מי רמת גן בע"מ נ. הראל ציון

פסק-דין בתיק עע"מ 8202/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 8202/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: מי רמת גן בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. הראל ציון 2. הרשות הממשלתית למים ולביוב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.10.2015 בת"צ 25071-12-14 שניתן על-ידי כבוד השופט א' בכר תאריך הישיבה: י"ד בטבת התשע"ז (12.1.2017) בשם המערערת: עו"ד אלי אליאס, עו"ד טל קמר בשם המשיב 1: עו"ד עופר ורד בשם המשיבה 2: עו"ד ברק מימון פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם יש מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע גמול ושכר טרחה לתובע ייצוגי ובא-כוחו? זו השאלה שעמדה להכרעה בפנינו ואני סבורה כי יש להשיב עליה בשלילה, בהתאם למדיניות הנוהגת באשר להתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בסוגיות אלה. 2. אפתח בהצגת העובדות הנוגעות לערעור, המשתרע בסופו של דבר על גזרה צרה של פסיקת גמול והוצאות, בקיצור יחסי. ביום 11.12.2014 הגיש המשיב 1 (להלן: המשיב) לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישורה של תביעה מינהלית כתובענה ייצוגית נגד המערערת, חברת מי רמת גן בע"מ, תאגיד המים המקומי של עיריית רמת גן. במסגרת הבקשה נטען כי המערערת חייבת להשיב לכלל חברי הקבוצה סכומים שגבתה שלא כדין בגין רכיב "זכויות המים" במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה. ביום 10.3.2015 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי הודעת חדילה שבה הבהירה כי כבר ביום 1.1.2015 תוקנו הכללים הנוגעים לתעריפי המים (להלן: התיקון) והמערערת חדלה מלגבות את רכיב זכויות המים. בשלב זה, משהתייתר הדיון, בית המחוזי פסק כי המשיב זכאי לקבלת גמול בסכום של 30,000 שקל, וכן פסק שכר טרחה לטובת בא-כוחו בסך של 93,000 שקל (ת"צ 25071-12-14, השופט א' בכר). בית המשפט המחוזי קבע כי למרות שהמערערת הייתה מודעת, עוד קודם לתיקון, לבעייתיות בגבייה בגין רכיב המים, היא נמנעה מלפעול לתיקון המעוות, ולכן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית הוגשה כדין. 3. המערערת סבורה כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי או למצער להפחית במידה ניכרת את סכומי הגמול ושכר הטרחה שפסק, ואף לחייב את המשיב בתשלום הוצאות ושכר טרחה. לטענת המערערת הודעת החדילה נבעה משינוי בהוראות הדין, ולא כתוצאה מפעולות המשיב. המערערת מוסיפה כי הודעת החדילה אשר נבעה מהשינוי הסטטוטורי אינה מהווה הודאה בגבייה פסולה, ולשיטתה גם לפני התיקון היא פעלה על-פי דין, והמשיב אף לא הוכיח אחרת. המערערת מוסיפה כי המשיב לא פנה אליה טרם הגשת התביעה, וגם משום כך יש לבטל את ההוצאות שנפסקו לטובתו. 4. הצדדים טענו בפנינו בפירוט יחסי באשר לתולדות הגבייה במקרה זה ולשאלת התרומה של בקשת האישור לתובענה ייצוגית, אם בכלל. אולם, בהתאם למדיניות הגורסת כי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות לתובע הייצוגי ובא כוחו להוציא במקרים חריגים (ראו למשל: ע"א 7615/11 גלבוע נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, פסקה 8 (16.12.2012); עע"מ 6230/13 עיריית ירושלים נ' הופר, פסקה 5 (22.7.2014)), אנו סבורים כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית משפט המחוזי בחן את מכלול נסיבות העניין ואת השיקולים הנוגעים לפסיקת גמול ושכר טרחה לתובע הייצוגי ובא-כוחו. גם אם מלכתחילה ניתן היה לפסוק סכום אחר עניין זה אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. 5. סוף דבר: הערעור נדחה. לפנים משורת הדין ובהתחשב בסכומים שנפסקו אינני עושה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' באדר התשע"ז (‏2.3.2017). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15082020_A11.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il