פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"מ 819/19
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר
כבוד השופט א' שטיין
המערערים:
פרופ' יאיר אורון -29 מערערים נוספים
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד החוץ
2. הממונה על ישום חוק חופש המידע במשרד החוץ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בעת"מ 47904-07-18 מיום 18.12.2018 שניתן על-ידי השופט ר' וינוגרד
תאריך הישיבה:
ט"ו בשבט התשע"ף
(10.02.2020)
בשם המערער:
עו"ד איתי מק
בשם המשיבים:
עו"ד אודי איתן
פסק-דין
השופט א' שטיין:
הערעור
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט ר' וינוגרד) אשר ניתן ביום 18.12.2018 בגדרי עת"מ 47904-07-18 ואשר דחה את בקשת המערערים לחייב את המשיב 1, על יסוד האמור בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע או החוק), להעביר לידיהם עותקים מארבעה מסמכים אשר חוברו במשרדו ועניינם אי-נכונותן של טורקיה ואזרבייג'ן להביע "הכרה בג'נוסייד הארמני שאירע בשנת 1915". בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבים כי מדובר במסמכים המוחרגים מחובת הגילוי על ידי סעיפים 9(ב)(4) ו-9(א)(1) לחוק, בהיותם תכתובות פנימיות שגילויין מעלה חשש לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל.
טענות הצדדים
2. המערערים טוענים כי בית משפט קמא שגה בקבלו את עמדת המשיבים וכן בהחליטו שלא להפעיל את סמכותו לפי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, אשר קובע לאמור:
על אף הוראות סעיף 9, רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין.
לטענת המערערים, בית משפט קמא צריך היה להעדיף את האינטרס הציבורי שבגילוי המסמכים המבוקשים על פני סודיותם – זאת, מפאת עצם חשיבותה של ההכרה ברצח העם הארמני וכן משום שלדבריהם "אין זה סוד שהמשיב 1 מתנגד להכרה ישראלית בג'נוסייד הארמני בטענה כי הדבר יפגע ביחסים הביטחוניים והדיפלומטיים עם אזרבייג'ן וטורקיה" ומשום שבהתנגדות זו ראוי, לדבריהם, לקיים דיון ציבורי פתוח. המערערים מוסיפים ומלינים על כך שפסק הדין קמא אינו מנומק כדבעי, שכן בית משפט קמא הסתפק, לטענתם, בקביעה לקונית אשר מצדדת בעמדת המשיבים.
3. מנגד, טוענים המשיבים כי פסק הדין קמא עומד על יסודות איתנים ומבקשים מאתנו כי נדחה את הערעור תוך חיוב המערערים בהוצאות.
דיון והכרעה
4. במסגרת הדיון בעל-פה, עיינו במעמד צד אחד, בהסכמת המערערים, במסמכים מושא המחלוקת, כפי שעשה בית משפט קמא. מספר המסמכים הללו עלה מארבעה לחמישה, בעקבות התשובה שהגישו המשיבים לבית משפט קמא; ולפיכך, גם אנחנו עיינו בחמישה מסמכים. בית משפט קמא קבע ביחס למסמכים הללו כי יש בחשיפתם "כדי להקים את יסודות "מבחן החשש" [...] בשל החשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה" וכי "במקרה דנא קיים קושי לפרט את השיקולים המדוייקים שבבסיס קביעה זו, שכן יהא בהם כדי לחשוף את טיב המידע והאמור בו." מסיבות אלו, כתב בית המשפט בפסק דינו, כי "די אם אומר שבנסיבות שפורטו הגעתי למסקנה לפיה ההחלטה שלא למסור לעותרים את המסמכים התבססה על שיקולים ענייניים, שעיקרם בטעמים הנוגעים ליחסי החוץ של מדינת ישראל, ואין להתערב בה."
5. לאחר שעיינו במסמכים מושא המחלוקת, הגענו למסקנה כי בית משפט קמא צדק בהחלטתו. כפי שצוין בפסק דינו, טעמיו של חופש המידע – דמוקרטיה, שקיפות, והבעלות הציבורית במסמכי הרשויות – נסוגים במקרה דנן מפני הצורך לאפשר לממשלה לנהל את יחסי החוץ של ישראל בהתאם לקווי המדיניות והאסטרטגיה שקבעה, ללא תקלות ומבלי לסכן את מעמדה של ישראל ביחסיה עם מדינות אחרות.
6. לזאת נוסיף, כי חשיפתן של תרשומות והתכתבויות פנימיות עלולה להסב למדינה נזק רוחבי: חששם של משרתי הציבור כי רישומיהם יגולו ויפורסמו ברבים עלול לגרום להם לכלכל את צעדיהם בכל תרשומת והתכתבות פנימית, לא לבטא את עצמם בחופשיות, ואף לנצור את פיהם בדיונים פנימיים. סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע בא להסיר חשש זה מלבם של משרתי הציבור ולאפשר להם להתבטא ולתעד את אשר עליהם לתעד ללא כחל ושרק וללא מורא. תכלית חשובה זו מחייבת את בתי המשפט לנקוט משנה זהירות בבואם לאזן עלות מול תועלת בגדרו של סעיף 17(ד) לחוק. בית משפט קמא נקט בזהירות שנדרשה ממנו בנסיבות העניין והחליט כפי שהחליט בדל"ת אמותיו של שיקול הדעת שניתן לו בסעיף 17(ד) לחוק. איננו מוצאים שום עילה מבוררת להתערב בשיקול דעתו.
7. בנסיבות אלה, לא נותר לנו אלא לקבוע כי אין מקום לדחות את הממצאים אשר נקבעו בפסק הדין קמא וכי יש לקבלם; כי ממצאים אלה תומכים במסקנותיו המשפטיות של פסק הדין; וכי אין לגלות בפסק דין זה שום טעות שבחוק. מטעמים אלו, דין הערעור להידחות לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
8. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערים לשלם למשיבים הוצאות בסך כולל של 7,500 ₪.
ניתן היום, כ"א בשבט התש"ף (16.2.2020).
ה נ ש י א ה
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט
_________________________
19008190_F10.docx עב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il