הראל חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

החלטה בתיק ע"א 819/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 819/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: הראל חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ד' אבי-גיא, סגן נשיא) מיום 17.1.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 14610-07 בשם המערערת: עו"ד פ' ג' נשיץ בשם המשיבים 2-1: עו"ד ע' עקיבא פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ד' אבי-גיא, סגן נשיא, להלן: בית המשפט או השופטת), מיום 17.1.2011, בת"א 14610-07, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. המערערת נתבעה בבית המשפט קמא בשנת 2007 לקבלת תגמולי ביטוח בגין אירוע פריצה נטען לעסקם של המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים"). המשיב 3, סוכן הביטוח שבתיווכו הונפקה פוליסת הביטוח לעסק, הינו צד שלישי לתביעה. לאחר שנדחו מספר מועדי הוכחות, נקבע התיק ליום 16.9.2010 והדיון הוקלט ותומלל. בעקבות הדיון וההחלטות שניתנו במסגרתו הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה. 2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי ניכר מהפרוטוקול (חרף ליקויים שנפלו בתמלול), כי למערערת ניתן יומה ובהרחבה וכי האריכה מאוד בחקירת אחד המשיבים. בית המשפט קבע כי מהפרוטוקול עולה שלא נקט משוא פנים כלפי באת-כח המערערת. בית המשפט הוסיף כי הצעת הפשרה שהציע בראשית הדיון לצמצום המחלוקות נדחתה, ולכן יריעת המחלוקת נותרה במלואה על פי המתווה שהונח בכתבי הטענות. בית- המשפט קבע כי מוטב שהמערערת לא היתה מעלה את ה"עניינים הנוספים" שציינה, והוסיף שהמערערת ניהלה ומנהלת לפני בית המשפט תיקים רבים ומעולם לא העלתה טענות מעין אלה כלפיו. מכאן הערעור שלפניי. 3. המערערת טוענת כי בדיון מיום 16.9.2010 הפגין בית המשפט יחס מפלה לרעה כלפיה אשר הלך והסלים עד שהגיע לשיאו לקראת תום הדיון, כאשר בית המשפט מסר בעצמו, באופן פיזי, לידי המשיבים את תצהיר החוקר הפרטי מטעמה, חרף מחאת המערערת כי אין למסור אותו לפני תום חקירת המשיבים והצהרת באת-כוחה כי תוותר על הגשתו אם תחויב לעשות כן. לדברי המערערת, משוא הפנים החל בהעלאת הצעת הפשרה שהיתה חד-צדדית לרעתה, והמשיך מיד לאחר שהודיעה על סירובה להסכים להצעה; אז הזמין בית המשפט את המשיבים להעלות בעל-פה בקשה למחיקת טענות ההגנה של המערערת. ואכן, בית המשפט נענה לבקשה תוך דחיית בקשת המערערת להשיב לטענות הצדדים. המערערת מציינת שהצדדים הגישו עדויותיהם הראשיות ביחס למכלול הטענות הכוללות טענות בדבר ביום הפריצה לעסק ובדבר מרמה, ושעד לאותו הרגע לא התבקשה מחיקתן. 4. עוד טוענת המערערת כי לאחר שהודיעה שבכוונתה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות אלו, יחסו של בית המשפט כלפיה וכלפי באת-כוחה הלך והחמיר באופן מעליב ופוגע, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הנימה בה נאמרו הדברים: בית המשפט הכביד על ניהול החקירה הנגדית והאיץ לסיימה. ואז, למרות שחקירת המשיב השני טרם נשמעה, העביר בית המשפט בעצמו את המעטפה מטעם המערערת ובה תצהיר החוקר ונספחיו לידי בא-כח המשיבים, וזאת חרף התנגדות באת-כוחה. לטענת המערערת, התנהלות זו מעידה על משוא פנים ממשי מצד בית המשפט ונועדה לסכל את הגנתה בכל מחיר. המערערת מוסיפה כי במעטפה בה נמצא תצהיר החוקר הפרטי היתה גם קלטת שחזור שערך במקום ושבית המשפט הורה ביום 16.11.2008 כי תימסר לעיון המשיבים רק לאחר גמר פרשת התביעה. לטענתה, מסירת התצהיר גרמה לה עוול שאינו ניתן לתיקון, שכן גם אם תתקבל בקשת רשות הערעור שהגישה ותיפתח דרכה להוכיח את הטענות בדבר ביום הפריצה לעסק ובדבר המרמה, לא תוכל לדחות את העיון בממצאי חקירתה לאחר סיום חקירת המשיבים, שכן הם נמסרו כבר לידיהם. לדעתה, מדובר ב"חציית קווים" מצד בית המשפט בניסיון להשפיע על הדיון בתחום הבאת הראיות, המסור לצדדים בלבד. גם יזמת בית המשפט להזמין את בקשת מחיקת טענותיה אינה מתיישבת, לדעתה, עם השיטה האדברסרית. התנהלות זו חרגה, לדבריה, מדברי שכנוע או הבעת דעה לכאורית ויש בה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט עד כדי הפיכת ההליך ל"משחק מכור". 