רפאל דיין נ. מפעל הפיס

פסק-דין בתיק ע"א 8189/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8189/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: רפאל דיין נ ג ד המשיב: מפעל הפיס ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 12.09.2011 בת"א 28423-02-10 שניתן על ידי כבוד השופט א' מקובר תאריך הישיבה: י"ז בשבט התשע"ג (28.1.2013) בשם המערער: עו"ד יצחק יערי בשם המשיב: עו"ד חיים סודקביץ פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם חקירה פלילית בעבירה על טוהר המידות כנגד מתמודד במכרז היא שיקול שוועדת המכרזים רשאית להתחשב בו לשם פסילת מועמדותו? האם רשאית היא להתחשב בשיקול זה בגדרה של אמת מידה של "יושר ומהימנות" שנכללה בתנאי המכרז? ככל שהתשובה לשאלות אלה היא חיובית, האם רשאי בעל המכרז לדרוש מן המשתתפים בו למסור מידע אודות חקירות המתנהלות נגדם כתנאי להשתתפות בו, בין השאר לרקען של המגבלות החלות על-פי דין על קבלת מידע מן המרשם הפלילי. אלה הן השאלות העיקריות שהתעוררו בפנינו בגדרו של ערעור זה, ולצדן שאלות משנה הכרוכות בהן. רקע 2. ביום 30.12.2008 החל מפעל הפיס (להלן: המשיב) בהליך לבחירת משווקים אזוריים, במסגרתו פרסם "הזמנה להגשת מועמדות לתפקיד 'משווק אזורי'" (להלן: המכרז). בתנאי הסף שפורסמו בהזמנה, נקבע, בין השאר, כי נדרשת הצגה של "תעודת יושר" עדכנית ממשטרת ישראל, קרי תדפיס של המרשם הפלילי בעניינו של המועמד. 3. ביום 3.2.2009 שלח המשיב הבהרה לפיה לא תידרש "תעודת יושר" ובמקומה יידרש צירוף תצהיר מטעם המועמד בדבר הליכים משפטיים, וזאת לאחר שהובהר למשיב כי אינו נמנה עם הגופים המורשים לקבל מידע מהמרשם הפלילי לפי סעיף 8 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק המרשם הפלילי). בהמשך לכך פורסם מסמך הבהרות נוסף שבו נקבע כי אמת המידה של "יושר ומהימנות", שנכללה בתנאי המכרז, תוכרע במתכונת של "עובר/לא עובר" בזיקה לפרטים שימסרו המשתתפים במכרז, ובכלל זה הצהרה בנושא של חקירות תלויות ועומדות נגדם. 4. המערער, ששימש כמשווק אזורי באזור יהודה החל משנת 2004, הגיש הצעה במסגרת המכרז. 5. עניינם של המשתתפים במכרז נבחן, בין השאר, על-ידי חברת "שפרן יעוץ וניהול בע"מ" (להלן: שפרן) שהתבקשה על-ידי המשיב לערוך בדיקה בדבר מהימנותם של המציעים. 6. ביום 31.3.2009 נערכה ישיבה של ועדת המכרזים, בראשה עמד השופט בדימוס, פרופ' יצחק אנגלרד (להלן: פרופ' אנגלרד), שבה נדונה הצעתו של המערער. הוועדה קבעה שהמערער אינו עומד בתנאי של "מהימנות ואמינות" בשל כך שמתנהלת נגדו חקירה פלילית בגין תיווך בשוחד, בנוגע למכרז קודם שערך המשיב בשנת 2004. בהמשך לכך, הודיעה הוועדה למערער ביום 2.4.2009 כי הצעתו נפסלה. המערער הגיש בקשה בדרך המרצת פתיחה כנגד החלטתה של ועדת המכרזים, אך הליך זה נמחק בהסכמה. בהמשך, הסתיימה החקירה הפלילית בעניינו של המערער ותיק החקירה נסגר בשל חוסר ראיות ביום 23.9.2009, כחצי שנה לאחר שהתקבלה החלטתה של הועדה. המערער הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 28423-02-10) במסגרתה ביקש לפסוק לו פיצויים בסך של 12,714,250 שקל בתוספת מע"מ, בגין הרווחים שנמנעו ממנו בשל כך שנפסל, וממילא לא זכה במכרז, כמו גם בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 7. בית המשפט קמא (השופט א' מקובר) דן בתביעה בהתאם לעקרונותיהם של דיני המכרזים הציבוריים. הוא הכיר בכך שהמשיב אינו חלק מאורגני המדינה ואינו תאגיד ממשלתי, ועל כן חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992 אינו חל עליו. אולם, הוא הוסיף וקבע, כי כפי שעולה מפסיקתו של בית משפט זה, יש להכיר במפעל הפיס כגוף דו-מהותי, שלכל הפחות עקרונות היסוד של המשפט הציבורי, ובכלל זה דיני המכרזים, חלים עליו. 8. לגופו של עניין, בית המשפט קמא ציין כי אמינותו של מציע במכרז הוכרה כשיקול רלבנטי בפסיקתם של בתי המשפט, כמו גם בתקנה 22(3) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות חובת המכרזים). 