שלמה פרטוש נ. אביגיל סלם שפטוש

פסק-דין בתיק בע"מ 8132/17 בבית המשפט העליון בע"מ 8132/17 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון המבקשים: 1. שלמה פרטוש 2. זהבה פרטוש נ ג ד המשיבים: 1. אביגיל סלם שפטוש 2. רשות מקרקעי ישראל 3. הריף - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ 4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל מבקשים להצטרף: משפחת לוזון ואח' בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ש' דברת, א' ואגו ו-י' פרסקי) מיום 6.9.2017 בעמ"ש 38381-06-16 תאריך הישיבה: כ"ב בחשון התשע"ט (31.10.2018) בשם המבקשים: עו"ד עופר נועם; עו"ד דן פיאלה בשם המשיבה 1: עו"ד איל סודאי; עו"ד זוהר יוסף בשם המשיבה 2: עו"ד לימור פלד בשם המבקשים להצטרף: עו"ד חיים כהן; עו"ד הילה טל פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ש' דברת, א' ואגו ו- י' פרסקי) אשר דחה את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת (הנשיאה א' אשקלוני) בו נקבע כי המשיבה 1 (להלן: המשיבה) היא "הבת הממשיכה" במשק המערערים, וזאת מכוח היות בעלה המנוח "בן ממשיך" במשק. 2. המבקשים הם בעלי זכויות כבני רשות במשק מס' 80 במושב כפר הרי"ף (להלן: המשק). המשיבה היא כלתם, אלמנת בנם יצחק שנפטר בשנת 2004 (להלן: המנוח). בשנת 1986 נקבע המנוח על ידי המבקשים - באישור רמ"י, הסוכנות והאגודה השיתופית (להלן יחדיו: המשיבים) - להיות הבן הממשיך במשק, והדבר נרשם אצל המשיבים. כשנתיים לאחר מכן נישאו המנוח והמשיבה ועברו להתגורר בבית שבנה המנוח במשק. המנוח נפטר כאמור בשנת 2004 והמשיבה וחלק מילדיהם ממשיכים להתגורר בבית עד היום. 3. במושב כפר הרי"ף (להלן: המושב) חל במועד הרלבנטי "חוזה משולש" על פיו רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י), בעלת הקרקע, מחכירה את הקרקע למשיבה 4, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: הסוכנות), וזו מעניקה לאגודה השיתופית (המושב) זכויות של בר-רשות בקרקע אשר מחולקות על ידה לחבריה. בהתאם למדיניות רמ"י ולהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, על מנת להבטיח את המשך תפקוד המשק כיחידה חקלאית אחת ולמנוע את פיצולה נקבעה בחוזה המשולש מגבלה על עבירוּת זכויות השימוש בנחלה ונוצר מוסד "הבן הממשיך", לפיו לאחר מות שני בני הזוג שהם בני הרשות במשק, הזכויות עוברות ל"בן ממשיך" אחד שנקבע מבעוד מועד על ידי ההורים, באישור המשיבים, ונרשם ככזה אצל המשיבים. 4. ביום 19.12.2011 ביקשו המבקשים להעביר את הזכויות במשק לבנם ארז, אולם בקשתם לאישור ההעברה על שמו נדחתה בשל רישומו כאמור של המנוח כבן ממשיך עוד בשנת 1986. המבקשים הגישו תובענה הצהרתית לבית המשפט לענייני משפחה בה עתרו לקבוע כי המשיבה אינה בת ממשיכה במשק, וכי יש לרשום את הזכויות במשק על שם בנם ארז. 5. בפסק דינו מיום 9.5.2016 דחה בית המשפט לענייני משפחה את תובענת המבקשים וקבע כי יש לראות בנתבעת (המשיבה) כבת ממשיכה במשק מכוח זכותו של בעלה המנוח. נקבע כי על אף שהמושב מהווה כפר שיתופי ניתן למנות בו בן ממשיך כפי שעולה מתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג-1973 (להלן: תקנות האגודות השיתופיות). כן נקבע כי המנוח מונה כבן ממשיך, וכי טענת המבקשים שהתכוונו להעניק לו זכות מגורים בלבד לא הוכחה ואין בה כדי לסתור את החזקה