פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
בש"א 815/19
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
גראנט איוון (גד) גריב
נ ג ד
המשיבה:
Fidam Select (בפירוק) מספר חברה B89058
ערעור על החלטת רשם
בשם המערער: בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין ברע"א 429/19 מיום 21.1.2019 לדחות את בקשת המערער להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט בשפה האנגלית ולהעניק לו פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.
במסגרת הערעור – שהוגש בעברית – טוען המערער כי הגשת ראיות על ידי המשיבה באנגלית במסגרת ההליך לפני בית המשפט המחוזי מעידה על הסכמה להגשת מסמכים בשפה זו. באשר לפטור מאגרה ומעירבון, טוען המערער כי אין לו די משאבים כלכליים לתשלום.
דין הערעור להידחות. השפה העברית היא השפה הרשמית במדינת ישראל, לצד המעמד המיוחד לו זוכה השפה הערבית (ראו: סעיף 4 לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי; בג"ץ 4112/99 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נו(5) 393 (2002) (להלן: עניין עדאלה)). מעבר לכך, השפה העברית משמשת, הלכה למעשה, כשפת המקום העיקרית, ה-"Lingua Franca" במדינת ישראל (ראו: מוחמד אמארה "החיוניות של השפה הערבית בישראל מנקודת השקפה סוציולינגוויסטית" הירחון האלקטרוני של עדאלה גיליון מס' 28 (2006)). על מעמד הבכורה של העברית, גם בשדה המשפטי, ניתן ללמוד מסעיף 26(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, הדורש ידיעה מספקת בשפה העברית כתנאי לרישום מתמחה.
ייתכן שדווקא בשל מעמד איתן זה, לא מצאתי הוראה מפורשת בדברי החקיקה והתקנות העדכניים הקובעת מהי השפה בה יש להגיש כתבי טענות ובקשות לבתי המשפט (מלבד הוראות בעניינים ספציפיים כדוגמת תקנה 295(א)(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), בפרק העוסק באימוץ בן-ארצי; תקנה 295יז לתקנות, בפרק העוסק בהחזרת ילדים חטופים לחוץ לארץ ועוד).
המקור החוקי אפוא הוא סימן 82 לדבר המלך במועצה 1922 הקובע (בתרגום) כדלקמן:
"כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות באזורים שייקבעו על-פי צו מאת הממשלה יפורסמו באנגלית, בעברית ובערבית. בכפוף לכל תקנות שתתקין הממשלה אפשר להשתמש בשלוש השפות במשרדי הממשלה ובבתי המשפט" (ההדגשה הוספה – ד.מ.).
בכל הנוגע לשפה האנגלית שונתה ההוראה עם קום המדינה (ראו סעיף 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, לפיו "כל הוראה בחוק הדורשת את השמוש בשפה האנגלית, בטלה"). אולם, פרט לשינוי זה עומדת הוראת סימן 82 בתוקפה (עניין עדאלה, עמ' 412). עולה אפוא, כי בעוד שבתקופת השלטון המנדטורי השפה האנגלית זכתה למעמד רשמי ואף למעמד בכורה, החל מקום המדינה היא אינה זוכה עוד למעמד מיוחד בישראל.
כתנא דמסייע למסקנה האמורה ניתן להצביע על תקנה 68 לתקנות, הקובעת כי "... ויש להניח שוליים של חמישה סנטימטרים לפחות בימינו, ובהם שני נקבים, במרכז הגיליון" המוגש לבית המשפט. מתקנה זו אנו למדים כי לא ניתן להגיש כתבי בי-דין וטענות בשפה האנגלית, הנכתבת כידוע משמאל לימין.
על כן, צדק הרשם בדחותו את בקשת המערער להגיש את בקשת רשות הערעור בשפה האנגלית. ודוק, הסכמת הצדדים, אף אם קיימת, להגשת כתבי בי-דין בשפה זרה אינה מעלה או מורידה לעניין זה.
באשר לטענות המערער כי יש להתערב בהחלטת הרשם שלא להעניק לו פטור מאגרה ומעירבון, הרי שטענות אלה נטענו בעלמא, ללא כל תימוכין, ואין כל מקום להתערב בהחלטת הרשם, לו כידוע שיקול דעת נרחב בסוגיות אלה (ראו למשל: בש"א 8657/18 פלוני נ' המרכז הרפואי שערי צדק (10.12.2018)).
הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, ל' בשבט התשע"ט (5.2.2019).
ש ו פ ט
_________________________
19008150_N01.docx רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il