9. באשר למכרז דנן, בית המשפט קמא קבע, על סמך עדויותיהם של פרופ' אנגלרד ושל דורון אנגל, סמנכ"ל שיווק מכירות ופרסום במשיב (להלן: אנגל), כי ההחלטה בעניינו של המערער התקבלה לאחר שיקול דעת ובדיקה. העדים הסבירו, כי תנאי המכרז אפשרו גם למי שמתקיימת נגדו חקירה פלילית להגיש הצעה, על מנת שכל מקרה יוכל להיבחן לגופו של עניין. כאמור, ועדת המכרזים הסתייעה לצורך כך בחברת שפרן. נציגי שפרן נפגשו עם המערער, שטען בפניהם כי התיק נגדו עומד להיסגר ולעניין זה הציג הודעת מסרון שלכאורה נשלחה לו מן הפרקליטות באשר לכך שהתיק צפוי להיסגר. חברת שפרן כתבה בדו"ח שלה כי בהעדר אסמכתה לעניין זה קיימת בעיה באישור הצעתו של המערער כל עוד החקירה נגדו תלויה ועומדת. פרופ' אנגלרד הסביר בחקירתו בבית המשפט כי עמדתו הייתה כי אין די בכל חקירה פלילית כדי להביא לפסילתה של מועמדות, אך אלה הם פני הדברים בכל הנוגע לחקירה פלילית הרלבנטית לשאלת המהימנות והיושר, וכי חקירה בנוגע למתן שוחד בהחלט עומדת בדרישה זו. 10. בית המשפט קמא קבע כי החלטתה של ועדת המכרזים הייתה כדין, כי מדובר בהחלטה שהיא סבירה בנסיבות העניין וכי בבסיסה עמדו שיקולים ענייניים ומוצדקים. לשיטתו של בית המשפט קמא, ההחלטה לא לבחור לתפקיד בכיר מועמד שתלוי ועומד נגדו תיק חקירה שיש לו רלוונטיות להשתתפותו במכרז, היא סבירה, וכל עוד לא התקבלה החלטה רשמית בידי גורמי החקירה, הרי שמסרון כזה או אחר לא אמור להשפיע על החלטת הוועדה. בית המשפט הוסיף וקבע כי התשתית הראייתית שעמדה בפני ועדת המכרזים הייתה סבירה ומספקת לצורך קבלת ההחלטה – מאחר שהמשיב אינו עורך חקירות פליליות בעצמו, לא הייתה לו ברירה אלא להמתין להכרעת הפרקליטות והמשטרה בעניינו של המערער. בית המשפט דחה גם את הטענה לפיה ועדת הבחירה לא הפעילה שיקול דעת עצמאי אלא קיבלה את ההמלצות הכלולות בחוות דעת שפרן כלשונן. בנוגע לטענה לפיה התקבלה החלטת ועדת הבחירה בהרכב חסר, קבע בית המשפט כי ההחלטה התקבלה פה אחד בידי ארבעה מבין שבעת חברי הוועדה שנכחו בישיבה, ומכאן שרוב חברי הוועדה תמכו בהחלטה. יתרה מכך, הוועדה קבעה עוד בישיבה קודמת כי "אין צורך בקוורום" ומכאן שהייתה מוסמכת להחליט בנוגע לפסילת הצעתו של המערער. 11. בהתייחס לטענת המערער לפיה נשללה ממנו זכות הטיעון, קבע בית המשפט כי חברת שפרן, שערכה למציעים תחקירים מקיפים מטעם המשיב, שמעה את המערער ונתנה לו אפשרות לטעון את כל טענותיו והוא אף עשה זאת בפועל, ובכך למעשה מומשה זכות הטיעון. בית המשפט ציין גם כי המערער לא ידע להצביע על טיעון או נתון שהיה מעלה בוועדה לו ניתנה לו זכות הטיעון שנשללה ממנו לטענתו. כן קבע בית המשפט קמא כי המערער ידע כי קיומן של חקירות פליליות ישפיע על תוצאות המכרז, ואם התנגד לכך היה עליו לתקוף זאת עם פרסום המכרז, ולא רק לאחר שלא זכה בו. נוכח כל זאת, דחה בית המשפט את התביעה. טענות הצדדים 12. המערער העלה מספר טענות. ראשית, הוא טען כנגד התשתית העובדתית להחלטה שהתקבלה. לשיטתו, ועדת המכרזים פסלה את הצעתו אך ורק בהתבסס על העובדה שתלוי ועומד כנגדו תיק חקירה, וכי בנסיבות אלה לא עמדה בחובה להניח תשתית עובדתית מוצקה להחלטתה. שנית, לשיטתו, נפגעה גם זכות הטיעון שלו, בכך שלא הוזמן לוועדה להציג את גרסתו וטענותיו, ובכלל זה לעניין סגירתה הצפויה של החקירה. שלישית, הוא טען כי ועדת המכרזים פסלה את הצעתו על יסוד הדרישה של "יושר ומהימנות" למרות שלא נקבע תנאי סף מסוג זה – אלא רק אמת מידה להערכת ההצעות. רביעית, הוא טען כי ועדת המכרזים לא יכלה להתחשב בפרטים שמסר בעניין החקירה, בהתחשב בכך שנתונים אלה אינם חלק מן המרשם הפלילי. במלים אחרות, לשיטתו, נפל פגם בדרישה להציג נתונים שעל-פי חוק המרשם הפלילי אינם בגדר מידע בר-גילוי. הוא הפנה לעניין זה לתקנה 3(ג) לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (כללי מסירת מידע בידי משטרת ישראל), התשנ"ח-1998 (להלן: תקנות המרשם הפלילי), הקובעת כי אם עברו שנתיים וחצי מיום פתיחת החקירה וטרם הוגש כתב אישום, אין למסור מידע על קיום החקירה. לדבריו, בענייננו נפתחה החקירה למעלה משלוש שנים לפני החלטת הוועדה. 13. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא. לשיטתו, החלטתה של הוועדה הייתה נכונה, ומכל מקום, אינה חורגת ממתחם הסבירות. המשיב מוסיף וטוען כי ראוי היה לדחות את התביעה על הסף בהתחשב בכך שהמערער ידע כי אמת המידה של "יושר ומהימנות" תיושם על סמך המידע שיימסר על-ידי המערער, גם בכל הנוגע לחקירות המתקיימות נגדו. יישומה של אמת המידה בדרך זו צוין במפורש במסמך ההבהרות שנשלח למציעים, ושאף המערער חתם עליו. בנסיבות אלה, שבהן המערער בחר להשתתף במכרז מבלי למחות על תנאי המכרז הוא מנוע, כך נטען, מלהעלות טענות אלה כעת. בקשה להוספת ראייה 14. המערער ביקש להגיש כראייה נוספת את כתבי בי הדין שהגישו הצדדים בדיון הנוגע למועמדותו של מר ג'אכי ואקים לכהן כמנכ"ל המשיב, על אף שבמועד בחירתו על ידי ועדת האיתור הייתה תלויה ועומדת כנגדו חקירה פלילית. המערער ציין כי מר ואכים היה חבר בוועדת הבחירה שפסלה את מועמדותו וכי אחד המסמכים שהגשתו מבוקשת הוא מכתב שכתב יושב-ראש המשיב, שבו הסביר כי "עניינו של ואקים חמור הרבה יותר מעניינו של רפאל דיין". המשיב התנגד לבקשה, וטען כי למסמכים אלה אין כל רלבנטיות לענייננו. כן טוען המשיב כי אין כל חשיבות לעמדות שהביעו חברי דירקטוריון של המשיב בנוגע לפסילת מועמדים בשל חקירה פלילית, מאחר שאלה אינם מייצגים את עמדתו של המשיב. 