ועדת החקירה האזרחית- ועדת העם בע"מ נ. ראש הממשלה

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8191/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. ועדת החקירה האזרחית- ועדת העם בע"מ 2. יעקב מאיר נ ג ד המשיבים: 1. ראש הממשלה 2. שר הבריאות 3. השר לביטחון פנים בקשה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אירית ינקוביץ; עו"ד רותם בראון בשם המשיבים: עו"ד רנאד עיד פסק-דין השופט א' שטיין: העתירה שלפנינו מבקשת כי נוציא צו-על-תנאי המורה למשיבים – ראש הממשלה, שר הבריאות והשר לביטחון הפנים – ליתן טעם "מדוע לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית עצמאית ובלתי תלויה, ובה יכהנו ממונים מתחומי הרפואה והמשפט שאינם בניגוד עניינים, ועדה שתבדוק את מעשי ומחדלי משרד הבריאות באשר לאיסוף וניטור (ולרבות הטיית תוצאות) של תופעות הלוואי של נוטלי תכשיר פייזר – BNT126b2 בסמוך ולאחר כל אחת מהמנות שניתנו". לטענת העותרים, צו חריג זה נדרש משני טעמים. הטעם הראשון והעיקרי הוא המחדלים הרבים והחמורים אשר נפלו, לטענת העותרים, באיסוף ובניטור נתונים בנוגע לתופעות הלוואי של נוטלי החיסון נגד נגיף הקורונה שפיתחה חברת פייזר (להלן: החיסון). נטען כי לא זו בלבד שהמדינה אינה מנטרת באופן אפקטיבי דיווחים על אודות תופעות הלוואי של החיסון, אלא שהיא אף נוקטת פעולות אקטיביות שנועדו להסתיר מהציבור, ואפילו מרופאים, דיווחים על אודות תופעות לוואי שליליות של החיסון, לרבות דיווחים אודות תופעות לוואי חמורות ביותר כדוגמת מקרי מוות, עיוורון ואיידס. הטעם השני נוגע לטענת העותרים כי מדיניות הממשלה ביחס לחיסונים שנויה במחלוקת ציבורית חריפה באופן שיוצר "פיצול חברתי"; וכן שנויה במחלוקת מומחים שכן, לטענת העותרים, ישנם מומחים "לא פחות מכובדים ונחשבים ממומחי משרד הבריאות" אשר סבורים כי עמדתם של מומחי משרד הבריאות שגויה. נוכח האמור – כך מסכמים העותרים וטוענים – "יש לחייב את הרשויות בביקורת חיצונית, בלתי תלויה, שכוללת מומחים שאינם תמימי דעים ואשר הצהירו כי אינם נגועים בניגודי עניינים". אקדים ואומר כי עתירה זו – הרצופה בטענות קשות ביותר ביחס למשיבים אשר רובן אינן נדרשות לענייננו, ומשכך איני רואה מקום לפרטן ולהתייחס אליהן – לוקה בכשלים מהותיים, אשר הצדיקו את דחייתה על הסף מבלי לבקש את תגובת המשיבים. זאת, משני טעמים נפרדים: (1) היעדר תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית לתמיכה בסעד הקיצוני המבוקש; ו-(2) היעדר עילה להתערבותנו נוכח הסעד המבוקש. באשר לעניין הראשון – העותרים פטרו עצמם מלתמוך את טענותיהם בתשתית כלשהי. הם לא הציגו כל תשתית משפטית – בדמותם של חוקים והלכות משפטיות – שעל בסיסה הם מבקשים כי נורה למשיבים להקים ועדת חקירה ממלכתית ונחייב את הגורמים הרפואיים של המדינה לבצע מעקב אחר תרופות. בהיבט העובדתי – העותרים לא תמכו את טענותיהם העובדתיות באסמכתאות רלבנטיות ואת טענותיהם הרפואיות בחוות דעת של מומחים. כדוגמה לאמור אציין כי בבסיס העתירה עומד מסמך המכונה על-ידי העותרים "דו"ח ועדת החקירה" אשר מרכז דיווחים על תופעות לוואי שדווחו