מוחמד חג'אזי נ. מדינת ישראל

9 1 בבית המשפט העליון ע"פ 8172/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערערים: 1. מוחמד חג'אזי 2. מוסטפא חג'אזי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: י"א באדר ב התשפ"ב (14.3.2022) ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.10.2021 בת"פ 3002-09-20 אשר ניתן על ידי כבוד השופטת ר' בש בשם המערערים: עו"ד תמי אולמן בשם המשיבה: עו"ד איתי שהם בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין הנשיאה א' חיות: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' בש) מיום 17.10.2021 בת"פ 3002-09-20, שבו הושת על כל אחד מהמערערים עונש של 32 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרם, וכן מאסר על תנאי. הרקע הצריך לעניין וגזר דינו של בית המשפט קמא ביום 11.3.2021 הורשעו המערערים, על יסוד הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות שונות בגין מעורבותם באירוע שוד שבוצע תוך שימוש בנשק חם. המערער 1, מוחמד חג'אזי (להלן: מוחמד), הורשע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירה של ירי מנשק חם לפי סעיפים 340א(ב)(1) ו-(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. המערער 2, מוסטפא חג'אזי (להלן: מוסטפא), הורשע בעבירה של החזקה, נשיאה והובלה של נשק לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא וסעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, ובעבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודו המערערים, ביום 9.8.2020 או בסמוך לפני כן קשרו מוחמד ואדם נוסף (להלן: בוקאעי) קשר לביצוע שוד. במסגרת זו הם פנו למוסטפא על מנת שיספק להם נשק, כדורים ותחמושת ויסתירם לאחר ביצוע השוד, וכן הצטיידו בקטנוע, בטלפון נייד ובכרטיס סים חדש. במועד שאינו ידוע במדויק ביום 9.8.2020 הוביל מוסטפא באמצעות רכב ברחבי העיר טמרה תת מקלע מאולתר מסוג "קרלו", וכן מחסנית ותחמושת (להלן: הנשק), וזאת בתיאום עם מוחמד ובוקאעי. בהמשך אותו היום העביר מוסטפא את הנשק לידי מוחמד ובוקאעי, ביודעו כי הם מתכוונים לבצע באמצעותו שוד. בסמוך לשעה 1:40 לערך, התקשרו מוחמד ובוקאעי לפיצריית "אלח'יר" שבעיר טמרה והזמינו פיצה לרחבה שסמוכה למסגד הממוקם בעיר. זמן קצר לאחר מכן הגיע המתלונן, יליד שנת 2000 שעבד כשליח, למקום המסירה כשהוא נושא תיק ובתוכו 1,500 ש"ח. בוקאעי כיוון לעבר המתלונן את הנשק הטעון ודרש ממנו להעביר לו את תיקו, והמתלונן עשה כן. בשלב זה עלה מוחמד על הקטנוע, החל לנסוע לכיוונם של בוקאעי והמתלונן, ואמר לבוקאעי לירות אל עבר המתלונן. בוקאעי עלה על הקטנוע וירה ארבע יריות לכיוון רגליו של המתלונן. המתלונן החל לברוח, ומוחמד ובוקאעי נמלטו מהמקום על גבי הקטנוע ועמם התיק. זמן קצר לאחר מכן פגשו מוחמד ובוקאעי את מוסטפא, בהתאם לתיאום מראש, והעבירו לידיו את הנשק על מנת שיסתירוֹ. מוסטפא הוביל את הנשק ברכבו ברחבי העיר טמרה עד שהגיע סמוך לביתו של חברו, שם החנה את הרכב ונעל אותו. להשלמת התמונה יצוין כי במקביל לניהול ההליך בעניינם של המערערים, הוגש נגד בוקאעי כתב אישום נפרד בגין עבירות של שוד בנסיבות מחמירות וירי מנשק חם – ובסופו של יום נגזרו עליו 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וכן מאסר על תנאי (ת"פ (מחוזי חי') 29461-10-20 מדינת ישראל נ' בוקאעי (11.5.2021)). מתסקיר שירות המבחן שהוגש לפני גזירת הדין עולה כי המערערים הם אחים ילידי שנת 1999, רווקים וללא עבר פלילי, וכי לפני אירוע השוד הם התגוררו בבית הוריהם בעיר טמרה ועבדו בחברה לעבודות עפר. כמו כן, המתלונן ציין בשיחה עם שירות המבחן כי נערכה "סולחה" בינו ובין המערערים; כי הוא לא חש שהוא נתון