5. המערערת מציינת "עניינים נוספים" שהתגלו לה לאחר דיון ההוכחות: המשרד המייצג את המערערת ייצג בעבר חברה שנתבעה על ידי בעלה של השופטת בבית המשפט לתביעות קטנות באשר לנזקים שנגרמו לו ולאשתו במהלך חופשה. התביעה נדחתה. המערערת סבורה כי לאור האמור יתכן שיש לשופטת עניין אישי לרעת באי-כוחה. כן מצאה המערערת כי משרד בא-כח המשיבים מפרסם החלטות שנתנה השופטת בעבר נגד חברות ביטוח, לרבות המערערת, תוך צידוד בהחלטות אלה, ויש בכך לדעתה, כדי לרמוז על עניין אישי אפשרי לטובת בא-כח המשיבים. 6. המשיבים הגישו תשובתם לערעור. לטענתם, המערערת צירפה תמליל חדש של פרוטוקול הדיון מיום 16.9.2010 שלא כדין וללא כל בקשה מתאימה ולכן יש לפסול את צירופו. מאחר ולדעתם הפרוטוקול המקורי אינו תומך בטענות המבקשת, הבקשה מבוססת על סמך תחושות בלבד שאין די בהן כדי לפסול את השופטת. לדעתם, בקשת הפסלות הוגשה באיחור ושיהוי ניכר של למעלה משלוש שנים ועיתוי הגשת הבקשה אינו מקרי. לגופן של הטענות טוענים המשיבים כי מפרוטוקול הדיון עולה שבית המשפט שמר על זכויות בעלי הדין ובפרט על זכויות המערערת. לטענתם, בית המשפט לא התעמר במערערת, לא הביע את מורת רוחו מדחיית הצעתו ואף לא הזמין את בקשת מחיקת טענות ההגנה: המשיבים מדגישים כי טענו בכל הזדמנות אפשרית כי הם מתנגדים להרחבת חזית מצד המערערת. ביחס לתצהיר החוקר טוענים המשיבים כי בית המשפט הודיע למערערת שאם תגיש אותו הוא יועבר גם לבית-המשפט וגם לצדדים. לטענתם, אין בהחלטות שנתן בית המשפט בזמן הדיון כדי להקים עילת פסלות וניתן לערער עליהן על פי דין. 7. אשר לפרסומי פסקי דין באתר משרדו של בא-כח המשיבים טוענים האחרונים כי באתר זה מפורסמים זה שנים רבות פסקי דין והחלטות של שופטים רבים בבתי משפט שונים בישראל, וחלקם פורסמו טרם הגשת התביעה נשוא הערעור. לדעתם, אין בפרסום החלטות השופטת באתר משום חשש למשוא פנים. אשר לטענה הנוגעת לתביעה שהגיש בעלה של השופטת טוענים המשיבים שעדיף היה לולא היתה נטענת. 8. שקלתי את הערעור ואת הנטען בו ועיינתי במכלול החומר לרבות פרוטוקול הדיון מיום 16.9.2010. דין הערעור להידחות. ראשית, צודקים המשיבים בטענתם כי לא ניתן להגיש ראיות חדשות בשלב הערעור אלא לאחר קבלת היתר וכזה לא ניתן למערערת (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 348 (2006)). לפיכך, לא היה מקום להגיש את התמלול החדש של פרוטוקול הדיון מיום 16.9.2010, והתשתית העובדתית לערעור הפסלות תהא התשתית שנקבעה על ידי בית המשפט בהתאם לחומר שהיה לפניו, כולל הפרוטוקול שאישר. שנית ולגופו של עניין, עיון בערעור מעלה כי בקשת הפסילה נובעת בעיקרה מחוסר שביעות רצון מאופן ניהול הדיון ביום 16.9.2010 ומהחלטות בית המשפט שניתנו במהלכו. הלכה היא כי השגות על עניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 5192/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 16.8.2010), וכך אכן פעלה המערערת. מכל מקום, לא מצאתי בנסיבות העניין יסוד לטענה כי אופן ניהול הדיון וההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, לרבות העברת תצהיר החוקר לידי המשיבים, מקימים עילת פסלות ומעוררים את האפשרות הממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת. אכן, אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש כי התנהלות הדיון וההחלטות שקיבל בית המשפט יש בהם כדי להצביע על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיה וכלפי באת-כוחה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (יגאל מרזל, בעמוד 115). 9. אשר ל"עניינים הנוספים" שציינה המערערת - אין בפרסום החלטות שופטים, לרבות החלטות השופטת באתר משרד בא-כח המשיבים כדי להקים עילת פסלות. כפי שכתבו המשיבים, באתר משרדם מפורסמים פסקי דין והחלטות רבות אשר חלקם פורסמו עוד בטרם הוגשה התביעה ואין בעצם הפרסום כדי לרמוז על עניין אישי אפשרי של השופטת לטובת בא-כח המשיבים. אשר לתביעה שהגיש בעלה של השופטת בעבר - השופטת סברה כי לא ראוי היה כלל להעלות טענה זו ובכך צדקה. הטענה כי יש קשר בין התנהלות הדיון בהליך הנוכחי לבין העובדה שבא-כוח המשרד שמייצג את המערערת ייצג מי שנתבע על ידי בעלה של השופטת בבית משפט לתביעות קטנות, עד כדי משוא פנים נגד המערערת, היא מרחיקת לכת ואיננה ראויה. לפיכך, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ב באדר א' התשע"א (16.2.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11008190_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il