דניאל חיון נ. דב מאיר בנזימן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 81361-01-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערערים: 1. דניאל חיון 2. אורית חיון נגד המשיבים: 1. דב מאיר בנזימן 2. פסיה בנזימן ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 25.1.2025 בהמ"ן 23033-09-24 בשם המערערים: עו"ד רוניתה פרג'יאן בשם המשיבים: בעצמם פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 25.1.2025 בתיק המ"ן 23033-09-24 ובה הוארך המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ש' רנר) מיום 27.8.2023 בתיק 59060-08-21 עד ליום 6.2.2025 (להלן: הערעור). בקצרה, הרשמת קבעה כי טענתם של המשיבים שהערעור הוגש באיחור מחמת ייעוץ משפטי מוטעה, מוטלת בספק; כי מועד הגשת הבקשה להארכת המועד אינו פועל לטובת המשיבים; וכי היעתרות לבקשה תפגע באינטרס ההסתמכות של המערערים. חרף זאת, בשים לב לנסיבותיהם האישיות של המשיבים; לטענה כי מדובר בפסק דין האוכף את מכירת דירתם היחידה; ולכך שמדובר בערעור בזכות, ניתנה הארכה המבוקשת. המערערים טוענים כי בהחלטת הרשמת נפלה שורה ארוכה של טעויות, ומדרך הטבע המשיבים אוחזים בהחלטה כמוצא שלל רב. לא ראיתי מקום לפרט את הטענות, בשל כך שבסופו של יום אין מקום להתערב בהחלטת הרשמת, לה מסור מלוא שיקול הדעת בבקשות מסוג זה – הן לשבט כבמקרים רבים אחרים, ובין לחסד כבמקרה זה (וראו לשם דוגמה: ער"א 781/24 כנאנה נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, פסקה 1 (13.2.2024); ער"א 1045/23 פדיאר נ' פוזיילוב, פסקה 5 (21.2.2023); ער"א 4935/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (2.8.2022)). עם זאת רואה אני חובה לציין כי סגנון הכתיבה בו נקטו המשיבים בתגובתם הוא מזלזל ופוגעני. לא ארחיב בדוגמאות המצביעות על כך, ודי לומר כי כינוי טענות המערערים כטענות "מגוחכות" חזר על עצמו חזור ושנה. לו סברתי שטענות המערערים מגוחכות, לא הייתי מבקש את תשובת המשיבים לערעור. בנסיבות המפורטות, למרות שאני דוחה את הערעור, רחוק אני מלחייב את המערערים בהוצאות המשיבים. ניתן היום, ה' אדר תשפ"ה (05 מרץ 2025). דוד מינץ שופט