15. נקדים ונאמר כי לא מצאנו להיעתר לבקשה זו מן הטעם שלא סברנו כי יש בה כדי לשפוך אור על העניין שבפנינו. כפי שמוסבר להלן, במישור הנורמטיבי, התחשבות בשיקול של חשדות חמורים בפלילים לפגיעה בטוהר המידות היא נכונה וראויה. מבלי שנחווה דעתנו באשר לעניינים שלא בפנינו, נציין כי כך ראוי לנהוג בכל מקרה. על כן, אף אם שיקול זה לא עמד נגד עיניו של המשיב בהקשר אחר, וזאת אין באפשרותנו לקבוע כמובן, אין בכך בלבד כדי להצדיק התערבות בהחלטה ראויה כשלעצמה, שהיא זו אשר ראוי שתשמש דוגמה. המסגרת הנורמטיבית: המשפט הציבורי 16. לאחר שבחנו את מכלול הטענות שהועלו בפנינו, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערעור. בפתח דברינו, נבהיר, כי המשך הדיון מבוסס על עקרונות המשפט הציבורי. מקובלת עלינו התפיסה, שבית משפט זה כבר הבהיר בעבר כי הוא נוטה לה, כי יש לראות במפעל הפיס גוף דו-מהותי. ראו: ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס (1.9.2005), בפסקה 18 לפסק דינה של חברתי, השופטת ע' ארבל (להלן: עניין יתח). בעניין זה, הציעה חברתי להבחין בין התחום של ניהול הגרלות על-ידי מפעל הפיס – קרי מכירת כרטיסי ההגרלה לציבור הרחב ועריכת ההגרלות עצמן, שעליו לא חלים לכאורה כללי המשפט הציבורי, לבין התפקיד הציבורי שהוא ממלא – הקצאת משאבים למטרות ציבוריות, שבו הוא כפוף, בעיקרו של דבר, לעקרונותיו של המשפט הציבורי. עניין יתח לא נדרש במישרין למישור נוסף בפעילותו של מפעל הפיס, זה שבו עסקינן כעת – התנהלותו של מפעל הפיס מול מתקשרים בחוזה, וזכיינים בכלל זה. אנו סבורים, כי יש לראות את מפעל הפיס כגוף דו מהותי גם בתחום זה, בדומה להחלתו של המשפט הציבורי על התקשרויותיהם החוזיות של גופים דו-מהותיים אחרים, כדוגמת חברת החשמל לישראל, החל בבג"ץ 731/86 מיקרודף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449 (1987). ראו והשוו: רע"א 9333/05 היולט-פקרד (ישראל) בע"מ נ' מפעל הפיס (30.10.2005), בפסקה 6 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס. (אם כי נשמעה גם דעה אחרת בעניין זה. ראו: בג"ץ 3237/12 שטרית נ' מפעל הפיס (4.9.2012)). מכל מקום, בענייננו קבע כאמור בית המשפט המחוזי כי יש לראות במפעל הפיס גוף דו-מהותי, והמשיב עצמו לא חלק על כך אף הוא. יתרה מכך: מתצהירו של אנגל, שהוגש לבית המשפט המחוזי, עולה במפורש כי המשיב רואה עצמו גוף דו-מהותי, לרבות בהתייחס למכרז דנן. שתי שאלות מקדימות: סוגית המניעות וסוגית הטיעון 17. קודם שנידרש לשאלות המשפטיות העומדות במרכזו של הערעור שבפנינו אנו מבקשים להידרש לשני היבטים הנוגעים לאופן התנהלותם של הצדדים בהליך המכרז עצמו. 18. זכות טיעון ותשתית עובדתית – המערער טוען שאופן בירורן של העובדות הנוגעות לחקירתו הפלילית במשטרה, שלא בפני ועדת המכרזים עצמה, פגע בזכות הטיעון שלו. הוא מוסיף וטוען, כי התשתית העובדתית בכל הנוגע לחשדות בעניינו לא הייתה מספקת, וכי ההחלטה פגומה גם מטעם זה. 19. אכן, זכות הטיעון של משתתף במכרז, כמו זכות הטיעון של כל אדם הכפוף להחלטה מינהלית, היא חשובה ויש להקפיד עליה. עם זאת, בית משפט זה חזר והבהיר כי מימושה של זכות הטיעון יכול להיעשות בדרכים שונות. בנסיבות העניין, המערער יכול היה לשטוח את עמדתו בכל הנוגע לחקירתו הפלילית בפני חברת שפרן, שמונתה לבחון עניינים אלה על-ידי ועדת המכרזים ושימשה כ"זרוע הארוכה" שלה. זכות הטיעון אינה חייבת להתממש על דרך טיעון בעל-פה של המשתתף בפני ועדת המכרזים עצמה ודי בכך שניתנה למערער הזדמנות הוגנת להביא את טיעוניו (ראו למשל: בג"ץ 5445/93 עיריית רמלה נ' שר הפנים, פ"ד נ(1) 397, 403 (1994); בג"ץ 6268/00 קיבוץ החותרים אגודה שיתופית חקלאית רשומה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(5) 639, 664 (2001). ראו עוד: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי 523-515 (2010)). אכן, בנסיבות העניין, טוב הייתה עושה ועדת המכרזים לו שמעה בעצמה את המערער בעניין רגיש זה. אולם, היא לא הייתה חייבת לעשות כן וממילא לא הפרה את החובות המוטלות עליה. 20. אין לקבל גם את טענתו של המערער לפיה התשתית העובדתית שהונחה בפני ועדת המכרזים לא הייתה מספקת. כאשר