לעותרת 1 על-ידי אנשים שונים וכן מעדויות שהעותרת 1 ליקטה מהרשתות החברתיות (לאחר שלטענתה וידאה שמדובר בפרופילים שאינם מזויפים). בדו"ח מצויינים 3,757 דיווחים על תופעות לוואי לחיסון, ובהן: 557 מקרי מוות (!); 539 אירועים נוירולוגיים (בהם 141 אירועים מוחיים); 45 מקרים של סרטן; שני מקרים של איבוד ראיה; ומקרה אחד של מחלת האיידס. יתרה מכן, בעתירה נטען כי העותרים מעריכים שהדיווחים המתוארים ב"דו"ח" מהווים לכל היותר 1%-3% מהמקרים שאירעו בפועל. בהתאם להערכה האמורה, במדינת ישראל אירעו בין 18,564 ל-55,700 מקרי מוות בסמוך לקבלת חיסון הקורונה. אלא שהדו"ח האמור, אשר עומד בבסיס העתירה, מרוכז על-ידי אישה אשר בהתאם להצהרתה שצורפה לעתירה אין לה שום ניסיון אקדמי או מקצועי בנושאי חוות הדעת או במחקרים אמפיריים באופן כללי. הדו"ח האמור והתצהיר של מרכזת הדו"ח גם אינם מספקים נתונים מספקים על דרך איסוף הנתונים או על הנתונים עצמם, כמו גם על הבסיס הסטטיסטי להערכות אשר הופיעו בעתירה. ברי הוא, כי די במחדלים אלו כדי לדחות עתירתם על הסף. כפי שקבע השופט ע' גרוסקופף: "כידוע, ביחס לפעולותיה של רשות מנהלית עומדת חזקת התקינות המנהלית, לפיה ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. זוהי חזקה פרגמטית, הניתנת לסתירה "על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה". [...] מי שמבקש לסתור את החזקה ו"לסדוק" בהנחת התקינות – נדרש להצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות. לצורך כך אין די בטענה סתמית, אלא יש צורך בביסוס הנשען על תשתית ראייתית הולמת. [...] "ראשית הראייה" שעל הגורם שנפגע מההחלטה המנהלית להביא כדי לסתור את החזקה, צריכה להיות בהלימה לעניין העומד על הפרק." (ראו: בג"ץ 4273/20 חוות ירושלים רכיבה בע"מ נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 (24.9.2020); ההדגשה הוספה ומראי המקום הוסרו – א.ש.). פגם זה בעתירה הינו חמור במיוחד שעה שהעותרים שלפנינו לא באים לריב את ריבם, כי אם את ריבו של הציבור כולו כ"עותרים ציבוריים". בעניין זה שנינו מפיו של השופט מ' חשין (כתוארו אז) כי – "ב"כאב הפרט" [כאבו של עותר הטוען לזכותו-שלו – א.ש.] נלך עם עותר יד ביד ונעזור לו כמיטבנו; ואילו אם יבוא לפנינו עותר ובפיו "כאב האומה" או "כאב העולם", ראוי הוא כי נדקדק עמו, למצער בראשיתה של הדרך. עותר כעותרים שלפנינו עשה עצמו שליח הציבור, ועליו הטורח והדאגה שפרקו יהיה נאה וקולו יהיה נעים ודבריו יהיו דברים." (ראו: בג"ץ 2418/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון ויושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, פסקה 19 לפסק דינו של השופט חשין (1994) (להלן: עניין גלברט); ההדגשה הוספה – א.