ילנה ורלין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8172/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8172/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערערת: ילנה ורלין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.7.11 בת"פ 22028-05-11 שניתן על ידי כבוד השופט כמאל סעב תאריך הישיבה: א' באדר ב' התשע"ד (3.3.2014) בשם המערערת: עו"ד רון פרסטר בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בת"פ 22028-05-10 (השופט כ' סעב) מיום 14.7.2011, שבמסגרתו הושתו על המערערת 9 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי, והופעל מאסר על תנאי של 4 חודשי מאסר שירוצו בחופף. רקע והליכים 2. המערערת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המנוח היה ידידה של המערערת ונהג לבקרה בביתה שבנהריה. ביום האירוע שבכתב האישום, 30.4.2010, הגיע המנוח לביתה של המערערת ושהה שם עד לחצות. כאשר ביקשה המערערת לסיים את הפגישה החל המנוח לתקוף אותה והתלונן על כך שהיא תמיד מסלקת אותו. המערערת השתחררה מאחיזתו של המנוח, ניגשה אל המטבח ושלפה סכין. היא ניגשה אל המנוח, שאותה שעה כבר היה ישוב על הספה בסלון ודקרה אותו דקירה אחת בבית החזה. המנוח קם ולאחר מכן התמוטט. המערערת הזעיקה עזרה. 3. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על קדושת החיים ועל חומרתה של תת-תרבות הסכין. צוינו עברה הפלילי הלא מכביד של המערערת, שכלל שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות, וקיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה מ-ת"פ 2141/07. צוין כי אין מדובר בעבר פלילי מכביד. לקולא צוינו נסיבותיה האישיות והמשפחתיות של המערערת. על יסוד האמור נגזרו העונשים שצוינו, שהעיקרי בהם הוא 9 שנות מאסר בפועל. תקופת המעצר נכללה במניין ימים אלה החל מיום 1.5.2010. הערעור 4. בהודעת הערעור ביקשה המערערת לקצר את עונשה באופן משמעותי. טעם ראשון לכך בוסס על נסיבות ביצוע העבירה. נטען כי ברקע לדקירה המנוח תקף אותה ובכלל זה חנק אותה תוך הנחת רגלו על צווארה. צוין כי בחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית נקבע כי נמצאו עליה סימני שריטה וחבלה באזור הצוואר. כן צוין כי השניים היו תחת השפעת משקאות משכרים. לנוכח האמור נטען, כי העונש שנגזר הוא חמור ומוטעה. כן נטען, כי שיוכה של המערערת ל"תת-תרבות הסכין" שגוי ואינו תואם את אופי התופעה האמורה. 5. טעם נוסף שצוין בהודעת הערעור הוא מצבה הרפואי של המערערת אשר מרצה את עונשה בכלא נווה תרצה. נטען כי במהלך תקופה זו נתגלתה בגופה מחלת הסרטן, וכי מאז נותחה שלוש פעמים והוסרה כלייתה השמאלית. עוד נטען, כי לאחרונה נתגלה גידול נוסף, בשד, וכי הדבר מצדיק הקלה בעונשה. לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי סטה מכלל אחידות הענישה, והובאה פסיקה לתמוך טענה זו. בדיון לפנינו ביום 3.3.2014 טען בא-כוח המערערת כי יש חשש שהמחלה לא עזבה את גופה. אשר לסירובה לעבור הליך שיקומי נטען, כי הדבר מחייב מעבר לאגף עם תנאים קשים יותר ומכאן מקור הסירוב. 6. המשיבה התנגדה להפחתת העונש. לטענתה עונשה של המערערת אינו חורג מרף הענישה המקובל. אשר למצבה הבריאותי של המערערת טענה המשיבה, כי הגידול בכליה היה ידוע לבית המשפט המחוזי, וכי הדבר קיבל ביטוי בעונש שהושת. אשר לגידול החדש שנתגלה, בשד המערערת, נטען, כי מדובר בגידול שפיר. 7. ביום 18.12.2013 נעתר בית משפט זה לבקשתה של המערערת לעריכת תסקיר שירות מבחן בעניינה. בתסקיר שהוגש, מיום 16.2.2014, תוארה השתלשלות חייה של המערערת, שעיקרה קשרי זוגיות רוויי אלימות וחבלי קליטה בעלייתה ארצה. באשר ליחסיה עם המנוח התרשם שירות המבחן, כי הקשר בין השניים התאפיין בטשטוש גבולות, וכי המערערת מצרה על המעשים ומביעה חרטה עמוקה. עוד התרשם הוא כי המערערת מתקשה להכיר בדפוסי התנהגותה האלימים, וצוין כי היא מסרבת להשתתף בטיפול. עוד צוין בתסקיר, כי המערערת סווגה כאסירה בעלת רקע של אלימות במשפחה, וכי על רקע זה הוחלט שאינה מועמדת ליציאה לחופשה. שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון גבוה להישנות