ריקי ישראלי נ. עו"ד פביאן סלמן - המנהל המיוחד

החלטה בתיק רע"א 8122/08 בבית המשפט העליון רע"א 8122/08 בפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשים: 1. ריקי ישראלי 2. רפאל ישראלי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד פביאן סלמן - המנהל המיוחד 2. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ 3. עו"ד אבנר שטמר 4. ד"ר חציל בע"מ 5. החברה האמריקאית הישראלית לגז 6. חברת שירותי קירור בע"מ 7. עטרת בד"צ י-ם תעשיות מזון 8. אחים חממה ושות' בע"מ 9. ברק ב.צ (1986) פלסטיקה ושיווק בע"מ 10. גורן י.ר ובניו לשיווק מזון בע"מ 11. חברת אמקו -ים בע"מ 12. הסלט ייצור סלטים בע"מ (בפירוק) 13. י.טדניר בע"מ 14. ש.שריד בע"מ 15. בנק הפועלים בע"מ 16. ביכורי השדה דרום שיווק בע"מ 17. ביצי הכפר מפעלי מזון איכות 18. זנלכל בע"מ 19. אור-ים איריס 20. מעדני מיקי תעשיות ומזון בע"מ 21. סולבור חצור בע"מ 22. חילו מכון למיון קטניות 23. אלסקה מזון בע"מ 24. חברת שירותי קירור בע"מ 25. דר פלסט בע"מ 26. קרגל בע"מ 27. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ 28. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ 29. ניסים לסרי 30. כונס נכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בפש"ר 2165/08 מיום 9.9.08 שניתנה על ידי כב' השופט איתן אורנשטיין ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד איתן ארז בשם המשיב 1: עו"ד פביאן סלמן בשם המשיבים 3-2: עו"ד אבנר שטמר בשם המשיבה 4: עו"ד אורי סורוקר בשם המשיבה 5: עו"ד מיכל בסה (חסין) בשם המשיבה 8: עו"ד אסף אוסלקה בשם המשיבה 11: עו"ד אמיר דוק בשם המשיבה 12: עו"ד יובל בורנשטיין בשם המשיבים 17 ו-25: עו"ד אליהו עמר בשם המשיבה 26: עו"ד עמית גרוס בשם המשיבה 27: עו"ד רונית טל בשם המשיב 29: עו"ד טל דקל בשם המשיב 30: עו"ד אופיר פורת פסק דין 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו (כב' השופט א' אורנשטיין) מתאריך 9.9.08, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים שהוגשה במסגרת הליכי פשיטת רגל אותם יזמו – לעיכוב הליכי הפינוי מבית המגורים שלהם, האמורים להתבצע בתאריך 22.10.08. 2. בהתאם להוראת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 8 שלהלן. העובדות הצריכות לעניין 3. מן הנתונים החלקיים שהציגו המבקשים בבקשתם, ומתשובות המשיבים השונים והאסמכתאות שצורפו להן, עולה התמונה העובדתית המפורטת להלן: א. למבקשים בית מגורים פרטי בנס ציונה (להלן: הנכס). זכויות המבקשים בנכס שועבדו לטובת המשיב 2 (להלן: הבנק), כנגד שלוש הלוואות שניתנו למבקשים על-ידי הבנק במועדים שונים (להלן: ההלוואות). קריסתו של עסק שבבעלות המבקשים הותירה אותם, לטענתם, עם חובות של מיליוני ש"ח לספקים שונים. חובות אלה הביאו לקיומם של מספר רב של הליכים משפטיים בהם מעורבים המבקשים: הליכי הוצאה לפועל והליכים אזרחיים נלווים, שבמרכזם ניסיון הבנק להביא למימוש השעבוד בנכס (הליכים שיכונו להלן יחדיו: הליכי ההוצאה לפועל), והליכי פשיטת רגל, שיזמו המבקשים לאחרונה בניסיון להשיג הסדר נושים ולמנוע את מימוש השעבוד ופינויים מן הנכס (להלן: הליכי פשיטת הרגל). שתי סדרות אלה של הליכים משפטיים ייסקרו בסמוך ביתר פירוט. (1) הליכי ההוצאה לפועל: