דוד בלס ,החייב בפש''ר 1166/00 נ. עו'ד יעקב בויאר , נאמן בפ

פסק-דין בתיק ע"א 8154/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8154/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: דוד בלס, החייב בפש''ר 1166/00 נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יעקב בויאר, נאמן בפשט"ר על נכסי דוד ואיזבל 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 28.9.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בפש"ר 1166/00 בשם המערער: בעצמו בשם המשיב 1: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 28.9.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בפש"ר 1166/00. 1. המערער הוא חייב בתיק פשיטת רגל, המתנהל בפני בית המשפט קמא. ביום 19.9.2006 הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשתו טען המערער, כי התקיימו נסיבות, אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט ולעיוות דין חמור כלפיו. זאת בשל הינעלות בית המשפט על קונספירציות, מצגים ועלילות שווא אשר הובאו בפניו על ידי משיב 1, הנאמן בתיק פשיטת הרגל (להלן: הנאמן), מבלי לבדוק את הדברים לאשורם. לדברי המערער, בית המשפט מתעלם באופן שיטתי מזכויותיו כחייב, ונותן במה והכשר להכפשות סרק על המערער מצד הנאמן, ולטענות הקושרות אותו לביצוע קנוניות בלתי חוקיות עם גופים שונים. המערער חש כי בית המשפט גיבש דעתו בתיק זה מזמן, תוך הסתמכות על טענות סרק של הנאמן, ומוציא תחת ידו החלטות בלתי סבירות בעליל, חסרות כל הגיון, המלמדות על משוא פנים וגורמות לעיוות דין. אשר למועד הגשת הבקשה, הסביר המערער כי רק משסירב בית המשפט, בהחלטתו מיום 30.8.2006, להתייחס לגוף טענות המערער בעניין מרמה והצגת מצגי שווא על ידי הנאמן, הבין המערער בדיעבד, כי קיים משוא פנים כלפיו שאינו מאפשר לבית המשפט לעשות עבודתו נאמנה. הנאמן וכונס הנכסים הרשמי התנגדו לבקשה. 2. בהחלטה מיום 28.9.2006 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. הגם שבית המשפט סבר כי הגשת הבקשה נגועה בשיהוי, ומטרתה למנוע דיון שהיה קבוע סמוך להגשתה, מצא בית המשפט לנכון להתייחס לבקשה לגופה. נקבע כי במקרה הנוכחי לא רק שאין מקום לטענה בדבר חשש ודאי או חשש כלשהו למשוא פנים אובייקטיבי, אלא שגם אין מקום לתחושה סובייקטיבית בעניין זה מצידו של המערער, וודאי לא לטענתו כי החלטות בית המשפט ניתנות מבלי שהיה למערער את יומו בבית המשפט. בניגוד לנטען, המערער הינו צד פעיל ברוב המכריע של הדיונים המתקיימים בתיק, הוא מגיב על בקשות שונות שמוגשות ומגיש בקשות בעצמו. הובהר כי החלטות בית המשפט ניתנות על סמך החומר המצוי בפניו, תוך הפעלת שיקול דעת ענייני. הדרך הנכונה להשיג על החלטות אלה, ובוודאי השגות על תוקפן המשפטי של ההחלטות, היא בדרך של ערעור. העובדה כי החלטה כלשהי, וגם רצף של החלטות, אינו עולה בקנה אחד עם שביעות רצונו של המערער, איננה מהווה בסיס לבקשת פסילה. על כן נדחתה הבקשה, והמערער חויב בהוצאות לטובת קופת פשיטת הרגל, בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טענותיו החמורות כלפי בית המשפט, ומוסיף כי גם מהחלטת בית המשפט בבקשת הפסלות עולה כי בית המשפט נעול בקונספירציה שהנאמן מזין אותו. עוד נטען כי פסיקת ההוצאות בהחלטה בבקשת הפסלות מלמדת גם היא על הלך הרוח הנושב בלשכה ורחשי ליבו של בית המשפט, שכן בדרך כלל נפסקות הוצאות נמוכות בהרבה. הנאמן סבור כי יש לדחות את הערעור. לטענתו, הגשת הבקשה מעידה על חוסר תום לב שמטרתו לעכב ולסרבל הליכים בתיק פשיטת הרגל עד כמה שניתן. לגופו של עניין, סבור הנאמן כי טענות המערער לא מגבשות אפשרות לחשש ממשי בדבר דעה קדומה או משוא פנים. מדובר בטענות חסרות בסיס, המבוססות על תחושותיו הסובייקטיביות של המערער, אם בכלל, דבר שאין בו כדי לפסול את בית המשפט. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. גם אם אתעלם מהשיהוי הניכר בו נגועות מרבית טענות המערער, הרי שאלה מכוונות כנגד החלטות דיוניות ומשפטיות שקיבל בית המשפט בהליך. הלכה היא כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות, וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור-על פי סדרי הדין, כפי שעשה המערער בחלק מהמקרים (יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 178-174; ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם)). כך, גם בכל הנוגע להחלטה המחייבת את המערער בהוצאות בקשת הפסלות (מרזל, בעמ' 176; ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (מרזל, בעמ' 175; ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 8681/03 בורשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). על מנת לפסול את בית המשפט, יש להראות כי יש בהחלטות משום "משחק מכור", המעיד כי בית המשפט אינו פתוח לשכנוע (מרזל, בעמ' 175)). במקרה הנוכחי לא מצאתי יסוד לטענה כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינו של המערער, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן (ולעניין זה אין אני נצרכת), הינן חד צדדיות באופן שקיים חשש ממשי אובייקטיבי לכך שבית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין נשוא הדיון השיפוטי, ואין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט (ע"א 5792/02 גרבש נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם); ע"א 11871/05 חט'יב נ' בדארנה (לא פורסם)). בית המשפט לא מצא כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות הנאמן עד כה, וחזקה עליו כי אם אכן ימצא שנפל פגם כלשהו, יפעל כפי שהדין דורש ממנו, במסגרת סמכותו לפקח על הנאמן. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינו מצביעות על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (מרזל, בעמ' 115-114; ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין ונוכח פסיקת ההוצאות לטובת קופת פשיטת הרגל בבית המשפט קמא, איני רואה לפסוק הוצאות בהליך שלפניי. ניתן היום, כ"ו בכסלו התשס"ז (17.12.2006). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06081540_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il