עיריית אילת נ. זוהר רוקסא

החלטה בתיק רע"א 8159/06 בבית המשפט העליון רע"א 8159/06 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשת: עיריית אילת נ ג ד המשיבים: 1. זוהר רוקסא 2. אלי רוקסא 3. מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק בר"ע 646/06 שניתנה ביום 19.9.06 על-ידי סגן הנשיא הנדל בשם המבקשת: עו"ד רון חלפון בשם משיבים 2-1: עו"ד אור ליסקר, עו"ד יהודה גרף בשם משיב 3: עו"ד נעמי זמרת פסק-דין א. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא הנדל) בתיק בר"ע 646/06 מיום 19.9.2006, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן רשות ערעור ולעיכוב ביצועה של החלטת בית משפט השלום באילת (סגנית הנשיא בית-אור) בבש"א 1354/06 מיום 7.8.2006 (במסגרת תיק ה"פ 1012/06); החלטה זו הותירה על כנו צו מניעה זמני שניתן נגד המבקשת במעמד צד אחד ביום 1.8.2006. ב. (1) המשיבים 1 ו-2 (להלן המשיבים) עוסקים בדיג, והם מחזיקים בפועל, ולטענתם אף בזכות, מקרקעין בחופה הצפוני של אילת. לבקשת המשיבים, נתן בית משפט השלום צו מניעה זמני המופנה כלפי המבקשת והמשיב 3 להפסיק עבודות בנייה וגידור במקרקעין שבמחלוקת. (2) בין המשיבים למבקשת ולמשיב 3 מתנהלת התדיינות ממושכת סביב המקרקעין שבהחזקת המשיבים. ביום 9.3.2005 הגיש משיב 3 תביעה לסילוק-ידם של המשיבים בבית משפט השלום באילת (ת"א 1044/05). התביעה בהליך זה עודה תלויה ועומדת, והדיון האחרון בו בטרם תחילת ההליכים בתיק הנוכחי, קויים כנמסר במסגרת קדם-משפט ביום 6.7.2006. (3) ביום 1.8.2006 הגישו המשיבים בקשה לצו מניעה נגד המבקשת, בעקבות עבודות בנייה שנעשו, לטענתם, בשטח שבהחזקתם ביום 30.7.2006. בית משפט השלום נתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, וביום 7.8.2006 קיים דיון במעמד שני הצדדים. במקביל הגישו המשיבים לבית משפט השלום באילת תביעה לסעד הצהרתי (ה"פ 1012/06), בטענה, בין היתר, כי להם זכויות במקרקעין, וכי ניתנה להם הבטחה שלטונית מטעם המבקשת; צו המניעה כרוך בתביעה זו. בתגובה לבקשת המשיבים טענו המבקשת ומשיב 3, כי המקרקעין שבהם נעשו העבודות אינם המקרקעין שבגינם הוגשה התביעה הנזכרת לסילוק-יד (בת"א 1044/05), אלא מצויים במרחק של כשלושים מטרים מהם. בנוסף, טענה המבקשת כי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית לדון בבקשה, שבשל מהותה צריכה להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים. בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבים, והחליט להותיר על כנו את צו המניעה. (4) המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ליתן צו מניעה. ביום 19.9.2006 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. סגן הנשיא המלומד ציין כי ביסודו של דבר המדובר בסכסוך פרטי, ועל כן מקומו בבית משפט השלום; כן נקבע כי בא כוח המבקשת לא ביקש להציג את המסמך אליו התייחס ושעל פיו כנטען אין המדובר בשטח שבמחלוקת; ואין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטה מנומקת לעניין סעד מן היושר. ג. (1) בבקשה נשנו הנימוקים שפורטו בבקשה אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי. נטען, כי העבודות נעשו במסגרת החלטת רשות מקומית להכשיר חוף ים, והיא