פלוני נ. פלוני

8 1 בבית המשפט העליון ע"א 8193/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בתלה"מ 38912-03-19, שניתנה ביום 15.11.2021 על-ידי השופטת ח' שירה בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד מירית ארביב ליאני פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ח' שירה) מיום 15.11.2021 בתלה"מ 38912-03-19 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער והמשיבה היו נשואים בעבר ולהם שלושה ילדים קטינים (להלן: הקטינים). ההליך עניינו משמורת הקטינים והסדרי השהות עמם. כמו כן, בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטיים נוספים העוסקים, בין היתר, בבקשת המערער לקבלת צו הגנה מפני המשיבה וכן במזונות הקטינים. ביום 17.1.2021 הגיש המערער בקשה במעמד צד אחד למתן צו הגנה (להלן: הבקשה לצו הגנה) לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: החוק למניעת אלימות), בטענה כי ביום 13.1.2021 תקפה אותו המשיבה באלימות קשה לנגד עיניהם של הקטינים (להלן: אירוע האלימות). בבקשתו ציין המערער כי המשיבה הורשעה כמה חודשים קודם לכן בתקיפתו ובגרימת נזק לרכושו, וצירף את פסק הדין בעניין זה. באותו היום התקיים דיון במעמד צד אחד. דברי המותב אינם מתועדים בפרוטוקול הדיון, אך תועדו בו הדברים הבאים של המערער: "לשאלת בית המשפט מדוע התפרץ העניין, אני משיב שהמתנתי למטה וביקשתי ש[המשיבה] תדייק. ביקשתי שתגיע בזמן [...] אני מכיר את התופעה הזו, יש לה התקפים כאלה של כעס וזעם. היא מרביצה לי". לאחר דברים אלה הציג המערער סרטון של האירוע אשר תועד במצלמת הרכב שלו. כמו כן, בהמשך הדיון ציינה ב"כ המערער "אני מסכימה עם בית המשפט שאין פתרון [...] הילדים כרגע אצלו. יש חשש אמיתי [...] יש פה אדם שהוא קרבן אלימות". בתום הדיון הורה המותב על מתן צו הגנה זמני במעמד צד אחד. למחרת התקיים דיון במעמד הצדדים, ובו טענה המשיבה, בין היתר, כי המערער גורם ל"פרובוקציות" באופן "יום יומי", והוסיפה כי "באותו רגע זה נגע בי והתפוצצתי [...] אני ברחתי מהבית הזה בגלל אלימות פסיכולוגית יום יומית". בו ביום ניתנה החלטת המותב בה צוין כי הסרטון מהאירוע הוקרן ו"ברור שהייתה אלימות". כן נקבע כי "על פניו האלימות הייתה מצד המשיבה. הקטינים היו עדים לה והדבר חמור". עוד צוין כי האירוע נמצא בחקירת משטרה וממצאי החקירה יועברו לבית המשפט. המותב האריך את תוקף הצו שנתן מכוח החוק למניעת אלימות בשלושה חודשים והפנה את הצדדים להערכת מסוכנות במכון טריאסט-שריג (להלן: המכון או המומחה), תוך שציין שסוגיית הסדרי השהות של הקטינים תיבחן שנית לאחר הגשת חוות הדעת של המכון. ביום 19.5.2021 הגיש המכון את חוות דעתו (להלן: חוות הדעת), בה ציין כי הצדדים הופנו אליו בעקבות אירוע אלים מצד המשיבה כלפי המערער בנוכחות הקטינים, אשר מעיד על "קשיי שיפוט וקשיים בויסות תוקפנות". כן צוין כי "ניסיונותיה של [המשיבה] לעמעם את משמעות הארוע וקושי שלה בביטוי אשמה ולקיחת אחריות על תוקפנותה מעוררים דאגה [...] ביחס להישנות של סיטואציות מסוג זה מצדה כלפי [המערער]". עם זאת המכון ציין כי אין לשלול את טענותיה של המשיבה בדבר "התעמרות פסיכולוגית" מצד המערער. נוכח האמור נתן המכון שורה של המלצות ובהן מניעת חיכוך בין הצדדים, כך שהקטינים