כתוצאה מחובותיהם של המבקשים, נפתחו נגדם הליכי הוצל"פ על-ידי נושים שונים מעבר לבנק (להלן: הנושים הבלתי מובטחים), ובין היתר, הוטלו עיקולים על זכויות המבקשים בנכס. המבקשים עמדו אמנם בתשלומי החזר ההלוואות החודשיים לבנק, בסכום של כ-6,000 ש"ח (ששולמו על-ידי אמה של המבקשת 1). עם זאת, עצם הטלת העיקולים על-ידי הנושים הבלתי-מובטחים הקים לבנק – לשיטתו – זכות מכוח הסכמי ההלוואה עם המבקשים לפעול למימוש השעבוד הרשום לטובתו. בחודש מאי 2007 פתח איפוא הבנק תיק הוצאה לפועל למימוש השעבוד (תיק מס' 26-04690-07-4 בלשכת ההוצל"פ בהרצליה), ובספטמבר 2007 מונה המשיב 3 ככונס נכסים על הנכס (להלן: כונס הנכסים). לאחר שניסיונות המבקשים להגיע להסדר עם הנושים הבלתי מובטחים כשל, ניתן צו פינוי לנכס, כאשר הפינוי נקבע בתחילה לתאריך 12.5.08. המבקשים הגישו בתאריך 4.5.08 בקשה לראש ההוצאה לפועל לדחיית הפינוי לתקופה של 60 ימים על מנת להגיע להסדר עם הנושים הבלתי מובטחים, שיבטל את הצורך בפינוי. בקשה זו, כך נראה (שכן ההחלטה הראשונה בה – לא צורפה לבקשה שלפניי) הביאה לדחיית הפינוי לתאריך 15.9.08. לאחר קבלת עמדת הנושים הבלתי מובטחים, קבע ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם צ' אלמוג), בתאריך 22.6.08, כי: "לנוכח עמדות הנושים הלא מובטחים, אין מקום להמשיך בעיכוב הליכי המימוש". המבקשים הגישו בתאריך 14.7.08 בקשת רשות ערעור על החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל (בר"ע 1747/08 (מחוזי – ת"א)), ובגדרה עתרו לצו שיורה על עיכוב כל הליכי הפינוי (בש"א 13914/08). במקביל הגישו המבקשים המרצת פתיחה, בגדרה טענו לזכותם לדיור חלוף במקרה של מימוש השעבוד על הנכס, חרף האמור בהסכמי ההלוואה (ה"פ 272/08 (שלום – ראשל"צ)). אף בגדר תובענה זו הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בתובענה. בקשה אחרונה זו נדחתה על-ידי בית המשפט הנ"ל (כב' השופטת מ' עמית-אניסמן) בהחלטתה מתאריך 24.7.08, שם נקבע כי הסעד הזמני המבוקש הוא אותו סעד עצמו המבוקש בבקשת רשות הערעור – בר"ע 1747/08 האמורה. (2) הליכי פשיטת הרגל: בנוסף להליכי ההוצאה לפועל האמורים לעיל, הגישו המבקשים בתאריך 23.7.08 בקשות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו למתן צו כינוס ולהכרזה עליהם כפושטי רגל, בשל חובות של קרוב לשבעה מיליון ש"ח לנושיהם השונים, מהם כ-2.5 מיליון ש"ח לאחיה של המבקשת 1 (המשיב 29) – אף שלא הוצגה כל דרישה ממנו למבקשים (פש"ר 2165/08, פש"ר 2167/08 (מחוזי – ת"א)). בבקשות אלו תואר הסדר נושים מוצע, בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: הפקודה). צווים לכינוס נכסים, כמבוקש, ניתנו בתאריך 10.8.08 (אירוע המקנה לבנק, לשיטתו, זכות לפעול למימוש השעבוד אף מכוח הוראת סעיף 81ב1(ג)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). כן מונה עו"ד פביאן סלמן כמנהל מיוחד לנכסי המבקשים. הבנק הגיש בקשה להמשך הליכי המימוש בהתאם לסעיף 20(ב) לפקודה (בהתאם למתווה המתואר בפש"ר 466/93 גרבש נ' עו"ד שלף, נאמן על ענייני פושט הרגל יחיאל גרבש (לא פורסם, 24.12.00) (להלן: פס"ד גרבש)). המנהל המיוחד הביע את תמיכתו בבקשה, בציינו כי השעבוד ותביעת החוב של הבנק הם תקינים, אין מקום לעיכוב הפינוי, וכי הפיקוח על