פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 8161/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8161/14 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. ועדת המאוימים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד רויטל קוצר, עו"ד נועם גוטמן בשם המשיבות: עו"ד ראובן אידלמן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. עניינה של עתירה זו מיום 1.12.2014 בבקשת העותר כי יוענק לו היתר שהייה זמני בישראל, עד למתן החלטה סופית בעניינו על-ידי הוועדה מטעם לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה). 2. בעתירה נטען כי לעותר נשקפת סכנה בשטחי הרשות הפלסטינית עקב שיתוף פעולה של קרובי משפחתו עם שירותי הביטחון הישראליים בעבר. חלק מקרובי משפחתו של העותר, כך נטען, אף נרצחו על רקע זה. העותר טוען כי ברח לישראל בגיל צעיר, ומאז הוא שוהה בשטחה זה שנים רבות ללא אישור. 3. העותר נתפס בשטח ישראל מספר פעמים והוחזר לשטחי הרשות הפלסטינית, אך הוא שב לישראל מיד לאחר מכן. בעבר, הוא פנה מספר פעמים לוועדת המאוימים בבקשה לקבל היתר שהייה בישראל, אך פניותיו נדחו. עתירות שהגיש לבית משפט זה נדחו אף הן (בג"ץ 3250/08 מיום 2.9.2008; בג"ץ 3322/11 מיום 18.5.2011). ביום 13.10.2014 פנה העותר פעם נוספת לוועדת המאוימים, פנייה שהובילה בסופו של דבר להגשת העתירה דנן. בפנייתו זו טען העותר כי במסגרת תיק פלילי שמתנהל בעניינו (ת"פ 36544-07-11), אשר מייחס לו שהייה בלתי חוקית בישראל, נשמעו עדויות ועתידות להישמע עדויות נוספות שיש בהן כדי לבסס את טענת המאוימות שלו. בהמשך לכך, הוא טען כי מדובר ב"ראיות חדשות אשר מחייבות הפעלת שיקול דעת מחודש מצד הוועדה". העותר הוסיף וביקש מוועדת המאוימים כי יוענק לו גם היתר שהייה זמני בישראל עד לקבלת הכרעתה הסופית בעניינו. 4. משלא התקבלה החלטה בוועדת המאוימים בבקשתו לקבל היתר שהייה זמני, הגיש העותר את העתירה דנן. בעתירה התבקשו המשיבות "ליתן טעם מדוע לא יינתן לעותר בדחיפות היתר שהיה זמני בישראל עד למתן החלטתה הסופית של ועדת המאוימים בעניינו". 5. בהחלטה מיום 1.12.2014 ניתן צו ארעי האוסר על גירושו של העותר מישראל. כמו כן, המשיבות התבקשו להגיש את תגובתן לעתירה. 6. בתגובתן המקדמית לעתירה טענו המשיבות כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. לטענתן, היה על העותר לפנות לקצין המאוימים במנהלת התיאום והקישור האזורית על מנת לקבל היתר שהייה זמני, ולא לוועדת המאוימים. 7. בינתיים, ביום 3.3.2015 ניתנה החלטתה של וועדת המאוימים בבקשתו של העותר למתן היתר שהייה קבוע בישראל. בהחלטה זו נכתב כך: "עניינו של המבקש נדון כבר בוועדה זו כמה פעמים מאז שנת 2005, וכל בקשותיו עד כה נדחו. עיינתי בטענותיו של המבקש וכן במידע שהועמד לרשותי מטעם גורמי הביטחון. אין בטענות החדשות שמעלה ב"כ כדי לשנות את התמונה ביחס אליו. על-פי הערכת הסיכון העדכנית, שהתקבלה על סמך ולמרות חשדות בעבר כלפיו אין אינדיקציה למאוימות למבקש או סכנה לחייו בשטחי איו"ש. למבקש עבר פלילי מכביד עד כדי סיכון שלום הציבור בישראל. בנסיבות אלה אני מחליט, על דעת הוועדה, כי אין מקום לאשר מתן אישורי שהייה בישראל על רקע מאוימות". 