנור בו מצא המנוח את מותו הוא חדר-תנור.
כאשר פועלת תכנית 04 לשאיבת עשן, אדים וריחות, אמור להיות מוזרם אויר טרי לתוך חדר
התנור. התברר כי ביום התאונה, בעת שפעלה תוכנית 04, הצינורית שאמורה הייתה להזרים
אוויר טרי לתוך התנור הייתה מנותקת. במצב זה, כאשר האוויר הנמצא בתנור נשאב החוצה
מבלי שמוזרם אליו אויר אחר, נוצר בחלל התנור ואקום (תת-לחץ) המונע את פתיחת דלתות
התנור מבפנים. גם בהמשך, כאשר הופעלה תכנית הניקוי האוטומטי על-ידי העובד האחר, לא
הוזרם אוויר טרי לחלל התנור ולא ניתן היה לפתוח את דלתות התנור מתוך חדר-התנור.
המנוח, אשר נלכד בתוך חדר-התנור בעת הפעלת תכנית 04 ובעת הפעלת תכנית הניקוי
היסודי לאחר מכן, נכווה כויות שהביאו למותו.
4. בית המשפט המחוזי קבע כי הוד לבן נושאת
באחריות למותו של המנוח ומשום כך חלה חבות על מבטחה - אררט חברה לביטוח בע"מ
- המשיבה 3 לפנינו (להלן: "אררט"), במסגרת ביטוח אחריות. בית המשפט מצא
כי אחריותה של הוד לבן מתבססת על שתי עילות. האחת היא הפרת חובה חקוקה והאחרת היא
עוולת הרשלנות. באשר לעילה הראשונה, מצא בית המשפט כי הוד לבן הפרה חובה חקוקה
הקבועה בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח משולב], תש"ל1970-, בכך שלא הבטיחה כי
ניתן יהיה לפתוח בקלות את דלת התנור מתוך חדר התנור. החובה החקוקה שהופרה נקבעה
בהוראת סעיף 122 לפקודת הבטיחות בעבודה, האוסרת על סגירת דלתות של חדר במקום
העבודה באופן שיימנע פתיחתן בקלות מבפנים, בלתי אם יש באותו מקום אפשרות אחרת לצאת
בנוחות. עוד נפסק על-ידי בית המשפט המחוזי, כי הופרה חובה נוספת, הלוא היא החובה
החקוקה הקבועה בסעיף 128 לפקודת הבטיחות בעבודה, העוסקת בהתקנת מימלטים מדליקה.
בהקשר זה ראה בית המשפט בחומרה רבה את העובדה כי לא היה כפתור אזעקה בתוך התנור.
5. באשר לעילת הרשלנות, קבע בית המשפט המחוזי כי
הוד לבן התרשלה בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה במפעל. כן מצא בית המשפט התרשלות
בכך שחדרי התנור הופעלו ללא כל סימון על הימצאו של אדם בתוכם וללא כפתור אזעקה
בתוך התנור למקרה חירום. בית המשפט גרס כי לכידתו של אדם בתוך חדר התנור היא
בבחינת מקרה חירום. כן מצא בית המשפט המחוזי מעשה רשלנות בכך שצינורות הזרמת
האוויר מבחוץ ייוצרו מסיליקון, דבר שאיפשר את ניתוק הצינורית. לבסוף, אי התקנת
אמצעים להפסקת פעולות ניקוז האוויר שעה שמתרחשת תקלה בהזרמת אוויר טרי לתוך התנור,
גם היא בבחינת מחדל רשלני.
6. בבית המשפט המחוזי העלו המשיבים את הטענה כי
יש לראות במעשיו של המנוח משום אשם עצמי תורם, עד כדי פטור מהחבות בפיצויים או
לפחות הפחתה מהותית, מכוח סעיפים 68 ו65- לפקודה. טענתם הייתה כי המנוח לא היה
צריך להיכנס לתנור בעת שהופעלה בו תכנית 04 ומשעשה כן - הוא גרם לנזקו באשמו, אשר
מצידו הביא לאשמה של הוד לבן. בית משפט דחה טענה זו בפסקו כי הוד לבן נושאת במלוא
האחריות לתאונת העבודה. עם זאת, החליט בית המשפט לדחות התביעה נגד המשיב 1, ששימש
כמנהל המפעל, מאחר שלא הוכחה אחריותו האישית לתאונה.
7. באשר לפיצויים, בית המשפט המחוזי פסק לעזבון
המנוח פיצויים בגין כאב וסבל בתהליך המוות בסך 20,000 ש"ח ופיצויים בגין
קיצור תוחלת חיים בסך 80,000 ש"ח. באשר לראש הנזק של כאב וסבל, קבע בית המשפט
שלא הובאו ראיות לעניין הסבל של המנוח בתהליך מותו, ולכן העמידו על סכום נמוך
יחסית.
