פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בג"ץ 8179/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8179/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד זיו בייטל בשם המשיבה 1: עו"ד עדו דיבון פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בפנינו עתירה המופנית כנגד ארבע החלטות של המשיב 2, בית הדין הרבני הגדול, שעניינן הזכויות בדירה שהייתה בבעלותם המשותפת של העותר והמשיבה 1 (להלן: המשיבה), בני זוג אשר מצויים מזה שנים רבות בהליכי פירוד וגירושים סבוכים ומתמשכים. לטענת העותר, החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול ניתנו בחוסר סמכות, שכן הסמכות לדון בענייני הרכוש של בני הזוג הוקנתה לבית המשפט לענייני משפחה. 2. העותר והמשיבה נישאו זה לזו כדת משה וישראל בשנת 1979, ומנישואים אלו נולדו להם שתי בנות, כיום בגירות. במהלך שנות נישואיהם התגוררו בני הזוג בדירה בת שלושה חדרים בחולון (להלן: הדירה), אשר הזכויות בה נרשמו על שם שניהם. בתום מספר שנות נישואים התגלע בין בני הזוג קרע, והם החלו בניהול הליכים משפטיים ממושכים הן בפני בית המשפט לענייני משפחה והן בפני בתי הדין הרבניים. 3. תיאור ההיסטוריה של ההליכים המשפטיים שנוהלו בין הצדדים הובא בעתירה באופן שלא הציג את הדברים כהווייתם באופן ברור דיו. בעיקרו של דבר, למדנו מן העתירה כי במקור העותר הגיש העותר לבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב תביעת גירושין כבר בשנת 1983. בהמשך, התדיינו הצדדים בעניינים ממוניים בבית המשפט לענייני משפחה, ובראשם תביעת המזונות שהגישה המשיבה, מחד גיסא, והתביעה לפירוק השיתוף בדירה, שהגיש העותר, מאידך גיסא. התדיינות זו הובילה להסכמה שלה ניתן תוקף של פסק דין להעביר את התביעות שהוגשו לבית המשפט להכרעת בורר. בהתאם, ביום 27.8.2001 הכריע הבורר במחלוקות בין הצדדים, ובכלל זה גם בעניין זכויות הצדדים בדירה (להלן: פסק הבוררות). בפסק הבוררות נקבע כי המשיבה זכאית לקבל מחצית משווי הזכויות בדירה, וכן סכום נוסף על סך 29,280 דולר שישולם לה מתוך זכויות העותר בדירה. מסיבות שלא הובהרו, הצדדים לא פעלו לפי פסק הבוררות ואף לא התגרשו זה מזו באותו מועד. יצוין כי פסק הבוררות עצמו התייחס לכך שתביעת הגירושים המקורית של העותר כרכה בה גם את ענייניהם הרכושיים של בני הזוג ובכללם עניין הדירה, וכי ביום 6.11.2000 ניתנה החלטה בבית הדין הרבני הגדול שקבעה כי בעניין זה יש לאפשר לבורר לסיים מלאכתו. 4. גם לאחר מתן פסק הבוררות, המשיכו הצדדים להתדיין בפני בית הדין הרבני בעניין גירושיהם. העתירה שבפנינו מופנית כנגד ארבע החלטות של בית הדין הרבני הגדול הקשורות בהמשך התדיינות זו. בהחלטה הראשונה, מיום 6.9.2004, הורה בית הדין הרבני הגדול על גירושי הצדדים וכן הורה, בהסכמת הצדדים (כפי שצוין בגוף ההחלטה במפורש), על הסדר בנושא יישוב כלל הסכסוכים המשפטיים ביניהם. במסגרת ההסדר הסכימו הצדדים שהדירה תועבר על שם המשיבה לאחר גירושיה מהעותר. עוד הוסכם בין הצדדים על מנגנון להערכת שווייה של הדירה. הוסכם, כי אם שווי הדירה יוערך בסכום הנמוך מ-70,000 דולר היא תישאר ברשות המשיבה, ואילו אם תוערך בסכום גבוה יותר, בית הדין הרבני הגדול יכריע איזה חלק מהיתרה תעביר המשיבה לעותר, לפי שיקול דעתו. בית הדין הגדול אף נדרש בהחלטתו לפסק הבוררות בין הצדדים, כמפורט בהמשך. ההחלטות הבאות בזמן שכנגדן מופנית העתירה הן החלטות בית הדין הרבני הגדול מהימים 4.6.2006 (בטעות נכתב בעתירה 9.6.2006) ו-6.12.2006. החלטות אלו עוסקות ביישום ההסדר האמור, ובכלל זה העברת הדירה על שמה של המשיבה. החלטה נוספת של בית הדין הרבני הגדול שכנגדה