עלא פארס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8210/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8210/03 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: עלא פארס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 14.7.03, בתיק פ' 1244/01, שניתן על ידי כבוד השופט ז' הווארי תאריך הישיבה: ח' בתשרי תשס"ו (11.10.2005) בשם המערער: עו"ד אהוד בן יהודה בשם המשיבה: עו"ד מיכאל קרשן פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער ואחיו, ג'לאל פארס, היו ידידיו של כפיר לוי (להלן: "כפיר"), תושב הישוב נאות גולן. בכתב אישום שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בנצרת, יוחסו למערער ארבעה אישומים. בראשון נטען, כי במהלך השנים 1997-8 סיפקו המערער ואחיו לכפיר סם מסוכן מסוג MDMA. כן נטען, כי במספר הזדמנויות השתמש המערער בעצמו בסם מסוג זה ואף בקנבוס. באישום השני נאמר, כי בחודש ינואר 2001 קשרו המערער וכפיר לבצע שוד בסניף בנק הפועלים בישוב בני יהודה. כן הוסכם כי המערער יבצע את השוד, בעוד שכפיר ימתין לו בקרבת מקום עם טרקטורון כדי למלטו מהזירה. ביום 25.1.01, בשעה 08:40 לערך, נכנס המערער לבנק כשהוא עוטה על פניו כובע גרב כדי להסוות את זהותו, ובאיומי אקדח גנב סכום של 11,000 ש"ח. לאחר שביצע את זממו נמלט המערער בריצה מהזירה, עלה לטרקטורון של כפיר, והשניים נסעו לוואדי כלשהו שם הטמינו את האביזרים ששימשו אותם לשוד וכן את שללם. לטענת המשיבה, מתוך הסכום הגנוב שולמו לכפיר 2,500 ש"ח, וביתרה זכה המערער. באישום השלישי יוחס למערער שוד נוסף. נטען כי הוא קשר עם כפיר ואחיו ג'לאל לשדוד את סניף בנק מרכנתיל-דיסקונט בכפר כמא. הפעם הוסכם שלבנק יכנס כפיר, בעוד שהמערער ימתין לו עם הטרקטורון בקרבת מקום, ומחוץ לכפר ימתין להם ג'לאל שאמור היה להסיעם משם עם רכב מסחרי מסוג G.M.C. השייך לכפיר. את זממם הוציאו הקושרים אל הפועל ביום 8.5.01. נטען, כי הם הגיעו למקום הנמצא לא הרחק מיעדם, שם הורידו את הטרקטורון מהרכב, ועמו נסעו המערער וכפיר לכיוון הבנק. בהמשך, נכנס כפיר לבנק כשהוא לובש מדי חייל ובידו אקדח-צעצוע, עמו הוא איים על עובדי הבנק, ובדרך זו נטל מהם סכום של כ-61 אלף ש"ח. אולם, כפיר לא הצליח להימלט עם שללו, הואיל והוא הופתע על ידי שניים מעובדי הבנק שלכדו אותו. לגרסת המשיבה, בעקבות כישלון השוד, נמלט המערער מהמקום כשהוא נוהג בטרקטורון, ובהמשך הבהירו הוא וג'לאל לכפיר כי מוטב לו שלא להפלילם, וכך עשה עד לחודש נובמבר 2001. באישום הרביעי יוחסו למערער עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים. נטען, כי בשנת 2001, בעת שהתגורר באילת, החזיק המערער בדירתו סם מסוכן מסוג אקסטזי וקנבוס, וכן כלי מאולתר לשימוש בסם. באחד הימים כאשר הגיעו שוטרים לדירה והתדפקו על דלתה, השליך המערער את הסם שהחזיק לאסלה, ובגין כך יוחסה לו גם עבירה של שיבוש מהלכי חקירה. 