אביב רוזנבלום נ. מינהל מקרקעי ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 8211/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8211/09 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. אביב רוזנבלום 2. קארין גיזה רוזנבלום 3. רון רוזנבלום 4. רומי רוזנבלום 5. רוי רוזנבלום 6. ליבי רוזנבלום נ ג ד המשיבים: 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 3. מועצה אזורית עמק חפר 4. נוני נט שטרכמן 5. רות שטרכמן עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד דוד מזור; עו"ד שרית ויור פסק-דין השופטת א' חיות: בעתירה זו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים להימנע מפינוי ומהריסת מבנה במושב בית יצחק המשמש את העותרים למגורים. עוד מבקשים העותרים כי נורה למשיב 1, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), ליתן טעם מדוע לא צירף את העותרים כנתבעים בתובענה אזרחית שהגיש לגבי אותו מבנה. 1. המשיבים 4 ו-5, הוריה של העותרת 2 (להלן: ההורים), מחזיקים כבני רשות בנחלה מס' 79 במושב בית יצחק (להלן, בהתאמה: הנחלה ו- המושב) מתוקף הסכם המשבצת שבין המושב למינהל. העותרת 2 והעותר 1 (להלן: העותרים) נישאו בשנת 1999 ולהם ארבעה ילדים, העותרים 6-3. לאחר נישואיהם עברו העותרים להתגורר במבנה ישן המצוי בנחלה, שהוסב על ידם למבנה מגורים (להלן: בית המגורים). ביום 26.1.2005 הגיש המינהל לבית משפט השלום בנתניה תובענה אזרחית נגד ההורים והמושב ובה תבע, סילוק יד והריסה של המבנים בנחלה שנבנו שלא כדין, ובהם בין היתר, בית המגורים (להלן: תובענת המינהל). העותרים לא צורפו על ידי המינהל כנתבעים באותו הליך. לאחר מספר ישיבות מקדמיות שהתקיימו בתובענת המינהל חתמו ההורים והמינהל על הסכם פשרה ולפיו ניתן צו עשה המחייב את ההורים לסלק מן הנחלה כל צד שלישי (להלן: צו הפינוי) וכן צו להריסת המבנים הבלתי חוקיים שנבנו בנחלה ובכללם בית המגורים (להלן: צו ההריסה). עוד נקבע בהסכם הפשרה כי הצווים ייכנסו לתוקף שנה לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. ביום 28.10.2007 נתן בית משפט השלום בנתניה תוקף של פסק דין להסכם (להלן: פסק הדין). משחלפה שנה ובית המגורים לא נהרס ואף לא פונה מיושביו, פתח המינהל בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. ביני לביני, פרץ סכסוך משפחתי בין ההורים לעותרים. 2. העותרים, שלטענתם נודע להם על תובענת המינהל ועל פסק הדין רק ביום 1.3.2009, הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, ביום 9.3.2009, תובענה כנגד ההורים והמינהל למתן סעדים הצהרתיים שונים בעניין בית המגורים, ויחד עמה הגישו בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. בית המשפט לענייני משפחה (השופטת מ' קראוס) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ביום 12.3.2009 מטעמי שיהוי וחוסר סמכות. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נמחקה ביום 27.4.2009 על ידי בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (השופט א' יעקב), אשר קבע כי "מדובר בהליך שראשיתו בטעות, שלא היה מקום להגישו לבית משפט לענייני משפחה מלכתחילה". נוכח החלטה זו הגישו העותרים לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למחיקת התובענה, וסמוך לאחר מכן, ביום 20.5.2009, הגישו לבית משפט השלום בנתניה תובענה חדשה למתן סעדים הצהרתיים כנגד המינהל וההורים, וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. טענתם המרכזית של העותרים בהליך זה היתה כי פסק הדין אינו תקף ביחס לבית המגורים, שכן העותרים לא צורפו כנתבעים לתובענת המינהל על אף היותם צד מעוניין בהליך. ביום 1.9.2009 דחה בית משפט השלום (השופטת י' קלוגמן) את הבקשה לעיכוב ביצוע תוך שהוא מציין כי ההליך הנכון שהיה על העותרים לנקוט בו הוא תובענה עצמאית לביטולו של פסק הדין. 3. כעת פונים העותרים לבית משפט זה ומבקשים, בין היתר, כי נורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין ושל צו ההריסה וצו הפינוי שניתנו במסגרתו האמורים להתבצע בתחילת חודש נובמבר 2009. בעתירתם מעלים העותרים טענות מטענות שונות הנוגעות להחלטות שניתנו על ידי הערכאות הקודמות שדנו בעניינם וטענתם העיקרית היא כי לפסק הדין שניתן בתובענת המינהל אין תוקף ביחס לבית המגורים שכן פסק הדין ניתן בלא שצורפו להליך וזאת על אף היותם, לטענתם, דיירים מוגנים ובני רשות בבית המגורים. העותרים מלינים בעתירתם בעיקר על התנהלותו של המינהל שהפר לטענתם את החובות המוטלות עליו כרשות מינהלית משום שידע כי העותרים מתגוררים עם ילדיהם בבית המגורים נשוא התובענה ולמרות זאת לא צירף אותם לתובענה שהגיש. 4. דין העתירה להידחות על הסף. העותרים מלינים בעתירתם על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה מיום 28.10.2007, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמה שהושגה בין ההורים למינהל בדבר פינוי והריסת הבית בו מתגוררים העותרים. הלכה פסוקה היא כי פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה מהווה תחליף לפנייה אל הערכאה האזרחית המוסמכת (ראו: בג"ץ 6330/97 איגוד ערים נפת אשקלון נ' שר האוצר (לא פורסם, 6.11.1997); בג"ץ 557/08 עזבון המנוחה שרה כראדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.4.2008), פיסקה 2; בג"ץ 7971/08 פלונית נ' מדינת ישראל, הנהלת בתי המשפט (לא פורסם, 22.9.2008), פיסקה 3) ומשקיים לעותרים סעד חלופי בפני ערכאה כאמור, עליהם להעלות את טענותיהם בפניה בהליך מתאים. ההליכים נשוא העתירה הינם הליכים אזרחיים מובהקים ואין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בהם. טענות העותרים כנגד המינהל בעניין אי צירופם לתובענת המינהל אף הן אינן מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה. אכן, רשות מינהלית מחוייבת כצד להליך משפטי לפעול בשקיפות, בהגינות ובתום לב (ראו: עע"ם 2955/05 עיריית תל אביב נ' לוי (לא פורסם, 14.8.2006), פיסקה 6 לפסק דינו של הנשיא ברק), אך כל טענות כאמור הנוגעות להתנהלותה של רשות כמתדיינת בהליכים אזרחיים קונקרטיים דינן להתברר בפני הערכאה הדיונית המתאימה ואין מקום כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק יידרש אליהן. אשר על כן, העתירה נדחית ועימה הבקשה למתן צו ביניים. ניתן היום, א' חשון, תש"ע (19.10.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09082110_V01.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il