זידאן ח'לאילה נ. מחמוד עזבון המנוח נמר ח'לאילה באמצעות יורשי

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8199/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערים: 1. זידאן ח'לאילה 2. נימר ח'לאילה נ ג ד המשיבים: 1. עזבון המנוח מחמוד נמר ח'לאילה, באמצעות יורשיו 2. זיאד ח'לאילה 3. עמאד ח'לאילה 4. קיפאח מחמוד ח'לאילה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 037132-01-15 שניתן ביום 06.08.2017 על ידי כבוד השופט דניאל פיש בשם המערערים: עו"ד עומרי בדר בשם המשיבים 4-3: עו"ד עבאס שאדי פסק-דין השופט י' עמית: 1. הורתו של הסכסוך שלפנינו בתביעות סותרות במסגרת הסדר מקרקעין, אשר הועברו לבית המשפט המחוזי על פי סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, התשכ"ט-1969. מאחורי התביעות הסותרות מסתתר סכסוך משפחתי בין ארבעה אחים ושש אחיות על גורלו של בית אביהם המנוח, הוא המשיב 1 (להלן: האב המנוח). לאמיתו של דבר, הסכסוך הוא בין האחים זידאן ונימר (להלן: המערערים) לבין האחים זיאד ועמאד (להלן: המשיבים), בעוד שהאחיות אינן מעוניינות ליטול חלק בסכסוך וכל אחת מהן הכריזה, בצורה זו או אחרת, שאין לה עניין בזכויות הקנייניות בבית. 2. בין הצדדים התנהל בשעתו הליך בוררות ארוך בפני בורר שהכריע בשאלת חלוקת הרכוש בין האחים, עוד בחייו של האב המנוח. במסגרת הליכי הבוררות הסכימו הצדדים כי בית ההורים, על שתי קומותיו וחלקת האדמה הגובלת בו, ישמש כמועדון המשפחה, כאשר לכל אחד מהאחים והאחיות יש זכות להתארח בו ולהשתמש בו, וכי עתידו של הנכס ייקבע בהמשך על ידי ארבעת האחים וינוהל על ידי מנהל נבחר. בפסק הבוררות, המליץ הבורר שהאב המנוח יערוך צוואה בהתאם להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים. 3. אלא שהסכמת הצדדים ופסק הבורר שניתן בעקבותיה, כמו גם הליכים משפטיים שונים שננקטו על ידי הצדדים ועל ידי האב המנוח עוד בחייו, לא הביאו קץ לסכסוך שהגיע הפעם לפתחו של בית משפט קמא. האב המנוח, שביני לביני הלך לבית עולמו, הגיש לבית משפט קמא תצהיר שאת תמציתו אביא להלן מתוך פסק דינו של בית משפט קמא (בפסקה 10): "מטעם הנתבע- מחמוד ח'לאילה הוגש תצהיר. נטען כי הוא כועס על ילדיו שרבים על הבית שלו ומתעלמים מכך שמדובר בביתו שירש מאביו שירש אותו מסבו. הוא הוסיף שבייחוד הוא כועס על זידאן שמנסה לנשל את כל אחיו מהרכוש וליטול הכל לעצמו. נטען שהבית הוא שלו ונבנה על ידו וכי הוא גידל בו את ילדיו וממשיך להתגורר בו גם כיום לאחר פטירת רעייתו. נטען כי הבית בנוי משתי קומות כאשר הוא מתגורר בקומה התחתונה והקומה העליונה היתה מושכרת, לאחר מכן התגורר בה זיאד למשך כשלוש שנים וכיום מתגורר בה בנו עימאד (שכעת במאסר) עם רעייתו קיפאח וילדיהם. הוסף שהוא מתגורר כיום עם בתו קאותר שהתגרשה וחזרה להתגורר עימו מזה כשנתיים. [...] נטען שהוא חי בעוני בעוד שילדיו רבים על הרכוש ולא מסתכלים עליו [...] עוד הוסיף שהוא כועס על ילדיו שמתייחסים אליו ברוע וחוסר מוסריות". בית משפט קמא התרשם כי "האב אינו עקבי ומשנה דעותיו בהתאם ללחצים המופעלים עליו בעיקר מצד ילדיו, המודעים לכך ומנצלים את חולשתו, את טוב ליבו והעדר יכולתו לסרב לבקשותיהם. נוכח כך, האב הגיע למצב בו הוא מתקיים מקצבה וחי חיים דלים אך חושש למכור כל חלק מאדמותיו לצורך קיומו בכבוד מחשש שבניו ירצחו אותו אם יעשה כן" (שם, בפסקה 105). כפי שעולה מפסק הדין ומהראיות שהובאו בפני בית משפט קמא, האב המנוח שימש ככלי משחק בידי ילדיו, ועל כן הורה בית המשפט למנות לו אפוטרופוס לדין (תחילה שימש בתפקיד זה עו"ד גיא הירש שלאחר מכן הוחלף על ידי עו"ד באסם דקוואר). מכל מקום, בשורה התחתונה, בית משפט קמא קיבל את טענותיו של האב המנוח וקבע כי הזכויות הקנייניות בבית נותרו בידו, באשר אין בפסק הבורר כדי להסדיר כדבעי את סוגיית הבית והמקרקעין הסמוכים. 