מ.ו השקעות בע"מ נ. רשות מקרקע ישראל - רשות הפיתוח

החלטה בתיק רע"א 8137/13 בבית המשפט העליון רע"א 8137/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשת: מ.ו השקעות בע"מ נ ג ד המשיבה: רשות מקרקע ישראל - רשות הפיתוח בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.10.2013 בת.א 30390-03-11 שניתן על ידי (כבוד השופט ר' וינוגרד בשם המבקשת: עו"ד נדאל דאוד בשם המשיבה: עו"ד יעל בלונדהיים פסק-דין זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' וינוגרד) מיום 28.10.2013 בה נעתר באופן חלקי לבקשת המבקשת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה. 1. ביום 22.7.1990 חתמה המשיבה עם חברת נתיבי איילון בע"מ (להלן: נת"א) על הסכם הרשאה (להלן: הסכם ההרשאה) לתכנון במקרקעין שבבעלות המשיבה (להלן: המקרקעין) . על-פי הסכם זה הורשתה נת"א ליזום במקרקעין תוכניות לבניית "בית אבות או מגורים", ובהתקיים מספר תנאים המפורטים בהסכם נקבע כי היא תוכל גם לרכוש את המקרקעין או לקבל בהם זכויות של בר-רשות. על-פי סעיף 10(ב) להסכם ההרשאה, רשאית נת"א לקזז ממחיר ההקצאה העתידי של המקרקעין "הוצאות מוכחות (על סמך קבלות) עבור ייזום ותכנון השטח וזאת עד לגובה 10%". נת"א מצדה רכשה ביום 12.8.1990 קרקעות סמוכות שהיו בבעלות המבקשת ואחרים לצורך סלילת כביש ובתמורה הסבה להם את זכויותיה על-פי הסכם ההרשאה וכן שילמה להם סכומי כסף נוספים. ביום 16.3.2011 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבה בה טענה כי המשיבה הפרה את ההסכם ההרשאה בכך שלא שילמה לה את מלוא ההוצאות שהוציאה עבור ייזום ותכנון השטח להן היא זכאית לטענתה על-פי סעיף 10(ב) להסכם ההרשאה. 2. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 19.6.2012 הסכימו הצדדים, על פי המלצת בית המשפט, למינוי מומחה מטעם בית המשפט להערכת העלויות המשפטיות שהיו כרוכות בפועל בתכנון ובייזום הפרויקט. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין זהות המומחה, מינה בית המשפט המחוזי ביום 9.7.2012 את עו"ד יורם בר-סלע כמומחה להערכת העלויות כאמור והבהיר כי עליו להתייחס לשאלות העולות באופן כללי, מבלי להידרש "לכל מסמך ומסמך", וכן כי הוא אינו צריך להתייחס לטענות בעניין יעילות הפעולות שננקטו. ביום 15.7.2012 מינה בית המשפט המחוזי את עו"ד אברם פורטן כמומחה (להלן: המומחה), תחת עו"ד בר-סלע שכן נמצא כי האחרון מייצג את המשיבה בתביעות שונות. עוד יש לציין כי ביום 28.11.2012 קבע בית המשפט, לבקשת המבקשת, כי המומחה אינו נדרש להתייחס לשאלות משפטיות שפרטה המבקשת, אותן לטענתה העלתה המשיבה בפניו. ביום 22.7.2013 הגיש המומחה את חוות דעתו, ובה העמיד את שכר הטרחה המגיע למבקשת על סך של 739,076 ש"ח (להלן: חוות הדעת). בחוות הדעת הבהיר המומחה כי אף שהמבקשת טענה בפניו להוצאות משפטיות שהוציאה בשנים 2010-1985, הוא העריך אך את גובה ההוצאות שהוצאו עד לשנת 2001, עת אושרה למתן תוקף התוכנית לבניית מבני מגורים במקרקעין. זאת, על-פי המומחה, כיוון שלאחר אישור התוכנית "הסתיים לו גם הליווי המשפטי אותו ביקש בית המשפט מהח"מ לתמחר" (פס' 29 לחוות הדעת). 3. ביום 9.9.2013 הודיעה המבקשת לבית המשפט כי בכוונתה לכלול בתצהירי העדות הראשית מטעמה גם חוות דעת מומחה מטעם עו"ד חגי סיטון. המשיבה מצדה התנגדה להגשת חוות הדעת הנוספת, בטענה שאין מקום להגשת חוות דעת מטעם הצדדים לאחר הגשת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. בהחלטתו מיום 28.10.