מדינת ישראל נ. מוחמד אבו דהאש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8186/01 בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מוחמד אבו דהאש ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.6.01 בת"פ 338/00 שניתן על ידי כבוד השופט שפירא תאריך ישיבה: כ"א בכסלו תשס"ב (6.12.01) בשם מערערת עו"ד תמר פרוש בשם המשיב: עו"ד אבי תגר פסק - דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו ערעורה של המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט שפירא) בת.פ. 338/00 מיום 26.6.01 בו נגזר על המשיב עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ו- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פיקוח קצין מבחן למשך שנה ופיצוי כספי לכל אחד מהמתלוננים בסך 15,000 ש"ח. המדינה מערערת על קולת עונשו של המשיב. 2. בתאריך 6.11.00 הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום בהן הודה, ביום 13.9.00 בילה המשיב עם חברתו בחוף הים בחיפה כאשר אליהם נילווה מעורב אחר בפרשה עפיף אבו חליס (להלן - "השותף") עם חברתו. כעבור פרק זמן נסע השותף עם חברתו לקנות שתיה חריפה ובדרכם עצרו באחד הרחובות כדי שחברתו של השותף תעשה את צרכיה בצד הדרך. היא עשתה כן מתחת לעמודי בנין, בעוד אחד המתלוננים, אייל מור יוסף (להלן - "אייל") ביקש ממנה לעזוב את המקום. בתגובה, פרץ ויכוח בין אייל לבין השותף. בעקבות זאת חזרו השותף וחברתו למקום הימצאם של המשיב וחברתו סיפרו להם את מוצאותיהם, והשותף האיץ במשיב להצטרף אליו ולחזור לאייל וחבריו ולהכותם. ואכן, כך ארע. הארבעה חזרו למקום הימצאו של אייל ותקפו אותו במעשי אלימות. אייל הזעיק את אביו אשר שהה אותה עת בביתו. לפתע, דקר המשיב את אייל בחזהו באמצעות סכין שהחזיק ברשותו ונמלט לרחוב סמוך. אביו של אייל רדף אחריו וכשהתקרב, דקר אותו המשיב שתי דקירות סכין בחזהו והמשיך במנוסתו. אותה עת השותף וחברתו היכו את אייל ונמלטו מהמקום ברכבם, כשהם אוספים אליהם את המשיב. כתוצאה ממעשי הדקירה נגרם לאייל פצע דקירה עמוק בחזהו ריאתו השמאלית נפגעה והוא נזקק לטיפול ואשפוז של יומיים בבית החולים. לאביו של אייל נגרמו שני פצעי דקירה בבית החזה אשר נתפרו בבית החולים. כנגד השותף אשר לא הודה במעשים התנהל משפט נפרד, הוא הורשע ונגזרה עליו שנת מאסר אחת לריצוי בפועל וכן עונש מאסר על תנאי. 3. המדינה מערערת על קולת עונשו של המשיב ועיקר טענותיה הוא כי קולת העונש שנגזר עליו אינו הולם את חומרת מעשיו, המתבטאת בעיקר בדקירות סכין ופציעות חמורות של שני בני אדם. שנית, היא מדגישה כי היחס בין העונש העיקרי שנגזר על המשיב, העומד על 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, לעומת העונש שנגזר על השותף, העומד על שנה אחת של מאסר בפועל, איננו סביר ואינו תואם את החומרה היחסית של מעשי השניים. בתגובה לערעור נטען על ידי הסניגור כי מתסקירי שירות המבחן שהוגשו עולה תחזית חיובית לשיקומו של המשיב, המצוי עתה באמצע תהליך שיקומי חשוב אשר קטיעתו עלולה לפגוע באופן קשה בסיכויי שיקומו לעתיד. לגישה זו של הסניגוריה מצטרפת גם נציגת שירות המבחן שטענה בפנינו. 4. נתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ובאנו לידי מסקנה כי אין מנוס מקבלת הערעור בדרך של החמרת עונשו של המשיב. מסקנה זו מתבקשת בשני מישורים: האחד - חומרת מעשיו של המשיב כשהם עומדים לעצמם, והאחר - היחס בין חלקו שלו במעשי התקיפה לבין חלקו של השותף וההשוואה בין העונשים שנגזרו עליהם. המשיב היה מעורב, על פי הודאתו, במעשי תקיפה אשר נכרך בהם שימוש בסכין. הוא דקר את אייל בחזהו, ולאחר מכן דקר את אביו בחזהו בשתי דקירות סכין. המדובר במעשי אלימות חמורים באמצעות נשק קר שבוצעו כלפי שני אנשים, כאשר הפגיעות מכוונות לאיזורים הרגישים ביותר בגוף, ורק בנס לא קופדו חיים ולא נגרמה נכות קשה למי מן הקורבנות. מעשי אלימות מסוג אלה שארעו כאן מחייבים נקיטת מדיניות עונשית חמורה ומסר הרתעתי ברור באמצעותה כי שימוש בסכין וסיכון חיי אדם בעקבותיו יגררו גמול עונשי מחמיר. שנית, היחס בין העונש שנגזר על המשיב בהשוואה לזה שנגזר על שותפו אינו מתיישב עם מדיניות הענישה המקובלת על פי עקרון האחידות והשיוויון בענישה. נכון הוא כי השותף היה גורם אקטיבי בהתססת החבורה לחזור לאייל וחבריו על מנת לעשות בהם שפטים, אולם מעורבותו במעשי התקיפה לא היתה כרוכה בשימוש בנשק קר ודקירות סכין ומבחינה זו מעורבותו של המשיב במעשי האלימות מצויה ברף גבוה בהרבה מזו שהשותף הפעיל כלפי קורבנותיו. אבחנה זו לא רק שלא פעלה בבית משפט קמא להחמרת עונשו של המשיב ביחס לשותף, אלא על האחרון הוטל עונש חמור באופן ניכר מזה שנגזר על המשיב. העדר היחס הראוי בין העונשים על רקע השוני במעורבותם של השניים בארוע מחייב, אף הוא, תיקון. יש לציין בהקשר זה כי למשיב עבר פלילי קודם של שלוש הרשעות - אחת בעבירת אלימות והאחרות בהחזקת סמים לצריכה עצמית. נתנו דעתנו לנתון החשוב, שגם הינחה את בית משפט קמא, לפיו המשיב לוקח חלק בהליך שיקום ומשתף פעולה עם הגורמים הסוציאליים ושירות המבחן. לנתון זה יש בודאי לייחס חשיבות רבה, אולם אין מקום בנסיבות הענין לייחס לו משקל מכריע שיש בו כדי להאפיל על כל שיקולי הענישה האחרים. גם בהינתן משקלו החשוב של נתון זה ביחס לשאר נתוני הענין, נראה לנו כי ראוי להחמיר בעונשו של המשיב ואין מנוס מגזירת עונש מאסר לריצוי בפועל במקרה זה. בגזירת העונש התחשבנו גם בעובדה כי המשיב שהה במעצר במשך 5 חודשים. 5. בהינתן הדברים האמורים, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה ולגזור על המשיב עונש מאסר בפועל של 18 חודשים במקום עונש מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות. מתקופת המאסר ינוכו ימי מעצרו של המשיב. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. תחילת המאסר ביום 30.12.01. המשיב יתייצב בבית המשפט המחוזי בחיפה בשעה 10:00. ניתן היום, כ"א בכסלו תשס"ב (6.12.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444