מימוש השעבוד ייעשה על-ידי המנהל המיוחד ובאישורו ותוך עדכון בית המשפט של פשיטת הרגל. ב. אף בגדרם של הליכי פשיטת הרגל הנ"ל ביקשו המבקשים לעכב את הליכי הפינוי, על מנת לאפשר להציע הסדר נושים ובכך לייתר את פינוי הנכס. בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט א' אורנשטיין) דחה את הבקשה, בהחלטתו מתאריך 9.9.08, החלטה שהיא נשוא הערעור שלפניי (להלן: ההחלטה בהליכי הפש"ר). בהחלטתו קבע בית המשפט כי לא מצא לעכב את הליכי הפינוי, אשר החלו בהליכי ההוצאה לפועל שנה קודם לכן. בית המשפט קבע כי אין בפתיחת הליכי פשיטת הרגל כדי למנוע מן הבנק את זכותו להמשיך ולממש את נשייתו ולהביא לפינוי הנכס, כל עוד לא שונתה החלטת ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט הבהיר כי אין בהחלטתו כדי למנוע מן המבקשים למצות את טענותיהם נגד הבנק במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ואף הורה לצרף את המנהל המיוחד לאותם הליכים, שכן לשאלת מימוש הנכס תיתכן השפעה על הליכי פשיטת הרגל ועל קופת הפש"ר. עם זאת הובהר כי הטענות השונות של המבקשים, לרבות באשר לעיכוב ביצוע הפינוי, יישקלו על-ידי הערכאה הדנה בהליכי ההוצאה לפועל. באשר להסדר הנושים המוצע על-ידי המבקשים צוין, כי המדובר בהסדר טרומי שטרם נבחן לגופו. המבקשים הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי עצמו לעיון חוזר בהחלטתו, בקשה שנדחתה בתאריך 10.9.08. בית המשפט ציין בהחלטתו, בין היתר, כי אין הוא יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו, וכי הערכאות האחרות, ולא בית המשפט של פשיטת הרגל, הן הראויות לדון בשאלת עיכוב ביצוע הפינוי. ג. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר מתן ההחלטה בהליכי הפש"ר, שבו המבקשים ופנו לבית המשפט המחוזי, אשר דן בבקשת רשות הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, כמפורט לעיל, וביקשו כי ייתן בדחיפות החלטה בבקשה שהגישו לו לעיכוב הליכי הפינוי (בר"ע 1747/08, בש"א 13914/08 הנ"ל). בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שטופמן) דחה את הבקשה לסעד זמני, בהחלטתו מתאריך 11.9.08, בקובעו כי לא מצא כל עילה מן הדין לעיכוב הליכי הפינוי. עם זאת נקבע כי לפנים משורת הדין יעוכב הפינוי עד לתאריך 22.10.08 על מנת לאפשר למבקשים להגיע להסדר נושים במסגרת הליכי פשיטת הרגל (להלן: ההחלטה בהליכי ההוצל"פ). המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה בהליכי ההוצל"פ, בקשה שנדחתה על-ידי בית המשפט, בקובעו כי אין לעכב את הליכי הפינוי מעבר למועד שנקבע. 4. הערעור שלפניי מכוון אך ורק כנגד ההחלטה בהליכי הפש"ר (החלטת כב' השופט א' אורנשטיין שלא לעכב את הליכי הפינוי), ולא כנגד ההחלטה בהליכי ההוצל"פ (החלטת כב' השופטת י' שטופמן שלא לעכב את הליכי הפינוי, אלא לדחות מועדם במקצת לפנים משורת הדין). בערעורם טענו המבקשים כי בית המשפט של פשיטת הרגל סגר בפניהם את דלתותיו. לשיטתם, חייב היה בית המשפט לעכב את הליכי הפינוי ולאפשר להם לפעול להשגת הסדר נושים עם הנושים הבלתי מובטחים, דבר שהיה מייתר את הצורך במימוש השעבוד על הנכס. המבקשים טוענים כי על בית המשפט היה לאפשר עריכתה של אסיפת נושים וקיום הצבעה בקשר עם טיוטת ההסדר שהוצעה על-ידי המבקשים, בהתאם להוראת