טל אמסלם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בש"פ 8197/13 בבית המשפט העליון בש"פ 8197/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: טל אמסלם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט ג' שני מיום 21.11.13 בבש"פ 7542/13 בשם המערער: עו"ד ארז אמיגה פסק-דין לפניי ערעור על החלטת הרשם ג' שני מיום 21.11.2013 (בש"פ 7542/13) שבמסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. רקע 1. עובדות המקרה, בתמצית, הן כי המערער הורשע בבית המשפט השלום לתעבורה בפתח-תקוה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות להוראות שוטר במדים ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה (פ"ל 5303-02-11). הכרעת הדין ניתנה בהיעדר התייצבות, ונדחתה בקשה שהגיש המערער לביטולה. ביום 7.2.2012 ניתן גזר הדין ונגזרו על המערער שלושה חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, פסילת רישיון למשך 20 חודשים ופסילת רישיון על תנאי למשך 6 חודשים. 2. המערער הגיש ערעור על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עפ"ת 38287-02-12). חשוב להדגיש כבר בשלב זה כי המשיבה לא הגישה ערעור על קולת העונש. ביום 23.9.2012 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת הבכירה נ' אהד) כי עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער יוּמר לריצוי בעבודות שירות ויוארך ל-6 חודשים. בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי כבר בגזירת עונשו בערכאה הדיונית עמדת המשיבה הייתה כי יש להשית על המערער מאסר שירוצה בעבודות שירות. עם זאת, נוכח אילוצים רפואיים, נקבע כי ירצה את עונשו מאחורי סורג ובריח. אולם עתה, ציין בית המשפט המחוזי, נוכח עמדתו החיובית כעת של הממונה על עבודות שירות, אין מניעה כי העונש יומר לריצוי בעבודות שירות. מאז הגיש המערער בקשות שונות לדחיית ביצוע העונש מסיבות רפואיות. ביום 15.9.2013 החליט בית המשפט המחוזי כי המערער יבצע את עבודות השירות בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר-שבע. ביום 6.11.2013, הגיש המערער בקשה למתן רשות ערעור לבית משפט זה, ולאחר שהובהר לו כי המועד להגשתה חלף, הגיש בקשה להארכת מועד, נושא ערעור זה. 3. כאמור, הרשם דחה את הבקשה להארכת מועד. תחילה ציין הרשם כי המערער מנסה לפתוח מחדש תיק שהוכרע ונחתם לפני למעלה משנה. עוד ציין הרשם כי המועד הקובע להגשת בקשת הרשות לערער הוא מועד מתן פסק הדין בערעור (23.9.2012), ולא מועד ההחלטה בנוגע לאופן ריצוי עבודות שירות. על פי הרשם, התארכות ההליכים נעוצה באופן התנהלות המערער, המעידה כי הוא "אינו משלים היום עם מה שקיבל על עצמו אז". לבסוף ציין הרשם כי גם אם היה מקבל את טענת המערער כי המועד הקובע להגשת הבקשה לבית משפט זה הוא ביום 23.9.2013, הרי הבקשה הוגשה באיחור בהתייחס למועד זה, וכי המערער לא הציג טעם מספק להיענות לבקשה, ולפיכך היא נדחית. טענות הצדדים 4. מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו טוען המערער כי סיכויי ההליך טובים, נוכח העובדה כי המשיבה לא הגישה ערעור על קולת העונש, ולפיכך פסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר האריך את עונש המאסר משלושה לשישה חודשים, שגוי וניתן בחוסר סמכות, ומעלה סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני. עוד טוען המערער כי ההחלטה שניתנה ביום 15.9.2013 (לעניין מקום ביצוע עבודות השירות) היא בגדר פסק הדין שממנו יש למנות את הימים להגשת הבקשה למתן רשות ערעור. לבסוף טוען הוא כי "הותרת פסק דין זה על כנו [של בית המשפט המחוזי – ס' ג''], לא רק שגורם לו עיוות דין משווע וחוסר צדק, כי אם יגרום לנאשמים רבים לשקול צעדיהם בטרם יערערו על חומרת העונש אשר הטילו עליהם בתי המשפט, שכן פסק דין זה מטיל חשש כן, אמיתי וממשי כי בית המשפט של ערכאת הערעור יכול ורשאי להחמיר בעונשם, זאת הגם שהמדינה לא הגישה ערעור על קולת העונש". 5. המשיבה טוענת היא כי דין הערעור להידחות. לשיטתה, פסק הדין עליו הוגשה הבקשה למתן רשות לערער ניתן לפני למעלה משנה, והמערער לא הציע כל הסבר מספק לאיחור הניכר בהגשתה. עוד טוענת היא כי פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מלמד כי המערער הסכים לשינוי בעונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי. יצוין כי לגישת המערער, כעולה מכתב הערעור, הוא לא הסכים לשינוי בעונש. דיון והכרעה 6. נקודת המוצא היא כי יש לעמוד במועדים הקבועים בחוק להגשת כתבי בית דין בכלל, ולהגשת הליכים ערעוריים על פסקי דין בפרט. סוגיית הארכת מועדים הקבועים בחיקוק נדונה לאחרונה בהרכב תלתא של בית משפט זה בבר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013) (להלן: עניין מהדנה). אמנם, במקרה זה דובר בהליכים אזרחיים-מנהליים, אולם, הטעמים והמבחנים כפי שנקבעו בפסיקה דומים בסוגיה זו, בשינויים המחויבים כפי שאעמוד עליהם בהמשך. וכך נקבע שם, מפי השופט ע' פוגלמן (בהסכמת השופטים א' חיות ו-י' עמית): "האיזון הראוי בין האינטרס של הפרט והציבור במימוש הזכות להגיש הליך ערעורי מזה לבין אינטרס סופיות הדיון מזה מתבטא בצורך להצביע על 'טעם מיוחד' להגשתו לאחר שחלף המועד שנקבע לכך בחיקוק. דרישה זו מציבה כברירת מחדל את הכלל שלפיו במקום שבו חלף המועד להגיש הליך ערעורי בלא שהוגש הליך כזה, בעל הדין שזכה יהא זכאי להסתמך על סופיות ההחלטה. ככל שהצד שהפסיד מבקש לאפשר לו לנהל הליך ערעורי חרף האיחור בהגשתו, עליו להציג טעמים טובים שיהא במשקלם המצטבר כדי להטות את כף המאזניים ולסטות מן הכלל בדבר סופיות הדיון. על רקע זה נקבע בפסיקה פעמים הרבה כי טעם מיוחד להארכת מועד הוא, ככלל, אירוע שמנע מבעל דין לפתוח בהליך במועד מטעמים שאינם תלויים בו או בבא כוחו. עם זאת, ואף שמדובר בשיקול מרכזי, ניצבים לצידו שיקולים נוספים ובהם, בראש ובראשונה, סיכוייו של ההליך העיקרי (סיכוייו בנסיבות הקונקרטיות ובמקרה שיש קושי להעריכן, סיכוייו לפי סוגו. כך, למשל, סיכוייה של בקשה לדיון נוסף להתקבל פחותים מסיכוייו של ערעור, כשיתר התנאים שווים); וכן שיקולים הנוגעים, בין היתר, לסיבות לאיחור בהגשת ההליך (אם המבקש היה תם לב, התרשל או השתהה – ובאיזו מידה, אם היה מיוצג, אם נפלה טעות שבדין); למידת ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההחלטה (אם ידע שבכוונת המבקש להגיש הליך ערעורי, אם שינה מצבו לרעה, אם יש חשיבות מיוחדת בהכרעה