העובדתית לפיה הורים הממנים ילד לבן ממשיך מודעים למשמעות ולתוצאות הנובעות מכך. עוד נקבע כי משמינו המבקשים את המנוח כבן ממשיך והדבר אושר ונרשם על ידי המשיבים, לא רשאים המבקשים לחזור בהם מכך. לבסוף נקבע כי זכותו של המנוח לא פקעה לאחר מותו, וזכות זו עברה לאלמנתו (המשיבה). צוין לענין זה בין היתר כי הגדרת "בן ממשיך" בתקנות האגודות השיתופיות כוללת גם את בת הזוג של הבן הממשיך, וזאת במטרה למנוע מצב בו לאחר מות הבן הממשיך אלמנתו מנושלת מכל זכויותיו. 6. על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 6.8.2017 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשים. תחילה דחה בית המשפט את טענת המבקשים כי הזכות שהוענקה למנוח הייתה זכות למגורים בלבד בקבעו כי אין להתערב בקביעה העובדתית של בית משפט קמא אשר קבע כי מדובר בזכות לבן ממשיך, ולא בזכות למגורים גרידא. לענין זה נקבע כי המסמך עליו חתמו המבקשים מינה את בנם המנוח כבן ממשיך וזאת ללא כל הסתייגות. בנוסף, נקבע כי בהתאם לפסיקה, משחתמו ההורים על האישורים הנדרשים לקביעת הבן הממשיך וניתן לכך אישור רשמי על ידי הגורמים המיישבים, קביעת הבן הממשיך הושלמה ולא ניתן עוד לבטלה. לבסוף נקבע כי מהוראות ההסכם המשולש ומתקנות האגודות השיתופיות, כמו גם מהפסיקה בנושא, עולה כי עם מותו של בן ממשיך עוברת הזכות לבת זוגו. 7. בבקשתם לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי טוענים המבקשים כי השאלה האם לבת הזוג של הבן הממשיך יש מעמד של בת ממשיכה מעצם היותה בת זוג לא נדונה בפסיקת בית המשפט העליון, ועל כן מדובר בשאלה שחורגת מעניינם של הצדדים וממילא מצדיקה מתן רשות ערעור. כן נטען כי הכרעתם של בתי המשפט דלמטה מנוגדת לעמדה העקרונית של רמ"י לפיה מינוי בן ממשיך פוקע עם פטירתו. בנוסף, לגופו של ענין, חוזרים המבקשים על טענותיהם שהועלו בפני הערכאות דלמטה. המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען כי לא מתקיימים בעניינו התנאים למתן רשות ערעור מאחר ולא מדובר בשאלה עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים אלא בשאלה פרטנית שנוגעת ליישום ההלכות השונות על עובדות ענייננו. כמו כן נטען כי קיימת פסיקה של הערכאות הנמוכות בסוגיה זו, וכי טענות המבקשים הן למעשה כנגד הקביעות העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה ששימשו בסיס לדחיית תביעתם וערעורם, ולכן אין מקום לחזור ולדון בהן במסגרת הבקשה לרשות ערעור. בתגובת רמ"י לבקשה הובהר כי אינה נוקטת אמנם עמדה לגופו של סכסוך, אך היא מבקשת להבהיר כי גישת המבקשים, לפיה זכותו של הבן הממשיך פוקעת עם פטירתו ושבה להוריו על מנת שימנו בן ממשיך אחר במקומו, מעוררת קשיים רבים, ואינה עולה גם בקנה אחד עם הפסיקה. לצד זאת צוין, כי לכלל לפיו עם מות הבן הממשיך נכנסת בת זוגו לנעליו עשויים להיות חריגים. 8. לאחר עיון ושמיעת טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום למתן רשות ערעור, ויש לדחות את הבקשה שלפנינו. בענין הנדון ניתנה הכרעה זהה, מפורטת ומנומקת היטב, של שתי הערכאות דלמטה. אנו סבורים כי מסקנתם של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בדין יסודה ואין עילה להתערב בה לגופה. 