פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8149/20
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט א' שטיין
העותר:
עופר ירושלמי
נ ג ד
המשיבות:
1. קרן קיימת לישראל
2. מדינת ישראל
3. ענת ירושלמי-רוטשילד
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד דן סלע
בשם המשיבות 2-1:
עו"ד שרון הואש-איגר
בשם המשיבה 3:
עו"ד צבי נצר
פסק-דין
השופטת י' וילנר:
1. עניינה של עתירה זו הוא במקרקעין ביישוב סביון-גני יהודה אשר חכרה אמו המנוחה של העותר מידי רשות מקרקעי ישראל (להלן בהתאמה: המקרקעין ורמ"י), ואשר עליהם הוקמו מספר מבנים ללא היתר. בין המבנים האמורים נכללים אף בתי המגורים של העותר ושל הגב' ענת (ירושלמי) רוטשילד – אחותו (המשיבה 3; להלן: ענת). המשיבות הגישו לבית משפט השלום תביעה לפינוי ולסילוק יד, בין היתר, נגד העותר, ענת ואמם המנוחה (ת"א 28569-10-14). בפסק דין שניתן ביום 18.1.2017 התקבלה התביעה בהסכמה ונקבע כי יסולקו מן המקרקעין כל המבנים שנבנו בהם שלא כדין (להלן: פסק הדין). משפסק הדין לא קוים, הגישו המשיבות את פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל.
2. בעתירה שלפנינו טוען העותר כי הוא הגיש לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מצפה אפק בקשה לקבלת היתר בנייה לבית מגוריו. ביני לביני, כך נטען, נקט העותר בהליכים משפטיים שונים על מנת לעכב את ביצוע פסק הדין ביחס לביתו, ובין היתר, הגיש המרצת פתיחה בנדון לבית משפט השלום בפתח תקווה (ה"פ 4383-11-19). העותר טוען כי ענת הגישה בקשה להצטרף להמרצת הפתיחה, וכי בתצהירה טענה שפסק הדין אינו חל על בית מגוריה, וזאת נוכח אישור שקיבלה מרמ"י לבניית בית זה. לפיכך, טענה ענת כי אין מקום לבצע את פסק הדין ביחס לביתה.
3. על רקע האמור, הוגשה העתירה דנן, בה מבקש העותר כי יינתן צו על תנאי המורה למשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) להבהיר אם בדעתן לפנות ולהרוס, באופן מלא או חלקי, את בית המגורים של ענת. עוד מבוקש כי אם אין בכוונת המשיבות לפנות או להרוס את ביתה של ענת, אזי יינתן טעם מדוע לא יימנעו מפינוי ומהריסת בית המגורים של העותר – הבנוי אף הוא במקרקעין. כן התבקש צו ביניים המורה למשיבות להימנע מלפנות ומלהרוס את בית מגוריו של העותר. בין היתר, טוען העותר כי ניסיונותיו לברר עם גורמי המשיבות אם יש אמת בטענתה של ענת כי פסק הדין אינו חל על בית מגוריה – עלו בתוהו. כן נטען כי אם אכן ניתן לענת אישור כאמור וביתה לא ייהרס, אזי התנהלות המשיבות בנדון לוקה בהפליה, בחוסר הגינות ובחוסר תום לב.
4. בתגובתן לבקשת העותר למתן צו ביניים ציינו המשיבות כי בשנת 1997 חתמה רמ"י על בקשה למתן היתר בנייה לבית מגוריה של ענת, אך הדגישו כי למיטב ידיעתן, טרם ניתן היתר בנייה לבית. עוד ציינו המשיבות כי בשלב זה, לא יבוצע פסק הדין ביחס לביתה של ענת, וכי ניתנה לה ארכה של שנה על מנת שתפעל לקבלת היתר בנייה כנדרש.
5. בהחלטה מיום 9.12.2020, התבקש העותר להודיע אם לאור האמור בתגובת העותרות לבקשה למתן צו ביניים, הוא עודנו עומד על עתירתו. בהודעה מיום 16.12.2020 הבהיר העותר כי הוא אכן עומד על העתירה, וזאת מאחר שתגובת המשיבות חסרה נימוק להבחנה הנעשית על-ידן בין ביתו ובין ביתה של ענת. עוד טען העותר, בין היתר, כי המשיבות לא נימקו מדוע לא יימנעו מלפנות ולהרוס אף את ביתו, או מדוע לא תינתן לו ארכה של שנה לשם קבלת היתר בנייה – בדומה לזו שניתנה לענת.