רשות בוחנת האם לאדם שמועמדותו נבחנת יש עבר פלילי או שהוא נתון בחקירה פלילית הרלוונטית לתפקיד שאותו הוא עתיד למלא, נבחנת השאלה בהתאם לאמות המידה הראייתיות הנוהגות במשפט המינהלי, ולא על-פי דיני הראיות המחמירים הנוהגים במשפט הפלילי (ראו: בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 269 (1994); עע"ם 9993/03 חמדאן נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(4) 134, 141 (2005)). לפיכך, התשתית הראייתית שעמדה בפני ועדת המכרזים (תצהירו של המערער בדבר הליכים משפטיים ודבריו בפני חברת שפרן) העלתה באופן חד משמעי כי באותה עת היה תלוי ועומד כנגד המערער תיק חקירה בגין חשדות חמורים ביותר. ברי כי המשיב אינו גוף חוקר, ואין לצפות כי יאסוף ראיות באופן עצמאי בנוגע לחשדות הנוגעים למערער. זהו תפקידה של המשטרה, הבוחנת את הדברים, מטבע הדברים, על פי אמות המידה הפליליות. ועדת המכרזים, לעומת זאת, נדרשה לראיות העומדות באמות המידה של המשפט המינהלי – וראיות כאלה נמצאו. 21. מניעות והעלאת טענות נגד המכרז במועד – מן הצד האחר, נטען על-ידי המשיב כי הימנעותו של המערער מהעלאת טענות כנגד תנאי המכרז, אמורה להוביל להשתקתו מהעלאת טענות כנגדם לאחר שניגש למכרז ולא זכה בו (ראו למשל: בג"ץ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ נ' ממשלת ישראל-משרד התחבורה, פ"ד לו(4) 44, 48-47 (1982); עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרויקטים בע"מ, פ"ד נט(2) 145, 166 (2004)). כלל זה מבטא הן שיקולים של צדק והן שיקולים של יעילות – בהתחשב בעלויות הכרוכות בהעלאת טענות באיחור, לאחר שהמכרז כבר התקיים. בנסיבות העניין, הובהר למערער היטב, עוד בטרם הגיש את הצעתו, כי קיומה של חקירה פלילית תלויה ועומדת תישקל על-ידי ועדת המכרזים (לעניין ההבהרות כחלק מתנאי המכרז, ראו למשל: עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות, בפסקה 36 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (28.2.2011); עע"מ 303/12 מטיילי קריית שמונה בע"מ נ' עיריית צפת (3.7.2012), בפסקה 21 לפסק דיני). עם זאת, בשל חשיבותן של השאלות שבפנינו, אנו סבורים שראוי לבחון במקרה זה את הדברים גם לגופם. מטעמים דומים לא התעכבנו גם על שאלות נוספות שיכולות היו לעלות במקרה כגון זה, ובהן ההשלכות שעשויות להיות להימנעות מנקיטת הליך נגד המכרז או התמדה בו ולהחלטות שהתקבלו בהליך כזה על תביעות פיצויים המוגשות בגינו (השוו: עע"ם 9423/05 רשות השידור נ' קטימורה בע"מ (13.8.2007)). השאלות המשפטיות 22. בשלב זה, הגענו לבחינת השאלות הנורמטיביות שעומדות במרכזו של הערעור, ונוגעות לאופן שבו הסדירה ועדת המכרזים את קבלת המידע באשר לחקירות פליליות ואת המשקל שיש לתת להן. לאמיתו של דבר, יש להבחין במקרה זה בין שלושה מישורים של דיון בסוגיה שבפנינו. במישור הראשון, השאלה היא האם העובדה שאדם חשוד בעבירות פליליות הנוגעות למכרז עשויה להוות שיקול רלוונטי מהיבטה של ועדת המכרזים. במישור השני, השאלה היא האם התחשבות בעובדה זו צריכה להיות מבוססת על תנאי מפורש במכרז, ואם כן האם תנאי זה צריך להיחשב תנאי סף. במישור השלישי, השאלה היא מהן דרכי איסוף המידע החוקיות בכל הנוגע למידע אודות חקירה פלילית המתנהלת במשטרה, בהתחשב בהסדר הקבוע בחוק המרשם הפלילי, כמו גם בזכות לפרטיות. נדון בשאלות אלה לפי סדרן. מישור ראשון: חשדות חמורים לפגיעה בטוהר המידות כשיקול רלוונטי 23. פסיקתו של בית משפט זה מלמדת כי חשדות חמורים לפגיעה בטוהר המידות הנחקרים בידי המשטרה הם שיקול רלוונטי שהרשות המינהלית רשאית לשקול, ולא אחת אף מחויבת לשקול, בבואה להתקשר עם אדם או תאגיד. עצם העובדה כי ההליכים המשפטיים טרם הסתיימו אין משמעה כי מדובר בשיקול לא רלוונטי (ראו: בג"ץ 295/80 משה קידר עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פ"ד לד(4) 468, 475-473 (1980)). על אחת כמה וכמה אלה הם פני הדברים כאשר מדובר בחשדות חמורים הנוגעים באופן ישיר להתקשרות קודמת עם הרשות הנוגעת בדבר עצמו, כמו בענייננו (ראו: בג"ץ 4565/92 שיץ קרית ארבע בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 163, 165 (1993)). לפיכך, מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה ועדת המכרזים שקלה שיקולים עניינים בטרם פסלה את הצעתו של המערער. מישור שני: תנאי סף, אמות מידה ומה שביניהם 24. השאלה הנוספת המתעוררת כעת היא האם ועדת המכרזים יכלה להתחשב בחקירה שהתקיימה נגד המערער בגדרן של "אמות המידה" שעל-פיהן נבחנות ההצעות. לטענת המערער, בחינה זו, שבמהותה היא בחינה של "להיות או לחדול" היא בעלת אופי של "תנאי סף", בעוד שבנסיבות העניין לא נקבע תנאי סף מסוג זה במכרז. 