8. משניתנה החלטה זו של ועדת המאוימים טענו המשיבות כי העתירה במתכונתה הנוכחית, שנסבה על בקשה לקבל היתר שהייה זמני עד להחלטתה הסופית של הוועדה בעניין, מתייתרת ודינה להימחק. העותר, לעומת זאת, עמד על עתירתו וטען כי ההכרעה שהתקבלה בוועדת המאוימים אינה יכולה להיחשב הכרעה סופית, בשים לב לכך שהוועדה לא נדרשה לעדויות שנשמעו בהליך הפלילי שמתקיים בעניינו ולעדויות שעוד עתידות להישמע בו. אשר על כן, העותר טוען כי יש לראות בהחלטה שהתקבלה "החלטת ביניים", ולכן לא התייתר לשיטתו הצורך לדון בבקשתו להיתר שהייה זמני. העותר מציין בהקשר זה כי כבר בפנייתו לוועדת המאוימים בחודש דצמבר 2014 הוא הצביע על כך שעתיד להיות מוגש על ידו חומר רלוונטי נוסף מתוך ישיבות ההוכחות בתיק הפלילי המתנהל בעניינו, ולמרות זאת ההחלטה התקבלה מבלי להמתין לחומר זה. 9. יצוין עוד, כי ביום 19.3.2015, לאחר שהתקבלה החלטתה של ועדת המאוימים, פנה אליה העותר במכתב ובו טען כי "נפל פגם משמעותי בקבלת ההחלטה בעניינו", במובן זה שהוועדה לא נדרשה בהחלטתה לעדויות שנשמעו בהליך הפלילי נגד העותר. כמו כן, הוא ביקש מהוועדה להשהות את ההחלטה הסופית בעניינו ולהמתין עד שיימסרו העדויות בהליך הפלילי שמתקיים נגדו. לבסוף, ביקש העותר כי יינתן לו היתר שהייה זמני עד לקבלת החלטה סופית בעניינו. 10. בתגובות נוספות שהגישו הצדדים בהליך דנן הם הציגו טענות עקרוניות בנוגע להליך שבו צריך לנקוט מי שטוען למאוימות ועותר להיתר שהייה זמני עד להכרעה סופית בבקשתו. נקדים ונאמר כי לנוכח התוצאה שאליה הגענו איננו נדרשים לדון בטענות אלה, כמפורט להלן. 11. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שדין העתירה להידחות, לאחר שהיא מיצתה את עצמה. הסעד המקורי שהתבקש בעתירה – צו שיורה על מתן היתר שהייה זמני עד להכרעה בטענת המאוימות של העותר – שוב אינו רלוונטי מקום בו ועדת המאוימים דנה והכריעה בבקשתו לקבל היתר שהייה קבוע. בכך, העתירה במתכונתה הנוכחית מוצתה והתייתר המשך הדיון בה. 12. אכן, העותר טוען כי יש לראות בהחלטה שהתקבלה בחודש מרץ 2015 משום "החלטה זמנית". אולם, טענה זו מכוונת כנגד החלטה המאוחרת להגשת העתירה, ואינה אלא – באופן מהותי – טענה התוקפת את ההחלטה בשל כך שהתקבלה ללא תשתית עובדתית מתאימה. זוהי טענה מובחנת מן הטענות שהוצגו בעתירה המקורית, וממילא הסעד שהתבקש בעתירה אינו רלוונטי ביחס אליה. 13. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ככל שהעותר מעוניין לנקוט בצעדים נוספים, ומבלי שאנו נוקטים כל עמדה ביחס לכך, יוארך הצו הארעי בעניינו של העותר עד ליום 24.9.2015. ניתן היום, ‏כ"ה באלול התשע"ה (‏9.9.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14081610_A19.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il