יורוטקס טקסטיל בע"מ נ. מדינת ישראל (אגף המכס והמע"מ)

פסק-דין בתיק רע"א 8188/14 בבית המשפט העליון רע"א 8188/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשת: יורוטקס טקסטיל בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 6.11.2014 בת"א 18207-04-14 שניתנה על ידי כב' השופט שמואל בורנשטיין בשם המבקשת: עו"ד אביגדור דורות; עו"ד אליס אברמוביץ' בשם המשיבה: עו"ד ציפי קוינט-שילוני פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט ש' בורנשטיין) מיום 6.11.2014 לפיה חויבה המבקשת לשלם אגרה נוספת על זו ששולמה בגין תביעה שהגישה נגד המשיבה. 1. המבקשת היא חברה המייבאת פריטי אופנה הנמכרים תחת המותגים "ALDO" ו-"Call It Spring" (להלן: המותגים). בין השנים 2012-2008 דיווחה המבקשת לרשות המיסים על מחירם של המוצרים לצרכי מכס וכללה במחיר זה את מחיר העסקה עם הספק וכן את עלויות ההובלה של המוצרים מחו"ל לישראל. בנוסף, שילמה המבקשת דמי זיכיון והוצאות פרסום לבעלות המותג "Aldo", חברת The Aldo Group INC וחברת Aldo Group International AG (להלן: בעלות המותג), ומתשלומים אלו נוכה מס הכנסה במקור שהועבר לרשות המיסים. בביקורת שערכה המשיבה על פעילות המבקשת, נמצא כי המבקשת לא שילמה מיסי יבוא על דמי הזיכיון והוצאות הפרסום ששילמה לבעלות המותג, כאמור, ומאחר ולשיטת המשיבה היה על המבקשת לעשות כן, היא הוציאה למבקשת ביום 27.10.2013 הודעת גירעון שכללה דרישת תשלום של מכס ומע"מ בגין התשלומים האמורים (להלן: הודעת הגירעון) לפי הפירוט הבא: מכס: 1,045,737 ש"ח מע"מ: 1,769,537 ש"ח ריבית והצמדה: 512,340 ש"ח קנס פיגורים: 812,582 ש"ח סה"כ: 4,140,480 ש"ח מתוך סכום זה, ועל-מנת להימנע מהליכי גביה, שילמה המבקשת למשיבה את סכום המע"מ (1,769,537 ש"ח) וכן 322,006 ש"ח בגין תשלומי הריבית וההצמדה על המע"מ. עוד הפקידה המבקשת ערבות בנקאית לטובת המשיבה בסך של 1,020,000 ש"ח. כמו כן ניכתה המבקשת את תשלומי המע"מ כמס תשומות לאחר תשלום סכום המע"מ שנדרש על-פי הודעת הגירעון. 2. ביום 9.4.2014 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בראשון לציון תביעה נגד המשיבה להשבת סכום של 1,108,572 ש"ח, בגין הריבית וההצמדה על המע"מ (322,006 ש"ח) ובגין סכומי מס ההכנסה שנוכו במקור, שאינם נכללים בהודעת הגירעון (786,556 ש"ח). בתמצית טענה המבקשת כי רשות המיסים נוקטת כלפיה עמדות נוגדות. כך רואה מס הכנסה בדמי הזיכיון פעילות כלכלית המתבצעת בישראל ובמרכזה טובין שאינם מוחשיים, ודורש ממנה לנכות במקור מס הכנסה מהתשלומים לבעלות המותג ואילו אגף המכס והמע"מ רואה בפעילות זו פעילות כלכלית המתבצעת בחו"ל ובמרכזה תשלום בגין טובין מוחשיים ועל כן הוא דורש תשלום מכס ומע"מ בגין התשלומים לבעלות המותג. לפיכך, טענה המבקשת כי הודעת הגירעון אינה חוקית והיא עתרה להצהיר כי היא בטלה וכי היא אינה חייבת בתשלום הסכומים שפורטו בה. כן עתרה המבקשת להשיב לה את סכום הריבית וההצמדה על המע"מ ולחלופין עתרה כי אם ייקבע שדמי הזיכיון חייבים במכס, הם פטורים מתשלום מס הכנסה ועל כן על המשיבה להשיב לה את סכומי מס ההכנסה ששולמו בגינם. אשר למע"מ הוסיפה המבקשת וטענה (בסעיף 62 לכתב התביעה) כי מדמי הזיכיון המשולמים לבעלות המותג מנוכה בעת העברתם לחו"ל גם מע"מ המועבר על-ידי הבנק-המבצע ישירות לרשות המיסים. על-כן, כך נטען, החיוב הנוסף במע"מ על-פי הודעת הגירעון מהווה כפל