9. הסוגיה של מערכת היחסים המשפטית שבין המדינה (רמ"י, מקודם - מינהל מקרקעי ישראל), הסוכנות, האגודה השיתופית וחברי האגודה לענין הענקת זכות שימוש (בר-רשות) בנחלה חקלאית, לרבות שאלות הנוגעות להעברת זכות השימוש ל"בן ממשיך" ושאלות שונות הכרוכות בכך, נדונה לא פעם בפני בית משפט זה. כך למשל, בע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295 (2002) (להלן: ענין חיים) סוכמו הדברים כדלהלן - "17. מערכת היחסים המשפטית בין גורמי המינהל, הסוכנות, האגודה וחבר האגודה בנויה על התשתית הזו: הקרקע היא קרקע מדינה המנוהלת בידי המינהל, המשכיר אותה לסוכנות היהודית בתורת גורם מיישב. הסוכנות מצדה מעניקה רשות שימוש במשבצת קרקע לאגודה השיתופית, והאגודה כבת-רשות מעניקה רשות שימוש לחבר אגודה בנחלה. מעמד חבר האגודה הוא כבר-רשות. ההלכה הפסוקה הגדירה זכות זו כזכות אישית שאינה קניינית, אשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון. הסכם הרישיון לצורך ענייננו הוא 'ההסכם המשולש' המגדיר, בין היתר, את תנאי הרישיון המחייבים את חבר האגודה. על-פי הסכם זה, אף שרשות השימוש היא זכות אישית, היא עבירה בכפוף לתנאי ההסכמה בין מעניק הזכות למקבל זכות השימוש... ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי אם בעל קרקע מחכיר קרקע או נותן לאחר זכויות שימוש בה ומטיל על מקבל הזכות תנאים מוקדמים לעבירות הזכות, כי אז לא יוכל מקבל הזכות להעביר את זכותו לאחר בניגוד לאותם תנאים... כדי להגשים את המטרה של הועדת הקרקע לעיבוד חקלאי במסגרת אגודות שיתופיות התגבשה עוד מקדמת דנא מדיניות המוסדות המיישבים האוצלת על תנאי העברת הזכויות בנחלה מחבר אגודה לאחר. למדיניות זו שני פנים: האחד – המשק כנחלה חקלאית הוא יחידה משקית אחת שאינה ניתנת לחלוקה או לפיצול. מדיניות זו מצאה את ביטויה בהחלטות המינהל והסוכנות. רעיון זה משתקף גם בחקיקה. בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 נקבע כי משק חקלאי, שהוא יחידה שחלוקתה הייתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית, יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העיזבון. רעיון אי-פיצול הנחלה בין יותר מבעל זכות אחד מוצא את ביטויו גם בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), המסדירות בתקנה 3א את הדרך שבה בן ממשיך מתקבל לחברות באגודה. מדובר, על-פי הגדרה, בבן אחד בלבד או בנכד אחד, לרבות בן-זוגו, המחזיק בנחלה בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת של הוריו או מכוח ירושה במשק חקלאי" (שם בעמ' 317-314). וראו עוד: ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל, פ"ד מג(1) 397 (1985); ע"א 390/85 הדרומי נ' אסיאס, פ"ד מא(3) 726 (1987); ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 477 (1991) (להלן: ענין אזולאי); ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184 (1992); ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, פ"ד נ(3) 868 (1996); דנ"א 8248/96 ברמלי נ' ברמלי (11.2.1997); ע"א 98 /1108 מדעי נ' מדעי, פ"ד נד(4) 385 (2000)). 