ש.). לפגם חמור זה בהנחת התשתית העובדתית והמשפטית לעתירה יש תוצאה אחת בלבד: דחיית העתירה על הסף. באשר לסעד הקיצוני אותו מבקשים העותרים – הוראה על מינוי ועדת חקירה ממלכתית – הלכה היא עמנו שסעד כאמור ניתן לתתו, אם בכלל, רק במקרים קיצוניים שאודותיהם טרם ידענו. כדבריו של השופט י' זמיר: "הביקורת השיפוטית על החלטת הממשלה מכוח הסמכות להקים ועדת חקירה היא, בפועל, מצומצמת. היישום של הכללים הרגילים המסדירים את הביקורת השיפוטית, בדרך כלל, על החלטה כזאת, אינו צפוי להוביל את בית-המשפט לפסילת ההחלטה, אלא במקרים חריגים ונדירים, שכמותם עוד לא באו, וספק אם יבואו, בפני בית המשפט." (בג"ץ 2624/97 רונאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 71, פסקה 10 (1997) (להלן: עניין רונאל); ההדגשה הוספה – א.ש.). עמדתו של המשנה לנשיא ש' לוין בעניין רונאל הייתה מחמירה אף יותר, וגרסה כי נוכח לשונו של סעיף 1 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968, הרי שלא מדובר רק בסעד נדיר, כי אם בסעד שאינו קיים. פסיקה מאוחרת יותר חזרה על העיקרון לפיו בית המשפט לא יתערב בהחלטה בדבר הקמת ועדת חקירה (וכן על הקמתה של ועדת בדיקה לפי סעיף 8א לחוק הממשלה, התשס"א-2001) אלא במקרים חריגים ומצומצמים ביותר (ראו, בין היתר: בג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5) 459, פסקה 51 (1999) (להלן: עניין קניאל); בג"ץ 7232/01 יוסוף נ' ממשלת ישראל, פ"ד נז(5) 561, פסקה 6 (2003); בג"ץ 6728/06 עמותת "אומץ" אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי נ' ראש ממשלת ישראל, פסקאות 11-8 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (30.11.2006); בג"ץ 9273/07 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הביטחון, פסקה 6 (26.10.2011); ובג"ץ 6874/18 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים, פסקאות 11-9 (16.3.2019)). ואכן, בחלוף כרבע-מאה מאז פסיקתו של בית משפט זה בעניין רונאל – וככל שידי משגת – טרם ראינו אותו מקרה "חריג ונדיר" אשר הביא את בית משפט זה להורות לממשלה או לשר להקים ועדת חקירה או ועדת בדיקה. למותר לציין, כי העותרים לא התייחסו בעתירתם, ולו ברמז, להלכה האמורה בעניין הסעד המבוקש על-ידם. כפי שכבר ציינתי, הם פטרו את עצמם מהטיעון המשפטי והעמידו את עתירתם על פסים של שיח חופשי. ברם, מקומו של שיח חופשי לא בבית-ספרנו. בתי המשפט – כשמם כן הם – נועדו לקיים שיח משפטי בלבד. כלל בסיסי זה מחייב כל עותר ועותרת, והוא חל ביתר שאת על עותרים ציבוריים אשר מציגים את עצמם כמי שראויים לטעון טענות מטעם הציבור כולו (כפי שהובהר, בין היתר, על ידי השופט חשין בעניין גלברט). לנוכח האמור, דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היעדר ביסוס משפטי לסעד שנתבקש בה. על-אף שהיה מקום לדחות את העתירה על הסף מכל אחד מהטעמים האמורים אף מבלי לקבל את תגובת המשיבים, החלטתי – שלא כמנהגי – לבקש את תגובתם. זאת, בשל ההאשמות המפליגות בחומרתן אשר הוטחו במשיבים – שכאמור כוללות טענה בדבר הסתרה מכוונות של עשרות-אלפי מקרי מוות בעקבות החיסון. הוריתי אפוא למשיבים להגיב "לטענות העותרים בעניין היעדר הניטור הנטען בעתירה, ותו לא". בהתאם להחלטתי, הגישו המשיבים תגובה מקדמית מפורטת, אשר אף חרגה במעט מהעניין המצומצם לגביו ביקשתי תגובה. במסגרת התגובה, פירטו המשיבים את הפעולות השונות אשר ננקטות על-ידי משרד הבריאות לאיסוף מידע בדבר תופעות לוואי לחיסון, ניטורו, בחינתו וניתוחו. המידע האמור