25. טענה זו של המערער מחייבת להידרש להבחנה הנוהגת בדיני המכרזים בין תנאי סף, קרי תנאים ש"בלעדיהם אין" ושעניינם הוא הגדרת גבולות הזכאות להגיש הצעות, לבין אמות מידה שהן הקריטריונים שעל בסיסן ידורגו המציעים (ראו: עומר דקל מכרזים כרך א 275-274 (2004) (להלן: דקל)). ככלל, כפי שנפסק בעבר, ההבחנה בין תנאי סף לבין אמות מידה תעשה בהתאם לתוכנו המהותי של התנאי (ראו: עע"מ 2914/09 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' מדינת ישראל-משרד החינוך, בפסקה 8 לפסק דינו של השופט י' עמית (24.11.2009)). בעת שהוא מחליט על תנאיו, שומה על בעל המכרז לשקול את היתרונות והחסרונות היחסיים של הבחירה בין קביעתה של דרישה מסוימת כתנאי סף או כאמת מידה בלבד. מחד גיסא, תנאי סף פוגעים באופן חמור יותר בתחרות, ולכן נודעת עדיפות לזהירות בקביעתם. מאידך גיסא, הגדרתה של דרישה "קריטית" מבחינתו של בעל המכרז כתנאי סף מקלה לעתים על מתמודדים פוטנציאליים, משום שהיא חוסכת מהם את העלויות הכרוכות בהתמודדות, כמו גם את עוגמת הנפש הכרוכה בה, בנסיבות שבהן ברור "על הסף" שהצעתם לא תתקבל, יהיו הנסיבות אשר יהיו (ראו עוד: דקל, בעמ' 279-277). בשונה מתנאי סף, "אמת מידה" היא כלי להערכת ההצעה הזוכה. כל הצעה מקבלת "ניקוד" בהתאם לאמות המידה, ואז נבחרת ההצעה הטובה ביותר בהתאם לניקוד הכולל. 26. המקרה שבפנינו מציג מצב "ביניים" שמבחינה מהותית יצר טשטוש מסוים בין "תנאי סף" לבין "אמות מידה". המכרז לא כלל תנאי סף המורה כי בעלי עבר פלילי או כאלה שתלויה ועומדת נגדם חקירה פלילית לא יוכלו להשתתף במכרז. חלף זאת, קבעה הוועדה אמת מידה של "יושר ומהימנות". אולם, בהמשך הבהירה הוועדה כי למעשה זוהי אמת מידה שבגינה יינתן ציון במתכונת של "עובר/לא עובר". כפי שהסביר פרופ' אנגלרד בעדותו בבית המשפט המחוזי, אמת מידה זו אפשרה לבחון באופן ענייני את טיב האשמה המיוחסת למציע, וכך להימנע מלפסול מציע שנחקר בעבירה שאינה ממין העניין, כגון עבירת תעבורה. 27. ככלל, טוב עשתה ועדת המכרזים כאשר בחרה באפשרות הפוגעת פחות בתחרות במסגרת המכרז, והעדיפה בחינה עניינית של המציעים, על פני פסילה המושתתת על תנאי סף גורף. עם זאת, בפועל, והדברים נאמרים בכל הנוגע לבהירותם של תנאי המכרז, נוצר כאן מעין "יצור כלאיים" – אמת מידה, אשר בהתקיימה מתפקדת כמנגנון סינון הדומה לתנאי סף. בכך יצר המכרז שלפנינו מעין קטגוריה נוספת של "תנאי מסנן". ההבדל בין תנאי "מסנן" זה לבין תנאי סף טיפוסי התבטא בכך שבמקרה הרגיל תנאי סף מאפשר למציע עצמו לדעת האם הצעתו תובא בחשבון אם לאו. לעומת זאת, אמת המידה של "יושר ומהימנות" לא אפשרה למשתתפים עצמם לדעת לבטח מה תחליט ועדת המכרזים בעניינם. כפי שהבהרתי, לשיטתי, אין פסול בקביעתם של תנאים מסננים מסוג זה. אולם, במקרה שבו נקבעת אמת מידה כאמור חשוב להקפיד כי יובהר היטב למציעים הפוטנציאליים שמדובר בתנאי מסנן, להבדיל מאמת מידה רגילה. בענייננו, ועדת המכרזים עשתה כן במסמך ההבהרות שפרסמה ביום 19.2.2009, ולכן לא נפל כל פגם בהתנהלותה, אם כי אין ספק שטוב יותר הייתה עושה לו הבהירה את הדברים מראש. מישור שלישי: בין חוק המרשם הפלילי להגנת הפרטיות 28. בסופו של דבר, דומה שהשאלה המורכבת ביותר שהעניין שבפנינו מעורר היא האם ניתן היה לדרוש מן המשתתפים, במסגרת תנאי המכרז, למסור מידע אודות חקירות פליליות (וכן הרשעות פליליות) בהסכמה כחלק ממילוי דרישות המכרז. שאלה זו היא שאלה עצמאית, העומדת על רגליה היא. התחשבות במידע שבידי הרשות – לחוד; ודרך השגת המידע – לחוד. 29. בהקשר זה טען המערער כי הדרישה שהוצגה למשתתפים במכרז במקרה זה מהווה עקיפה של ההגבלות שמטיל חוק המרשם הפלילי על מסירת מידע אודות רישום פלילי. 30. חוק המרשם הפלילי מטיל מגבלות על מסירת מידע אודות רישום פלילי של אנשים, הן כדי להגן על פרטיותם, והן כדי לאפשר "תקנת שבים" למי שהורשעו בפלילים ומבקשים לפתוח "דף חדש" בחייהם. במקביל לכך, החוק מכיר באינטרס הציבורי החשוב בקבלת מידע אודות רישום פלילי בכל הנוגע לפעילותם של בעלי תפקידים שונים, ועל כן, קובע הסדרים שונים לעניין העברת מידע כאמור לגופים ציבוריים, בתנאים הקבועים בחוק. 31. הקושי במקרה שבפנינו נובע מכך שחרף מעמדו כגוף דו-מהותי, מפעל הפיס אינו "גוף ציבורי" הרשאי לקבל מידע מן המרשם הפלילי אודות אדם המשתתף במכרז מטעמו לפי סעיף 8 לחוק המרשם הפלילי. 