פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 8154/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8154/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערים:
1. המוטרנות היוונית קתולית
2. הארכיבישוף אליאס שקור
נ ג ד
המשיבים:
1. יוסף נח'לה
2. סאמר ג'רוס
3. אוסאמה חדאד
4. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה
(השופט מ' רניאל) מיום 21.10.2010, שלא לפסול
עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת.א. 40644-06-10
בשם המערערים: עו"ד בסאם כרכבי
בשם המשיבים 3-1: עו"ד ג'יהאן דכוור
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל), מיום 21.10.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת.א. 40644-06-10.
1. המערערת 1 היא הכנסיה היוונית מלכית קתולית (להלן: המערערת). המערער 2 עומד בראשה והינו ראש העדה היוונית קתולית בישראל. למערערת רשת בתי ספר כנסייתיים קתולים פרטיים בגליל, כולל בית ספר אפיסקופי בשפרעם. חלק מפעילותו הכספית של בית הספר התנהל בחשבון בנק בסניף המשיב 4 בשפרעם, על שם המערערת. המשיבים 1-3 (להלן: המשיבים) שימשו, עד לאחרונה כמיופי כח של המערערת בחשבון, יחד עם שניים אחרים. בעקבות ביטול שליחותם כמיופי כח ביקשו המשיבים וקיבלו ביום 21.7.2010 צו מניעה זמני שימנע את ביטול שליחותם בחשבון עד להכרעה בתביעה העיקרית שהגישו. בתביעה טענו, בין היתר, כי מדובר בחשבון נאמנות וכי על המערערת חלה חובה לגלות את הדו"חות כספיים של בית הספר.
2. ביום 3.10.2010 הגישו המערערים בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם. בבקשתם טענו כי בהחלטה בבקשה לצו מניעה זמני קבע בית המשפט קביעות נחרצות וחד משמעיות המצביעות על כך שחרץ את גורל ההליך העיקרי כבר בשלב זה. בית המשפט הסתמך בהחלטתו על מאמר שכתב ובו צידד בחובת המערערת למסור דין וחשבון – בהקשר לתיק אחר בו היתה בעלת דין. במאמר זה צוין כי נראה שהארכיבישוף שעמד בראש המערערת הועבר מתפקידו לאור ציפיות הקהילה מן העומד בראשה לתת דין וחשבון על מעשיו. ואולם, המערערים טענו כי בפועל הארכיבישוף פרש בהגיעו לגיל פרישה.
3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע ראשית כי המערערים הגישו את בקשת הפסלות באיחור, גם בהתחשב בפגרת בתי המשפט, ולפיכך דינה להידחות. מעבר לנדרש קבע בית המשפט כי בהחלטתו בבקשה לצו מניעה זמני קבע קביעות בזהירות הנדרשת להחלטה בסעד זמני, כי המשיבים הוכיחו בראיות מספיקות לשלב זה של הדיון שמדובר בחשבון נאמנות וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. עוד קבע כי ההוצאות ישולמו בהתאם לתוצאות התביעה וכי אינו יודע מה יהיו התוצאות. בית המשפט הפנה את הצדדים לפעול על פי חוק הנאמנות, התשל"ט– 1979 (להלן: חוק הנאמנות), על פי הנחתו כי מדובר בחשבון נאמנות, וכן המליץ לצדדים לגלות את המסמכים שהם מניחים שבית המשפט יצווה לגלות, עוד בטרם ייתן החלטה כאמור, וזאת כדי לייעל את המשך הדיון. בית המשפט העיר כי אולי טעה בהשערתו לגבי נסיבות סיום כהונת העומד בראש המערערת, אך קבע כי אין כל קשר בין טעות זו לבין ייחסו כלפיה. בית המשפט קבע גם כי המערערת ידעה על המאמר שכתב בדבר החובה לתת דין וחשבון לפני זמן רב, שכן במסגרת דיון אחר בו היתה המערערת מעורבת הודיע לצדדים, מבלי שהדבר יירשם בפרוטוקול, כי כתב מאמר ובו התייחס גם לפסק דין שדן בעניינה של המערערת. במסגרת מאמר זה הביע את דעתו לפיה הנורמה המוסרית הראויה היא שקיפות בעניינים כספיים בין ראש קהילה לבין מאמיניו התורמים. מדובר במאמר שכתב בית המשפט לפני תשע שנים, ואין באמור בו כדי לקבוע כי בתיק דנן חלה חובת גילוי חשבונות אף אם לא תוכח נאמנות. בית המשפט הפנה לבג"ץ 785/87 עפו נ' מפקד כוחות צה"ל פ"ד מב(2)1, בו דחה הנשיא (בדימוס) מ' שמגר בקשה לפסילתו עקב מאמר שכתב בנושא הכללי הנדון בעתירה שהובאה לפניו, ונקבע כי הבעת השקפה משפטית בנושא פלוני אינה מונעת נטילת חלק בהליך שיפוטי בו נבחנת אותה סוגיה משפטית ביחס למערכת עובדות שונה.