יועברו ביניהם באמצעות המסגרות או באמצעות צד שלישי; השתתפות הצדדים בהדרכה הורית; וכן טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי למשיבה למשך שנתיים והשתתפותה בטיפול קבוצתי למניעת אלימות. ביום 9.12.2021 עדכן המערער את בית המשפט כי ביום 29.11.2021 הורשעה המשיבה בתקיפתו ובגרימת נזק לרכושו באירוע האלימות. ביני לביני, המשיך להתנהל ההליך, שעניינו, כאמור, משמורת הקטינים והסדרי השהות עמם. ביום 30.5.2021 הגיש המערער תגובה לחוות הדעת, בה טען כי נוכח הממצאים בדבר אלימות המשיבה יש לבחון אם הקטינים בטוחים במחיצתה, וכן ביקש "לקבוע את משמורתם הזמנית של הקטינים בידי [המערער], ולקבוע הסדרי שהות ל[משיבה] עם הקטינים [...] אגב פיקוח וליווי של רשויות הרווחה" (להלן: בקשת המערער לקבוע משמורת זמנית). ביום 3.6.2021 התקיים דיון בהליכים בין הצדדים, שעסק, בין היתר, ברצונו של כל אחד מן הצדדים כי הקטינים ילמדו במוסדות חינוך הקרובים אליו. ב"כ המערער טען כי המותב אינו נותן דעתו לאפשרות שהמשיבה אלימה עם הקטינים. בהקשר זה טען ב"כ המערער כי "יש לנו את אחד מההורים, שהוא נוהג באופן [אלים] באופן שיטתי [...] ובית המשפט שואל את מי שהותקף, למה הרביצו לך". בהמשך הדיון ביקש המותב מהמערער להשיב על מספר שאלות בעצמו, ובמענה להן אמר המערער, בין היתר, "כי [הקטינים] צריכים אבא והילדים צריכים אמא נוכחים בהם". ביום 27.7.2021 הגיש המערער בקשה בה טען כי יום קודם לכן, בעת שהקטינים שהו בביתו, סיפרו לו כי המשיבה חנקה את אחת הקטינות. נוכח האמור ביקש המערער את הפסקת הסדרי השהות של הקטינים אצל המשיבה עד לבירור הטענות עם הקטינים ו"קביעת מנגנון אשר יבטיח את שלומם הפיזי והנפשי [...] לעת שהותם עם האם". בו ביום נתן המותב החלטה בה קבע, בין היתר, "לא מצאתי, בהמשך לכל המאבקים הבלתי נלאים של [המערער] בתיק זה לאיין את הורות [המשיבה] לתת צו במעמד צד אחד". המותב הורה אפוא למשיבה להגיב לבקשה וכן לעובדת הסוציאלית המעורבת בהליך להודיע אם יש מקום לשנות מהסדרי השהות (להלן: ההחלטה מיום 27.7.2021). ביום 7.10.2021 הגישה המשיבה בקשה בת ארבעה עמודים, ובה עתרה לשינוי זמני השהות של הקטינים בעקבות שינויים במקום עבודתה המחייבים אותה לעבוד בזמנים שבהם היו אמורים הקטינים לשהות אצלה. ביום 14.10.2021 הגיב המערער לבקשה, בתגובה שאורכה שלושה עמודים, וטען, בין היתר, כי יש להכריע קודם בבקשתו לקבוע משמורת זמנית; כי ההסדר המבוקש אינו מתאפשר נוכח אילוצי העבודה שלו; וכי ההסדר המבוקש יכריח אותו להגיע לקחת את הקטינים מבית המשיבה בניגוד להמלצת המכון שלפיה העברת הקטינים תעשה באמצעות המסגרות או באמצעות צדדים שלישיים. למחרת, ביום 15.10.2021, נתן המותב החלטה שלפיה "[המערער] התבקש להשיב בסה"כ אם מוכן לשנות יום בהסדרי השהות לא היה שום מקום לתגובה [הארוכה] שהוגשה. [המערער] לא מפסיק בהגשת בקשות בתקווה כנראה להתיש את בית המשפט להענות לדרישותיו כל בקשה נוספת שאיננה עניינית תחויב בהוצאות [...]". ביום 21.10.2021 הגיש המערער בקשת פסלות ובה טען כי המותב מוטה נגדו, בצורה המתבטאת, לטענתו, במספר דרכים: הראשונה – הליכי צו ההגנה התנהלו לטענתו ב"הטיה מגדרית", אשר באה לידי ביטוי בכך שלאחר שהציג את התיעוד לאירוע האלימות, שהוא אירוע האלימות השני של