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת תהיה רשאית להגיש חוות דעת מומחה מטעמה בעניין הוצאות הייזום בלבד, שכן המומחה לא התייחס לנושא בחוות דעתו, ככל הנראה בשל התנגדות המבקשת. בית המשפט ציין כי החלטה זו של המומחה תואמת "את לשון החלטת בית המשפט" (ההדגשה במקור) אם כי ספק אם יש בה כדי לקדם את הדיון בתובענה באופן שבו ניתן היה לצפות. בית המשפט הוסיף ודחה את עתירת המבקשת לכלול בחוות הדעת מטעמה הערכה בעניין העלויות המשפטיות של ההליכים שנקטה לאחר שנת 2001. בית המשפט קבע כי אם המבקשת סבורה כי המומחה קבע שהיא אינה זכאית לתשלום עבור הליכים אלה, אין זה אומר כי הדבר אינו כלול במנדט שניתן לו. על-פי בית המשפט המחוזי, בעל דין שחולק על מסקנת מומחה מטעם בית המשפט יכול לשלוח לו שאלות הבהרה או לזמנו לחקירה על חוות הדעת, אך לא להגיש חוות דעת עצמאית מטעמו. בשולי הדברים הוסיף בית המשפט וקבע כי המבקשת לא הבהירה מדוע היא נזקקת להגיש חוות דעת על עלויות בעלי מקצוע, שכן המדובר בעניין עובדתי שיוכרע על-פי הראיות שיוצגו. 4. מכאן הבקשה שלפניי בה טוענת המבקשת כי המומחה חרג מסמכותו. זאת, שכן על פי החלטותיו של בית המשפט קמא נדרש המומחה להעריך את העלויות המשפטיות שנכרכו בעבודות התכנון והייזום ולא להכריע אם ההוצאות שהוצאו היו רלוונטיות לתכנון אם לאו. בפרט, טוענת המבקשת כי היה על המומחה לדון בהוצאות המשפטיות שהוציאה לאחר שנת 2001 ללא כל קשר לעמדתו בעניין הרלוונטיות שלהן והיא מוסיפה וטוענת כי היה על המומחה להתייחס לעלויות של בעלי המקצוע. עוד טוענת המבקשת כי אמנם בשלב הראשון הציע בית המשפט לצדדים למנות מומחה מטעמם, אך המומחה שבסופו של יום חיווה דעתו לא מונה בהסכמה אלא על ידי בית המשפט. לשיטת המבקשת יש בהיעדר ההסכמה בעניין זהות המומחה כדי להתיר לה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה. 5. המשיבה מתנגדת לבקשה בציינה כי השאלה שבמחלוקת חוסה תחת שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. לגוף העניין טוענת המשיבה כי המבקשת לא הצביעה על נימוק לסטייה מן הכלל האוסר על הגשת חוות דעת מטעם בעלי הדין לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט וכך בפרט כאשר המבקשת היא זו שעתרה למינויו. לטענת המשיבה, בקשותיה של המבקשת נובעות מחוסר שביעות רצונה מחוות דעת המומחה ותו לא, שכן היא העלתה את הטענה שהמומחה לא מונה בהסכמה רק לאחר שחוות הדעת הוגשה. המשיבה מוסיפה כי המבקשת הסכימה למינוי המומחה במפורש ולכל הפחות במשתמע וכי היא מנסה לערער על קביעות המומחה באמצעות הגשת חוות דעת מומחה משלה. המשיבה מוסיפה כי מכוח הסכם שהיא אינה צד לו, מעוניינת המבקשת לקבל את הסך של 3,000,000 ש"ח בגין פעולות משפטיות שביצעה לטענתה לאחר שהסתיים ביצוע השינוי התכנוני בשנת 2001, אלא שהפעולות הנדרשות לאחר השינוי הן מינוריות. המשיבה מוסיפה וטוענת כי עלויות בעלי המקצוע אינן עניין לחוות דעת נוספת, וכי אף בהסכם נושא התביעה נקבע כי דרך ההוכחה הנדרשת לקבלת החזר הוצאות תהא על פי קבלות שיוצגו, וכך אף נקבע בהחלטה מיום 9.7.2012. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש על-פיה ערעור. דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן. תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן: מיום 30.6.2005 תק' (מס' 3) תשס"ה-2005 ק"ת תשס"ה מס' 6388 מיום 31.5.2005 עמ' 658 החלפת תקנה 129 הנוסח הקודם: חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין 129. רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין במועדים ובמספר עתקים כפי שנקבע לכך בתקנות סדרי הדין (עדות מומחים), התשט"ו-1954. "130(ג). מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת: (1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין; (2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה." מלשון התקנה יוצא שמקום בו מינה בית המשפט מומחה בהסכמת בעלי הדין, לא יוגשו חוות דעת מטעמם באותו נושא שנדון על ידי המומחה (רע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 8 (26.6.2012)). עוד נקבע כי תקנה זו אינה פוגעת בזכות בעל הדין הנגזרת מזכות הגישה לערכאות להביא ראיות מטעמו בעניינים שלא נמסרו להערכת המומחה כאמור, שכן הסכמת הצדדים למינוי המומחה מגלמת בתוכה אך את ויתורם על הגשת ראיותיהם באותו הנושא שנמסר לו (רע"א 4255/13 ירון שמעוני שחם מהנדסים יועצים בע"מ נ' א.