החלטה של רשות כמשמעותה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, ועל כן לא הייתה סמכות לבית משפט השלום ליתן צו מניעה. הוטעם עוד כי המבקשת כלל איננה צד להליך המתנהל לסילוק-ידם של המשיבים (ת"א 1044/05). כן נטען, כי החלטת בית משפט השלום שגויה, שכן היא מבוססת על טענותיהם של המבקשים לגבי המקרקעין שבמחלוקת, ומתעלמת ממסמכים סטטוטוריים שביקשה המבקשת להציג – תכנית מתאר ארצית ותכנית בניין ערים – המוכיחים, לטענת המבקשת, כי השטח בו נעשו העבודות אינו חופף למקרקעין שבמחלוקת. נטען כי בית משפט השלום לא שעה לניסיונה של המבקשת להציג מסמכים אלו במהלך הדיון, וכי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו שלא נעשו ניסיונות כאלה. נטען איפוא, כי בנסיבות אלה מאזן הנוחות - שעל פיו הוכרעה הבקשה לצו מניעה - כלל אינו מתקיים. ולבסוף נאמר, שבכך שלא גילו המשיבים לבית המשפט כי אין מדובר באותם מקרקעין, הטעוהו והפרו את חובות תום הלב וההגינות החלות על מבקש סעד זמני במעמד צד אחד. (2) נתבקשה תגובת המשיבים. נטען בה כי אין מתקיים בבקשה יסוד של חשיבות ציבורית או שאלה עקרונית כנדרש למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. עוד נטען, כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום, שכן עניינה של התביעה הוא סכסוך אזרחי בין המשיבים למבקשת. המשיבים הבהירו שהתיק העיקרי שבמסגרתו הוגשה בקשתם לצו מניעה זמני הוא המרצת הפתיחה (ה"פ 1012/06), שבה נתבעו בין שאר סעדים הצהרתיים לזכותם של המשיבים במקרקעין ולהפרת הבטחה שלטונית שניתנה למשיבים מאת המבקשת, וכן רשות לפיצול סעדים להתרת הגשתן של תביעות כספיות. עוד טענו המשיבים בתגובתם, כי לא הייתה למבקשת כל מניעה להביא מסמכים כלשהם בפני בית משפט השלום. ולבסוף, טענו כי מלוא הפן העובדתי היה מצוי בפני בית משפט השלום, ואם למבקשת תלונות לגבי עניינים שלא הועלו בפניו, אין לה להלין אלא על עצמה על שפעלה כפי שפעלה. (3) המשיב 3 טען בתגובתו, כי ככל הידוע לו, המקרקעין שבגינם נתבקש צו המניעה גובלים באלה שלגביהם הגיש תביעה לסילוק-יד, ולמשיבים אין חזקה בראשונים (להבדיל מן האחרונים); וכי מאחר שהמשיבים לא החזיקו במקרקעין אלה, למיטב ידיעתו, אף לא נפתח נגדם הליך לסילוק-יד. עוד נטען, כי עבודות הבנייה של המבקשת נעשו בהתאם להיתר שנתן לה המשיב 3 במסגרת הסכם הרשאה לפתח את הקרקע. כן הודגש, כי מדובר במקרקעי ייעוד, שממילא אי-אפשר לבצע בהם עסקאות ולרכוש בהם זכויות אלא באישור מיוחד. לתגובה זו של המשיב 3 הגיבו המשיבים, וטענו כי אין המדובר בשתי חלקות אלא ברצועת-חוף אחת, שבה הוקנו להם זכויות, כי הסכם ההרשאה המדובר לא היה בתוקף כלל בעת ביצוע עבודות הבנייה, וכי ממילא אין להידרש לטענות המשיב 3 לגבי המקרקעין בהליך זה, שעניינו בקשת רשות ערעור צו מניעה זמני. ד. (1) עיינתי בבקשה, בתגובות ובמצורפות, והחלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את הערעור במובן זה שהדיון יוחזר לבית משפט השלום. זאת, לבדיקה האם השטח שבו מדובר אכן שנוי לאמיתו במחלוקת – ויש מקום לצו מניעה לגביו כטענת המשיבים, או שמא המדובר בחלקות שונות, כטענת המבקשת והמשיב 3. מובן כי איני קובע מסמרות באשר לתוצאה. אכן, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה, במקרים