המשיבה כלפיו, שאל המותב בתגובה "מה עשית שגרם לה לתקוף אותך כך?"; השנייה – העובדה שאף שהבקשה לקביעת משמורת זמנית הוגשה ביום 30.5.2021 והוגשו מספר בקשות למתן החלטה, המותב טרם נתן החלטה בבקשה, בעוד שהמערער והקטינים חשופים, לטענתו, לסכנה שתופעל כלפיהם אלימות. המערער טען שההימנעות ממתן החלטה מקפחת את זכויותיו שכן הוא אינו יכול להשיג על ההחלטה אם יהיה בכך צורך והוסיף כי אף שהוגשה חוות דעת שייחסה למשיבה מסוכנות וניתנו המלצות בתיק שעניינו בקשה לצו הגנה – לא נעשה דבר; השלישית – דברי המותב בדיון שהתקיים ביום 3.6.2021 כי אלימות המשיבה אינה רלוונטית להליך, תוך "האשמת" המערער באלימות כלפיו. המערער טען כי "אין ספק" שלו היה מדובר באלימות של גבר כלפי אישה, הגבר היה פוגש את ילדיו במרכז קשר בלבד תחת פיקוח הדוק, ואילו בעניינו המותב "עובר על כך לסדר היום"; הרביעית – ההחלטה מיום 27.7.2021 בה לטענת המערער המותב התעלם מהטענות על-אודות אלימות המשיבה כלפי הקטינים ו"קבע מראש" כי מדובר בבקשת סרק של המערער המבקש לאיין את הורות המשיבה "באופן בלתי נלאה". לטענתו, משעה שהמותב גיבש את דעתו עליו ועל מניעיו באופן נחרץ – עליו לפסול את עצמו מלדון בעניינו; החמישית – החלטת המותב מיום 15.10.2021 בעקבות תגובת המערער לבקשת המשיבה לשינוי בזמנים של הסדרי השהות. המערער טען כי המשיבה הגישה בקשה בת ארבעה עמודים, שלה השיב בתגובה בת שלושה עמודים, ואף על פי כן המותב קבע כי המערער מנסה "להתיש" אותו ואיים בפסיקת הוצאות בעתיד. המערער טען כי כל אחד מאירועים אלה, וכל שכן הצטברותם, מצדיק את פסילת המותב. המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות. לשיטתה, לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים והמותב אף הפגין "סבלנות וסובלנות" כלפי ריבוי הבקשות שהגיש המערער. לגופם של דברים טענה ב"כ המשיבה, בין היתר, כי אינה זוכרת אם המותב שאל את המערער מה עשה שגרם למשיבה לתקוף אותו, אך שאם הדברים אכן נאמרו "טוב שכך", שכן מסרטון אירוע האלימות עולה כי המשיבה נכנסה בחזרה לבניין פעמיים והמערער קרא לה לחזור, ולפיכך יש לבחון אם אין מדובר ב"הקנטה וקנטורה של המשיבה". בנוגע לטענה כי המותב נמנע ממתן החלטה בבקשת המערער לקבוע משמורת זמנית ולאמץ את חוות הדעת, טוענת המשיבה כי קבוע דיון הוכחות בו יוכלו הצדדים לחקור את המומחה שערך את חוות הדעת, ואין מקום לאמץ את המלצותיו לפני שנחקר עליהן. בהקשר זה מוסיפה המשיבה כי המותב קבע מתווה של אחריות הורית שווה ואף הרחיב את הסדר השהות של המערער עם הקטינים, ולפיכך אין ממש בטענה כי המותב נמנע מלהכריע בבקשתו בעניין המשמורת. בנוגע לדיון שהתקיים ביום 3.6.2021 טוענת המשיבה כי מדובר בדיון שנקבע בהתראה קצרה לבקשת המערער על-מנת לדון במקום לימודי הקטינים, ולפיכך לא היה כל מקום לדון אז בטענותיו בדבר אלימות המשיבה. באשר לטענת המערער כי בהחלטה מיום 27.7.2021 התעלם המותב מהטענות לאלימות המשיבה כלפי הקטינים, נטען כי בניגוד לאמור המותב לא התעלם אלא הורה לעובדת הסוציאלית להתייחס לתלונה, והאחרונה הודיעה כי לא נמצא מקום לשנות מהסדר השהות של הקטינים עם המשיבה. ביום 15.11.2021 דחה המותב את בקשת הפסלות. בפתח דבריו קבע המותב כי "לצערי פועל [המערער] לנסות להטות את [ה]החלטות