32. לשיטת המערער, אי-תחולת ההסדר שבחוק המרשם הפלילי על מפעל הפיס מלמדת על כך שמפעל הפיס, וגופים אחרים שאינם מורשים לקבל מידע על-פי החוק, אף אינו רשאי לדרוש לקבל מידע לצורך בחינת מועמדים במכרז מן המועמדים עצמם. טענה זו היא מרחיקת לכת יתר על המידה. חוק המרשם הפלילי אינו יוצר הסדר שלילי האוסר על בירורים עובדתיים רלוונטיים לקבלת החלטות. הוא רק מסדיר את הסוגיה של העברת מידע מן המרשם הפלילי עצמו. 33. הוראות החוק והתקנות שאליהן הפנה בא-כוח המערער אינן מניחות תשתית משפטית לטענותיו. בא-כוח המערער הפנה לסעיף 21 לחוק המרשם הפלילי המורה כי "בעל סמכות על פי דין הפועל בסמכותו לא יביא בחשבון מידע שאינו זכאי לקבלו לפי חוק זה". סעיף זה אוסר על התחשבות במידע שהתקבל מן המרשם הפלילי. בנסיבות העניין, מפעל הפיס לא דרש לקבל לידיו מידע מתוך המרשם הפלילי, וממילא לא דרש מידע שלא היה מורשה לקבלו. בא-כוח המערער הפנה גם לתקנה 3(ג) לתקנות המרשם הפלילי לפיה אין למסור מידע על קיום חקירה אם עברו שנתיים וחצי מיום פתיחתה וטרם הוגש כתב אישום. תקנות אלה הותקנו מכוח סעיף 5 לחוק המרשם הפלילי שעניינו העברת מידע בין רשויות "לפי דרישת הגופים הזכאים לקבלו ולצורך מילוי תפקידיהם" (סעיף 5(ה) לחוק המרשם הפלילי). זוהי מסירת מידע שאינה דורשת את הסכמתו של נושא המידע (להבדיל ממסירת מידע לצורך השתתפותו של אדם במכרז ציבורי הנעשית בהסכמתו של אותו אדם, ומוסדרת בסעיף 8 לחוק המרשם הפלילי). לעיתים היא אף נעשית ללא ידיעתו (סעיף 12(ב) לחוק המרשם הפלילי). בהקשר זה, נקבעו הגבלות על העברת המידע, לרבות בעניין מסירת מידע הנוגע לתיקים תלויים ועומדים. אין מדובר בהסדר שלילי בכל הנוגע למסירת מידע (שלא התיישן או נמחק) על-ידי האדם עצמו, בידיעתו ובהסכמתו. 34. משהגענו לכלל מסקנה שחוק המרשם הפלילי עצמו אינו מסדיר את השאלה שבפנינו, התשובה שיש לתת לה אמורה להיגזר מדיני הגנת הפרטיות, ובכללם הזכות החוקתית לפרטיות (סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). מידע אודות חקירה המתנהלת נגד אדם הוא מידע פרטי, ובאופן עקרוני זכאי אדם לחסותו ולשמור על פרטיותו מפני גילויו. כאשר אדם מתבקש למסור מידע אודות חקירה פלילית במסגרת מכרז (או במצבים קרובים, כדוגמת ראיון עבודה) והוא מוסר מידע זה מרצונו, ניתן לכאורה לטעון כי הזכות לפרטיות אינה נפגעת, מאחר שאדם זכאי למסור מידע פרטי, כל עוד הדבר נעשה בהסכמה. אולם, לאמיתו של דבר, הסוגיה מורכבת יותר. כאשר אדם נדרש למסור מידע לצורך השתתפות במכרז (או במצבים דומים) הוא מצוי במצב של תלות המצמצם את מרחב הבחירה העומד לרשותו. אין להניח, שבעל מכרז (או מעביד) יוכל לדרוש גילוי של כל פרט הנוגע לחייו האישיים של המועמד, ולהצדיק את הדרישה בכך שהדבר נעשה "מרצון". מן הצד האחר, אין ספק שלמתקשר בחוזה יש אינטרס לגיטימי לקבל מידע אודות חקירה פלילית המתנהלת כנגד מועמד להתקשרות באותם מצבים שבהם יש למידע זה רלוונטיות ישירה לכישוריו של המועמד או לסיכון הכרוך בהתקשרות עמו (לדיון בזכות לפרטיות בתהליך הקבלה לעבודה ובזכות לפרטיות של עובדים, השוו: מיכאל בירנהק מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה 464-411 (2011) (להלן: בירנהק)). 35. התשובה לשאלה שהצגנו חייבת להיות אפוא תולדה של איזון המביא בחשבון את הזכות לפרטיות של האדם הנוגע בדבר, מחד גיסא, ואת האינטרסים הלגיטימיים של המתקשר עמו, מאידך גיסא. לעת עתה, סוגיה זו לא זכתה להסדר חוקי ברור. התשובה לה צריכה להביא בחשבון, בין השאר, את תכליותיו של חוק המרשם הפלילי, על מנת לוודא שבקשות לקבלת מידע הנעשות מחוץ לו אינן עוקפות באופן בלתי ראוי את הוראותיו. הוועדה לבחינת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (2010) שמונתה על ידי שר המשפטים לבחון היבטים הנוגעים לרישום הפלילי (בראשותה של פרופ' רות קנאי) נדרשה לסוגיה באופן חלקי. על-פי הדו"ח שהגישה הועדה "חוק המרשם הפלילי בנוסחו כיום אינו אוסר לשאול אדם שאלות בנוגע לעברו הפלילי, גם בדרך של תצהיר" (שם, בעמ' 13). בהמשך לכך, הוועדה חיוותה דעתה שמהיבטו של המשפט הרצוי, נכון היה להבחין בהקשר זה בין הצגת שאלות, לבין דרישה לחתימה על תצהיר שהוא "בעל נפקויות משפטיות פליליות ברורות" (שם, בעמ' 14-13), ולכן המליצה לאסור על דרישת מידע באמצעות תצהיר. 