מהירה); לאינטרס של הציבור או של צדדים שלישיים בהכרעה בהליך (אם ההליך מעורר שאלה שתפתח את המשפט ויש לציבור אינטרס שתוכרע; אם דחיית הבקשה עלולה לפגוע בצדדים שלישיים); לחשיבות הזכויות הנדונות ולמידת הפגיעה בהן; ולמיהות המבקש (פרט או רשות). ברי כי אין מדובר ברשימה ממצה, והשאלה אם נמצא 'טעם מיוחד' להארכת מועד תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם לאיזון הראוי בין שיקולים אלה ואחרים" (שם, פסקה 9). 7. זוהי ההלכה בכל הנוגע להארכת מועד בחיקוק המחייב טעם מיוחד. לעניין הארכות מועד בהליכים פליליים, כתבתי לאחרונה כי: "הארכת מועד בהליך פלילי, בשונה מהליך אזרחי, אינה מצריכה 'טעם מיוחד'... קל וחומר כאשר הבקשה הוגשה על ידי המבקש – הנאשם, ולא על ידי המדינה - המאשימה. עם זאת, אין משמעות הדבר כי מועדים בהליך פלילי יוארכו מכל תירוץ וסיבה, ונקבע כי נדרש 'טעם ממשי המניח את הדעת'... קרי – הכלל, בדומה להליך אזרחי, הוא כי נוכח עקרון סופיות הדיון והסתמכות הצדדים, אין להאריך מועדים אף בהליך פלילי. אולם, הנטל המוכח על המבקש להצדיק חריגה מן הכלל קל יותר" (בש"פ 7434/13 פיטוסי נ' מדינת ישראל (20.11.2013)). 8. הטעם שבנטל המופחת המוטל על נאשם למתן הארכת מועד נעוץ בפגיעה בזכויות החוקתיות לחירות (במקום ובו תוצאת ההליך הפלילי הוא עונש מאסר) וקניין (במקום ובו תוצאת ההליך הפלילי הוא קנס או פיצוי) בהליך הפלילי. ואזכיר, תכלית הדין הפלילי היא חקר האמת, מניעת הרשעת חפים מפשע, וענישה לא מידתית. טעם זה מקבל משנה תוקף לאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ונפקותו המשמעותית לעניין זכויות נאשמים (ראו: בש"פ 3679/04 יעיש נ' מדינת ישראל (12.5.2004); ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מדינת ישראל (19.2.2009)). 9. מכל המקובץ עולה כי ככלל, הארכת מועד בדין הפלילי תינתן מקום שבעל הדין שאיחר בהגשת הערעור (או הבקשה) הצביע על טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור. במסגרת זאת, יש להביא בחשבון מספר שיקולים, כאשר המרכזיים שבהם הם הסיבה לאיחור ו-סיכויי ההליך המרכזי. זאת ועוד, יש גם לתת את הדעת לשיקולים השונים המפורטים לעיל בעניין מהדנה, וביניהם: משך האיחור בהגשת הערעור או הבקשה; האינטרס הציבורי בהכרעה בהליך; חשיבות הזכויות העלולות להיפגע מאי מתן האורכה; ועוד. לבסוף, ובהתייחס לדין הפלילי ומאפייניו הייחודיים, כאמור לעיל, הנטל הרובץ על הפרט להוכיח קיומו של טעם להארכת מועד קטן מהנטל הרובץ על כתפי המדינה (ראו: בש"פ 822/99 שכטר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 1, 5 (2000) (להלן: עניין שכטר); יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק שני 1882-1869 (2009)). מן הכלל אל הפרט 10. דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן. ראשית, יש לדחות את טענת המערער כי המועד הקובע למניין ימי הגשת הבקשה השתכלל ביום מתן ההחלטה האחרונה בבית המשפט המחוזי. עיון בהחלטה זו, שעניינה טכני ועוסקת במקום ביצוע העונש, מלמד כי עסקינן בהחלטה אחרת טפלה לפסק הדין העיקרי (השוו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 106-104 (מהדורה שלישית, 2012); רע"פ 6016/06 קובן נ' מדינת ישראל (17.7.2007)). לפיכך, המועד הקובע למניין הימים להגשת ערעור החל ביום 7.2.2012, וחלף 45 ימים לאחר מכן. 11. זאת ועוד, מקובלת עליי קביעתו של הרשם כי המערער לא הציג סיבה מספקת לאיחור (המשמעותי בלשון המעטה) להגשת הבקשה. ודוק: מדובר באיחור של למעלה משנה, ועובדה זה עומדת למערער כרועץ. 