10. בפסיקתו של בית משפט זה עוברת כחוט השני הקביעה כי מאחר וזכות השימוש במשק החקלאי היא במהותה זכות אישית, שאינה ניתנת להעברה אלא אם כן הוסכם הדבר על ידי מעניק הזכות ובהתאם לתנאים בהם הותנתה הסכמה זו, הרי שהשאלות הנוגעות להעברת הזכות לבן ממשיך, על כל הכרוך בכך, מחייבות בדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו ולנסיבותיו (ראו למשל: ענין אזולאי, בעמ' 481; ענין חיים, בעמ' 315; רע"א 8028/14 חן נ' חן (6.1.2015) (להלן: ענין חן); ובע"מ 4986/17 פלונית נ' פלוני (31.8.2017) (להלן: ענין פלונית)). מטעם זה בקשות רבות בסוגיה זו שהוגשו לבית משפט זה למתן רשות ערעור נדחו (ראו מבין רבים: בע"מ 8292/08 פלוני נ' פלוני (16.2.09); רע"א 3795/11 פלוני נ' פלוני (13.7.2011); בע"מ 7857/11 פלוני נ' פלוני (27.12.2011); בע"מ 6458/14 פלוני נ' רשות מקרקעי ישראל (22.10.2014); בע"מ 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); בע"מ 3606/17 פלוני נ' פלוני (23.10.2017); וכן ענין חן וענין פלונית הנזכרים לעיל). 11. בענייננו, מסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה, שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, מבוססת אכן על בדיקה פרטנית של נסיבות המקרה דנן לגופו וקביעת ממצאים עובדתיים לגבי מהות ומשמעות החלטת המבקשים בקביעת בנם המנוח כבן ממשיך, ולענין כניסת בת זוגו לנעליו לענין זה. גם אם קיימת אי בהירות מסוימת בפסיקה בערכאות דלמטה בסוגיה של מעמד בת הזוג, אין לומר כי בענייננו בתי המשפט דלמטה חרגו מהפסיקה המקובלת או קבעו הלכה חדשה באופן המצדיק מתן רשות ערעור; אדרבא, פסיקתם של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי הסתמכה על פסיקה ענפה קודמת אותה יישמו על נסיבות המקרה דנן. 12. בדיון לפנינו הבהירה באת כוח המדינה כי בניגוד לטענת המבקשים, אין המדינה סבורה כי פסקי הדין דלמטה מוטעים. הובהר כי עמדתה העקרונית של רמ"י הינה כי זכותו של בן ממשיך עוברת עם פטירתו לבת זוגו, למעט אם נקבע תנאי מפורש השולל זאת או אם הליך קביעת הבן הממשיך טרם הושלם ברישום במוסדות המיישבים. יצוין כי גם בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשים לפיה רמ"י תומכת כביכול בעמדתם (פסקה 18 לפסק הדין). נוסיף, כי במהלך הדיון הערנו לבאת-כוח המדינה כי מן הראוי כי רמ"י, בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, תקבע מדיניות ברורה ועקרונות ברורים בסוגיה זו של מעבר זכות בר-רשות לבת הזוג במקרה של מותו של הבן הממשיך, אשר תובא לידיעת כל הנוגעים בדבר (והשוו דברי הנשיא שמגר בשולי פסק-דינו בענין אזולאי הנזכר לעיל). 13. אציין לבסוף כי בית משפט זה כבר העיר בעבר כי הסוגיה של בן ממשיך משלבת שאלות מענפי משפט שונים, ובכלל זה דיני הקנין, דיני האגודות השיתופיות ודיני הירושה (ענין חן). אוסיף כי לטעמי סוגיה זו כורכת אף היבטים של המשפט הציבורי, וכי ניתן לראות בהענקת רישיון השימוש (זכות בר-רשות) לאגודה השיתופית ולחבריה במשק חקלאי כאקט דו-מהותי, שכן החלטות רשות מקרקעי ישראל ומועצת מקרקעי ישראל באשר למדיניות הענקת זכויות בקרקע חקלאית, לרבות מוסד הבן הממשיך, הינם מתוקף תפקידיהן הסטטוטוריים לפי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960, ולשם הגשמת תכליות ציבוריות (השוו: בג"ץ 124/79 צובא (ג'קסון) נ' שר הביטחון, פ"ד לד (2) 752 (1980)). 14. סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות 1 ו- 2 בסך של 5,000 ₪ לכל אחת. 15. לא מצאנו כל צורך וצידוק להיענות לבקשת המבקשים להצטרף להליך. ניתן היום, ‏ג' בטבת התשע"ט (‏11.12.2018). המשנה לנשיאה שופט שופט _________________________ 17081320_B10.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il