4. בערעור דכאן הלינו המערערים על כך שבית משפט קמא קבע כי פסק הבוררות לא הסדיר את סוגיית הבית. בדיון שנערך בפנינו, ביקשנו לבחון את הפער בין עמדות האחים הניצים, והתרשמנו כי הפער אינו כה גדול כפי שניתן היה לסבור. המערערים הציעו כי הבית יירשם על שם ארבעת האחים, כי לאחות הלא נשואה (כאותר) זכות מגורים לכל ימי חייה, וכי לאחיות זכות שימוש וזכות להתארח בקומה הראשונה בבית כל ימי חייהן. לעומת זאת, המשיבים הציעו כי זכויות הקניין יתחלקו בין כל האחים והאחיות על פי צו ירושה. הצענו אפוא לצדדים לפנות למגשר על מנת שיסייע להם לגשר על הפער ביניהם, והצדדים קיבלו המלצתנו. 5. חלפו כשבועיים מיום הדיון, וב"כ המשיבים הודיע כי המשיב 3 מחזיק ביפוי כוח בלתי חוזר מיום 20.9.2017 – דהיינו כחודש וחצי לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט קמא – שעליו חתם האב המנוח בפני עורך דין יאסין עומר. על פי יפוי כוח זה, המנוח העביר את כל בית המגורים אל בנו הצעיר עמאד ואל אשתו קפאח (המשיבים 4-3). כן הודיע ב"כ המשיבים כי כל האחיות הסתלקו לטובת המשיב 3 מחלקן בעיזבון, לרבות מהבית, על פי תצהירי הסתלקות מיום 14.8.2020 שאף הם נחתמו בפני עורך דין יאסין עומר (יפוי הכוח והתצהירים צורפו להודעה). המשיב 3 הודיע כי הוא מסכים שאחותו כאותר תמשיך לגור בקומת הקרקע כל ימי חייה, וכי יתר אחיותיו יוכלו להתארח בבית ההורים בקומת הקרקע כל ימי חייהן. לאור זאת טענו המשיבים כי ישיבת הגישור מתייתרת וביקשו מבית המשפט להכריע בערעור. 6. המערערים הגיבו בתמיהה על כך שהמשיבים הצניעו את העובדה שהם מחזיקים בתצהירי הסתלקות מיום 20.8.2020. עוד ציינו המערערים כי הרשם לענייני ירושה בחיפה דחה את בקשת המשיב 3 לתקן את צו הירושה בהתאם לתצהירי ההסתלקות של האחיות (כל אחת 1/10 מהעיזבון), וכי זו כנראה הסיבה בגינה לא צורף להודעה צו ירושה מתוקן. עוד טענו המערערים כי האחיות הכחישו שחתמו על תצהירי הסתלקות. ואכן, להודעת המערערים צורפה הודעה, עליה חתומות שש האחיות, ולפיה לא הסתלקו ולא ויתרו על חלקן למשיב 3. ההודעה נחתמה, כפי שנחזה, במהלך הימים 5-7.12.2020 בפני עורך הדין זידאן ח'לאילה. בנוסף, חתמו האחיות על תצהירים שבהן נאמר כי התצהיר עליו חתמו ביום 14.8.2020 "אינו מרצוני הטוב והחופשי ואינו משקף את עמדתי האמיתית ודינו להתבטל". גם תצהירים אלה נחתמו בפני עורך דין זידאן ח'לאילה. המערערים הציעו אפוא כי בית המשפט יאפשר לצדדים למצות את הליך הגישור. 