אלמגור נ' שר המשפטים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8122/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב העותר: ד"ר ערן ישעיהו אלמגור נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. משרד המשפטים עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד נטע אורן פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר, שאינו מיוצג, כי נורה למשיב 1, שר המשפטים, לקיים את הוראות סעיפים 15(ה) ו-15(ו) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק), ולקבוע בהודעה רשמית כי התלונה שהגיש העותר נגד נציגת ציבור בבית הדין לעבודה מוצדקת. 2. ביום 27.5.2021 הגיש העותר תלונה, בהתאם לסעיף 15 לחוק, נגד נציגת ציבור שהייתה חלק מהמותב שדן בעניינו בתיק סע"ש (אזורי ב"ש) 21190-09-14, בטענה כי הפרה את כללי האתיקה לנבחרי ציבור והתנהגה באופן בלתי הולם (להלן בהתאמה: התלונה ונציגת הציבור). במסגרת התלונה נטען, כי נציגת הציבור חתמה על פסק-הדין בתיק (להלן: פסק-הדין) בחלוף כ-24 שעות ממועד מינויה, ללא קריאת החומר הרלוונטי בתיק. ביום 28.4.2022 הודיעה הוועדה המייעצת לעניין נציגי ציבור (להלן: הוועדה המייעצת או הוועדה) לעותר כי לאחר שדנה בתלונתו, החליטה שלא לחדש את מינויה של נציגת הציבור לתקופת כהונה נוספת. ביום 9.6.2022 הובאה החלטתה האמורה של הוועדה המייעצת לפני שר המשפטים ושרת הכלכלה והתעשייה. 3. ביום 28.11.2022 הוגשה העתירה שלפנינו, ובמסגרתה נטען, בעיקרו של דבר, כי אין להסתפק באי-חידוש מינויה של נציגת הציבור; וכי נחוצה "הודעה רשמית" מטעם שר המשפטים לעותר שלפיה תלונתו מוצדקת, כפי שמתחייב בהתאם לסעיף 15(ה)(2) לחוק. זאת, לטענת העותר, לשם "חיזוק שלטון החוק במדינת ישראל ואמון הציבור בשלטון בחוק ובמערכת המשפט", וכן לצורך הוכחת טענות העותר שלפיהן פסק-הדין שניתן בעניינו בטל מעיקרו (נציין כי העותר העלה טענות אלו במסגרת עתירה שהגיש לבית משפט זה (בג"ץ 1666/22) נגד פסק-הדין של בית הדין הארצי לעבודה, שבמסגרתו נדחה ערעור העותר נגד פסק-הדין הנדון בענייננו). 4. ביום 28.12.2022, לאחר הגשת העתירה, פנתה הוועדה המייעצת לשר המשפטים וציינה כי "לא ניתן לקבל החלטה חד-משמעית" בנוגע לתלונה. לצד זאת המליצה הוועדה, לנוכח נסיבות המקרה, שלא להאריך את כהונת נציגת הציבור. בהנחיית שר המשפטים ושר העבודה (שאליו הועברו סמכויות שר הכלכלה לפי החוק; ראו י"פ התשפ"ג 11103, 3642) (להלן: השרים), הוחזר בירור התלונה לוועדה המייעצת, שציינה בהמלצתה מיום 23.4.2023 כי התלונה שהגיש העותר מוצדקת. לאחר שהשרים נועצו גם עם נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, הם החליטו ביום 26.6.2023 לקבל את ההמלצה האמורה של הוועדה ולא למנות את נציגת הציבור לכהונה נוספת, בהתאם לסעיף 15(ה)(1)(ב) לחוק. ביום 11.7.2023 נשלחה החלטת השרים לעותר. 5. ביום 13.7.2023 הגישו המשיבים הודעה מעדכנת, במסגרתה נטען כי העתירה התייתרה לאחר שניתנה החלטת השרים בעניין תלונתו של העותר, וכי יש להורות על מחיקתה. בבקשתו למתן תגובה להודעה המעדכנת, ציין העותר כי הוא מתנגד למחיקת העתירה, מכיוון שהשרים לא ציינו בהחלטתם באופן מפורש כי התלונה מוצדקת. נוסף על כך, העותר פירט בבקשתו סעדים חדשים, צופים פני העבר, הנוגעים לאופן הטיפול בתלונתו. 6. שוכנענו כי משהגענו עד הלום, העתירה מיצתה עצמה ודינה להימחק. 7. כמתואר לעיל, הסעד היחידי שהתבקש בעתירה, הוא להורות לשר המשפטים לקיים את הוראות החוק וליתן החלטה שלפיה תלונתו של העותר נגד נציגת הציבור נמצאה מוצדקת. ואכן, לאחר הגשת העתירה, ביום 23.4.2023 ניתנה המלצת הוועדה המייעצת שלפיה "התנהלותה של נציגת הציבור לא הייתה תקינה, ועל כן היא קובעת כי התלונה שהגיש העותר לוועדה הינה מוצדקת". בהמשך להמלצה האמורה, ניתנה ביום 26.6.2023 החלטת השרים, וצוין במסגרתה כי הוועדה המייעצת מצאה שהתלונה מוצדקת, וכי לאחר שקוימה התייעצות עם נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, הוחלט שלא למנות את נציגת הציבור לכהונה נוספת. 8. הנה כי כן, משניתן לעותר הסעד המבוקש על ידו, קרי – ניתנה החלטת השרים שאימצה את מסקנת הוועדה המייעצת כי התלונה נמצאה מוצדקת, העתירה מיצתה עצמה, ואינה רלוונטית עוד. למותר לציין כי אין מקום להידרש לסעדים הנוספים שפורטו בבקשת העותר כאמור, משעה שלא בא זכרם בעתירה. 9. סוף דבר: העתירה נמחקת. בהתחשב בכך שהגשת העתירה קידמה את מתן הסעד, המשיבים יישאו בהוצאות העותר בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ב' באב התשפ"ג (‏20.7.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22081220_R10.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il