בסיכון בגללם; וכי אירוע השוד לא גרם לפגיעה בתפקודו או בשגרת חייו. בעניינו של מוחמד, ציין שירות המבחן כי הוא מודה בביצוע השוד באופן חלקי בלבד, מקטין את חלקו באירוע ומתקשה לקחת אחריות. לעמדת שירות המבחן, ברקע העבירות מצויה העובדה שמוחמד מעורה בחברה שבה קיימת לגיטימציה לביצוע עבירות אלימות ושימוש בנשק. בין הגורמים המעידים על סיכויי שיקום שקל שירות המבחן, בין היתר, את גילו הצעיר של מוחמד, את עברו הפלילי הנקי ואת שאיפותיו לנהל אורח חיים נורמטיבי. אולם, מנגד הצביע שירות המבחן על גורמים שמגבירים את הסיכון להישנות התנהגות עבריינית מצדו, ובהם: חומרת העבירות שבהן הורשע ופוטנציאל הנזק הגלום בהן, קשייו לקבל מרות מגורמי אכיפת החוק, ואירוע שבו הפר מוחמד את תנאי מעצרו. נוכח האמור נמנע שירות המבחן מלתת המלצה טיפולית בעניינו של מוחמד, והמליץ להשית עליו עונש מרתיע לצד פיצוי למתלונן, קנס ומאסר על תנאי. בעניינו של מוסטפא, התרשם שירות המבחן כי הוא מקבל אמנם אחריות מילולית למיוחס לו ומביע חרטה על מעורבותו בעבירות, אך ממזער את חלקו לעומת שותפיו. בין הגורמים המעידים על סיכויי שיקום שקל שירות המבחן את גילו הצעיר של מוסטפא, את עברו הפלילי הנקי ואת ההערכה כי הוא מכיר באופן ראשוני בחומרת מעשיו. כגורמי סיכון שקל שירות המבחן, בין היתר, את חומרת העבירות שבהן הורשע מוסטפא; את ההערכה כי הוא פעל באופן מתוכנן תוך שהוא מודע לטיבם האסור של מעשיו; וכן את חולשת מערכות התמיכה של מוסטפא. נוכח האמור מצא שירות המבחן שסיכויי השיקום של מוסטפא נמוכים וכי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית מצדו, ונמנע מלתת המלצה טיפולית בעניינו. בגזר דינו מיום 17.10.2021 קבע בית המשפט קמא כי בעת ביצוע העבירות פגעו המערערים "במידה גבוהה" בערכים החברתיים הרלוונטיים – שלומו ובטחונו של המתלונן, שלום הציבור וכן הפגיעה ברכוש. כמו כן עמד בית המשפט על חומרתן של עבירות שוד בנסיבות מחמירות ושל עבירות נשק, ועל הצורך בענישה מחמירה לגביהן. באשר לנסיבות ענייננו הדגיש בית המשפט כי מוחמד ובוקאעי, אשר פעלו ממניע של בצע כסף, עשו שימוש בנשק חם תוך סיכון חיי אדם, וכי מעשיהם פגעו בשלוות חייו של המתלונן, שעבד באותה עת לפרנסתו, וביכולתו להלך ברחוב ללא חשש. כמו כן מצא בית המשפט חומרה בכך שבנשק שהעביר מוסטפא למוחמד ולבוקאעי נעשה שימוש בפועל לביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות. בית המשפט קמא מצא כי מוחמד לקח חלק דומיננטי בעבירות. הוא זקף לחובתו של מוחמד את התכנון שקדם לביצוע השוד, שבמסגרתו הצטייד בנשק יחד עם בוקאעי; את העובדה שהשניים "טמנו פח" למתלונן במטרה לשדוד את כספו; ואת העובדה שמוחמד הורה לבוקאעי לירות אל עבר המתלונן. לזכותו של מוחמד זקף בית המשפט את העובדה שלא נגרם נזק רב לרכוש; את העובדה שלמתלונן לא נגרמו נזקי גוף, על אף האימה שבוודאי חש במהלך האירוע; ואת העובדה שמוחמד לא היה מי שאיים וירה לכיוון המתלונן. אשר למוסטפא, בית המשפט קמא ציין כי אמנם חלקו בעבירת השוד הוא כמסייע בלבד, אך מדובר ב"סיוע דומיננטי" תוך ביצוע עבירות נשק חמורות. כך, מוסטפא העביר למוחמד ולבוקאעי את הנשק בידיעה כי בכוונתם לבצע באמצעותו שוד, וכן החזיק, נשא והוביל את הנשק ברחבי העיר טמרה, לפני השוד ולאחריו, על מנת להסתירו. בית המשפט קמא סקר את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות נשק ובעבירות שוד בנסיבות מחמירות, וציין כי בגזר דינו של בוקאעי נקבע מתחם ענישה הולם של 60-30 חודשי מאסר בפועל – מתחם שאותו סברה המשיבה שיש לקבוע גם בענייננו, משיקולי אחידות הענישה. נוכח האמור, אכן העמיד בית המשפט את מתחם העונש ההולם עבור שני המערערים על הטווח שבין 60-30 חודשי מאסר בפועל. מכאן