8. באשר לתביעת התלויים, בית המשפט פסק פיצויים
לאלמנה ולילדיו של המנוח בגין הפסד תמיכה וזאת בשל אבדן השתכרות, הפסד פנסיה והפסד
עזרה ותיקונים בבית. בית המשפט השאיר בראשי נזק אחדים את תחשיב הסכום הסופי לבעלי
הדין. באשר לתביעת אמה של האלמנה, בסיה בוגופולסקי (המערערת 5, להלן:
"החותנת") התביעה נדחתה בנימוק כי החותנת אינה בגדר תלויה הזכאית
לפיצויים על פי הפקודה, הגם שאין מחלוקת כי היא התגוררה עם משפחת המנוח עובר
לתאונה. בית המשפט ביסס את אבדן ההשתכרות של המנוח לצורך חישוב התמיכה על גובה
השכר הממוצע במשק, אשר תאם פחות או יותר את משכורתו של המנוח מהוד לבן עובר לתאונה
(כ4,100- ש"ח). חישוב הפסד התמיכה נעשה על פי שיטת הידות. בכך דחה בית המשפט
את טענת התלויים לפיה כי יש להתעלם מהשתכרות האלמנה, משום שזו הוצאה לתמיכה
בחותנת, אשר מצידה איפשרה לאלמנה לצאת לעבודה באמצעות עזרתה בניהול משק הבית
ובטיפול בילדים. הפסד הפנסיה הועמד על 61.35% משכרו של המנוח, בהתאם לתקופת עבודתו
הצפויה בהוד לבן (עד גיל 65). הפיצוי בשל הפסד עזרה ותיקונים בבית נקבע על פי
אומדן לסך של 35,000 ש"ח ליום פסק הדין.
9. מתוך סכום הפיצויים שנפסק לתלויים הורה בית
המשפט לנכות הסכומים הבאים: הפיצויים המגיעים ליורשים; 32,000 ש"ח ששילמה הוד
לבן לעיזבון בעקבות מות המנוח; 8,276 ש"ח ששולם לעיזבון כתשלום יציאה מקרן
הפנסיה; סכום מהוון של תקבולי המוסד לביטוח הלאומי בסך 764,800 ש"ח;
"דמי מחייה" מהוונים המגיעים לילדי המנוח מן המוסד לביטוח לאומי בסך
41,694 ש"ח. כאמור, את החישוב הפרטני של מכלול הפיצויים והניכויים הותיר בית
המשפט לבעלי הדין.
10. על פסק הדין הוגשו ערעור מטעם היורשים והתלויים
וערעור שכנגד מטעם המשיבים. בערעור שכנגד כופרים המשיבים בעצם אחריותה של הוד לבן
לתאונה, ולחלופין, הם מבקשים לייחס אשם תורם למנוח. אומר מיד כי איני רואה יסוד
בערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי העדיף את חוות דעתו של מומחה מטעם המערערים, ממנה
נובע כי הוד לבן אחראית בנזיקין. יצוין בהקשר זה, כי גרסתם של המערערים והמומחה
מטעמם נתמכת גם בממצאים של דוח החקירה של משרד העבודה והרווחה. איני רואה עילה
להתערב בקביעה של ערכאת הדיון בדבר העדפת דעתו של מומחה אחד על פני מומחה אחר, ואף
לא בקביעת מימצאיו העובדתיים בדבר אופן התרחשות התאונה. המסקנה כי הוד לבן הפרה
חובות חקוקות והתרשלה מבוססת כהלכה על התשתית הראייתית והוראות הדין. אי לכך, יש
לדחות את הערעור שכנגד.
11. בכך מגיע אני לערעור על גובה הפיצויים. כאן
הטענה המרכזית של המערערים היא כי טעה בית המשפט שקבע את אבדן כושר ההשתכרות של
המנוח בהתאם לשכר הממוצע במשק. לטענתם, הובאו ראיות רבות לכך שהיה צפוי למנוח
קידום מקצועי וכתוצאה מכך עלייה משמעותית ברמת השתכרותו. המנוח התכוון לעבוד
כמהנדס בנייה עצמאי בהמשך דרכו, לאחר שיתבסס בארץ, והוא היה צפוי להשתכר כדי שילוש
השכר הממוצע במשק. לחלופין, לאור כישוריו האישיים והמקצועיים, הוא היה מתקדם במהרה
לתפקיד ניהולי בחברת הוד לבן או בכל מקום אחר. עוד טוענים התלויים לעניין
ההשתכרות, כי יש להביא בחשבון הכנסות של המנוח מעבודות בניה פרטיות שביצע המנוח.