החורגים מתחומם של הצדדים בהקשר המשפטי או הציבורי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). והנה שעה שהמדובר בשטח חוף, נכס שלטענת רשויות הציבור שרשויות הציבור אינו כלול במחלוקת הצדדים באשר לזכויות המשיבים, ואם אכן כך נפגע לכאורה הציבור מהיעדר האפשרות לשימוש בו, יש מקום לבדיקת הדברים גם בגדרי צו מניעה. לא כל שכן, שהמדובר ב"מקרקעי ייעוד" – חוף ים בענייננו; ולגבי מקרקעי ייעוד ראו עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע (טרם פורסם), במיוחד דברי השופטת פרוקצ'יה בפסקה 40, לגבי החשיבות שבבדיקה קפדנית כשהמדובר במשאבים מוגבלים המיועדים מעצם טבעם וברייתם לתועלת הכלל. (2) אמנם, ערכאת ערעור אינה מתערבת, ככלל, בשיקול דעתה של הערכאה בכל הנוגע למתן סעד זמני (רע"א 10373/02 סאמר אבראהים נ' יובל אלון חברה לבניין (לא פורסם), הנשיא ברק; רע"א 5691/04 אלי כאשי נ' בנק לאומי למשכנתאות (לא פורסם) והאסמכתאות דשם). ועם זאת, לא יתכן חולק על כך, שיש לקבוע מהו השטח השנוי במחלוקת לאמיתו, שעליו צריך צו זמני לחול. חריג לכלל של אי-התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע למתן סעד זמני מסוג צו מניעה הוא כאשר הצו כוללני יתר על המידה, וניתן וראוי לצמצם את היקפו (אליהו וינוגרד צווי מניעה – חלק כללי תשנ"ג 243; וראו גם: רע"א 11756/05 ד"ר ישראל אברבוך נ' קל בנין טרמק בע"מ (לא פורסם); רע"א 8831/05 אברהם הרר נ' דיאליט בע"מ (לא פורסם); רע"א 4801/06 CARDO SYSTEMS INC נ' SYGNET TECHNOLOGIES INTERNATIONAL 2001 LTD (לא פורסם) – כולם מפי השופט גרוניס). בעניין אברבוך נ' קל בנין הנזכר נאמר: "מאזן הנוחות בצורה המדויקת ביותר. על-כן, לא תמיד ניתן לאמץ כלשונו את נוסח הצו המבוקש בבקשה למתן צו מניעה זמני. מטבע הדברים, נוטה לשון הצו המבוקש להיות רחבה וכוללנית ולשקף את רצונותיו של המבקש ואת טענותיו בבקשה לצו מניעה זמני. לעומת זאת, גם כאשר מוצא בית המשפט לנכון לקבל את הבקשה וליתן צו מניעה זמני, הרי לעיתים הוא אינו מקבל את הבקשה על כרעיה וקרביה. כך למשל, לפעמים נקבע כי המבקש הוכיח זכות לכאורה רק ביחס לחלק מהבקשה. במקרים אחרים סובר בית המשפט, כי יש בפיו של המשיב טענות יפות לעניינים מסוימים. לעיתים משרטט בית המשפט בהחלטתו קו עדין של איזון בין האינטרסים של בעלי הדין ומידת הפגיעה שתיגרם לצד זה או אחר ממתן הצו או מאי נתינתו. מן הראוי שכל אלה יבואו לידי ביטוי בנוסח צו המניעה הזמני שניתן בסופו של יום. יתר על-כן לגלות זהירות רבה בניסוח הצו, שכן אימוץ נוסחו של הצו המוצע על ידי המבקש עלול ליצור אי התאמה בין ההנמקה וההכרעה גופה לבין הסעד האופרטיבי". דברים אלה יפה כוחם אף לענייננו, בשינויים המחויבים. על כן ראוי לשוב ולהידרש לצו המניעה בהקשר האמור מעלה, ויפה שעה אחת קודם. אוסיף, כי אין כאן רתימת העגלה לפני הסוסים, ודווקא כיוון שהליכים משפטיים מטבעם נמשכים לאורך תקופה, ראוי להכריע בעניין ספציפי זה בהקדם האפשרי. (3) החלטתי מושתתת על ההשקפה, שצו מניעה, מטעמי מאזן הנוחות ומטעמי הגינות כלפי כולי עלמא, צריך שיהא מוגבל לנכס שלגביו יש מחלוקת, ובודאי כך כשהמדובר במקרקעי ציבור, ובנידון דידן חוף ים, כשלא אחת הרשויות אינן ממהרות