2. מטבע הדברים, עמדו עבירות השוד שיוחסו למערער באישומים השני והשלישי במרכזו של הדיון בבית משפט קמא, ולהוכחתם של אלה התבססה המשיבה בעיקר על הודעות שנרשמו מפיו של כפיר במהלך חקירתו. כאן המקום להבהיר, כי כפיר עצמו הובא לדין בהליך אחר, הודה בשני מעשי השוד ובשימוש בסם מסוכן, ונדון לחמש שנות מאסר ו-36 חודשים מאסר על-תנאי. עונשו של כפיר הומתק בשלב הערעור, והועמד על 4 שנות מאסר. משנקרא כפיר להעיד במשפטו של המערער, הוא התכחש לאותם חלקים באמרותיו בהן הפליל את המערער, וטען כי נהג כפי שנהג בחקירתו משום שחש כי ג'לאל לא נהג בו בדרך נאותה. לעניין זה הוסיף כפיר והסביר, כי בעת שג'לאל היה עצור הוא דאג לכל מחסורו, ומשהתהפכו היוצרות וכפיר נעצר, לא גמל לו ג'לאל באותה דרך ואף הפקיר אותו כשנסע לחוץ לארץ עם חברתו. על רקע זה, כך טען כפיר, הוא החליט לנקום בג'לאל על ידי הפללתו של אחיו, הוא המערער. 3. לנוכח העמדה בה נקט כפיר, הכריז עליו בית המשפט המחוזי, לבקשת המשיבה, כעד-עוין. בעקבות כך הוגשו אמרותיו, ועיון בהן לימד כי הודאתו היתה הדרגתית. בחודש מאי 2001 הוא אישר כי השתתף בביצועו של השוד בסניף הבנק בכפר כמא (שם, כאמור, נלכד), וטען כי נאלץ לעבור את העבירה עקב חובות שאליהם נקלע לאחר שלווה כספים בשוק האפור. מאידך, הכחיש כפיר את מעורבותו בשוד הבנק בבני-יהודה, ומהכחשה זו חזר רק בחודש נובמבר 2001. בהודעה שנרשמה מפיו (ת/47) לאחר ששחזר את האירועים בפני החוקרים, הוא מסר כי המערער היה שותפו בשני מעשי השוד. הוא טען כי המערער לווה ממנו כסף, ומשהתקשה להחזיר את חובו הציע לו לבצע בצוותא את השוד בבני-יהודה. תחילה סירב כפיר להצעה, אולם לבסוף נעתר לה, ואת חלקו בפרשה הוא תיאר, בין היתר, כך (ראו עמ' 1 להודעה): "בין השעה 7:00 ל-7:30 אני יצאתי עם הטרקטורון שלי לעמדת המתנה כפי שהצבעתי לך בדו"ח הובלה והצבעה מיום 8.11.01 שם במקום הזה אני המתנתי לעלא שיבוא מן הבנק. בשעה בין 08:45 ל-09:00 עלא הגיע אלי בריצה עלה על הטרקטורון ומשם ברחנו לוואדי כמו שהראיתי לכם בדו"ח ההובלה את הבגדים שלבשנו לקחנו ממני וזה בגדים שלי מלבד החולצה שהבוקר מסרתי לכם, זאת חולצה ששייכת לעלא פארס השודד שהוא לבש את החולצה הזו בשוד עצמו." 4. כאמור, בעדותו בבית המשפט טען כפיר, כי הפליל את המערער במעשים שלא עשה, אף שלא הכחיש כי בשוד נושא האישום השני היה לו שותף שבשמו הוא סרב לנקוב, ואף התריס באוזני באת-כוח המשיבה: "זה תפקידה של המשטרה לגלות עם מי ביצעתי את השוד" (עמ' 65 לפרוטוקול הדיון). בסופו של יום החליט בית המשפט לדחות את גרסתו המאוחרת של כפיר, והוא נהג כך מאחר והמשיבה הצביעה על ראיות חיזוק, שלא הותירו בליבו ספק כי החשד שדבק במערער אינו קלוט מן האוויר, ומקורו בכך שהוא חבר לכפיר לביצוען של העבירות. בעקבות כך הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו, ובהמשך נדון ל-7 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. 5. הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין כנגד חומרת העונש. בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד א' בן-יהודה, סבור כי לא היה מקום לבסס ממצא מפליל בהסתמך על אמרותיו של כפיר, הן משום ריבוי הגרסאות שנרשמו מפיו של עד זה, והן לנוכח הכחשתו המפורשת בבית המשפט כי המערער היה שותפו. בא-כוח המערער הוסיף וטען, כי חקירת המשטרה לקתה במחדלים שונים אשר פגמו בהגנת שולחו. על מחדל אחד הוא מלין במיוחד, והכוונה למידעים שהיו בידי המשיבה כבר במהלך המשפט בערכאה