כן קובלים הם על שלא התחשבו בתרומת החותנת למשק הבית, שאפשרה יציאת האלמנה לעבודה.
בנוסף טוענים המערערים כי אומדן תרומתו של המנוח לתחזוקת הבית ולטיפול בילדים עולה
בהרבה על 35,000 ש"ח. לבסוף הם טוענים כי לא היה מקום לנכות מהפיצויים
"דמי מחיה" מהמוסד לביטוח לאומי, אשר כלל לא הגיעו לילדי המנוח ולא
השתלמו להם מעולם.
12. באשר לתביעת היורשים, הטענה בערעור היא כי יש
להגדיל בצורה משמעותית את הפיצויים בגין כאב וסבל שמגיעים לעיזבון, כיוון שאין ספק
כי תהליך מותו של המנוח, כשהוא כלוא בתוך תנור בחום של 100 מעלות ונכווה בכל חלקי
גופו, לא היה מיידי וגרם לו סבל נורא.
13. באשר לטענה בדבר כושר השתכרותו של המנוח, נראה
לי כי יש ממש בטענה זו. המנוח היה מהנדס מוכשר, צעיר יחסית, שהיה אך בתחילת דרכו
בישראל. במפעל הוד לבן הוא נחשב לעובד מוצלח, אחראי ומבטיח, אשר הצטיין גם ביחסי
אנוש. נראה כי בעת התאונה כושר ההשתכרות של המנוח עדיין לא הגיע לידי מיצויו המלא.
ההנחה כי בהמשך עבודתו המקצועית היה זוכה להתקדמות - במפעל או מחוצה לו - היא הנחה
סבירה ומתבקשת. בנסיבות אלה, יש להעלות לדעתי, בדרך האומדנה, את כושר ההשתכרות
החודשי הממוצע של המנוח לסך של 7,000 ש"ח, נכון ליום פסק הדין המחוזי.
14. יש מקום להתערבות גם בסכום הפיצויים שנפסקו
לעיזבון בגין הכאב והסבל של המנוח בטרם מותו. בחוות הדעת של ד"ר ב. לוי מן
המכון לרפואה משפטית, אשר בדק את גופת המנוח לאחר התאונה, נכתב כי כל שטח העור של
המנוח, ובכלל זה הפנים, הצוואר והידיים, היה עם כוויות בדרגה שלוש ומספר רב של
שלפוחיות. רקמותיו הפנימיות של המנוח נראו כבשר מבושל. על סמך תוצאות נתיחת הגופה
קבע המומחה כי מותו של המנוח נגרם מכוויות, הכוללות כמעט את כל שטח העור. שמיתה זו
גרמה למנוח ייסורים קשים הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה. לכך מתוסף הסבל
הנפשי שנגרם למנוח, בשל היותו לכוד בתנור כשפני המוות לנגד עיניו. ידיו המושטות
בחוסר אונים מעידות על ידיעתו המחרידה כי אכן סר מר המוות (שמואל א, טו, לב,
רש"י ורד"ק על אתר) ועל שברון הלב שהוא נחלת ידיעה זו (שולחן ערוך, יורה
דעה, סי' שלח, א, ונושא כלים). בנסיבות אלה, הסכום שנקבע על יד בית המשפט אינו
סביר ויש להגדילו. אי לכך אני קובע כי הסכום הכולל לפיצויים בגין כאב וסבל ואבדן
תוחלת חיים יועמד על סך של 200,000 ש"ח.
15. לדעתי ראוי להגדיל את הפיצויים גם בראש הנזק של
אובדן שירותי אב ובעל. בשל פטירתו של המנוח מוטל על האלמנה נטל כבד יותר בטיפול
במשק הבית ובילדים. האלמנה וילדיה איבדו את האפשרות להסתייע במנוח. במקרה הנדון
לאובדן שירותי המנוח עבור המשפחה יש מימד מיוחד, בשל היות המנוח אדם בעל הכשרה
בבניה ובתחזוקת הבית, אשר בפועל ביצע בעבר עבודות בניה בהיקף גדול בבית המשפחה.
בעקבות מותו תיאלץ המשפחה לשכור שירותים אלה תמורת תשלום. בהתחשב בכל אלה, ועל רקע
גילו הצעיר של המנוח, אשר היה צפוי לסייע שנים ארוכות במשק הבית, בתחזוקת הבית
ובטיפול בילדים, נראה כי הסכום שפסק בית המשפט המחוזי אינו הולם די הצורך. לטעמי, יש
להעמידו על 100,000 ש"ח, נכון ליום פסק הדין המחוזי.