מתקבל במשרד הבריאות בדרכים שונות ובהן: דיווחים של צוותים רפואיים; דיווחים עצמאיים של מתחסנים וכן בירור יזום של משרד הבריאות במקרה שבו מתעורר חשד בנוגע לתופעה שייתכן שמהווה תופעת לוואי של החיסון (כפי שנעשה ביחס לדלקת בשריר הלב). דווח לנו כי כלל הנתונים נבדקים על-ידי משרד הבריאות, ובמקרה הצורך מעובדים ועוברים ניתוחים סטטיסטיים. בנוגע לפרסום המידע – דווח לנו כי הנתונים מוצגים מעת לעת לוועדת המעקב למבצע החיסונים ולצוות הטיפול במגפות. כמו כן הנתונים מפורסמים באתר האינטרנט של משרד הבריאות בדף ייעודי העוסק במבצע החיסונים, אשר בו מתפרסמים גם סיכומי ישיבות של ועדות שונות העוסקות במתן החיסונים. הובהר כי עיון בדף זה היה מגלה לעותרים כי נערכו ישיבות רבות על-ידי גורמי מקצוע שונים במשרד הבריאות בכל הקשור לתופעות הלוואי של החיסון. כאמור, המשיבים לא הסתפקו במתן מענה כללי. הם התייחסו באופן פרטני לכלל טענות העותרים. בין היתר דיווחו המשיבים כי הטענות בדבר תופעות לוואי שונות, שבעתירה נטען – בהבל-פה וללא כל אסמכתא מבוררת – כי הן מקושרות לחיסון, נבחנו בארץ ובעולם ונמצאו שגויות; כן נמסר לנו כי בכל מקרה מדווח של מוות אשר מתרחש בסמוך לקבלת חיסון נערכת בחינה על-ידי משרד הבריאות באשר למידת הזיקה בין המוות לחיסון; ביחס לטענה כי בישראל אין מערכת פתוחה ואנונימית כדוגמת מערכת הדיווח אשר פועלת בארצות הברית, נאמר שלמערכת פתוחה ישנו יתרון בדמות השקיפות, אולם יש לה גם חסרונות רבים ובהם היעדר היכולת לנטר דיווחי כפל ודיווחים כוזבים; ולבסוף, התייחסו המשיבים לשני דיווחים אשר הוזכרו בנספחים 8 ו-12 לעתירה בדבר דיווחי רופאים על מקרי מוות שלכאורה לא נבחנו על-ידי משרד הבריאות, ודיווחו לנו כי בניגוד לנטען מקרים אלו נבדקו ונקבע שלא נמצא קשר בין אותם מקרי המוות לחיסון. לפנינו מונחים אפוא שני מקבצי טענות. המקבץ הראשון הוא העתירה בה נטענו טענות עובדתיות ורפואיות בעלמא, ללא שום אסמכתא וללא חוות דעת שתתמוך בהן. המקבץ השני הוא מענהו המפורט של משרד הבריאות, הנהנה מחזקת תקינות המנהל. בנסיבות אלו, מה שעלינו לעשות הוא לדחות בשתי ידיים את טענות העותרים, אלו שבעובדה ואלו שבדין. באשר לטענות העותרים כי הקמתה של ועדת החקירה הממלכתית דרושה בשל המחלוקת הציבורית ביחס לחיסון – אין לי אלא לחזור על אשר ידוע לכל: השלטון הנבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות אמור לטפל גם בשאלות שבמחלוקת ציבורית. הוא – ולא ועדות חקירה למיניהן. החלטות לא מעטות של ממשלות ישראל היו – ונשארו – שנויות במחלוקת ציבורית. אלא שמחלוקת ציבורית, כשלעצמה, אינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט בהחלטת הממשלה; וכפי שקבעה השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) בעניין זה: "אין די בכך שתבונתה של ההחלטה שנויה במחלוקת ציבורית, ונתונה לביקורת בהיבטיה הכלכליים והחברתיים, כדי לפסול אותה מבחינה משפטית. כל זאת, בתנאי שנתקבלה היא משיקולים ענייניים ובמסגרת מדיניותה של הממשלה ובלי שנפלו בה פגמים אחרים מהסוג שמחייבים את התערבותנו במסגרת הביקורת השיפוטית" (עניין קניאל, פסקה 