36. לדידי, אין לקבוע באופן קטגורי כי כל בקשה למסור מידע באמצעות תצהיר בנוגע לעברו הפלילי של מועמד לעבודה או מתמודד במכרז, ובנוגע לחקירות תלויות ועומדות בעניינו, היא פסולה. אל מול זכותם לפרטיות של עובדים ושל מציעים במכרזים (ולצידה האינטרס הציבורי לתמוך בשיקומם של עבריינים) עומדת זכותם של מעסיקים ושל גורמים המפרסמים מכרזים למנוע חשיפה שלהם ושל אנשים הנזקקים לשירותיהם לסיכונים לא סבירים. הדברים נכונים ביתר שאת בנוגע לגופים דו-מהותיים, כדוגמת המשיב, הממלאים תפקידים ציבוריים לטובת הציבור כולו. עם זאת, הם עשויים להיות יפים גם בתחום הפרטי המובהק, בהתאם להקשר. כך למשל, האם חברה המנהלת את כספי ההשקעות של לקוחותיה אינה רשאית לדרוש ממועמד לעבודה כי יפרט בתצהיר האם הורשע בעבירות מרמה וגניבה? האם יזם של פרויקט בנייה למגורים אינו רשאי לדרוש מקבלן איתו הוא מבקש להתקשר כי יפרט בתצהיר האם תלויה ועומדת נגדו חקירה בגין גרימת מוות ברשלנות במסגרת מיזמי בנייה קודמים? 37. הנה כי כן, עברו הפלילי של מועמד לעבודה או מתמודד במכרז הוא שיקול רלוונטי, וכך גם חקירות תלויות ועומדות נגדו. אכן, כפי שציינתי, חוק המרשם הפלילי אינו מהווה הסדר שלילי המונע בקשת מידע רלוונטי ממועמדים או ממציעים במכרזים בנוגע לעברם הפלילי. אולם, אין בכך כדי להוות "שיק פתוח" לכל דרישת מידע כזו. פשיטא כי אין לדרוש מידע הנוגע להרשעות שהתיישנו או נמחקו (כאמור בסעיף 20(ד) לחוק המרשם הפלילי), אך בכך אין די. הבקשה לקבלת מידע צריכה להיות לא רק רלוונטית, אלא להיות מבוססת על תכלית ראויה ולעמוד בדרישת המידתיות (ראו והשוו: בירנהק, בעמודים 462-459). לפיכך, איני סבורה כי ניתן לדרוש מידע הנוגע לכל עבירה, אלא יש לתחום דרישה זו (מראש) אך ורק להרשעות ולחקירות תלויות ועומדות הרלוונטיות למכרז או למשרה הקונקרטית. כך, לדוגמה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי אם יתבקש אדם המועמד לעבודה הכוללת טיפול בילדים להצהיר על הרשעות בעבירות אלימות או מין, תיחשב הבקשה למידתית, אך לא כן ברגיל אם אותו אדם יידרש להצהיר גם על הרשעה בעבירות מס. כדי למנוע מחלוקות פרשניות בנוגע להגדרת העבירות שיש לדווח על הרשעה בהן או חקירה בעניינן, מוטב יהיה כי בקשת המידע תנקוב באופן ספציפי בעבירות מסוימות. כמו כן, ראוי כי יובהר למועמדים לעבודה ולמציעים במכרזים במפורש (על גבי הטופס שהם מתבקשים למלא) כי אינם נדרשים למסור מידע בנוגע להרשעות שהתיישנו או נמחקו. זאת ועוד, הדעת נותנת שאין דין התמודדות על תפקיד זוטר כדין התמודדות על ניהול פרויקט רחב היקף, בכל הנוגע להיקף הפרטים שגילויים נדרש. 38. בנוסף לכך, על מעסיקים ובעלי מכרזים להקפיד כי המידע הנמסר להם בנוגע לעברם הפלילי של מועמדים לעבודה או להתקשרות בחוזה ישמש אך ורק לצורך הקבלה לעבודה או בחירת הזוכה במכרז, כפי שמחייב סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (האוסר על "שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה". השוו: ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808 (1994)). במילים אחרות, חובתו של מקבל המידע היא להקפיד על שמירת הסודיות בנוגע למידע רגיש זה – לא רק כלפי גופים חיצוניים אלא גם בתוככי הארגון עצמו (כך שייחשפו אליו רק מי שמעורבים בתהליך ההחלטה). 39. אכן, הקפדה על הסייגים שמניתי לבקשות למסירת מידע תצריך השקעת משאבים מסוימת מצד מעסיקים וגורמים המפרסמים מכרזים. עם זאת, אין מדובר בהשקעה רבה במיוחד, ומה גם שהיא דרושה לצורך מניעת פגיעה לא מידתית בזכויותיהם של עובדים פוטנציאליים ומציעים במכרזים, ועל מנת למנוע את סיכול תכליתו של חוק המרשם הפלילי. 40. ככל שמדובר במערכת היחסים השוררת בין גוף ציבורי לבין משתתפים במכרז שאותו פרסם, ניתן למצוא תימוכין לבקשה לגלות מידע רלוונטי בנוגע לחקירות תלויות ועומדות (שהן רלוונטיות למכרז) גם בחובת ההגינות שמוטלת על המשתתפים במכרז. במלים אחרות, הדעת נותנת שהיה על המערער להביא לידיעתה של ועדת המכרזים את העובדה כי הוא נתון לחקירה פלילית הנוגעת להתקשרותו עם המשיב, אף לולא נשאל על כך. זוהי עובדה מהותית ביותר למכרז שבו התמודד, ועל כן היה עליו לעשות כן לנוכח חובת ההגינות המוטלת עליו ביחסיו מול הרשות (ראו: בג"ץ 727/88 עווד נ' השר לענייני דתות, פ"ד מב(4) 487, 492 (1989); בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289, 326-323 (1998)). 41. עד כה, התייחסנו בדברינו לבקשות המידע שעניינן התעורר במכרז שבפנינו – אודות הרשעות בפלילים וחקירות תלויות ועומדות. לאמיתו של דבר, יש מצבים נוספים שיש לתת עליהם את הדעת, ובעיקר: מידע אודות חקירות שהסתיימו בסגירת התיק (לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982); ומידע אודות כתבי אישום תלויים ועומדים. עניינם של אלה אינו בפנינו, אך למען שלמות התמונה, נידרש אליהם בקצרה, מבלי להכריע בנושא הכרעה כוללת. 