שמעון(ישראל) עטיה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8198/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' גולדברג המערער: שמעון (ישראל) עטיה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.10.96 בת.פ. 135/96 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ' לינדנשטראוס והשופטים: ס' ג'ובראן, מ' נאמן תאריך הישיבה: ג' באדר התשנ"ח (1.3.98) בשם המערער: עו"ד דניאל וולף (בית זאב) בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור הרץ פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. המערער הורשע בסיוע לרצח (עבירה לפי סעיף 300(א)2 לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן - חוק העונשין), יחד עם סעיף 32(1) לחוק העונשין). הושתו עליו חמש-עשרה שנות מאסר, מהן שתיים-עשרה שנים לריצוי בפועל. הערעור הינו על חומרת העונש. שתי טענות בפי המערער. האחת - בעלת אופי עקרוני - לפיה העונש המקסימלי שניתן להטיל עליו הוא עשר שנות מאסר; השניה - בעלת אופי מיוחד למקרהו של המערער - לפיה העונש שהוטל עליו הוא חמור יתר על המידה. נבחן כל אחת מטענותיו. 2. קו הילוכה של הטענה העקרונית הוא זה: סעיף 32 לחוק העונשין קובע את הכלל כי עונשו של המסייע הוא מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל הביצוע העיקרי. עם זאת נקבע כי בעבירה שעונשה מאסר עולם כעונש חובה, עונשו של המסייע הוא מאסר עשרים שנה; בעבירה שעונשה מאסר עולם, עונשו של המסייע מאסר עשר שנים. וזו לשון ההוראה: "הסיוע לעבור עבירה, עונשו - מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל ביצועה העיקרי; ואולם אם נקבע לה - (1) עונש מיתה או מאסר עולם חובה - עונש מאסר עשרים שנה; (2) מאסר עולם - עונשו מאסר עשר שנים". לטענת המערער, העונש בגין עבירת הרצח הוא "מאסר עולם" (לפי סעיף 32(2) לחוק העונשין). לטענתו, אין לומר (עוד) כי העונש בגין עבירת הרצח הוא "מאסר עולם חובה" (לפי סעיף 32(1) לחוק העונשין). וכל כך למה? הרי חוק העונשין קובע (בסעיף 300) כי העונש בגין רצח הוא "מאסר עולם ועונש זה בלבד". לטענת המערער, הבסיס לעמדתו כי בעבירת הרצח מאסר עולם אינו עוד מאסר חובה, נשען על סעיפים 35א' ו300-א' לחוק העונשין. סעיפים אלה קובעים כי בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 300א' לחוק העונשין, מאסר העולם אינו עונש חובה. נמצא, כי שוב אין לומר כי העונש שנקבע בגין עבירת הרצח הוא "מאסר עולם חובה". וזו לשון סעיף 35א' לחוק העונשין: "(א) הורשע אדם בעבירה שדינה עונש חובה, ניתן להטיל עליו עונש קל מעונש החובה הקבוע לעבירה, אם העבירה נעברה בנסיבות מקלות מיוחדות שיפורשו בגזר הדין. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על אלה: (1) עבירת רצח לפי סעיף 300, למעט במקרים המפורטים בסעיף 300א'". סעיף 300א' לחוק העונשין - הנזכר בסעיף 35א(ב)(1) קובע: "על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה: (א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח - (1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או (2) להימנע מעשיית המעשה. (ב) במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות העניין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא, 34יב. (ג) כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו". לטענת המערער, מאז הוחקו סעיפים 35א' ו300- לחוק העונשין (בחוק העונשין (תיקון מס' 44), התשנ"ה1995-) הפכה עבירת הרצח - בשל האפשרות להטיל עונש קל מעונש מאסר החובה - להיות עבירה שעונש המאסר בגינה שוב אינו עונש חובה. 3. טענה זו של המערער אין בה כל ממש. עונש מאסר העולם היה בעבר - בטרם הוחק סעיף 35א' לחוק העונשין - וממשיך גם עתה להיות עונש חובה בעבירת הרצח. סעיף 35א' לחוק העונשין לא שינה דבר בעניין זה. אמת, על מי שהורשע ברצח ונתקיימו בו התנאים הקבועים בסעיף 300א' לחוק העונשין, יוטל עונש מופחת. אין בכך כדי לשנות את אופיו של מאסר העולם כעונש חובה בגין הרשעה בעבירת הרצח בכל המקרים האחרים, בהם לא נתקיימו היסודות של העונש המופחת. הנה כי כן, "העונש המופחת" הקבוע בסעיף 300א' לחוק העונשין, לא שינה את "סיווגה החד ערכי של עבירת הרצח" (השופט מצא בע"פ 2534/93 מליסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) ולא את העונש של מאסר עולם בגינה כעונש חובה. "העונש המופחת" איפשר סטייה מעונש מאסר עולם כעונש חובה במצבים מיוחדים, בהם "תחושת הצדק מחייבת שלא לגזור מאסר עולם על הרוצח, על אף שהוא רוצח, אם בשל מצבו הנפשי ואם בשל הנסיבות המנויות בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג)" (השופט גולדברג בע"פ 3243/95 דניאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ניתן לומר איפוא, כי דינה של עבירת הרצח - ודינו של מאסר העולם כעונש חובה - לא השתנו בעקבות חקיקתם של סעיפים 35א' ו300-א' לחוק העונשין. מה שהשתנה הוא אך דינו של העבריין שהורשע בעבירת הרצח ונתקיימו בו התנאים לעונש מופחת (השוו ע"פ 530/90 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3) 648, 655). במערער שלפנינו לא נתקיימו התנאים של העונש המופחת. נמצא כי חל לגביו העקרון הכללי, לפיו מי שהורשע ברצח, נושא במאסר עולם כעונש חובה, וממילא מי שהורשע בסיוע לרצח ניתן להטיל עליו עונש מאסר של עשרים שנה (סעיף 32(1) לחוק העונשין). 4. בטיעונים בעלי האופי המיוחד מציין המערער כי העונש שהוטל עליו הוא חמור מדי. הוא ציין כי הודה בעובדות, וכי חלקו במעשה הרצח הוא שולי. השיקולים השונים נלקחו בחשבון על ידי הערכאה הראשונה. צויין על ידה כי, "אמנם, הנאשם אינו העבריין העיקרי בפרשה זו, אך חלקו כמסייע ניכר ומשמעותי כמפורט בכתב האישום. העבירה בוצעה כשעונש מאסר מותנה היה מוטל על צווארו של הנאשם". בית המשפט התחשב בכל הנסיבות לקולא ולחומרה והעונש שהוטל עליו אינו חמור באופן המצדיק התערבותנו. הערעור נדחה. ה נ ש י א השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' גולדברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, כ"ח בשבט התשנ"ט (14.2.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081980.A02/דז/