פנה בית המשפט קמא לגזירת העונש בתוך מתחם הענישה, ונתן דעתו לנסיבות רלוונטיות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לטובת המערערים ציין בית המשפט את עברם הנקי וגילם הצעיר; את הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר; את הסכם הסולחה שנערך עם המתלונן; ואת תקופת המעצר שבה היו נתונים מאחורי סורג ובריח (מוחמד – 4 חודשים, מוסטפא – 10 חודשים). בהתחשב בכל אלה, וחרף הסיכון להישנות התנהגות עבריינית מצדם, השית בית המשפט קמא על כל אחד מהמערערים עונש שמצוי ברף התחתון של מתחם הענישה – 32 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרם. כמו כן הושת על כל אחד מהמערערים מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים, לבל יבצעו עבירות אלימות, רכוש או נשק מסוג פשע; וכן מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים, לבל יבצעו עבירות אלימות, רכוש או נשק מסוג עוון. מאחר שעל בוקאעי לא הושת קנס כספי, ונוכח שליחת המערערים למאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, נמנע בית המשפט קמא מלהטיל עליהם קנס כספי. טענות הצדדים בערעור מכאן הערעור שלפנינו, אשר ממוקד ברכיב המאסר בפועל שהושת על המערערים. לטענת המערערים, גזר הדין החמיר עמם יתר על המידה ולא ניתן בו משקל ראוי למספר נסיבות ושיקולים רלוונטיים. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המערערים טוענים כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לכך שעל פי עובדות כתב האישום המתוקן לא מדובר ב״שוד קלאסי״ אלא באירוע שלא תוכנן מראש, מעין ״הסתבכות ילדותית וספונטנית של רגע״. עוד לטענת המערערים, לא ניתן משקל ראוי לעובדה שבוקאעי – שעליו הושתו כאמור 36 חודשי מאסר בפועל – הוא העבריין העיקרי בתיק וחלקו בביצוע השוד היה גדול משלהם. באופן ספציפי, המערערים מדגישים כי מוחמד לא ירה בנשק ואף לא החזיק בו, והרשעתו היא מכוח ביצוע בצוותא; וכי מוסטפא כלל לא נכח באירוע השוד. המערערים סבורים אפוא כי היה מקום לקבוע בעניינם מתחם ענישה נמוך יותר מזה של בוקאעי, ולהטיל עליהם עונש נמוך באופן משמעותי מזה שנגזר על בוקאעי. עוד טוענים המערערים כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לכך שמעשיהם לא גרמו למתלונן נזק גוף ולא גרמו נזק רב לרכוש; לכך שסכום הכסף שנשדד עמד על 1,500 ש״ח בלבד, ולכך שהמתלונן קיבל פיצוי מהמערערים במסגרת הסולחה. לבסוף טוענים המערערים כי הפסיקה שאליה הפנתה המשיבה לעניין ענישה במקרים דומים, עסקה במקרים חמורים יותר מהמקרה דנן. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, המערערים סבורים כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לתקופה הממושכת שבה שהו במעצר; לעובדה שהיו בני פחות מעשרים בעת ביצוע העבירות וללא עבר פלילי; לכך שהם בנים למשפחה נורמטיבית ותפקדו כאנשים נורמטיביים עד לביצוע העבירות; להודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בשלב מוקדם, אשר הובילה לחיסכון בזמן שיפוטי; ולכך שקיבלו אחריות על מעשיהם והביעו חרטה עליהם. לקראת הדיון בערעור התקבלו תסקירים עדכניים מאת שירות המבחן בעניינם של המערערים, אשר החלו לרצות את מאסרם ביום 11.11.2021. בתסקיר בעניינו של מוחמד צוין, בין היתר, כי הוא מודה באופן חלקי בעבירות ומתקשה להסביר את המניעים שהובילו אותו לבצען. עוד צוין כי מוחמד משתתף בקבוצה טיפולית ומנסה לקחת בה חלק פעיל חרף קשיי השתלבות. בתסקיר בעניינו של מוסטפא צוין, בין היתר, כי הוא מודה במיוחס לו ומסביר כי ביצע את העבירות בשל גילו הצעיר ומאחר שלא חשב על השלכות מעשיו. כן צוין כי מוסטפא השתלב בקבוצה טיפולית קצרת-מועד וניכר כי הוא מבין את חומרת מעשיו ומעוניין לעשות