אשרף חורי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8199/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8199/10 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערערים: 1. אשרף חורי 2. שריף חורי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט אליקים) מיום 14.10.10 (הכרעת דין מיום 25.3.10) בת"פ 13031-06-09 תאריך הישיבה: כ"ז באדר א התשע"א (03.03.11) בשם המערערים: עו"ד בולוס חנא בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב בשם שירות המבחן: הגב' אורנית עמיר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט אליקים) מיום 14.10.10 (הכרעת דין מיום 25.3.10) בת"פ 13031-06-09, בגדרו הורשעו המערערים בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 לחוק בצירוף סעיפים 235(א)2 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; נגזרו עליהם 24 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר מותנים, והתנאי הוא שלא יעברו עבירת אלימות במשך 3 שנים מתום מאסרם; קנס בסך 7,000 ₪; ופיצוי למתלונן בסך 7,000 ₪. יצוין, כי במהלך הדיון בפנינו חזרו בהם המערערים מהערעור על הכרעת הדין, כפי שהוגש תחילה, וביקשו למקדו בחומרת העונש. רקע והליכים קודמים ב. כעולה מכתב האישום, בעקבות טענות אחיהם הצעיר של המערערים על הצקות מצד חבריו לכיתה, הגיעו המערערים (אחים תאומים, ילידי שנת 1983) למקום בכפר מגוריהם בו המתין להם אחיהם, הובילו את המתלונן וחברו לסמטה צדדית, והחלו לצעוק ולאיים עליהם. לאחר שדחפו אותו, ניסה המתלונן (הצעיר מן המערערים בכעשר שנים) להימלט, אך המערערים בעטו ברגליו, הפילו אותו ארצה ובעטו בו בכל חלקי גופו. כתוצאה, נגרמו למתלונן שבר בעצם הבריח וחבלות בכתף ובמותן שמאל. ג. המערערים הורשעו במיוחס להם, לאחר ניהול הוכחות. בקצרה יצוין, כי בית המשפט דחה את טענת המערערים, לפיה נגרמו החבלות למתלונן כתוצאה ממעידתו על מכסה ביוב; זאת בנמקו, כי נפילה אינה יכולה להסביר את החבלות הרבות באזורים שונים של גופו. בית המשפט ציין גם, כי אינו מוצא את גירסת המערערים מהימנה. ד. בתסקיר מבחן מיום 16.8.10 בעניינו של המערער 1 (אשרף) בעל מגרש מכוניות שלמד הנדסאות רכב, שופט כדורגל בעבר, הומלץ על ביטול הרשעתו, העמדתו בצו שירות המבחן למשך 18 חודשים והטלת צו שירות לציבור בהיקף של 220 שעות. שירות המבחן התרשם, כי המערער 1 נוטה למזער את חומרת העבירה והשלכותיה, וצוין, כי אינו מגלה אמפתיה כלפי המתלונן ומתמקד בנזק העלול להיגרם לו מההליך המשפטי. צוין גם, כי המערער 1 מתקשה לזהות בעצמו דפוסים אלימים, והוערך, כי במצבים מסוימים עלולה להישנות התנהגותו האלימה. צוין, כי המערער 1 הביע נכונות להשתלב בקשר טיפולי, שעניינו התמודדות עם התפרצויות אלימות. בתסקיר שירות המבחן מאותו יום הומלץ להעמיד אף את המערער 2 (שריף), בעל עבר נורמטיבי, שופט כדורגל שלמד הנדסת בניין, בצו מבחן למשך 18 חודשים ועל הטלת צו שירות לציבור בהיקף של 220 שעות, ולבטל הרשעתו. להתרשמות שירות המבחן, מערער זה מתקשה לבחון את החלקים התוקפנים באישיותו, אשר עומדים בסתירה לדימויו העצמי כאדם נורמטיבי ומצליח. הוערך, כי נוכח קשייו לוסת את תוקפנותו הוא עלול לחזור על התנהגותו האלימה בנסיבות מסוימות. עם זאת, נאמר כי המערער 2 