מכאן הערעור שלפניי.
4. המערערים טוענים כי בקשת הפסלות הוגשה יחד עם כתב הגנתם כעשרים ושבעה ימים לפני הישיבה הראשונה שאמורה היתה להתקיים לאחר שנודעו להם עילות הפסלות, ומכאן שלא השתהו בהגשת הבקשה. המערערים חוזרים על טענתם כי יש בקביעות בית המשפט בהחלטה ליתן צו מניעה זמני משום חריצת דין מוקדמת. המערערים מפנים לעצת בית המשפט בהחלטה לפיה יגיעו הצדדים להסכמות בדבר גילוי המסמכים בטרם מתן החלטה על ידו, אשר ממנה הם מסיקים כי בית המשפט החליט שמדובר בחשבון נאמנות וכי המשיבים והמערער 2 הם נאמנים בחשבון, למרות ששאלה זו שנויה במחלוקת. בית המשפט אף הפנה להליכים על פי חוק הנאמנות ובכך הבהיר, לדעתם, כי לדעתו מדובר בחשבון נאמנות, על אף שהפנייה כאמור לא היתה דרושה להכרעה בבקשה. המערערים מפנים גם למלים בהן נקט בית המשפט בהחלטה ובהן כי המערערים "הם המתעקשים שלא לגלות את מלוא חשבונותיהם...", וטוענים כי יש בנוסח האמור כדי לבסס עילה לפסילת בית המשפט. נחרצות הקביעות בהחלטה וכן העצות שנתן למערערת שם אינן מותירות מקום לספק, לדעתם, כי גורל ההליך העיקרי נחרץ בשלב כה מוקדם של הדיון.
5. עוד מוסיפים המערערים כי במאמר שכתב השופט, גילה דעה קדומה ומגובשת כלפי המערערת ובשאלה למי היא חייבת דין וחשבון, שהיא הסוגיה שבמחלוקת בהליך שלפניו. בהתחשב בדעה זו יחד עם ההנחה המוטעית לגבי העומד בראש המערערת יש כדי להסיק, לדעתם, כי מדובר בדעה מגובשת המקימה חשש ממשי למשוא פנים. המערערת מציינת כי לא ידעה על המאמר לפני ההחלטה בבקשה לצו מניעה זמני, וזאת בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט. לדעת המערערים היה על בית המשפט לציין את דבר קיום המאמר מיזמתו בפתח הדיון בבקשה לצו מניעה זמני.
6. המשיבים הגישו תשובתם לערעור. לדעתם, דין הערעור להידחות. ראשית טענו כי בצדק החליט בית המשפט כי הבקשה הוגשה בשיהוי שכן מדובר בכחודשיים וחצי לאחר מתן ההחלטה בבקשה לצו מניעה זמני. לדעת המשיבים ניכר כי הבקשה הוגשה נוכח חוסר שביעות הרצון מההחלטה והניסיון של המערערים לנסות את מזלם אצל שופט אחר. המשיבים מפנים לפסיקה בה נקבע כי שיהוי של כחודש ויותר מצדיק דחיית בקשות פסלות. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי אין בבקשה ובערעור ממש והם נועדו רק כדי לעקוף את המועד הקבוע להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לצו מניעה זמני, אשר חלף. המשיבים טוענים גם כי בית המשפט הבהיר כי החלטתו מבוססת על ראיות לכאורה בלבד והכרעתו מתייחסת רק לצו המניעה הזמני. מכל מקום, מדובר בהשגות נגד החלטה שיפוטית אשר אין לתקוף אותה בדרך של הגשת בקשה וערעור פסלות.