שינוי בחייו. במהלך הדיון בערעור התייחסה באת כוח המערערים לתסקירי שירות המבחן וטענה כי יש בהם כדי להעיד על סיכויי השיקום הגבוהים של המערערים. המשיבה, מצדה, סבורה כי יש לדחות את הערעור. בדיון שהתקיים בפנינו טען בא כוח המשיבה כי בניגוד לנטען בכתב הערעור – השוד היה מתוכנן, והדבר התבטא, בין היתר, בהצטיידות בנשק ובכרטיס סים חדש; בעריכת מארב לילי לשליח הפיצה; בהסתרת הנשק אחרי השוד; ובעובדה שמוסטפא היה בעל נגישות לנשק. בא כוח המשיבה הדגיש בנוסף כי אך מזל הוא שהמתלונן לא נפגע מן הירי שבוצע בהוראת מוחמד; וכן כי הירי בוצע בסביבת מגורים, באופן שהיה עלול להוביל לפגיעה בעוברי אורח. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים שבהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית, או שהעונש שנגזר חורג באופן ממשי מרמת הענישה הנוהגת או הראויה בנסיבות דומות (ראו למשל, ע"פ 6861/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (15.2.2017)). ענייננו אינו נמנה עם המקרים החריגים הללו. המערערים הורשעו, כאמור, בעבירות שונות בעקבות מעורבותם באירוע שוד של שליח פיצה, אשר בוצע תוך שימוש בנשק חם באזור מגורים. מוחמד ובוקאעי טמנו פח למתלונן ולקחו את כספו, אך הם לא הסתפקו בכך: אף שבאותו השלב כבר השיגו את מטרתם, מוחמד הורה לבוקאעי לירות לכיוון המתלונן באמצעות הנשק שסיפק מוסטפא ורק בנס המתלונן לא נפגע. בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן היתרה של עבירות הנשק, אשר הפכו למכת מדינה בחברה הישראלית בכלל ובמגזר הערבי בפרט ומאיימות באופן ממשי על ביטחון הציבור (ראו, למשל: ע"פ 4456/21 מדינת ישראל נ' אבו עבסה, פסקה 15 (23.1.2022); ע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן, פסקה 11 (19.1.2014); וחוות דעתי בע"פ 7473/20 מדינת ישראל נ' מחאמיד (29.6.2021)). על רקע זה, בשנים האחרונות ניכרת מגמת החמרה עקבית בפסיקתו של בית משפט זה בענישה המוטלת על מבצעי עבירות נשק (ע"פ 6383/21 קריף נ' מדינת ישראל, פסקאות 4-3 (13.2.2022)). באופן ספציפי, הפסיקה חזרה והדגישה את הצורך בענישה מרתיעה לשם התמודדות עם עבירות שוד שבהן מעורבים כלי נשק, שכן עבירות אלו עלולות לערער את הסדר הציבורי, לסכן את ביטחון הציבור ולפגוע בתחושת הביטחון הכללית (ראו, בין היתר: ע"פ 2996/16 בלאל נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.3.2017); ע"פ 2805/15 סגייר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (24.7.2017); ע"פ 1312/16 מדינת ישראל נ' מטר, פסקה 13 (6.11.2016) (להלן: עניין מטר)). בנוסף הדגישה הפסיקה את ההכבדה הנדרשת בענישתם של מפרי חוק המבצעים עבירות כלפי מי שמהווים "טרף קל" בשל אופי מלאכתם ועבודתם בשעת לילה מאוחרת (ע"פ 5411/13 אפרת נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (10.12.2014); ע"פ 5368/14 אברהם נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (8.9.2014); ע"פ 4442/19 מדינת ישראל נ' שווץ, פסקה 10 (13.11.2019)). כמו כן, הודגש כי חומרתן של עבירות נשק אינה מסתכמת בנזק שנגרם באירוע הקונקרטי שהוביל להרשעה. נוסף לכך מימד הסיכון שנשקף מן המעשה כלפי הציבור (ע"פ 2033/21 זועבי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 והאסמכתאות שם (30.8.2021)). ויפים הדברים לענייננו. בענייננו, מעשה השוד שבו היו המערערים מעורבים נושא חומרה יתרה גם נוכח התכנון המוקדם שנלווה לו וההצטיידות בנשק לצורך הגשמת התכנית העבריינית (עניין מטר, בפסקה 13). מעשיהם של המערערים מבטאים זילות כלפי רכושו של המתלונן וכלפי בטחונו ובטחון הציבור, ומצדיקים עונשים שישקפו מסר מרתיע ויהלמו את חומרתם. כפי שפורט לעיל, הכרעתו של בית המשפט קמא