הראשונה, ומטעמים השמורים עמה לא הובא דבר קיומם לידיעת שולחו. כאן המקום להוסיף, כי בינתיים נמסר לבא-כוח המערער תוכנן של כל אותן ידיעות, אך הוא אינו מסתפק בכך, ומבקש כי המשיבה תחשוף בפניו גם את מקורות המידע, חרף תעודת החיסיון שהוצאה על ידי השר הממונה. במהלך הדיון על-פה שהתקיים בפנינו, שמענו בהסכמת בא-כוח המערער ובדלתיים סגורות, הסברים להחלטת השר להותיר את שמות מוסרי המידע חסויים, ובעקבות כך הגענו לכלל דעה כי אין מקום להסיר את החיסיון, בעיקר מאחר ושוכנענו שלא יהיה בכך כדי לסייע להגנת המערער. 6. באשר לערעור על ההרשעה - אין ספק כי עדותו של כפיר מעוררת קשיים לא מעטים, ומאותם טעמים בהם נקב עו"ד בן-יהודה. עד זה לא מיהר להודות במעשה השוד נושא האישום השני, וגם כשעשה זאת נראה כי קיווה שגורמי החקירה והתביעה ילכו לקראתו וימליצו להקל בעונשו. מכאן, שבהערכת משקלה של עדות כפיר, חייב היה בית המשפט המחוזי לנקוט בזהירות מיוחדת כדי שלא ייצא מרשיע בפלילים את מי שלא חטא. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי וחזרתי ועיינתי בהכרעת הדין, שוב אין לי ספק כי בית המשפט המחוזי נהג בזהירות המתחייבת, ואם החליט בסופו של יום להכריע את הכף לחובת המערער, הוא עשה זאת מאחר ובפניו הונחו ראיות נוספות, שיש בהן לסלק כל חשש שהרשעת המערער לקתה בפגם כזה או אחר. להלן אפנה לאותן ראיות: א. אחת מעובדות הבנק שבישוב בני-יהודה, אורנה לבנה, תארה את השודד כמי שלבש חולצה עם "פסים בשרוולים" (כהגדרת העדה בעמ' 23 לפרוטוקול הדיון). תיאור זה התברר כמדויק, הואיל והוא אומת בתצלומים שבוצעו על ידי מצלמה שהיתה מותקנת בבנק (ראו ת/2 וכן שניים מדפי הצילום שצורפו למוצג ת/14). ביום 13.11.01 הוביל כפיר שוטרים שיצאו עמו לוואדי בו, לטענתו, הטמינו הוא וחברו את שלל השוד, האביזרים ששימשו אותם, וכן את חולצת שותפו למעשה. כפיר מסר (ראו ת/47 עמ' 2), כי כחודש וחצי לאחר השוד הוא חזר עם שותפו לאותו וואדי, ולאחר שהוציאו את האביזרים ששימשו אותם ממקום מסתורם, הם שרפו אותם למעט את חולצת שותפו, הואיל וזו שימשה את השותף כדי להתנגב בה לאחר שעשה שם את צרכיו. אותה חולצה נתפסה על ידי החוקרים (ראו הדו"ח ת/6 והתצלומים ת/49-ת/53 וכן נ/1), ועל שרווליה נראים פסים כהים, כתיאורם של כפיר ואורנה לבנה. תיאור דומה של חולצת השודד (פסים לאורך השרוולים), נשמע גם מפיה של עובדת נוספת של הבנק – לאה דביר, שבפניה הוצגה במהלך החקירה החולצה שנתפסה, והיא אישרה כי זו החולצה שלבש השודד (ראו עמ' 27 לפרוטוקול). הנה כי כן, לפחות בתיאור חולצתו של השודד דייק כפיר בהודעה ת/47, והשאלה הנוספת היא, כמובן, אם את השוד ביצע כפיר עצמו כשהוא לובש את אותה חולצה, או שהשודד היה אדם אחר. תשובה חלקית לשאלה זו מצויה בתצלומים ת/14, בהם נראה השודד כאדם חסון ומלא, וכזהו מבנה גופו של המערער. ב. לבית המשפט המחוזי הוגשה, בהסכמת הצדדים, הודעתו של אחד מעדי המשיבה – גיל מורדכוביץ, חבר קיבוץ אפיק (ת/35). מעיון בהודעה זו ובזיכרון דברים שערך השוטר מאיר חדד (ת/32) עולה, כי היום בו בוצע השוד בסניף הבנק בבני-יהודה היה יום גשום, ועל כן החליט מורדכוביץ להישאר בביתו ולא יצא לעבודתו. בסביבות השעה 11.00 הגיעו לביתו שניים – המערער המוכר לו, ועמו אדם שבמהלך השיחה התברר כי הוא מאילת (וכזה היה המערער). החשוב לענייננו הוא שכפיר וחברו הגיעו לביתו של מורדכוביץ כשהם מלוכלכים בבוץ, והם טענו בפניו (בלשון ההודעה) "שהם היו בוואדי מיצר טיילו עם הטרקטורון ... הטרקטורון נפל לתוך הוואדי וניסו לחלץ אותו ולא הצליחו ומשם באו ברגל אלי". מורדכוביץ נשאל בחקירתו אם השניים נראו לחוצים, ועל כך השיב: "מאוד. הם ובמיוחד כפיר היו אחוזי תזזית ולא רגועים". עדותו של מורדכוביץ משתלבת היטב עם הדברים שנרשמו מפיו של כפיר בת/47, לאמור, הוא ושותפו נמלטו לאחר השוד (שהחל בשעה 08:40 לערך) לוואדי בו הסתירו את שללם, את האביזרים ששימשו אותם ואת החולצה שלבש השודד. לפיכך נותרה בעינה רק השאלה אם היה זה כפיר או המערער שנכנסו לבנק וביצעו את השוד בפועל, וכאמור, לשאלה זו אין משקל של ממש, הואיל ושוב אין ספק שכפיר ושותפו פעלו בצוותא-חדא, ומכאן אחריותם בפלילים זה למעשיו של זה. כפי שיובהר להלן, גם בראיות הנוספות שהביאה המשיבה לעניין השוד השני, יש כדי לתמוך בגרסה שנרשמה מפיו של כפיר בת/47. לכך אפנה עתה. ג. העד דניאל לוי גר במושב בני-יהודה, ובעבר היה שכנו של כפיר. בהודעה שנרשמה מפיו (נ/10) הוא מסר, כי בתאריך 8.5.01, בשעה 6.45 עד 7.00, כשעתיים לפני השוד, הוא פגש את כפיר בנאות גולן ועימו היו שניים, שעל אחד מהם (המערער) הצביע העד בבית המשפט (עמ' 60 לפרוטוקול). דניאל לוי העיד בבית המשפט בזו הלשון: "אני ראיתי את כפיר ושני הבחורים שאחד זה הנאשם יושבים באוטו מסוג ג.א.מ.סי סינומה, על הטנדר היה הטרקטורון של כפיר. שאלתי את כפיר למה קמת מוקדם, והוא השיב לי שהוא לוקח את הטרקטורון לתיקון בטבריה". כאמור, אותו מפגש התקיים בבוקרו של יום השוד בכפר כמא, ולכך ניתן אישור גם מפיו של כפיר עצמו, שבהודעה ת/48 נרשם מפיו כך: "בן אדם בשם דוד לוי (צ"ל דניאל) שהיה שכן שלי בתקופה שגרתי בשכירות בבני-יהודה ראה אותי ואת עלא ואת ג'לאל ליד הצרכנייה של מושב נאות גולן שהלכנו לאסוף את ג'לאל איתנו ללכת לבצע את השוד. הוא ראה אותנו בתוך הרכב שלי מסוג ג'י.אמ.סי סינומה לבן כשטרקטורון עליו בצבע כחול ושאל מה העניינים לאן אתם הולכים ... אמרנו לו שאנחנו הולכים לטייל בהרים וזהו." את קיומו של אותו מפגש אישר כפיר גם בעדותו בבית המשפט (ראו עמ' 66), אף שהפעם טען כי לאחר שפגשו את דניאל הוא עצמו פנה לבצע את השוד, בעוד שהמערער וג'לאל נסעו לכפרם (לעניין זה ראו גם זיכרון הדברים שרשם השוטר מאיר חדד – ת/31). להשלמת התמונה אזכיר, כי השוד בכפר כמא בוצע כשעה ומחצה לאחר אותו מפגש עם דניאל לוי. ד) בזיכרון הדברים ת/32 שערך השוטר מאיר חדד, נרשמו דברים ששמע השוטר מפיו של כפיר ביום 18.11.01, לאמור, שערב השוד בכפר כמא, ולאחר שכפיר, המערער וג'לאל סיימו לקנות את האביזרים הדרושים להם לביצוע השוד, וביניהם אקדח-צעצוע, הם נכנסו למספרה של אחד, משה מויאל. בעוד כפיר מסתפר, שיחקו המערער וג'לאל באקדח, ואף ירו ממנו כדורי פלסטיק בתוך המספרה. וכמו לנתונים אחרים שנכללו באמרותיו של כפיר, גם לאירועים שהתרחשו במספרה, ובכללם הירי מהאקדח, הובאה ראיה שעל תוכנה אין חולקים, וכוונתי להודעה שנרשמה מפיו של משה מויאל, ואשר הוגשה לבית המשפט המחוזי ללא התנגדות (ראו ת/34). הנה כי כן, בפנינו ראיה נוספת לכך שכפיר לא בדה את האמור בת/47 מלבו. יתרה מכך, בפני בית המשפט היתה ראיה לכך שהאביזרים ששימשו לשוד, נרכשו בנוכחותם של המערער ואחיו, ואתה מתקשה להאמין שכפיר היה משתף אותם בקניה זו, לולא היו שותפיו לקשר הפלילי. 