42. כאמור, לדידי ניתן לבקש ממועמדים לעבודה וממציעים במכרזים כי יצהירו על חקירות תלויות ועומדות נגדם, שהן רלוונטיות לנושא העבודה או המכרז. עם זאת, דומה כי ברגיל אין לדרוש מידע הנוגע לתיקי חקירה שנסגרו. לכאורה, ופרט למקרים יוצאי דופן, זהו מידע שאינו עומד בדרישת הרלוונטיות ודרישה לקבלו תפגע בפרטיות המועמדים או המתמודדים במכרז יתר על המידה, כמו גם בחזקת החפות שממנה הם זכאים ליהנות, בכפוף להסדר הקבוע בחוק המרשם הפלילי. בהקשר זה, ראוי לתת את הדעת על כך שסעיף 11א לחוק המרשם הפלילי קובע כי מידע על תיקים שנסגרו יועבר רק למי שנמנים על הרשימה המצומצמת מאוד של גופים הקבועה בתוספת השלישית בחוק. מרבית הגופים הרשאים לקבל מידע לפי חוק המרשם הפלילי על הרשעות ועל תיקי חקירה תלויים ועומדים, אינם רשאים לקבל מידע הנוגע לתיקי חקירה שנסגרו. קל וחומר שלא ראוי כי מידע כזה יידרש בידי מי שאינם רשאים לקבל מידע כלל מכוח חוק המרשם הפלילי. 43. בכל הנוגע לשלב שלאחר הגשת כתב אישום, דומה שיפה הכלל שנקבע לגבי חקירות תלויות ועומדות (ובכפוף לדרישות הרלוונטיות והמידתיות שפורטו). לאחר שרשויות התביעה החליטו כי יש להעמיד אדם לדין הופך המידע בעניינו לרלוונטי אף יותר, מטבע הדברים. יצוין בהקשר זה כי סעיף 11 לחוק המרשם הפלילי מתייחס לתיקי חקירה תלויים ועומדים ולכתבי אישום תלויים ועומדים כמקשה אחת. 44. בשולי הדברים, יצוין כי כיום פועלת "הוועדה לבחינת שאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין ובהחלטות של בתי המשפט ולעיון בתיקי בתי המשפט", שמונתה אף היא על ידי שר המשפטים, ואך החלה בפעילותה. לשאלות אלה השקה עקיפה לענייננו, כיוון שפרסומם של פסקי דין במאגרים האלקטרוניים הופכת חלק מהמידע הקיים במרשם הפלילי לנגיש לכל אדם "בלחיצת כפתור", ולפחות באופן חלקי מאפשרת לעיין במידע הנוגע להרשעות מבלי לבקשו מן הנוגע בדבר, לעתים אף בכל הנוגע להרשעות שהתיישנו. 45. מן הכלל אל הפרט: בענייננו, התבקשו המציעים במכרז להצהיר כי "מעולם לא הורשעתי בשום עבירה פלילית" או לפרט את העבירות בהם הורשעו; וכך גם, בשינויים המחויבים, בהתייחס לחקירות פליליות. אין ספק כי המידע התבקש לתכלית ראויה. עם זאת, דומה שהמשיב לא הקפיד לדרוש מידע רלוונטי בלבד, וכן לא הקפיד על כך שדרישת המידע לא תפגע בפרטיותם של המציעים יתר על המידה, באמצעות תחימתה רק לעבירות הנוגעות למכרז הקונקרטי (כגון עבירות על טוהר המידות). בנוסף לכך, ניסוחה הגורף של דרישת המידע ("מעולם לא הורשעתי") עלול היה לגרום למציעים להבין כי עליהם להצהיר גם על עבירות שהתיישנו או נמחקו. עם זאת, ניתן לציין לחיוב את העובדה שהמשיב ביקש לקבל מידע רק בנוגע לחקירות פליליות תלויות ועומדות (הגם שלא תחם את הבקשה רק לעבירות רלוונטיות להתמודדות במכרז), קרי לא ביקש מידע על תיקי חקירה שנסגרו. 46. על אף האמור, במקרה דנן לא נגרם למערער כל נזק עקב ניסוחה הלקוי של דרישת המידע, שכן המידע שאותו מסר היה רלוונטי ביותר, ונגע כאמור לחקירה פלילית בנוגע לעבירות על טוהר המידות במסגרת מכרז קודם שפרסם המשיב. זאת ועוד, המידע על קיומה של החקירה היה למעשה ברשות המשיב ממילא, ולמעשה, במקרה זה היה על המערער להביא לידיעת ועדת המכרזים את דבר קיומה של החקירה הפלילית אף לולא נשאל עליה. סוף דבר 47. המקרה שבפנינו עורר במלוא עוזה את שאלת ההתחשבות בחשדות חמורים בתחום טוהר המידות במסגרת הליכי מכרז. המסקנה שהגענו אליה היא ברורה: בעל המכרז רשאי, ואף חייב, לבחון גם שיקולים הנוגעים למהימנותם ולניקיון כפיהם של המתמודדים במכרז, ובכפוף לכך שהחלטה בעניין תהיה מבוססת על תשתית עובדתית ראויה. עם זאת, חשוב להבהיר את התנאים שעל-פיהם תפעל ועדת המכרזים, וככל הניתן לעשות זאת כבר במסמכי המכרז עצמם, ולא רק במסמכי הבהרות. כמו כן, ככל שבעל המכרז קובע כי על המשתתפים במכרז למסור פרטים אודות חקירה פלילית או עבר פלילי, דרישה זו צריכה להיות רלוונטית למכרז, על מנת למנוע פגיעה בפרטיות המציעים במידה העולה על הנדרש. 48. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור. בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שניסוחם של תנאי המכרז עורר שאלות משפטיות שהתשובות להן לא היו ברורות די צורכן, המערער ישא בהוצאות משפט על הצד הנמוך בסך של 15,000 שקל. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, י"א באדר התשע"ג (21.2.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11081890_A07.doc אמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il