38). כך הוא ביחס לטענת העותרים שהחיסון עומד במחלוקת מומחים. גם לו היינו מקבלים את הטענה שמחלוקת כזאת קיימת – טענה שכאמור נטענה בעלמא ולא נתמכה בחוות דעת – לא היה בכך כדי לסייע לעותרים. זאת, מאחר שדעותיהם של מומחים פרטיים למיניהן נסוגות מפני עמדתם של מומחי הרשות, זולת אם הוכח כי עמדה זאת נפגמה בשיקולים זרים או בחוסר סבירות קיצוני אשר יורד לשורש העניין. בעתירה אחרת הנוגעת לחיסון אמרתי את הדברים הבאים: "העותרים מבקשים כי נעדיף את עמדתם ביחס לנזקים המיוחסים לחיסון על פני זו של הרשויות המוסמכות, המשיבים דכאן. טענה זו נדונה לכישלון מאחר שאין בידינו להתערב בשיקול דעת רפואי-מקצועי כל אימת שהפעלתו לא נפגמה בפגם היורד לשורש העניין כדוגמת שיקולים זרים או אי-סבירות קיצונית. [...] העותרים לא הצביעו על שום פגם כזה בעתירתם. מול הפרסומים אליהם הם מפנים ניצבים מאמרים מדעיים ומידע אמין אחר, אשר מדברים בקול צלול בזכות החיסון; ופשיטא הוא, שהמנכ"ל רשאי היה להסתמך בהחלטתו על מאמרים ומידע כאמור." (בג"ץ 4341/21 פיינשטיין נ' שר הבריאות, פסקה 5 (4.7.2021), האסמכתאות הוסרו – א.ש.). דברים אלו מבטאים באופן נקודתי את עקרונות המשפט המינהלי ביחס למחלוקת בין מומחי הרשות למומחים אחרים. הלכה היא עמנו כי במסגרת הליכים מינהליים, בבג"ץ או בבתי המשפט לעניינים מינהליים, לא תִישָמַע חוות הדעת של מומחים פרטיים אשר באים לחלוק על החלטת הרשות המינהלית שנסמכת על עבודתם ועל ממצאיהם של מומחים פנימיים משלה. הידרשות לחוות דעת כאלה מהווה התערבות בלתי מותרת ובלתי ראויה בשיקול דעתה העצמאי של הרשות, אשר הוענק לה על ידי המחוקק בשל היותה מומחית – אם לא המומחית – בתחומי פעילותה (ראו: עע"מ 6626/18 תעשיית אבן וסיד בע"מ נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור, פסקאות 17-16 לפסק דיני והאסמכתאות שם (17.12.2019)). לסיום אבקש להתייחס לאמור בעתירה ביחס לבנו של העותר 2. במסגרת העתירה נאמר כי בנו של העותר 2 נפטר כחודשיים לאחר שקיבל את המנה השנייה של החיסון ונותח לאחר מותו, אולם גם בחלוף מספר חודשים, ועל-אף פניות בנושא למשיב 3, השר לביטחון הפנים, העותר 2 טרם קיבל לידיו את דו"ח הנתיחה. התשתית העובדתית בעניין זה לא הוצגה במלואה במסגרת העתירה וממילא לא נתבקשו סעדים בעניין זה. בהתאם לכך, גם המשיבים לא התייחסו לאי-מסירת דו"ח הנתיחה (דווח לנו כי לאחר בדיקת אירוע הפטירה לא נמצא קשר בין פטירת המנוח לחיסון). עניינו של דו"ח הנתיחה חורג אפוא מעניינה של עתירה זו, ועל כן אין בידינו להתייחס אליו. לצד האמור, אבהיר כי אין בדחיית העתירה כדי לפגוע בטענותיו של העותר 2 בנוגע לזכאותו לקבל לידיו את דו"ח הנתיחה וכן בנוגע להתנהלות הרשויות בעניין זה. טענותיו של העותר 2 בעניינים אלו שמורות לו. סוף דבר – העתירה נדחית. מדובר בעתירת-סרק מובהקת שלא היה מקום להגישה מלכתחילה. נוכח האמור, העותרת 1 תישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ב' באדר א התשפ"ב (‏3.2.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21081910_F04.docx בל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1