הביע נכונות להשתלב בקשר טיפולי ממוקד במסגרת שירות המבחן. ה. ביום 14.10.10 נגזר דינם של המערערים. בית המשפט קבע, כי בנסיבות המקרה לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן; הוטעם, כי ניכר שהמערערים לא הפנימו את חומרת מעשיהם, וכי החרטה שהביעו אינה כנה. צוין, כי גם בקרב שירות המבחן התקבל הרושם שהמערערים אינם מבינים את חומרת מעשיהם, והובע החשש להישנות התנהגות אלימה מצדם. בית המשפט הסביר, כי על עונשם של המערערים לאזן בין עברם הפלילי הנקי - לבין הצורך להביע סלידה מן השימוש שנקטו באלימות כאמצעי לפתרון מחלוקות. הודגש, כי המערערים עשו את המיוחס להם בצוותא, ועל כן יש להשית עליהם עונשים זהים. נגזר איפוא הדין כאמור. הערעור ו. כאמור, המערערים ביקשו בראשית הדיון בפנינו לחזור בהם מערעורם על הכרעת הדין, ועל כן נביא כאן בתמצית את טענותיהם לעניין חומרת העונש בלבד. נטען, כי לא ניתן המשקל הראוי לנסיבות ביצוע העבירה, אשר לא כללה שימוש בנשק חם, ואירעה בעקבות התגרות המתלונן באחיהם הצעיר. המערערים הפנו גם לנסיבותיהם האישיות כהצדקה להקלה בעונשם, ובין היתר הוזכרו עברם הנקי, מצבם המשפחתי והיותם אנשים משכילים ועובדים. לבסוף, הוזכר הפער בין המלצות שירות המבחן לבין גזר הדין שהושת על המערערים. ז. בתסקיר עדכני מיום 2.3.11 נאמר, כי מתקבל הרושם שמאסרו של המערער 1 הביא לשינוי בגישתו המתבטא, בין היתר, בנטילת אחריות על מעשיו. נאמר גם, כי גורמי הטיפול בבית הסוהר מסרו שלא התעוררו בעיות משמעת בעניינו של מערער זה, אשר שובץ באגף משתלבים, שם הוא לוקח חלק בהכשרה מקצועית. צוין גם, כי המערער עתיד להשתלב בקרוב בקבוצת שליטה בכעסים. בתסקיר בעניינו של המערער 2 נאמרו דברים דומים. צוין, כי הביע חרטה על מעשיו, וכיום הוא רואה לנגד עיניו את המתלונן והנזק שנגרם לו. נמסר, כי לא התעוררו בעניינו של המערער 2 בעיות משמעת, והוא מועסק בבית הסוהר כעוזר הוראה בחינוך, וכי אף הוא עתיד להשתלב בקרוב בקבוצה טיפולית. הדיון ח. בראשית הדיון בפנינו - שהתקיים ביום 3.3.11 - הודיע בא כוח המשיבים (עו"ד בולוס) כי המערערים חוזרים בהם מן הערעור על הכרעת הדין. הוסבר, כי במוקד גזר הדין בעניינם עמדה הטענה שהמערערים לא הביעו חרטה כנה ולא קיבלו על עצמם אחריות למעשים, וחזרתם מהערעור על הכרעת הדין נועדה, בין היתר, להוכיח את השינוי שחל בגישתם. עו"ד בולוס התייחס לתסקירי שירות המבחן, בהם נאמר כי ניכר שינוי בהתייחסותם של המערערים לעבירות המיוחסות להם, המתבטא באמפטיה לקרבן, וטען כי המערערים - בעלי השכלה הנדסית, ללא דפוסי עבריינות - מתקשים להתמודד עם מאסרם, וכי יש חשש ממשי להידרדרות במצבם, ובין היתר, הוגשה בלא התנגדות חוות דעת פסיכולוגית, לפיה נמצאים הם במצב דכאוני בעקבות כליאתם. לבסוף הזכיר הסניגור, כי בין משפחות המערערים למשפחת המתלונן נערכה סולחה, ואף המתלונן מצדד בהקלה בעונשם - ולראיה, משפחתו סירבה אף לקבל את הפיצוי שהושת על המערערים. לשיטת ההגנה, בעקבות סולחה יש חשיבות רבה במיוחד לעמדת הקרבן, ובמקרה זה לכיוון הקלה עם המערערים. נתבקשה חזרה להמלצות שירות המבחן, תוך הסתפקות במאסר עד כה. באת כוח המדינה, עו"ד שגב, טענה כי המדינה איננה סבורה שחל במערערים השינוי לו הם טוענים בבית המשפט, בפרט נוכח החשש שהועלה בתסקיר הראשון בעניינם