7. אשר למאמר שכתב השופט טוענים המשיבים כי השופט לא דן ולא הכריע בפסק הדין בעניינה של המערערת המוזכר במאמר. מדובר בהבעת דעה אקדמית מופשטת שאינה נוגעת כלל למערערים או לנושא הדיון בהליך דנן, ולא ניתן להסיק ממנה כל מסקנה בדבר תוצאות ההליך. אף אין בהערה הקשורה לסיום עבודת העומד בראש המערערת כדי להעיד כי השופט חרץ את גורל התביעה כאן. המשיבים טוענים עוד כי יש להעדיף את דברי בית המשפט כי הפנה את המערערת לדבר קיום המאמר בתיק אחר. לדבריהם, גם בתום הדיון בבקשה לצו מניעה זמני מיום 8.7.2010 ציין בית המשפט כי כתב פסק דין ומאמר בעניין החובה לתת דין וחשבון.
8. דין הערעור להידחות. מעבר לשיהוי שבהגשת בקשת הפסלות, הרי שאין באמור בבקשה כדי להקים עילת פסלות. קצפם של המערערים יצא נגד החלטת בית המשפט שהינה החלטה בבקשה לצו מניעה זמני וקביעותיו של בית המשפט בה הן קביעות לכאורה בלבד אשר נקבעו לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני. מובן כי אין הכרח שקביעות אלה יוותרו על כנן גם במסגרת הדיון בתביעה גופה (ע"א 7349/06 יוסף בן שטרית נ' מיכאלינה פריאל (קלפון) (לא פורסם, 3.6.2007)), וניתן לצאת מההנחה שדעתו של השופט בעניין זה לא ננעלה (ע"א 1531/09 אבי פלקסר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ (לא פורסם, 19.2.2009)), כפי שאכן כתב בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות.
9. אשר למאמר שכתב בית המשפט. מדובר, כאמור, בהבעת דעה בנושאים כלליים -ערכיים בנוגע לחובה המוסרית של גופים דוגמת המערערת ליתן דין וחשבון למאמיניה התורמים בנוגע לנכסיה ולכספיה. המאמר נכתב לפני כתשע שנים ובו הוזכר פסק דין הקשור למערערת, והעומד בראשה, כדוגמה בלבד, וללא כל התייחסות למחלוקת הספציפית הקיימת כעת בין בעלי הדין אשר לא היתה קיימת בזמן כתיבת המאמר (השווה: ע"א 5405/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 28.10.2007)). מכל מקום, לא נכתב שם כי אף אם לא הוכחה נאמנות, חלה חובת גילוי ואין הכרח כי בית המשפט יפסוק כך כעת בעניין שלפניו, שכן ראשית עליו לפסוק כי אכן קיימת נאמנות ולאחר מכן יכריע בשאלת חובת הגילוי. כאמור, מדובר במאמר כללי ולא בהתבטאות בסוגיה עובדתית. בית המשפט אף הסביר שלא התכוון לומר כי מוטלת חובה על המערערת לגלות חשבונותיה ללא קשר ליחסים שבין בעלי הדין. בנסיבות אלו, וללא צורך להכריע מתי נודע למערערים על דבר קיום המאמר, נחה דעתי כי לא קמה עילה לפסילת השופט מלהמשיך ולדון בעניינם של המערערים, ואין כל אינדיקציה לכך שבית המשפט אינו פתוח לשכנוע או שמא קיים חשש ממשי למשוא פנים (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 197-198 (2006)).
הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבים 1-3 סך של 7500 ש"ח.
ניתן היום, כ"ד בכסלו התשע"א (1.12.2010).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10081540_N01.doc דז
מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il