באשר לקביעת מתחם הענישה מבוססת על שקילת מכלול השיקולים הללו ושיקולים נוספים ונוכח זאת, איני סבורה שמתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. בפרט יש לדחות את טענת המערערים לפיה מדובר ב"הסתבכות ילדותית וספונטנית של רגע״. טענה זו אינה מתיישבת עם עובדות כתב האישום המתוקן שבו הודו – אשר מצביע בבירור על תכנון מוקדם של מעשה השוד, על הצטיידות בנשק, בקטנוע ובכרטיס סים, ועל תיאום מפגש עם מוסטפא על מנת להסתיר את הנשק לאחר השוד. כמו כן, ובניגוד לטענת המערערים, לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין היה מקום לקבוע בעניינם מתחם ענישה נמוך מזה שנקבע לגבי בוקאעי. עיקרון אחידות הענישה הוא עיקרון יסוד בתורת הענישה ולו שני פנים: פן כללי-חיצוני שעניינו בהחלת שיקולי ענישה דומים ביחס לנאשמים שביצעו עבירות דומות ובאותן נסיבות; ופן פרטני-פנימי, שעניינו הבטחת יחס הולם בין עונשיהם של שותפים לאותה פרשיה עבריינית, כך שמדרג הענישה בין השותפים ישקף את החלק היחסי שלקח כל אחד מהם באותה פרשיה (ע"פ 6544/16 ניסנצויג נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-8 (21.2.2017) (להלן: עניין ניסנצויג); ע"פ 4597/13 פיצו נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (22.9.2014)). במקרה דנן, קביעת מתחם ענישה זהה למערערים ולבוקאעי מתיישב עם הפן הפרטני-פנימי של עיקרון אחידות הענישה. השלושה מילאו אמנם תפקידים שונים באירוע, אך כולם לקחו בו חלק ומידת החומרה של מעשיהם דומה. כך, מוחמד אמנם לא איים באמצעות הנשק על המתלונן או ירה לעברו, אך הירי בוצע בעקבות הוראתו המפורשת. בנוסף, מוסטפא אמנם לא לקח חלק פעיל באירוע השוד, אך הוא סיפק ביודעין את הנשק לצורך ביצועו ואף הצפינו לאחר האירוע, תוך ביצוע עבירות נשק חמורות. באשר לפן הכללי-חיצוני של עיקרון אחידות הענישה, אציין כי מתחם הענישה ההולם שנקבע בעניינם של המערערים אינו סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים (ראו והשוו: עניין ניסנצויג, פסקאות 10-9; ע"פ 4872/13 נחמני נ' מדינת ישראל (26.10.2014); ע"פ 1114/15 גנאים נ' מדינת ישראל (16.11.2015); ע"פ 2996/16 בלאל נ' מדינת ישראל (1.3.2017); ע"פ 7516/12 פלוני נ' מדינת ישראל (1.8.2013); ע"פ 8271/17 מדינת ישראל נ' אבו גליון (30.1.2018); ע"פ 1059/21 פלוני נ' מדינת ישראל (29.4.2021); ע"פ 8322/21 דחלה נ' מדינת ישראל (13.4.2022)). כמו כן, אין לקבל את טענת המערערים לפיה בית המשפט לא נתן משקל מספק לשיקולים לקולה במסגרת גזירת עונשם. כמפורט לעיל, בית המשפט קמא השית על המערערים עונש המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע – 32 חודשי מאסר בפועל לכל אחד מהם, לעומת 36 חודשי מאסר בפועל שנגזרו על בוקאעי. זאת, בהינתן הנסיבות והשיקולים שפירט בגזר דינו, וחרף הסיכון להישנות ההתנהגות העבריינית מצד המערערים כפי שעלה מתסקירי שירות המבחן. על רקע זה, התוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא משקפת איזון הולם בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין. לסיום אציין כי לא נעלמה מעינינו תחילתה של המגמה החיובית שתוארה בתסקירי שירות המבחן בכל הנוגע לתהליך השיקומי שבו שולבו המערערים, ויש לקוות כי הם יתמידו בתהליך זה ויוסיפו להסתייע במסגרות הטיפוליות הזמינות להם במסגרת בית הכלא.   מן הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחברותיי לדחות את הערעור. ה נ ש י א ה השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה א' חיות. ניתן היום, ‏י"ד באייר התשפ"ב (‏15.5.2022). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 21081720_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1