המושכלות שניתנו, להשארת אם הילדים, בחיי הילדים, שלא על-ידי הגשת ערעורים". המותב סקר את חוות הדעת שהוגשו וציין כי ביום 27.7.2021 נתן "החלטה ארוכה מפורטת ומנומקת לעניין טענות הצדדים". המותב ציין כי המערער בחר שלא לערער על 130 החלטות שניתנו, והוסיף כי "אין שחר ובסיס לטענות ההטיה המגדרית המועלות, טענות פופוליסטיות ליצירת אווירה, ותו לא". לבסוף קבע המותב כי תחושתו הסובייקטיבית של המערער כלפי ההחלטות שניתנו אינה מקימה עילת פסלות. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי ההחלטה בבקשת הפסלות אינה מנומקת ואינה עומדת בדרישות הדין בהקשר זה. לטענתו, ההחלטה אינה מתייחסת ואינה מזכירה אף אחד מהאירועים שצוינו במפורש בבקשה. כן טוען המערער כי מעולם לא ביקש "להוציא את אם הילדים מחיי הילדים", ואף להפך – התעקש כי "בחיי [הקטינים] יהיו שני הורים, אב ואם", ולטענתו כל שביקש הוא כי בית המשפט יישם את המלצות המכון שמינה ויוודא שהקטינים מוגנים מחשיפה לאלימות. לטענתו, דברי המותב בהחלטה בבקשת הפסלות מצטרפים לאמור בהחלטתו מיום 27.7.2021, שגם בהם ייחס למערער "מאמצים בלתי נלאים לאיין את הורות [המשיבה]". לטענת המערער, בדבריו אלה חרג המותב "מהזהירות והמתינות הנדרשת מהיושב בדין וקבעה ממצאים נחרצים וחמורים שאין להם כל בסיס במציאות, מבלי לקיים דיון ואף בטרם קבלת עמדת הצד שכנגד". המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות, והיא חוזרת, בעיקרם של דברים, על תגובתה לבקשת הפסלות שהגיש המערער. המשיבה מוסיפה, בין היתר, כי החלטת המותב בבקשת הפסלות מנומקת בקביעה כי הבקשה נשענת על תחושות סובייקטיביות של המערער. באשר לטענת המערער כי לא ברור על מה ביסס המותב את הקביעות הנחרצות שלפיהן הוא מבקש "לאיין את הורות המשיבה", טוענת המשיבה כי הקביעות הללו התבססו על "ניהול ההליכים [...], הגשת בקשות סרק, העלאת טענות מניפולטיביות חלקיות, טענות בעלמא, ובניגוד להמלצות גורמי מקצוע בתיק". ביום 26.12.2021 ביקש המערער לצרף את החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (להלן: הנציב) שניתנה ביום 19.12.2021 בתלונה שהגיש בטענה כי המותב שאל אותו מה עשה שגרם למשיבה לתקוף אותו באירוע האלימות וכן בטענה כי המותב נמנע מלהכריע בבקשתו לקבוע משמורת זמנית. עיינתי בטענות הצדדים ובנספחים שצורפו ולא בלי התלבטות באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להתקבל. יש ממש בטענותיו של המערער כי החלטת המותב לדחות את בקשת הפסלות אינה מנומקת – ההחלטה בבקשת הפסלות מפנה באופן כללי להחלטות שניתנו שעליהן המערער נמנע מלערער, וכלל אינה מתייחסת להתבטאויות ולאירועים הקונקרטיים שבליבת טענת הפסלות. על כך יש להצר. עם זאת, אין בהעדר ההנמקה כשלעצמו כדי להוביל לפסילת המותב (ראו: ע"א 4483/21 עמישב שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, פסקה 13 (12.8.2021)). הדברים נכונים בפרט בנוגע להתבטאויות שהמערער מייחס למותב ושאינן מופיעות בפרוטוקול. בשים לב לכך שהמערער לא ביקש את תיקון הפרוטוקול כך שישקפו את הדברים המדויקים שנאמרו, איני סבורה כי עלה בידי המערער להוכיח כי הדברים שנאמרו, שנוסחם המדויק לא התברר עד תום, מקימים חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. הוא הדין בנוגע