סעיף 34 לפקודה. בבקשה נאחזים המבקשים בדברים שהובעו על-ידי הבנק וכונס הנכסים הרשמי בהליכים השונים לתמיכה בכך שהיה מקום לאפשר להם את מיצוי הניסיון להשגת הסדר נושים. כונס הנכסים הרשמי מתנגד לדרישת המבקשים, וטוען בתגובתו הסדורה כי המקום הראוי למיצוי טענות המבקשים הוא בהליכי ההוצאה לפועל, ולא בהליכי פשיטת הרגל שיזמו. הבנק והכונס מטעמו מציינים בתשובתם, בין היתר, כי הבנק הביע בעבר נכונות לעיכוב ההליכים בכפוף לשני תנאים: האחד שהמנהל המיוחד ייתן את הסכמתו לכך והשני כי רוב מנינם של הנושים הלא מובטחים, שנשייתם לפחות שלושה רבעים של החוב הלא מובטח, יודיעו כי הם מסכימים לבקשה. תנאים אלה לא התקיימו. הבנק מציין כי הביע את הסכמתו אף להעמיד לרשות המבקשים (מבלי להודות בכל טענה ולשם סיום המחלוקת) סך של 3,000 ש"ח לחודש לצורך דיור חלוף למשך שנה, הצעה שלא נתקבלה. הבנק עומד איפוא עתה על פינוי הנכס ללא כל עיכובים נוספים. המנהל המיוחד טוען אף הוא כי דין הערעור להידחות. לגוף הסדר הנושים המוצע הוא מטעים כי המדובר בהסדר טרומי, שאין בו להעניק לנושים הבלתי מובטחים אלא סכום זעום מסכום נשייתם, וכי עיקרו בקידום האינטרסים של המבקשים ולא במקסום תועלתם של הנושים הבלתי מובטחים. המנהל המיוחד מוסיף כי כל עיכוב נוסף במימוש הנכס רק מרחיק את המבקשים מן האפשרות להגיע להסדר נושים בר קיימא. עם זאת המנהל המיוחד הצהיר שבהתקיים תנאים מסוימים, ובהם הפקדה של סכום בסך 500,000 ₪ על-ידי המבקשים בקופת הכינוס, הוא יהיה מוכן כי יעוכבו הליכי הפינוי. הצעה זו לא זכתה לתגובה מן המבקשים. המשיבות 4, 5, 8, 11 ו-26 הביעו אף הן את התנגדותן לעיכוב הליכי הפינוי. המשיבות 12, 20 ו-27 הותירו את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. המשיבים 17 ו-25 – הנושים בסכומים מועטים יחסית לכלל חובם של המבקשים, הביעו את הסכמתם לעיכוב הליכי הפינוי. המשיב 29, אחיה של המבקשת 1, הטוען כי המבקשים חייבים לו 2.5 מיליון ש"ח (והמיוצג על-ידי ב"כ המבקשים), הביע את הסכמתו לעיכוב הליכי הפינוי, והצהיר כי בקרוב אף יגיש תביעת חוב כדין. דיון 5. ככלל, נושה מובטח שבידו שעבוד קנייני להבטחת חובו יכול להיפרע מחובו באמצעות מימוש הנכס המשועבד במנותק מהליכים אחרים, לרבות הליכי פשיטת רגל (ראו: רע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ, פ"ד נד(4) 761 (2000); רע"א 5671/08 אלבז נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 6.8.08)). הדברים עולים בבירור מהוראת סעיף 20(ב) לפקודה (המחריגה מן האיסור על פתיחת הליכים נגד החייב, הקבוע בסעיף 20(א) לפקודה, את הנושה המובטח המבקש לממש את ערובתו) ומהוראת סעיף 22(ד) לפקודה (הקובעת כי חרף שיקול הדעת שיש לבית המשפט בעיכוב הליכים אחרים, כאמור בסעיף 22(א) לפקודה): "לא יעכב בית המשפט בעל משכנתה או נושה מובטח אחר בהפעלת תרופותיהם המשפטיות לענין הערובה שברשותם". יוטעם: משמעות הדברים שלעיל אינה שכל אימת שבעל הזכויות בנכס הוא נושה מובטח, יהיה בכך כדי לשלול באופן אוטומטי מבית המשפט של פשיטת הרגל את סמכותו להפעיל מעין "פיקוח מטריה" על הליכי מימוש נכסיו של פושט הרגל. סמכות פיקוח זו נועדה להבטיח את איזון האינטרסים של הצדדים המעורבים בתהליך: של הנושה המובטח להיפרע מן החייב באמצעות ערובתו, אך גם של