מע"מ. מטעמים אלה כולם, עתרה המבקשת להצהיר על בטלות הודעת הגירעון, וכן עתרה כי בית המשפט יקבע שאין לחייבה בעתיד להמשיך ולשלם מכס על התשלומים שבמחלוקת ויורה למשיבה להשיב לה את תשלומי ההצמדה והריבית על המע"מ. לחלופין, עתרה המבקשת כי יוצהר שאם דמי הזיכיון חייבים בתשלום מכס אין חבות במס הכנסה על תשלומים אלה, וכי בית המשפט יורה למשיבה להשיב את המס שנוכה במקור מהכנסות בעלות המותג בישראל. המבקשת הגדירה את התובענה כתובענה לסעד כספי אך ורק באשר לסכומים שאת השבתם תבעה (תשלומי ההצמדה והריבית ולחלופין מס ההכנסה) ולגביהם שילמה את אגרת התביעה הנדרשת. לעומת זאת התובענה ככל שהיא עוסקת בתשלומי המע"מ הכלולים בהודעת הגירעון, הוגדרה על-ידה כתובענה לסעד הצהרתי ומשכך לא שולמה על-ידה אגרה הנוגעת לסכומים אלה. בחודש אוגוסט 2014 הגישה המשיבה לבית המשפט השלום בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל חסר בתשלום אגרה. לשיטתה היה על המבקשת לשלם אגרה בגין רכיב המע"מ בהודעת הגירעון משום שהוא נכלל לגרסתה בסעד הכספי הנתבע. עוד הוסיפה המשיבה ועתרה למחיקת התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, שכן אם מוסיפים לסכום הנתבע על-ידי המבקשת את רכיב המע"מ, סכום התביעה הוא בסמכותו של בית המשפט המחוזי. בהסכמת הצדדים, הועברה התביעה לבירור בבית המשפט המחוזי והוסכם כי המבקשת תגיש שם את תגובתה לעניין האגרה. 3. ביום 6.11.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה להשלמת האגרה. בית המשפט עמד על ההלכה הפסוקה לפיה אין לתבוע סעד הצהרתי מקום שבו ניתן לתבוע סעד אופרטיבי וקבע כי עתירת המבקשת להצהיר כי אינה חייבת בתשלום המע"מ על-פי הודעת הגירעון היא, למעשה, עתירה לסעד כספי גם אם בינתיים ניכתה את סכום המע"מ ששולם על-ידה כמס תשומות וגם אם אינה מבקשת את השבתו בפועל. לגישתו, יש לראות את תובענת המבקשת בהקשר זה כמהלך דו-שלבי לפיו בשלב הראשון עותרת המבקשת להשבת המע"מ ששולם ורק בשלב השני וככל שתתקבל טענתה, תוכל לטעון כי היא אינה דורשת את ההשבה משום שסכום זה נוכה על-ידה כמס תשומות. בית המשפט הדגיש כי די בכך שהמבקשת ביקשה להצהיר כי אינה חייבת בסכום המע"מ ששילמה על מנת ללמד כי למעשה מדובר בהקשר זה בתביעה לסעד כספי ועל כן הורה לה להשלים את סכום האגרה בהתאמה. לסיום קבע בית המשפט כי כיוון שהמבקשת שילמה אגרה על הסעד החלופי הנוגע להשבת סכומי מס הכנסה, על המבקשת לשלם את האגרה על סכום קרן המע"מ בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית, לפי הגבוה מבין הסעדים. 4. מכאן הבקשה שלפניי בה טוענת המבקשת כי בית המשפט ערך הפרדה מלאכותית של תביעתה לרבדים, שכן היא אינה תובעת את השבת קרן המע"מ ואף לא ביקשה להצהיר כי המשיבה חייבת לה כסף. לטענת המבקשת, הסעד ההצהרתי שאותו היא תובעת לעניין קרן המע"מ ממצה את זכויותיה ובשום מקרה לא קמה לה הזכות לעתור לסעד כספי בהקשר זה משום שניכתה מס תשומות בגין תשלום המע"מ. המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם אם יוכרע שהמע"מ אכן נגבה ממנה שלא כדין היא לא תוכל לתבוע את השבתו בהינתן הוראות סעיף 87 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק), הקובע כי עוסק אינו רשאי לדרוש החזר מע"מ שנוכה על-ידו כמס תשומות מסכום מס העסקאות עליהן דיווח, ומשכך אין חשש לכפל תביעות. 5. המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, על קביעותיו ונימוקיו ומוסיפה כי המבקשת מכנה את הסעד המבוקש ביחס לרכיב המע"מ כסעד הצהרתי, אולם בפועל בכתב התביעה היא עותרת לסעד כספי, שכן בסעיף 63 לכתב התביעה טוענת המבקשת כי נגבה ממנה כפל מע"מ והיא עותרת לביטול החיוב במע"מ בהודעת הגירעון והפועל היוצא מכך הוא השבתו. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת לא ציינה בכתב התביעה כי ניכתה את המע"מ אלא טענה כי הוא ניתן לניכוי וכן היא טוענת כי אם תזכה המבקשת בתביעתה, סכום המע"מ יושב לה ומנגד יהא על המבקשת להשיב למשיבה את מס התשומות שנוכה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי במקרה דנן אין תחולה לסעיף 87 לחוק החל רק בהליכים לפי פרק י"ב שבו ולא בתובענה אזרחית רגילה, כבענייננו. עוד נטען כי הצדדים הסכימו על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי לנוכח שווי הסכום הנתבע, ובכך הודתה למעשה המבקשת שסכום התביעה גבוה מ-2.5 מיליון ש"ח וכולל את רכיב המע"מ. המשיבה מוסיפה כי גם בבקשה דנן אין המבקשת מבהירה מה טיב הסעד שהיא דורשת בגין רכיב המע"מ ולבסוף, מציינת המשיבה כי היא מתנגדת לראות את הבקשה כערעור, אולם ככל שיוחלט לעשות כן היא מוכנה שיראו בתגובתה כסיכומים בכתב. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת אף שהמשיבה מתנגדת לכך, משלא מצאתי כי הדבר פוגע בזכויותיה הדיוניות (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); רע"א 3762/11 עיזבון רחימי נ' חריזי (16.1.2012)). דין הערעור להתקבל. על מנת שבית משפט ידון בתובענה למתן סעד הצהרתי על מבקש הסעד להראות אינטרס לגיטימי למתן הסעד המבוקש וכן עליו להראות כי הגשת תובענה לסעד מהותי קונקרטי כגון סעד כספי אינה אפשרית או אינה יעילה. מבחני העזר שהותוו בהקשר זה בפסיקה בוחנים האם ניתן להשיג את הסעד ההצהרתי המבוקש בדרך אחרת והאם מתן הסעד לא יביא לכפל תביעות (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס (21.7.1998); ע"א 818/08 חצרוני נ' סביוני טופז בע"מ (15.1.2009); רע"א 1910/04 אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (22.6.2004)). מבחנים אלה עשויים לסייע לנו גם בבואנו לסווג את הסעד האמיתי שאליו חותר התובע במקרה נתון, לצורך הכרעה בסוגיית האגרה. 7. בענייננו נראה כי המבקשת אינה יכולה להשיג בדרך אחרת את הסעד המבוקש על ידה להצהיר על בטלות הודעת הגירעון הכוללת, בין היתר, גם חיוב במע"מ. זאת משום שבנסיבות שנוצרו ונוכח ניכוי מס התשומות בגין המע"מ ששילמה, אין המבקשת יכולה לתבוע את השבתו של סכום המע"מ שאותו שילמה. המבקשת אף מצהירה ושבה ומצהירה כי אין בכוונתה לתבוע סעד כספי להשבת סכום המע"מ וכי כל מבוקשה בהקשר זה הוא הסעד ההצהרתי שאותו פירטה. על כן, המהלך הדו-שלבי שאותו שרטט בית המשפט קמא, אף שיש בו אולי כדי לתאר באופן רעיוני את משמעות הסעד ההצהרתי המבוקש, אינו מוליך בקצהו לסעד כספי כלשהו. מנגד יש למבקשת אינטרס ברור בהצהרה על בטלות הודעת הגירעון וזאת, בין היתר, על-מנת לזכות בהשבת הפרשי ההצמדה והריבית ששולמו על קרן המע"מ. מטעמים אלו כולם הערעור מתקבל, החלטתו של בית המשפט קמא מתבטלת והמשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין המבקשת בסך של 7500 ש"ח. ניתן היום, ‏י"א בניסן התשע"ה (‏31.3.2015). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14081880_V04.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il