עבד אלרחמאן דבש נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8180/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8180/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: עבד אלרחמאן דבש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים מיום 27.11.2013 בתיק ת"ד 883-02-13, שניתנה על ידי כבוד השופט א' טננבוים בשם המערער: עו"ד אשרף חסן פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים) מיום 27.11.2013 שלא לפסול עצמו מלדון בת"ד 883-02-13. 2. ביום 29.1.2013 הוגש כתב אישום המייחס למערער עבירות של אי מסירת פרטים לאחר תאונת דרכים, לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה), בצירוף סעיפים 38(1) ו-27ב לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה); נהיגה בחוסר זהירות לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 38(3) ו-27ב לפקודת התעבורה; נהיגה ברשלנות לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה בצירוף סעיף 27ב לפקודת התעבורה; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בדיון שהתקיים ביום 1.10.2013, הודיע בא כוח המערער כי אין באפשרות המערער להתייצב לדיון משום שהוא נתון במעצר בית במסגרת הליך אחר המתקיים נגדו. לאחר הודעה זו, עיין בית המשפט במערכת "נט המשפט" ונחשף להליך הפלילי הנוסף המתנהל נגד המערער בבית המשפט המחוזי. בעקבות זאת, בדיון שנערך ביום 27.11.2013, ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו. בית המשפט דחה את בקשת המערער, בקובעו כי החשיפה להליך הנוסף נבעה מרצונו של בית המשפט לדעת אם המערער עודנו נתון במעצר בית, שכן עובדה זו יכולה להשפיע על קביעת דיונים ולגבי עונש. בית המשפט הדגיש כי בא כוחו של המערער לא התנגד לדיון במעצרו של המערער וכי לא ידועים לו פרטי ההליך הנוסף לגופם. בית המשפט ציין כי מאחר שהמערער אף שוחרר ממעצר הבית, אין סיבה להתייחס לכך. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. בערעור טוען המערער כי חשיפתו היזומה של בית המשפט לקיומו של הליך תלוי בעניינו של הנאשם, מקימה חשש ממשי למשוא פנים ביחס להרשעתו. זאת, בפרט לאור התייחסותו של בית המשפט לעניין ההשלכות האפשריות של הדבר לגבי עונשו של המערער. לשיטתו, חשיפה זו יצרה אצל בית המשפט דעה קדומה שתמנע ממנו לנהל את המשפט באופן מקצועי, ואין אפשרות לשנות את דעתו הנעולה של בית המשפט ביחס למערער. 4. דין הערעור להידחות. כלל הוא, כי אין בחשיפת המותב לעברו הפלילי של הנאשם, לכשעצמה, כדי להביא לפסילתו. יש לבחון האם קם חשש ממשי למשוא פנים בכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. שאלת הפסלות תוכרע בהתאם להשפעה שיש לחשיפה להרשעות קודמות ולקיומם של הליכים נוספים בעניינו של הנאשם על השופט היושב בדין ועל יכולתו לשקול את הטענות והראיות המובאות לפניו תוך פתיחות לשכנוע (ראו למשל ע"פ 5830/13 זוארץ נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (29.8.2013); ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל פיסקאות 3-2 (14.9.1999); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 304-298 (2006)). במקרה דנא, בית המשפט לא נחשף לפרטיו של ההליך הנוסף המתקיים בעניינו של המערער. למעלה מכך, בא כוחו של המערער הוא שהציג בפני בית המשפט את דבר קיומו של ההליך הנוסף ואת השלכותיו על נוכחות המערער בדיונים. אמנם, בית המשפט ציין בהחלטתו כי ייתכן ותהיה למעצרו של הנאשם השפעה על העונש, אולם לא נובע מכך כי בית המשפט ננעל בדעתו כי אכן הנאשם יורשע ולגבי מידת העונש. למעשה, בית המשפט אף הוסיף כי עם שחרורו של המערער ממעצר הבית, אין לתיק האחר נפקות לעניין ההליך הנדון בפניו. 5. לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נתבקשה להגיב. ניתן היום, ל' בכסלו התשע"ד (3.12.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13081800_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il