להישנותה של התנהגות אלימה. כן הודגשה חומרת המעשים המיוחסים למערערים, בחינת "משפט שדה" לקרבן, המצדיקה עונש מאסר מרתיע. נציגת שירות המבחן למבוגרים, גב' עמיר, ציינה בדיון, כי בעקבות בדיקה שנערכה מצא שירות המבחן להודיע, כי אינו עומד מאחורי המלצתו לבית המשפט המחוזי לעניין הימנעות מהרשעה. הכרעה ט. עיינו בהסכם הסולחה מיום 13.11.10 ובמכתב הורי המתלונן, שלשיטתם אין להם עניין במיצוי הדין עם המערערים ומבקשים הם לבטל את עונש המאסר. ההתחייבות הכספית שבסולחה היא פיצוי על כל נזק עתידי הנובע מהאירוע, בנוסף לפיצוי שקבע בית המשפט (שאותו לא גבתה משפחת המתלונן, כאמור). י. כן עיינו בחוות הדעת הפסיכולוגית של ד"ר דוד יגיל, המטעימה כי המדובר במעידה חד פעמית ובחרטה כנה, וכן דובר בסבל עקב השהות בבית הסוהר; נאמר כי ההרשעה והמאסר מהוים "מהלומה מאלפת" לשני האחים, ואינם זקוקים למאסר ממושך להפנמת ערכים. יא. הסניגור המלומד הטעים, כאמור את חשיבותם של הסולחה ושל הגישור בפלילים בין קרבן לפוגע, ואת מעמדם של נפגעי עבירה על פי חוק זכויות נפגעי עבירה תשס"א-2001. כמובן אין צורך לשכנענו בחשיבות ההתיחסות לנפגעי עבירה ובתועלת שבגישור בין קרבנות לפוגעים, ככל שהדבר אפשרי. בכך משתלב גם מוסד הסולחה במגזר הערבי במיוחד, שבית משפט זה נדרש אליו בעבר, ולמשל נאמר (בש"פ 590/08 מדינת ישראל נ' מריסאת (לא פורסם)) "שסולחה עשויה להוות נדבך בשיקולו בית המשפט לעונש; היא מושרשת בתולדות אזורנו, ועיקרה התגייסותם של נכבדי עדה לפשר בין הצדדים הניצים בני עדתם, ולהשיב שלום ביניהם, בתמורה לפיצוי כספי או התחייבות כבוד" (ראו גם ע"פ 7126/04 גדיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); השופט רון שפירא, "הגיעה העת לסולחה", הפרקליט מח(2) 433). ברי כי הסולחה עשויה "להיות שיקול מסוים בגזר הדין בהתלוותה להודאה ולחרטה" (עניין מריסאת), אך אין היא הופכת את קערת השיקולים על פיה "אין היא מהוה תחליף להליך השיפוטי... אין הסולחה יכולה להחליף את הדין הפלילי" (ע"א 621/04 אסעד נ' קבלאן (לא פורסם)); מכל מקום, מעמדה במקומה מונח. יב. במקרה דנא לפנינו התנהגות רעה של שני בוגרים כלפי נער, בחינת "גיבורים על חלש", שחרגה הרבה מעבר ללגיטימי בקרב בני אנוש, ותחת שיג ושיח ואף תוכחה מילולית הפכה לאירוע אלים ועברייני. אכן יתכן – ויש לקוות – כי "הלם המאסר" לוֹ לא הורגלו המערערים, בעלי רקע נורמטיבי עד הנה, הביאם לתובנות חדשות וללימוד לקח, שישמשו אותם בעתיד. אנו מקוים כי עתידם יהא כעברם, ותיק זה ייותר מעידה חד פעמית. יג. בסופו של יום החלטנו ליתן משקל מסוים להתפתחות החיובית שחלה במערערים בתקופה האחרונה, המתבטאת בתסקירי שירות המבחן באשר להתנהגותם בבית הסוהר, הבעת החרטה והסולחה, לצד עברם הנקי של המערערים. עם זאת לא נעלמה מעינינו חשיבות הגמול וההרתעה כנגד התנהגות בריונית ופוגעת כלפי נער, כאינטרס ציבורי בפני עצמו. עונש המאסר בפועל יופחת במחצית שנה ויעמוד על 18 חודש; לא ראינו מקום להפחית למעלה מזה בנסיבות העבירה, שראינוה בחומרה. שאר חלקי העונש יעמדו בעינם. הערעור באשר לגזר הדין מתקבל במובן האמור. ניתן היום, ד' באדר ב' תשע"א (10.3.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10081990_T06.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il