הנושים הבלתי מובטחים להיפרע ולו את מקצת חובם מנכסי החייב, ושל החייב – לזכות בהפטר. הדברים בוארו היטב כבר בפס"ד גרבש הנ"ל: "... מסקנתי היא, כי יש צורך בפיקוח מסוים של ביהמ"ש של פשיטת רגל על הליכי מימוש נכסי פושט הרגל גם כאשר נושה מובטח הוא בעל זכויות בנכס. חשוב לציין, כי אין בקביעתי זו כדי לסתור את המסקנה, כי בכפוף לתנאי הפיקוח שיקבע ביהמ"ש של פשט"ר, יעשה מימוש הנכסים בפועל, בדרך כלל, על ידי הנושה המובטח ובדרך כלל, באמצעות המערכת המיומנת של ההוצאה לפועל" (שם, בפסקה 8 להחלטה. למתווה לשם קביעת היקף הפיקוח ראה שם, בפסקה 11). עם זאת, ברור שהפיקוח שיופעל על-ידי בית המשפט של פשיטת הרגל על אפשרות מימוש הבטוחות על ידי נושה מובטח ייעשה באופן מצומצם, ובעיקר לשם מניעת פגיעה יתירה באינטרסים של החייב והנושים הבלתי מובטחים, או ניצול לרעה של כוח הנושה המובטח ונשייתו: "ככלל, אי אתה פוגע בנושה מובטח, כגון בנק, ואף הפיקוח המופעל על נשייתו הוא זהיר" (רע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' בן פורת, בפסקה ח(3) לפסק הדין (לא פורסם, 13.10.04)) לאור האמור, מובן שכאשר הליכי מימוש השעבוד על-ידי הנושה המובטח החלו לפני זמן רב באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, ניסיונות לעיכוב ההליכים בנתיב זה לא צלחו, והחייב אך זה מקרוב יזם הליכי פשיטת רגל בניסיון לעכב את הליכי המימוש והפינוי, הרי שהפיקוח שיפעיל בית המשפט של פשיטת הרגל על הליכי המימוש יהא לרוב מצומצם בהיקפו. ודאי שבית המשפט לא ייטה להתערב תדיר בשאלת מועד פינוי הנכס, שנידונה כבר בהליכי ההוצאה לפועל. דבר זה יחסוך את הצורך – למעט במקרים מיוחדים – שמספר ערכאות נפרדות ידונו מבראשית בבקשות זהות של החייב לעיכוב הפינוי, תוך השחתת זמנן ותוך יצירת סיכון להכרעות סותרות (השוו: רע"א 5393/08 הופר נ' בנק ירושלים בע"מ (לא פורסם, 17.6.08)). 6. במקרה שלפנינו, הבנק החל בהליכי ההוצאה לפועל, כאמור, במאי 2007, לא בשל חובות כלפיו כי אם בשל עיקולים שהטילו הנושים הבלתי מובטחים על הנכס – עיקולים שלשיטת הבנק ערערו את מעמד הבטוחה שבידיו והקנו לו זכות חוזית לפעול למימוש השעבוד. ניסיונות שונים ורבים של המבקשים להביא לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל – לא צלחו. המבקשים לא הדגימו משך למעלה משנה כל התקדמות בהשגת הסדר עם הנושים הבלתי מובטחים, והשינוי המהותי היחיד שאירע (למעט תפיחת חובם) הוא הופעתו של אחיה של המבקשת 1 כנושה חדש (בסכום הנכבד של 2.5 מיליון ₪ - וזאת בשלב זה ללא בטוחות, או סימוכין כלשהם). הליכי פשיטת הרגל בהם נקטו המבקשים נחזים על פניהם כניסיון אחרון של המבקשים להביא לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, לאחר שניסיונותיהם, שננקטו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל עצמם – כשלו. ברם, נקיטתם של הליכי פשיטת רגל על-ידי המבקשים-החייבים, השגת צו כינוס נכסים כשנה לאחר שהחלו הליכי ההוצאה לפועל, והצגת הסדר נושים, אשר לעת הזו נראה כי נמוכים הסיכויים שיעמוד בתנאי הסף הדרושים לאישור הסדר, הקבועים בסעיף 35 לפקודה – אין בכל אלה במקרה דנן כדי לעכב את הליכי ההוצאה לפועל. ראוי להדגיש, כי בית המשפט של פשיטת הרגל לא קבע כי הוא נעדר כל סמכות לדון בבקשת המבקשים לעיכוב