שאול ויסמן נ. היועהמ''ש לממשלה, עו'ד ויינשטיין

פסק-דין בתיק בשג"ץ 8156/12 בבית המשפט העליון בשג"ץ 8156/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: שאול ויסמן נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. שר הפנים ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט ג' שני מיום 30.10.12 בבשג"ץ 7287/12 פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני בבשג"ץ 7287/12-א' שניתנה ביום 30.10.2012. בהחלטתו דחה הרשם את בקשתו של המערער להתיר לו להגיש באיחור בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה שדחה על הסף הליך שהגיש (בג"ץ 6430/12 שניתן מפי כבוד השופטים א' חיות, ע' פוגלמן ו-י' עמית ביום 23.9.2012). בהחלטתו ציין הרשם כי הבקשה להארכת המועד הוגשה בחלוף 20 ימים מהמועד האחרון הקבוע בדין להגשתה. הרשם קבע כי בית המשפט רשאי להורות על דחייתו של המועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף, אולם הדרישה להוכחתו של טעם מיוחד בהקשר זה מיושמת באופן דווקני ונוקשה. כן נקבע בהקשר זה כי מניין הימים להגשת הבקשה לדיון נוסף, החל מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו, מהווה בין היתר ביטוי לייחודו של הליך. עוד נקבע כי יכול שהמצאת פסק דין לבעל דין שלא בסמוך לנתינתו, כפי שטען בפניו המערער, תוכר כטעם מיוחד לדחיית מועד, אולם אחד השיקולים הנוספים שיש להביא בחשבון, המקבל משקל רב בענייננו, הוא סיכוייו של ההליך. במצב זה, פסק הדין נושא הבקשה להארכת המועד דחה את ההליך על הסף ולא נקבעה בו כל הלכה חדשה ולא נראה על פני הדברים שיש סיכוי לקבלת רשות לקיום דיון נוסף בפסק הדין. בערעור שלפניי טוען המערער, בין היתר, כי סיכוייה של הבקשה גבוהים ולכן שגה הרשם בקובעו כי הדיון הנוסף אינו בר סיכוי. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובהחלטתו של הרשם נוכחתי כי דינו של הערעור להידחות. החלטתו של הרשם עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט בעניינים אלה. אכן, הכלל הוא כי המועדים להגשת בקשה לקיום דיון נוסף נמנים מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו (ראו בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית, פסקאות 6-9 (טרם פורסם, 24.1.2012) והאסמכתאות שם). המערער לא הציג בהודעת הערעור טעם מיוחד שיצדיק סטייה מן הכלל, וטענותיו מתמצות כאמור בסיכוייו של ההליך, אך אין בהן כדי לשכנעני כי החלטתו של הרשם שגויה. המדובר בפסק דין שדחה על הסף פה אחד עתירה שהגיש המערער בקובעו כי קיים סעד חלופי לחלק מטענותיו בעתירה, וכן כי טענות נוספות שהעלה בה כלליות, בלתי בהירות ואינן מגובות במסמכים ומשכך אינן מגלות עילה להתערבותו של בית המשפט. על כן, איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של הרשם בסוגיה זאת, נוכח מהותו של ההליך כאמור ובשים לב לאמות המידה הקבועות בדין לקיום דיון נוסף בפסק דין של בית משפט זה (ראו והשוו בשג"ץ 6852/12 ליבל נ' נציב שירות המדינה, פיסקה ה' (טרם פורסם, 23.9.2012)). סיכומו של עניין, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח בחשון התשע"ג (13.11.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12081560_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il