ביצוע עבירות אלימות מצידה בעתיד. לנוכח האמור, לא בא שירות המבחן בהמלצה בעניינה של המערערת. דיון והכרעה 8. לאחר העיון בהודעת הערעור, בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בתסקיר שירות המבחן והפסיקה שהוגשה, ולאחר שמיעת הצדדים, מצאנו לדחות את הערעור. טענתה הראשונה של המערערת עוסקת בנסיבות ביצוע העבירה ובאלימות שהופעלה כלפיה עובר לביצועה. טענה זו לא נוכל להלום, שכן הדברים צוינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ואין צורך להוסיף על כך. הסיבה להתייחסותו הקצרה של בית המשפט המחוזי במסגרת גזר דינו לנסיבות ביצוע העבירה נעוצה בכך שהדברים נדונו באריכות בהכרעת הדין. לגוף הדברים, מסיום המאבק בין המערערת למנוח ועד לדקירתו, עבר די זמן שאפשר למערערת להגיע למטבח ולשלוף סכין, ולמנוח להתיישב על הספה בסלון. אמנם הדקירה נעשתה על רקע המאבק האלים, אולם המערערת הודתה כי עשתה זאת משום שהמנוח צחק עליה. הוא דרבן את המערערת לדקור אותו בכך שאמר לה "נו דאווי, נו דאווי" ("יאלה, יאלה"), דבר אשר הכעיסה והביא לכך שדקרה אותו. אופן הצגת הדברים בידי המערערת מטשטש את הווייתם עובר למועד הדקירה, וממילא, מצב דברים זה היה ידוע לבית המשפט המחוזי. 9. המערערת טענה כי עונשה חורג מן הרף המקובל בנסיבות דומות. הוצגו שני מקרים שבהם התערב בית משפט זה והפחית עונשי מאסר מ-9 ל-7 שנים. בע"פ 6144/07 פלוכין נ' מדינת ישראל (18.1.2009) דקרה נאשמת את המנוח, שהיה בן זוגה, על רקע מחלוקת זוגית בין השניים, שכללה עימות אלים עובר לדקירה. חרף הדמיון למקרה הנוכחי, אני סבור כי כוחם של הטעמים להפחתת העונש בעניין פלוכין אינו יפה במקרה הנוכחי. בעניין פלוכין לנאשמת לא היה עבר פלילי, והיו לה שני ילדים קטנים שנותרו ללא אמם למשך שנים ארוכות בשל תקופת המאסר שהושתה עליה. שני טעמים אלה היוו בסיס להפחתה בעונש בעניין פלוכין אך הם אינם מתקיימים במקרה הנוכחי. בע"פ 9680/04 אוחנה נ' מדינת ישראל (23.2.2005) דקרה נאשמת את בן זוגה ואב ילדיה במסגרת מריבה שהפכה לתגרה אלימה בין השניים. השתלשלות העניינים עובר לדקירה היתה כך: "השניים ניצבו זו מול זה במטבח. המערערת אחזה בסכין, שלדבריה נטלה ממשטח העבודה בכוונה תמימה להכניסה למקומה במגרת הסכו"ם, אלא שהמנוח – שראה כי היא אוחזת בסכין – דרש ממנה למסור לו את הסכין. משסירבה, אחז בידה וניסה לחלץ מידה את הסכין. היא התנגדה לו והתעקשה להוסיף ולהחזיק בסכין. בעוד הם מושכים את הסכין, זו בכה וזה בכה, ננעצה הסכין בצווארו של המנוח. קילוח דם אדיר פרץ מצווארו. הסכין ניתקה מצווארו ונפלה ארצה, והוא התמוטט. למראה החיזיון המזוויע פרצה המערערת בזעקות לעזרה, ניסתה לעצור את פרץ דמו של המנוח בעזרת מגבת, התקשרה בטלפון למשטרה אך לא הייתה מסוגלת להסביר מה אירע והיכן" (שם, בפס' 2). 10. הטעם להפחתת העונש באותו מקרה היה קיומה של תוצאה לא מכוונת של השתלשלות סיבתית מצערת במיוחד. שונים פני הדברים במקרה הנוכחי, שבו המערערת ניגשה למנוח עם הסכין שעה שישב בסלון. בעניין אוחנה, מצא בית המשפט כי למערערת הלך נפש נמוך ביותר, שקרוב לרשלנות. במקרה שלפנינו, אף שברקע לדקירה אירע אירוע אלים, אקט הדקירה לא היה חלק בלתי נפרד ממנו ואין לראות בו תוצאת שגגה של השתלשלות עניינים עגומה, ומשכך לא ניתן להקיש ממקרה זה למקרה שלפנינו. 11. כעת לעניין מחלתה של המערערת. בהודעת הערעור נטען כי במהלך תקופת מאסרה הדרדר מצבה הבריאותי ומחלת הסרטן התגלתה בגופה. מצבה הבריאותי של המערערת לא נעלם מעינינו, ואנו מאחלים לה בריאות טובה. חזקה על שירות בתי הסוהר כי יעניק לה טיפול רפואי הולם לנוכח מצב בריאותה. לנוכח חומרת העבירה שבה היא הורשעה, ולאחר שהפכנו בדבר, מצאנו כי אין במצבה הרפואי של המערערת כדי להפחית מעונשה. בנסיבות אלה, אין בידינו אלא לדחות את הערעור. 12. סוף דבר, הערעור נדחה בזאת. עונשה של המערערת יוותר על כנו. שירות בתי הסוהר מתבקש להעניק למערערת טיפול מסור לשם המשך שמירה על בריאותה. ניתן היום, ט' בניסן התשע"ד (9.4.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11081720_H13.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il