הראל - חברה לביטוח בע"מ נ. ש. ניר הצפון (1991)בע"מ

פסק-דין בתיק בש"א 8159/09 בבית המשפט העליון בש"א 8159/09 (בש"א 2355/09 - ג') בפני: כבוד השופט א' גרוניס המערערת: הראל - חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ש. ניר הצפון (1991)בע"מ 2. שאול כרמל 3. יפאורה שותפות מוגבלת לשיווק 4. יפאורה תבורי בע"מ 5. בריפ יועצים לניהול סיכונים בע"מ ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון (השופט י' מרזל) בבש"א 2355/09 מיום 22.9.09 בשם המערערת: עו"ד ניר אסף עו"ד ערן יעקובוביץ בשם המשיבה 1: עו"ד עמנואל פלג בשם המשיבה 2: עו"ד עמנואל סולומונוב בשם המשיבה 5: עו"ד שמעון איל פסק-דין 1. ערעור על החלטת כבוד הרשם (השופט י' מרזל), בגדרה התקבלה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. 2. ביסוד ההליך שלפניי עומדת תביעה בגין נזקי גוף אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי על-ידי המשיב 2 (להלן - התובע) נגד המשיבה 1 וכן נגד המשיבות 4-3, שהיו מעסיקותיו של התובע באותה עת (יכונו להלן בהתאמה - ש. ניר ויפאורה). במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי שלחה ש. ניר הודעת צד ג' למערערת ולמשיבה 5 (להלן - בריפ). בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד ש. ניר ויפאורה וכן את הודעת צד ג' נגד בריפ. הודעת צד ג' נגד המערערת נדחתה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 24.7.07 אך ככל הנראה תוקן מספר פעמים לאחר מכן. ביום 16.10.07 הגישה בריפ ערעור על חיובה במסגרת פסק הדין. ביום 11.11.07 הוגש ערעור מטעמו של התובע. ביום 11.12.07 הגישה ש. ניר ערעור שכנגד. במסגרת הערעור שכנגד העלתה ש. ניר טענות נגד דחיית הודעת צד ג' שנשלחה למערערת. ביום 22.1.09 הגישה המערערת את סיכומיה וטענה כי דין הערעור שכנגד להימחק על הסף. זאת, בטענה כי ש. ניר לא הייתה רשאית להעלות טענות נגד אי-חיובה של המערערת במסגרת ערעור שכנגד, אלא במסגרת ערעור עצמאי בלבד. על רקע זה, הגישה ש. ניר ביום 18.3.09 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור עצמאי על פסק הדין. ביום 22.9.09 נעתר כבוד הרשם לבקשה. על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי. 3. מעיון בטענות הצדדים עולה, כי ש. ניר אכן לא הייתה רשאית להעלות את הטענות הנוגעות למערערת במסגרת ערעור שכנגד, אלא היה עליה להגיש ערעור עצמאי. ערעור כזה לא הוגש, כאמור, במועדים שנקבעו לכך בדין. כבוד הרשם אמנם קבע, כי המועד הקובע לעניין מניין הימים להגשת ערעורה של ש. ניר הוא המועד בו הוגשו הערעורים על פסק הדין מטעם בריפ ומטעם התובע. ואולם, גם בהנחה כי הסיכון ממנו ביקשה ש. ניר להתגונן צמח רק לאחר שבריפ הגישה ערעור על חיובה בפסק הדין, הרי שבאותו מועד היה עליה להגיש ערעור עצמאי על פסק הדין. זאת, כאמור, היא לא עשתה. מכל מקום, מאז הוגש הערעור שכנגד ועד שהוגשה הבקשה להארכת מועד חלפה למעלה משנה. במקרה הרגיל, מדובר באיחור ממושך ביותר, אשר לא ניתן לו טעם מספק. ואולם, מספר טעמים מובילים אותי למסקנה כי בנסיבות העניין אין להתערב בהחלטת כבוד הרשם. ראשית, לש. ניר נודע על הטעות שבהגשת הערעור שכנגד עם הגשת סיכומי המערערת. יש לשער, כי אילו הייתה מוגשת בקשה למחיקה על הסף של הערעור שכנגד מיד לאחר הגשתו, הייתה ש. ניר מבקשת כבר אז להאריך את המועד להגשת ערעור. עוד ניתן להניח, כי לוּ היא הייתה עושה כן באותו מועד הייתה בקשתה מתקבלת. זאת, מהטעמים המפורטים בהחלטת כבוד הרשם. לטעמי, אין לזקוף לחובתה של ש. ניר את העובדה כי הטענות בדבר סילוקו על הסף של הערעור שכנגד הועלו רק במסגרת סיכומי המערערת. שנית, המערערת הייתה מודעת לכך שש. ניר מבקשת לחדש את החזית נגדה כבר בעת שהוגש (בטעות) הערעור שכנגד. שלישית, המערערת כללה בסיכומיה טענות לגופו של הערעור שכנגד. בהחלט ייתכן שכל אחד מן הטעמים שצויינו אין בו די. אולם חובה להתייחס אליהם במצטבר. בנסיבות אלה, ומשהערעורים קבועים לדיון במועד קרוב ביותר, יוכל בית המשפט לדון אף בסוגיה הנוגעת למערערת, במסגרת הדיון שייערך. משכך, סבור אני כי בנסיבות המקרה אין מקום לקבל את הערעור. 4. הערעור נדחה אפוא. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ב בכסלו התש"ע (29.11.09). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09081590_S03.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il