מופנית העתירה ניתנה מספר שנים לאחר מכן, ביום 5.1.2012. ההחלטה ניתנה בבקשה שהגיש העותר לעיון חוזר בשלוש ההחלטות הקודמות שצוינו לעיל. העותר לא צירף את הבקשה לעתירתו ועל כן לא ידוע מתי הוגשה וכן מאלו טעמים בדיוק התבקש העיון החוזר. בית הדין הרבני הגדול דחה את הבקשה בשל האיחור הניכר בהגשתה. לגופו של עניין, הוסיף בית הדין כי ההחלטות שבגינן היא הוגשה ניתנו בהתאם להסכמת שני הצדדים, וכי הן ניתנו על בסיס פסק הבוררות. בית הדין הרבני הגדול כתב בעניין זה כך: "ביה"ד לא בא לעקור את פסיקת בית המשפט אלא למצוא מוצא מוסכם ע"מ לפתור את בעית הגירושין. שני הצדדים היו שותפים בהסכמה למאמצי ביה"ד שנועדו על בסיס פסיקת הבורר נמצא ששני הצדדים הסכימו להעברת הסמכות מביה"מ לביה"ד כדי למצוא פתרון לבעית הגירושין ובעית הרכוש". 5. טענותיו של העותר מתמקדות, רובן ככולן, במישור הסמכות. לשיטתו, החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול ניתנו בחוסר סמכות, שכן בית המשפט לענייני משפחה היה הערכאה המוסמכת לדון בענייני הרכוש בין בני הזוג, ובכלל זה בזכויות בדירה. זאת ועוד, העותר מסתמך על פסק הבוררות בין הצדדים, שלשיטתו הכריע בנוגע לזכויות בדירה, ועל כן לא ניתן היה להתדיין בעניינן בפני בית הדין הרבני. 6. בהחלטתי מיום 12.11.2012 הוריתי על הגשת תגובה מקדמית לעתירה. בתגובה מטעם המשיבה נטען כי יש לדחות את העתירה בראש ובראשונה בשל השיהוי בהגשתה. ההחלטות המהותיות של בית הדין הרבני הגדול בעניינם של הצדדים ניתנו בשנים 2004 ו-2006, בעוד העתירה הוגשה שנים רבות לאחר מכן. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי העותר לא טען לחוסר סמכות של בית הדין הרבני הגדול עובר למתן ההחלטות נושא העתירה, וכי ההחלטה העיקרית של בית הדין הרבני הגדול מיום 6.9.2004, שבמסגרתה הוסדרו היחסים בין הצדדים, ניתנה בהסכמתו של העותר. 7. לאחר שבחנו את הדברים על בסיס העתירה, התגובה לעתירה, והחלטותיו של בית הדין הרבני הגדול הגענו לכלל דעה שדין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי הכבד בהגשתה. העתירה הוגשה כ-8 שנים לאחר שבית הדין הרבני הגדול נתן את החלטתו מיום 6.9.2004, המסדירה את כלל הסכסוכים המשפטיים בין הצדדים, לרבות את שאלת הזכויות בדירה. בינתיים חלפו כ-6 שנים גם מאז ניתנו ההחלטות שמיישמות את ההסדר בין הצדדים. התנהלותו של העותר במהלך השנים שעברו העידה לכאורה כי אין לו כל טענה כנגד ההסדר שהושג בין הצדדים או כנגד סמכותו של בית הדין הרבני לדון בהסדר זה (ראו: בג"ץ 38/75 מיכאל טליסמן נ' בית-הדין הרבני האזורי, חיפה, פ"ד ל(1) 433, 436 (1975); בג"ץ 4564/12 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, ‏28.6.2012), פסקה 7). בבקשה שהגיש העותר לאחר שנים לעיון מחדש בשלוש החלטות בית הדין הרבני אין כדי "להקימן לתחייה" ולרפא את השיהוי שנפל בהגשת העתירה במועד בו התעוררה שאלת הסמכות לראשונה, ככל שהתעוררה. 8. השיהוי בהגשת העתירה שבפנינו מועצם נוכח העובדה שהחלטת בית הדין הרבני מיום 6.9.2004, שהיא כאמור ההחלטה המרכזית שהסדירה את היחסים בין הצדדים, ניתנה על יסוד הסכמת הצדדים, וזאת כאשר העותר היה מיוצג. העותר מבקש כיום להתעלם מהסכמות שאליהן הגיע לפני שנים רבות, הן בנושא הסמכות והן לגופו של עניין, והלכה למעשה לפתוח מחדש את כלל מערכת היחסים בין הצדדים. 9. משכך, דין העתירה להידחות על הסף. העותר ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 שקל. ניתן היום, י"א בטבת התשע"ג (24.12.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12081790_A03.doc אמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il