לעשות מלאכתן ונעשים במקרים מעטים "סיפוחים זוחלים" – ואינני אומר כי כך נעשה במקרה זה דווקא, שכן על זכויות המשיבים להיבדק. השאלה המתוחמת והמצומצמת היא האם המדובר בענייננו, לצרכי צו המניעה, בשטח השנוי באמת במחלוקת. לא שוכנעתי כי אכן היה למבקשת ולמשיב 3 יומם די הצורך בעניין זה, בקשר להצגת המסמכים, ולעניין זה הוזכרו על ידיהם מסמכים בהליכים הקודמים, גם אם לא היתה שקידה מלאה להגישם. (4) כאמור, נטען גם העדר סמכות עניינית. איני מוצא לעת הזאת, בגלגול שלישי, צורך להיכנס לשאלה זו אף כי המדובר ב"אזור דמדומים" (כלשון השופט ד' לוין בע"א 2963/85 רביבו נ' בנטוב, פ"ד ל"ט(4) 494, 498), שיתכן שיש בו סמכות מקבילה בהתפרסו על שאלות מתחומי המשפט האזרחי והמינהלי כאחת. אכן, סוגיית תיחום הסמכויות שבין בתי-המשפט המינהליים לבתי-המשפט האזרחיים היא מן הסוגיות המורכבות במשפט המינהלי בישראל (ראו מני מזוז "רפורמה בשיפוט המינהלי בישראל – חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000" משפט וממשל ו' (תשס"א), 233, 248), ואמנם, מאז חוקק החוק המגמה היא להרחיב את סמכותם של בתי המשפט לעניינים מינהליים, ובפרט בנושאי רשויות מקומיות (ראו גם אורי גורן ומיכאל דן בירנהק "בית המשפט לעניינים מינהליים" משפט וממשל ד' (תשנ"ז) 243; שולמית וסקרקרוג "סמכותם העניינית של בתי-המשפט לדון בעניינים מינהליים לפי חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים" משפט וממשל ז' (תשס"ד) 381; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, 822-799; רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, פ"ד נט(5) 473 (השופט גרוניס); עע"מ 9660/03 עיריית רחובות נ' שבדרון, פ"ד נט(6) 241, 249-246). בענייננו המדובר, כאמור, בנושא שבו מבוקשים סעד הצהרתי מבית המשפט לגבי זכויות החזקה במקרקעין וסעד שעניינו הפרת הבטחה שלטונית וניהול משא ומתן שלא בתום לב. אזכיר, כי ביחס לסעד כספי כבר נפסק שאין חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים מונע מתביעה ממונית להתברר בבית המשפט המתאים (בהתאם לסכום התביעה) בשבתו כערכאה אזרחית (רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל (לא פורסם); רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (לא פורסם); וראו גם בספרו הנזכר של גורן, בעמ' 822-821). אזכיר, כי תביעת המשיבים, והסעד הזמני שנתבקש במסגרתה, קשורה בטבורה לתביעה שהוגשה כנגדם על ידי המשיב 3 לסילוק-יד ממקרקעין, והנתונה ללא ספק לסמכותו העניינית של בית-משפט השלום. על פני הדברים, ובלא צורך להכריע, אין מקום לפסול את סמכותו של בית המשפט האזרחי. ה. נוכח כל האמור, ומבלי לקבוע מסמרות, מתקבל הערעור, בטלה החלטתו של בית המשפט המחוזי והתיק מוחזר לבית משפט השלום לשם תיחום וקביעה באשר לשטח בו מדובר, כפי שתואר מעלה. עד להכרעה יעמוד צו המניעה בעתו. איני רואה מקום לעשות צו להוצאות בהליך זה. דין ההוצאות שנקבעו בבית משפט השלום – על פי תוצאות הדיון. בית משפט השלום מתבקש לקיים את הדיון בהקדם ככל האפשר, ואני מקדים לו תודה. ניתנה היום, ז' בניסן תשס"ז (26.3.07). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06081590_T04.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il