7. הרשעתו של המערער מתבססת כל כולה על הכרעה בשאלות של עובדה, וכידוע, הלכה פסוקה היא כי התערבותה של ערכאת הערעור בהרשעות מסוג זה מצומצמת ביותר, בעיקר משום שלא עומד לרשותה אותו כלי חשוב וחיוני של התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהעדים המובאים על ידי הצדדים במהלך המשפט. עם זאת, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם, לאחר שבחנתי ושבתי ובחנתי את הכרעת-הדין מחד, ואת הראיות, מאידך, שוכנעתי כי בהרשעת המערער לא נפל פגם כלשהו, ועל כן יש להותירה על כנה. אכן, גרסתו של כפיר היתה חייבת לעורר תהיות, בעיקר לנוכח העניין שהיה לו לשאת חן בעיני החוקרים מתוך כוונה לזכות בהקלה בדינו. אולם, לגרסה זו נמצאו תימוכין בראיות שאיש אינו חולק על מהימנותן, ועל כן, חרף ההסתייגות הראשונית מעדותו של כפיר, אני סבור כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לבסס עליה את ממצאיו בשאלת זהותם של שותפיו למעשי השוד. לעניין זה אוסיף, כי אפשר שהיחידה החוקרת היתה יכולה להביא בפני בית המשפט ראיות טובות יותר (לדוגמה, בדיקת דנ"א לאיתור הפרופיל הגנטי של האדם שלבש את החולצה), אולם בסופו של דבר למחדל זה, אם ראוי בכלל לכנותו כך, לא היה משקל, הואיל וכפי שקבעתי, בין אם היה זה המערער שנכנס לבנק, ובין אם עשה זאת כפיר עצמו, שוב אין ספק כי הם פעלו בצוותא-חדא, כפי שמלמדים הגעתם המשותפת לאחר השוד בבני-יהודה, כשהם מלוכלכים בבוץ לביתו של גיל מורדכוביץ, ומפגשם של כפיר, המערער וג'לאל עם העד דניאל לוי, זמן לא רב לפני ביצוע השוד בכפר כמא. 8. בפי בא-כוחו המלומד של המערער היו השגות גם כנגד הרשעת שולחו בעבירות של אספקת סם (האישום הראשון), והדחה בחקירה (האישום השלישי), אולם סבורני, כי גם הרשעה זו נומקה היטב בהכרעת-הדין, ועל כן אינני מציע לשנות ממנה. 9. לנוכח כל האמור, אני מציע לחברי לדחות את הערעור כנגד ההרשעה. באשר לערעור כנגד גזר הדין - אקדים ואומר כי העונש שנגזר למערער אינו חמור כלל לנוכח העבירות בהן הורשע. בניגוד לכפיר, עליו הושתו בבית המשפט המחוזי 5 שנות מאסר, בחר המערער לכפור בעובדות שיוחסו לו, ואף שעניין זה אינו צריך להיזקף לחובתו, הוא אינו יכול לזכות בהקלה בעונש בה זוכים נאשמים שהודו וחסכו בזמן שיפוטי. חרף זאת, אציע להקל מעט בעונשו של המערער, בעיקר משום שבשלב הערעור הועמד עונשו של כפיר על 4 שנות מאסר. גם אם חלקו של המערער בפרשות בהן עוסק ערעור זה גדול מזה של כפיר, סבורני כי נכון לשמר את הפער בעונשים עליו החליט בית המשפט המחוזי, ולפיכך הייתי מעמיד את תקופת המאסר בה יהיה על המערער לשאת על 6 שנים. יתר חלקיו של גזר-דינו של בית משפט קמא, יוותרו בעינם. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ"ח בתשרי תשס"ו (31.10.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03082100_O06.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il