16. דחיית תביעתה של החותנת בבית המשפט המחוזי,
בדין יסודה. הזכות לפיצויים לתלויים הוגבלה בפקודת הנזיקין לטובת בן זוגו, הוריו
וילדיו של הנפטר. כידוע, "הפקודה אינה מעניקה זכות לכל מי שהיה 'תלוי', הלכה
למעשה, במנוח. הפקודה מגדירה את היקף התלויים. מי שהיה 'תלוי' במנוח, אך אינו נכלל
בהגדרה של הפקודה, אינו זכאי לפיצויים על פיהם" (ע"א 2000/97 ניקול
לינדורן נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, (טרם פורסם). החותנת, אמה
של האלמנה, אינה נכנסת בגדר התלויים הזכאים לפיצויים לפי פקודת הנזיקין, גם אם
בפועל הייתה תלויה במנוח. על מצב זה כבר נמתחה ביקורת בפרשת לינדורן
הנזכרת, והועלתה האפשרות לקבוע את הזכאות לפיצוי של התלויים על פי התלות בפועל,
ללא קשר הכרחי למעמד האישי של התלוי ביחסו לנפטר, אך שינוי זה ראוי שייעשה על ידי
המחוקק. ואולם, כל עוד הגדרת התלויים בסעיף 78 לפקודת הנזיקין עומדת בעינה, אין
מנוס מדחיית תביעתה של החותנת כתלויה במנוח.
17. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לנכות מן הפיצויים
לתלויים "דמי מחיה" מן המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לחוות דעת האקטואר
מטעם המשיבים. המערערים טוענים כי בפועל מעולם לא קיבלו כספים אלה. באופן עקרוני,
בפיצויים בגין תאונת עבודה, כאשר התובע זכאי לגמלה כלשהי מן המוסד לביטוח לאומי,
גם אם אינו מממש בפועל את זכאותו, תנוכה הגמלה "הרעיונית" מסכום
הפיצויים בהם יחויב המעביד (ראה, למשל, ע"א 86/73 תושיה נ' ציון,
פ"ד כח(2) 497). אולם על המעביד-המזיק להוכיח כי אמנם זכאי התובע לאותה גמלה
"רעיונית". בעניינו, המשיבים לא הוכיחו כי ילדי המנוח עומדים
בקריטריונים הנדרשים לקבלת "דמי מחיה". חוות דעת האקטואר, עליה התבסס
בית המשפט המחוזי, אינה מהווה ראיה לעמידתם בקריטריונים. המסקנה היא כי אין מקום
להפחית את "דמי המחיה" על בסיס השערה גרידא בדבר זכאות הילדים (השווה
ע"א 531/91 עיזבון המנוח משה חיון ז"ל נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח
בע"מ, פ"ד נא(2) 51).
18. לאחר שמיעת הערעור הגישו המשיבים בקשה לקבלת
ראיה נוספת, שהיא חוות דעת אקטוארית מעודכנת לגבי ניכויי הקצבאות מן המוסד לביטוח
לאומי. המערערים מתנגדים לבקשה זו. לא מצאנו כי המשיבים הראו נימוק, אשר יצדיק
סטייה מן הכלל כי אין להגיש ראיות נוספות בשלב זה של המשפט. אי לכך הבקשה נדחית.
19. בסיכום הדברים: הערעור מתקבל במובן זה שחישוב
הפסדי המערערים 1-4 כתלויים ייעשה, בשונה ממה שקבע בית המשפט המחוזי, על יסוד
ההנחה שכושר השתכרותו של המנוח לולא התאונה הוא 7,000 ש"ח בחודש (במועד פסק
הדין של בית המשפט המחוזי); שהפיצוי למערערים 1-4 כיורשי המנוח בגין כאב וסבל
ואובדן תוחלת חיים יועמד על 200,000 ש"ח; שהפיצוי בגין אבדן שירותי המנוח
יועמד על 100,000 ש"ח ושניכוי "דמי מחייה" יתבטל. מוסכם, כי בתחשיב
לא תלקח בחשבון זכאות לפנסיה של האלמנה. על יסוד נתונים אלה, יערך חישוב חדש של
הפיצויים למערערים 1-4. אם תהיה מחלוקת בין הצדדים לגבי תוצאת החישוב, יהיה רשאי
כל אחד מהם לפנות לבית המשפט המחוזי, אשר יכריע במחלוקת. כמו כן, ערעורה של
המערערת 5 והערעור שכנגד נידחים.
המשיבים ישלמו למערערים 4-1 בנוגע לערעור זה
שכר-טירחת עורך-דין בסך 25000.- ש"ח והוצאות משפט על פי תקנה 513 לתקנות סדר
הדין האזרחי, תשמ"ד1984-.
ש
ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים.
המשנה
לנשיא
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.
ניתן היום, ט"ו בסיון תשס"א
(6.6.2001).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו
פ ט
_________________
העתק
מתאים למקור 99082160.Q04 /שב
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444