להתבטאות המותב שלפיה המערער מבקש "להתיש" אותו בריבוי בקשותיו וכי המותב עלול לחייבו בהוצאות בעתיד. כבר נפסק כי הבעת מורת רוח מצד בית המשפט כלפי התנהלותו של בעל דין אין בה כשלעצמה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 5270/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (3.12.2019)) (להלן: עניין פלוני), וחרף טענות המערער כי התגובה שעליה ניתנה ההחלטה הייתה קצרה מבקשת המשיבה, איני סבורה כי דברים אלה מצדיקים את פסילת המותב אשר רואה את התמונה המלאה בנוגע לאופי הבקשות שמגישים הצדדים בהליך כולו. לא כן בנוגע לדברי המותב בהחלטתו מיום 27.7.2021, עליהם חזר בנוסח דומה גם בהחלטתו לדחיית בקשת הפסלות – ולפיהם המערער מנהל "מאבקים בלתי נלאים לאיין את הורות המשיבה". אני סבורה כי התבטאויות אלה חורגות מן הזהירות הנדרשת מהמותב היושב בדין, ומייחסות למערער מניעים פסולים בניהול ההליכים באופן נחרץ וגורף. לעניין זה יפים הדברים שאמרתי בע"א 9296/20 פלוני נ' פלונית, (25.1.2021): "אמירות נחרצות וגורפות כאלה לגבי המערער, מניעיו וההליכים שבין הצדדים, חורגות מן הזהירות והמתינות שבהן מחויב שופט לנהוג בהליך שלפניו בייחוד ביודעו כי תלויים ועומדים בפניו הליכים נוספים בין אותם הצדדים שבהם טרם הכריע. משעה שבית המשפט קמא התבטא בצורה כה נחרצת בנוגע למערער ולהליכים שבין הצדדים, אין מנוס מהעברת הדיון בהליך לשמיעה בפני מותב אחר" (פסקה 6). המערער טוען, מצידו, כי הוא כלל אינו מנסה לאיין את הורות המשיבה ואדרבה – כי אף הדגיש בעצמו במהלך ניהול ההליכים כי הקטינים זקוקים לשני הוריהם ובקשותיו מכוונות אך לקבלת מענה לחשש מפני אלימות שתופנה כלפי הקטינים או כלפיו. כאמור לעיל, הבעת מורת רוח של בית המשפט על התנהלות בעל דין, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (עניין פלוני, בפסקה 6), אך שומה על בית המשפט להתבטא בזהירות הנדרשת ובאופן שאינו מקים חשש ממשי כי לא יוכל לדון בהמשך ההליכים בין הצדדים ללא משוא פנים. בענייננו, הדברים הנחרצים ביחס למערער ולמניעיו, שהמותב אף נמנע מלהבהיר בהחלטתו בבקשת הפסלות והנוגעים במישרין להליכים התלויים ועומדים בין הצדדים שטרם הוכרעו – מצדיקים לטעמי את העברת ההליכים בין הצדדים למותב אחר, ולו מחמת מראית פני הצדק. נוכח המסקנה שאליה הגעתי איני רואה מקום לקבוע מסמרות בנוגע ליתר טענות המערער, ובכללן הטענה כי המותב נמנע מלתת החלטה בבקשתו לקביעת הסדרי שהות זמניים באופן המקפח את זכויותיו ומקים עילת פסלות. אשר לבקשת המערער לצרף את החלטת הנציב בעניין המותב – סעיף 24(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002, קובע מפורשות כי "דין וחשבון, החלטה וכל מסמך שהכין הנציב במסגרת מילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בהליך משפטי או מעין שיפוטי". בקשה זו נדחית אפוא. מן הטעמים המפורטים בסעיף 14 לעיל, הערעור מתקבל. ההליכים בין הצדדים יועברו לדיון בפני מותב אחר. בשים לב לכך שהמערער מייצג את עצמו והמשיבה מיוצגת על-ידי הסיוע המשפטי, לא ראיתי לפסוק הוצאות בגין הערעור דנן. ניתן היום, ‏ו' באדר א התשפ"ב (‏7.2.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 21081930_V03.docx אט מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1