12. עם זאת, לשיטתי, שני שיקולים מטים את הכף ומחייבים מתן אורכה למערער להגשת הבקשה במקרה דנא. ראשית, כפי שפירטתי לעיל, כאשר עסקינן בנאשם בהליך פלילי, ככלל "יש להטות את כף המאזניים לטובת האינטרס של עשיית צדק ובירור האמת ככל שניתן. במקרה כזה עלינו להעדיף את זכותו של הנאשם למצות את ההליכים העומדים לרשותו עד תום – על פני זכאותו של הציבור לוודאות משפטית" (עניין שכטר, בעמ' 5). 13. שנית, וכאן העיקר, נראה על פניו – ומבלי לקבוע מסמרות – כי ההליך מעורר שאלה משפטית הראויה לדיון בפני בית משפט זה. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי הסוגיה שביסוד בקשתו של המערער אכן חורגת מעניינו הפרטני ולפיכך עומדת באמת המידה העקרונית לקבלת בקשות בגלגול שלישי שנקבעה בהלכת חניון חיפה (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה)). לעניין זה קבעתי ב-בש"מ 6229/11 דון-יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה (10.1.2012): "אפשר שיהיו מקרים בהם מדובר בהליך בעל חשיבות ציבורית או משפטית משמעותית, או שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין של ממש, בהם ישמשו סיכויי ההליך שיקול משמעותי לטובת קבלת בקשה להארכת מועד" (שם, פסקה 12). 14. ובמה דברים אמורים? המשיבה לא הגישה ערעור על גזר הדין שנגזר על המערער. סעיף 217 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי "בית המשפט לא יגדיל עונש שהוטל על נאשם, אלא אם הוגש ערעור על קולת העונש". השאלה הכללית שעולה בנסיבות המקרה היא האם הארכת עונש מאסר והמרתו לעבודות שירות מהווה הגדלת העונש. על פניו, ושוב – מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה – נראה כי אין תשובה ברורה בסוגיה זו בפסיקתו בית משפט זה. 15. לכך יש להוסיף כי סיכויי הליך שאינם נמוכים לקבלת בקשה בגלגול שלישי בהתאם להלכת חניון חיפה, משמעותה הלכה למעשה היא כי מדובר בסוגיה כללית בעלת משמעות של ממש. וכך, מתגבש עוד אחד מהשיקולים שנמנו בעניין מהדנה להארכת מועד – קיומו של אינטרס ציבורי בהכרעה בהליך (שם, פסקה 9). 16. לבסוף לעניין זה, יצוין כי ככל שהעונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי אכן מהווה החמרה, משמעות הדבר היא שבית המשפט המחוזי גזר את עונשו בהעדר סמכות, ואזי יכול שעובדה זו מהווה במנותק ממבחן הלכת חניון חיפה שיקול צדק ייחודי המחייב את קבלת הבקשה. 17. סוף דבר, סיכויי ההליך, יחד עם הגישה הכללית בנוגע להארכות מועד לנאשמים בהליכים פליליים, הובילינו למסקנה כי בנסיבות העניין, דין הערעור להתקבל. המערער יגיש את בקשת רשות הערעור למזכירות בית המשפט בתוך 14 ימים מיום המצאת פסק דיני זה. ניתן היום, ז' בשבט התשע"ד (8.1.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13081970_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il