א. הנדסה ותכנון מדרונות בע"מ, פיסקה 5 (28.8.2013)). משכך יש לבחון היטב את ההוראות שניתנו למומחה שמונה על-ידי בית המשפט ואין לאסור על הצדדים להגיש את ראיותיהם אלא באותם הנושאים אשר לגביהם הוסכם כי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט תחליף את ראיות הצדדים. 7. בענייננו הייתה, כך נראה, הסכמה למינוי המומחה מטעם בית המשפט והוא הסמיך את המומחה המוסכם בהחלטתו מיום 9.7.2012 "לבחון את המסמכים שיעמידו לרשותו הצדדים ולהעריך מה העלויות המשפטיות שהיו כרוכות בפועל בניהול התכנון והיזום של הפרויקט במרוצת השנים הארוכות בהן התנהל". סמכות זו התפרשה על-ידי המומחה ככוללת אך הוצאות משפטיות שהוציאה המבקשת עד לשנת 2001, ובשל כך לא דן המומחה בהערכת עלות הפעולות המשפטיות שבוצעו לאחר מכן. וכדברי המומחה בסעיף 29 לחוות דעתו: "התובעת תמחרה גם שעות עבודה רבות לאחר שהתכנית אושרה (בסכום של 1.6 מיליון ש"ח) וזאת למרות שמעת שתכנית הקוטג'ים אושרה בשנת 2001 בא הפרוייקט לסיומו, וממילא הסתיים לו גם הליווי המשפטי אותו ביקש בית המשפט מהח"מ לתמחר, שכן עם אישור התכנית הפך ייעוד המקרקעין מחקלאי למגורים." לטעמי, בקביעתו זו סטה המומחה מן ההוראות שניתנו לו. בית המשפט לא הסמיך את המומחה להכריע מהן הפעולות הנכללות במסגרת "התכנון והיזום של הפרויקט" אלא אך להעריך את העלויות המשפטיות הכרוכות בהן. יתירה מכך, המילים תכנון וייזום עשויות להתפרש בדרכים שונות והכרעה בדבר טיב הפעולות הכלולות במסגרת הוצאות הייזום והתכנון שלהן התייחס סעיף 10(ב) להסכם ההרשאה הרלוונטי לענייננו, היא הכרעה משפטית מובהקת הנגזרת מפרשנות ההסכם. בכתב התביעה שהגישה המבקשת נטען כי ההוצאות שהתחייבה המשיבה בסעיף 10(ב) הנ"ל להחזיר לה, כוללות גם הוצאות שהוציאה לאחר אישור תוכנית הבנייה למתן תוקף בשנת 2001. הסכמתה למנות מומחה שיחווה דעה ויעריך את העלויות המשפטיות כאמור, אין יכולה להתפרש כויתור על טענותיה לעניין פרשנות החוזה והתחייבויות המשיבה על פיו. משניתנה למומחה סמכות להעריך את עלותן של כל הפעולות המשפטיות שביצעה המבקשת, עליו להשלים את חוות-דעתו גם לגבי עלותן של הפעולות המשפטיות שביצעה המבקשת לאחר אישור תוכנית הבנייה למתן תוקף, ולהגיש בנושא זה חוות דעת משלימה. זאת בלא לקבוע מסמרות לעניין פרשנות ההסכם או לעניין טענת המבקשת כי ההוצאות האמורות בגין תקופה זו מגיעות לה מכוחו. משכך – אין מקום, אין צורך ואין הצדקה להורות על הגשת חוות דעת עצמאית מטעם המבקשת בנושא זה ובהיבט זה הבקשה נדחית. אשר לטענות המבקשת בעניין ההוצאות שהוציאה על תשלום לבעלי מקצוע, הרי שבית המשפט המחוזי התיר לה להגיש ראיות בהמשך לעניין גובה הוצאות אלה ומשכך, איני רואה עילה להתערב בהחלטתו לעניין זה. 8. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט בפס' 7 לעיל. המומחה יגיש את חוות-הדעת המשלימה בתוך 45 ימים. המשיבה תישא בשכר טרחת בא-כוח המבקשת בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, י"א באדר ב' התשע"ד (‏13.3.2014). ש ו פ ט ת העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13081370_V04.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il