7. הליך גישור מותנה בהסכמתם של הצדדים, ומשהודיעו המשיבים כי אינם מעוניינים בכך, אין לנו אלא להכריע בערעור לגופו. על אף שפסק דינו של בית משפט קמא אוחז למעלה מ-50 עמודים, נקצר בדברים ונאמר כי אכן לא מצאנו טעם טוב בגינו סטה בית משפט קמא מפסק הבורר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי. האב המנוח היה צד להליכי הבוררות, נטל בה חלק וחתם על הסכם הביניים, כך שפסק הבורר משקף את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים לרבות עם האב המנוח. בניגוד למסקנתו של בית משפט קמא, איני סבור כי נפלו בפסק הבורר סתירות, וההסכמות בין האחים באו לידי ביטוי גם בעדותה של האחות כאותר. זו אמנם לא הבחינה לעיתים בין זכויותיו של האב המנוח לבין זכויות האחים, באשר לא הייתה מחלוקת כי האב המנוח זכאי להתגורר בבית כל ימי חייו (כפי שנעשה בפועל). האחות כאותר ציינה בעדותה, בתשובה לשאלה למי שייך הבית, כי "פסק הבורר אומר כי לארבעת האחים אבל הקומה הראשונה בזכות כולנו הבנות שמגיע לנו לבוא ולהשתמש בבית בלי הפרעה. אם אבא שלי נפטר אני לא אשאר שם? ההחלטה לא משנה אם היה בחיים או מת. מה זה משנה?" (וראו פסקה 108 לפסק דינו של בית משפט קמא). כאשר נשאלה כאותר מדוע האב המנוח העניק את הבית לארבעת הבנים, הסבירה כי "הם סכמו ביניהם והעבירו לבורר. הם מפעילים פסק הבורר. הוא היה צד בבירור והוא היה איתם והוא אמר את זה. ההחלטה היתה לפי שסכמו ביניהם: הבית בקומה השניה והאדמה מסביב זה לארבעת הילדים אבל הקומה ראשונה לא ניתן לחלק ביניהם כי זה לכולם, כולל הבנות, מגיע להם לבוא וזכותם להיות שם ועובדה שאני התגרשתי ואני גרה שם בקומה הראשונה [...] ההחלטה אומרת שהבית הישן שתי קומות, הקומה העליונות והאדמה לאבא וזה זכות הבנות לבוא ולשבת ולישון שם ולהיות כל הזמן בקומה התחתונה כל עוד שהם בחיים" (וראו שם, בפסקה 43). בית משפט קמא ציין כי "מעדות קוואתר ודברי עו"ד הירש לעיל עלה שיש לערוך הפרדה בין קומות הבית, כאשר הקומה התחתונה שייכת לבנות, בעוד שהקומה העליונה שייכת לארבעת האחים" (שם, בפסקה 110). ואכן, זו התוצאה אליה שואפים המערערים, למעט עניין הזכויות הקנייניות של הבנות בקומה הראשונה, כך שאין לקבל מסקנתו של בית משפט קמא כי פסק הבוררות לא התייחס לכך. פסק הבוררות המשלים משקף את רצונם של הצדדים ועו"ד הירש עצמו ציין בעדותו כי "בפסק הבוררות וכתביי בית דין מתייחסים לבית כאילו הוא ישמש למועדון משפחתי. זה מתיישב עם היכרותי עם המגזר שכאשר יש ילדות שהן גרושות או רווקות הבית של ההורים נשאר להן. לא משנה על מי הוא נרשם אבל נשאר להן כמקום מקלט. זה הנוהג במקלט וזה מאוד מסתדר עם מה שהוא (המנוח – י"ע) אמר לי" (שם, בפסקה 17). 8. קיצורו של דבר שעמדתם של המערערים מתיישבת הן עם פסק הבוררות שקיבל תוקף של פסק דין, הן עם עדותו של הבורר עצמו, והן עם עדותה של כותאר ושל עו"ד הירש, שבכובעו כאפוטרופוס לדין עשה כמיטב יכולתו לרדת לסוף דעתו של האב המנוח. לאור זאת, איני נדרש לטענות המערערים לגבי מהימנותם של המשיבים (אציין כי המשיבים 3-2 הורשעו במעשי זיוף, הונאה ותרמית הקשורים לקרקעות וריצו עונשי מאסר בעת ניהול המשפט, וגם המשיבה 4 הורשעה וריצתה עונש מאסר שהומר בעבודות שירות). 9. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהזכויות בבית בחלקה 5 בגוש 21058 תירשמנה על שם ארבעת האחים – הם המערערים והמשיבים 3-2. בנוסף, מובהר בזה כי לאחות כאותר שאהין זכות מגורים לכל ימי חייה בקומת הקרקע בבית, וכי לחמש האחיות הנוספות זכות שימוש וזכות להתארח בקומת הקרקע כל ימי חייהן. המשיבים 4-2 ישאו בהוצאות המערערים בסך 10,000 ₪. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ו' בטבת התשפ"א (‏21.12.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 17081990_E17.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1