פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בש"פ 8207/95

אברהם איינהורן נ. יוסף סגל

בקשת רשות ערעור על פסק דין שעסק בשאלת פרעון הלוואה והגשת ראיות נוספות בשלב הערעור.

הוחזר לערכאה הקודמת / הערכאה הדיונית ?
תאריך פרסום 20/10/1997 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בש"פ — בקשות שונות פלילי.
מספר התיק 8207/95 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה דיני חוזים וראיות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור בקשת רשות ערעור על פסק דין שעסק בשאלת פרעון הלוואה והגשת ראיות נוספות בשלב הערעור.
החלטת בית המשפט הוחזר לערכאה הקודמת / הערכאה הדיונית — בית המשפט החזיר את התיק לדיון נוסף בערכאה שמתחתיו.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בש"פ 8207/95

אברהם איינהורן נ. יוסף סגל

בקשת רשות ערעור על פסק דין שעסק בשאלת פרעון הלוואה והגשת ראיות נוספות בשלב הערעור.

הוחזר לערכאה הקודמת / הערכאה הדיונית ?

סיכום פסק הדין

המערער לווה כסף מהמשיב והתחייב להחזירו לחשבון בנק בשוויץ. לאחר מכן, המשיב ביקש לשנות את מקום התשלום לישראל. המערער טען כי שילם את החוב לחשבון בשוויץ, אך בית משפט השלום דחה את טענתו בשל אי-קבילות ראיות. בערעור, בית המשפט המחוזי אישר תחילה הגשת ראיות נוספות, אך בהמשך דחה את הערעור בטענה שגם אם התשלום בוצע, הוא אינו נחשב לפרעון בשל הוראת המשיב לשלם בישראל. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שלא הכריע בשאלת קבילות הראיות ובכך שקבע מראש שהתשלום אינו מהווה פרעון. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך דיון.

סוג הליך בקשות שונות פלילי (בש"פ)
הרכב השופטים ש' לוין, א' מצא, י' זמיר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אברהם איינהורן

נתבעים

  • יוסף סגל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החוב לא נפרע במועד.
  • המשיב ביטל את הסכמתו להשבת החוב בשוויץ והורה למערער להחזיר את החוב בארץ.
  • המסמכים שהמערער ביקש להגיש אינם קבילים.
  • לא ניתנה למשיב הזדמנות לחקור את עורכי המסמכים.
  • החשבון בשוויץ אינו חשבונו של המשיב.
טיעוני ההגנה
  • החוב נפרע ביום 28.11.88 לחשבון המוסכם בשוויץ.
  • קיימים מסמכים המעידים על ביצוע התשלום.
  • בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא התייחס לקבילות הראיות הנוספות כפי שנקבע בהחלטה קודמת.
  • התשלום לחשבון המוסכם מהווה פרעון גם אם המשיב ביקש לשנות את מקום התשלום.
מחלוקות עובדתיות
  • האם התשלום לחשבון בשוויץ מהווה פרעון כדין של ההלוואה.
  • האם המסמכים שהמערער ביקש להגיש קבילים לפי דיני הראיות.
  • האם החשבון בשוויץ שייך למשיב או לאדם מטעמו.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
268/93
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