6. בהמשך לכך, בהחלטה מיום 21.12.2020 ניתן צו ארעי למניעת פינוי בית מגוריו של העותר והריסתו. כן התבקשו המשיבות להתייחס בתגובתן המקדמית לסוגיית ההבחנה בין בית מגוריו של העותר ובין בית מגוריה של ענת.
7. בתגובתן המקדמית לעתירה טענו המשיבות, בעיקרו של דבר, כי לאחר בחינה מעמיקה של הנושא הנדון, הן מצאו כי ביתה של ענת כלל אינו נכלל בפסק הדין. נטען, אפוא, כי ההבחנה בין בתיהם של ענת ושל העותר מוצדקת הן מטעם זה, והן לאור חתימתה של רמ"י על הבקשה לקבלת היתר בנייה לביתה של ענת. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, הודיעו המשיבות כי הן נכונות ליתן אף לעותר ארכה של שנה ממועד הגשת תגובתן, בדומה לארכה שניתנה לענת, וזאת לשם הסדרת הזכויות במקרקעין והסדרת מעמדם של כלל המבנים המצויים בהם. המשיבות התחייבו כי במשך פרק הזמן האמור לא ייקבע מועד לפינוי המבנים הנדונים בפסק הדין, וביניהם ביתו של העותר. עוד צוין כי אם הבינוי במקרקעין לא יוסדר בתוך פרק זמן של שנה כאמור, כי אז תבצענה המשיבות את פסק הדין בהוצאה לפועל וייקבע מועד לפינוי המבנים מושא פסק הדין בהתאם. כן טענו המשיבות כי אם ביתה של ענת (אשר לטענתן אינו נכלל בפסק הדין) לא יוסדר בחלוף שנה, אזי בכוונתן לנקוט בכל האמצעים המשפטיים הדרושים לפינויו, ובתוך כך, אף להגיש תביעה משפטית בנדון. לאור עמדתן העדכנית המתוארת של המשיבות, נטען כי העתירה כולה התייתרה.
8. העותר התבקש בשנית, אפוא, להודיע אם הוא עומד על עתירתו, ובהודעה מיום 15.2.2021 הודיע הלה כי הוא אכן עומד על העתירה. זאת, כך נטען, מאחר שהמשיבות ציינו כי בחלוף השנה שהוקצבה להסדרת הבינוי במקרקעין – ביתו של העותר יפונה וייהרס, ואילו ביתה של ענת יעמוד על תילו עד לקיומם של הליכים משפטיים לפינויו. מטעם זה, בין היתר, נטען כי העתירה תתייתר רק אם וכאשר תתחייבנה המשיבות שביתו של העותר לא יפונה או ייהרס כל זמן שביתה של ענת לא יפונה וייהרס אף הוא.
דיון והכרעה
9. נוכח השתלשלות העניינים המתוארת לעיל, אני סבורה כי בשלב זה, העתירה מיצתה עצמה ודינה להימחק.
הלכה למעשה, העותר ביקש בעתירתו שני סעדים, והם כי המשיבות יבהירו אם בכוונתן לפנות ולהרוס את בית המגורים של ענת, ואם אין בכוונתן לעשות כן – יתנו טעם מדוע לא יימנעו מפינוי ומהריסת ביתו של העותר, על מנת למנוע הפליה בינו ובין ענת. ואמנם, בתגובותיהן לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים טענו המשיבות כי בשלב זה, אין בכוונתן לפנות ולהרוס את ביתה של ענת, ובכך התייתר הסעד הראשון המבוקש בעתירה כאמור. כמו כן, בתגובתן המקדמית הסכימו המשיבות להימנע מלפנות ולהרוס את ביתו של העותר למשך שנה כדי שיהא באפשרותו לפעול להסדרת הבינוי במקרקעין ולקבלת היתר בנייה, וזאת בדומה לארכה שניתנה לענת להסדרת בית מגוריה. בכך, למעשה, התייתר אף הסעד השני שהתבקש בעתירה דנן ובשלב זה, אין עוד רלוונטיות לטענות העותר להפליה בינו ובין ענת. אף הטענות בדבר הפליה אפשרית שתיווצר לאחר תום הארכה שניתנה לעותר ולענת אינן רלוונטיות לעת עתה.
10. אשר על כן, באתי לכלל מסקנה כי העתירה, במתכונתה הנוכחית, התייתרה ואינה רלוונטית עוד, ולפיכך דינה להימחק, תוך שמירת טענות הצדדים לגופם של דברים בבוא היום, ובמידת הצורך.
11. סוף דבר: העתירה נמחקת.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
הצו הארעי שניתן ביום 21.12.2020 – מבוטל.
ניתן היום, כ"ה באדר התשפ"א (9.3.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
20081490_R07.docx יכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il