הפינוי, רק משום שמתנהלים בעניין הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשים. עם זאת, הוא נתן משקל רב – ונכון עשה – לכך שהליכי הפינוי החלו לפני כשנה, לכך שבקשות לעיכוב הפינוי כבר נדחו בהליכי ההוצאה לפועל, ולכך שמועד הפינוי כבר נדחה פעם אחת לבקשת המבקשים. לפיכך בדין קבע בית המשפט הנכבד קמא כי לדידו הנושה המובטח זכאי לממש את נשייתו, כי אין לעכב את הליכי הפינוי (אלא אם ייקבע אחרת בהליכי ההוצאה לפועל), וכי טענות המבקשים כנגד הבנק ראוי להן שיישמעו בהליכי ההוצאה לפועל. קביעה של בית המשפט של פשיטת הרגל כי במקרה דנן ראוי שהערכאות הדנות בהליכי ההוצאה לפועל הן שידונו בטענות המבקשים, ובכלל זה בבקשותיהם לעיכוב הליכי הפינוי, היא החלטה ראויה וסבירה לגופה, ואינה מסוג הקביעות שבית המשפט שלערעור ייטה להתערב בהן. עוד יש לזכור את העובדה שהמבקשים כבר ביקשו במאי 2008 במסגרת הליכי ההוצאה לפועל לדחות את הפינוי ב-60 יום בניסיון להשיג הסדר עם הנושים הבלתי מובטחים – ניסיון שכשל, אף שמועד הפינוי נדחה. הנה כי כן, אין להעניק למבקשים יתרון בצורה של עיכוב נוסף וממושך של הליכי הפינוי, רק משום שהמבקשים נקטו בהליכי פשיטת רגל פורמליים שבמהותם יש מעין ניסיון נוסף (ובלתי צליח, אם לשפוט מתגובות המשיבים בעלי עיקר הנשייה הבלתי מובטחת) להגיע להסדר. 7. לסיום יצוין, כי הנכס המשועבד במקרה דנן הוא אמנם בית מגוריהם של המשיבים. ואולם בהקשר זה נאמר כבר במקום אחר כך: "עם כל הרגישות הראויה בנושא זה, בסופו של יום גם אין לנעול דלת בפני לווים על ידי מניעה נמשכת של מימוש משכנתא בהליכים ארוכים, המייקרים את כלל ההלוואות ועלולים להביא להחמרת תנאיה" (רע"א 10053/04 עבדי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 7.12.04, מפי השופט א' רובינשטיין). כן יש לזכור כי לא מדובר כאן במקרה של ניסיון לפינוי חייבים מדירה קטנה, חייבים אשר עלולים למצוא עצמם ללא קורת גג. כעולה מן הנתונים שהוצגו, במקרה דנן הנכס הינו בית מגורים פרטי. ידם של המבקשים משגת – בסיועה של אמה של המבקשת 1 – לשלם לבנק החזר הלוואה של כ-6,000 ש"ח מדי חודש. אף אחיה של המבקשת 1 נתן למבקשים עד כה – לטענתו ולטענת המבקשים – מיליוני ש"ח בדרך זו או אחרת. הנה כי כן, דומה כי לאחר שההלוואה לבנק תסולק בדרך של מימוש השעבוד, תהא עדיין בידי המבקשים האפשרות להשיג לעצמם דיור חלוף סביר (דבר שגם הבנק הביע בעבר את נכונותו לסייע בו, כאמור לעיל). סוף דבר 8. לאור כל האמור – הערעור נדחה (בכפוף למצוין בסיפא שלהלן) ובכך ממילא מתייתר הדיון בבקשה הבהולה לעיכוב הליכי פינוי ומימוש הנכס, שהוגשה בגדרו של הערעור. חרף זאת, על מנת לאפשר למבקשים להיערך כראוי לפינויים מן הנכס, או לנצל ארכת חסד אחרונה זו כדי לגבש הסדר נושים ברוח התנאים שהוצבו להם על ידי הנושים לסוגיהם ובהסכמתם, אני מורה על עיכוב ביצוע הליכי הפינוי עד לתאריך 12.11.08. 9. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורכי דינם של: הבנק ושל כונס הנכסים מטעמו (שניהם יחדיו), המנהל המיוחד, וכונס הנכסים הרשמי – בסך של 3,000 ש"ח לכל אחד. ניתן היום, י"ח בתשרי התשס"ט (17.10.08). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08081220_K02.doc אצ+לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il