תגיות נושא

  • דיני חוזים
  • דיני ראיות
  • פרעון הלוואה
  • ראיות נוספות בערעור

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 8207/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר המבקש: אברהם איינהורן נגד המשיב: יוסף סגל בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.11.95 בתיק 268/93 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ש' טימן תאריך הישיבה: כ"ח באלול התשנ"ז (30.9.97) בשם המבקש: עו"ד א' וטוביץ בשם המשיב: עו"ד י' בטיט פסק-דין 1. ראינו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. 2. בשנת 1987 מסר המשיב למערער הלוואה בסכום של 16,000 ש"ח על מנת להחזירה תוך חודש ימים. כמקום הפרעון נקבע בנק פלוני בשוויץ. החוב לא נפרע במועד וכעבור כשנה הוסכם בין בעלי הדין שהמערער יחזיר למשיב את החוב מייד. הוא ביקש מן המשיב לכתוב לו על דף נייר את מספר החשבון והוסיף בכתב ידו על אותו דף את שם הבנק בשוויץ וכתובתו. זמן מה לאחר מכן שלח המשיב למערער מכתב בדואר רשום, שבו ביטל את הסכמתו להשבת החוב בשוויץ והורה למערער להחזיר את החוב בארץ על-ידי צ'ק בנקאי. המכתב נתקבל על-ידי המערער ביום 25.10.88. המערער טוען, כי מצויים בידיו מסמכים המראים כי החוב נפרע ביום 28.11.88 לחשבון האמור בשוויץ. המשיב הודה, כי לא בדק לאחר חודש אוקטובר 1988 אם הכסף הופקד לחשבון בשוויץ. 3. המשיב הגיש תובענה כנגד המערער להשבת ההלוואה, ותביעתו נתקבלה. בית משפט השלום סירב לקבל חלק מן המסמכים המעידים על הפרעון מן הטעם שהן לא הוגשו כדין לפי דיני הראיות ולכן הוא קבע שטענת הפרעון של המערער לא הוכחה. המערער השיג על פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ונתקיים דיון בערעור לפני הרכב בראשותו של הנשיא דאז, ד"ר וינוגרד והשופטים מודריק וקובו. לאחר שנשמעו טענות בעלי הדין החליט בית המשפט שיש לאפשר למערער להגיש בשלב הערעור את הראיות החסרות, משום שיש בכוחן להראות באופן משכנע, כי סכום החוב הופקד בחשבון המוסכם. החלטתו האופרטיבית של בית המשפט המחוזי היתה כי "יהא זה צודק לאפשר לו (למערער) להגיש את המסמכים החסרים אם הגשתם תהיה לפי הכללים המותווים בפקודת הראיות". ניתנה למערער ארכה בת 90 ימים לשם השגת האישורים המאמתים הנחוצים לבקשה לראיות הנוספות. עוד נקבע בהחלטה, כי תוך תקופה זו יחזור המערער ויפנה לבית המשפט המחוזי בבקשה מתאימה להגשתן, ותינתן למשיב אפשרות להגיב לבקשה תוך 14 ימים. לאחר מכן, אמורה היתה המזכירות לזמן את בעלי הדין לדיון. 4. ככל שאפשר לברר מהתיק (ולא כל המסמכים בענין זה נמצאים לפנינו), הוגשה בקשה להגשת הראיות הנוספות, המאמתות את המסמכים בדבר תשלום החוב לחשבון המוסכם. דא עקא, שהמשך בירורו של הערעור נקבע לפני הרכב אחר: השופטים אבן ארי, בר אופיר וטימן. בהרכב זה נתקיים דיון נוסף. ככל הנראה, לא נתקיים דיון קודם לגבי קבילות המסמכים, אלא פרקליט המערער ביקש בו במעמד להגיש שני מסמכים מאומתים המעידים על התשלום לחשבון המוסכם. למשמע דברים אלה, טען פרקליט המשיב, כי המסמכים אינם קבילים, וכי לא ניתנה לו הזדמנות לקיים חקירות של מי שכתב אותם על תוכנם. עוד טען פרקליט המשיב, כי החשבון שבו שולמה ההלוואה אינו חשבונו של המשיב ולא חשבון של אדם מטעמו. 5. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע שהמערער לא יוכל להסתמך על הראיות הנוספות משום שמכל מקום הוכח כי נוכח הודעתו של המשיב למערער, שעליו לשלם את הכסף בישראל, לא יוכל התשלום בבנק בשוויץ להחשב כפרעון. לפיכך, אושרה התוצאה שבפסק דינו של בית משפט השלום. מכאן הבקשה לרשות לערער שלפנינו, שנקבעה לפני הרכב של שלושה. 6. נראה לנו, שבשתיים טעה בית המשפט המחוזי: ראשית, ששומה היה עליו להתייחס לטענות המשיב כנגד קבילות הראיות הנוספות ולהחליט בהן, כפי שנקבע בהרכב הקודם של בית המשפט המחוזי. ההליך בענין זה לא הושלם; שנית, שהתשלום לחשבון המוסכם אינו יכול להחשב כתשלום, רק משום שהמשיב הורה למבקש לשלם את הכסף בישראל. אם אומנם נכנס הכסף לחשבון המוסכם, כפי שהניח בית המשפט המחוזי בהרכב הראשון (בהנחה שעובדה זו תוכח על ידי ראיות קבילות), ולא הוחזר, עשוי התשלום להחשב כפרעון, אולי כפוף לזכותו של המשיב לתבוע מן המערער את נזקו עקב התשלום לחשבון המוסכם. אם כך ואם כך, אין מנוס אלא לקבל את הערעור ולהחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי. ניסינו להביא את בעלי הדין לכלל הסכם, אך למרבה הצער, הדבר לא עלה בידינו. וכך חוזרת פרשה זו שוב לבית המשפט המחוזי, שנים רבות לאחר תחילתו של הסכסוך. 7. אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את הענין אליו על מנת שיאפשר לבעלי הדין לטען לפניו שוב ולסיים את הדיון לפי ההנחות שבפסק דין זה. לאחר מכן ינתן פסק דין חדש. הוצאות לפי התוצאות בבית המשפט המחוזי, אותן אנו קובעים בסכום של 25,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ח באלול התשנ"ז (30.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95082070.B03