האגודה לזכות הציבור לדעת נ. פרקליטות מדינה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8121/99 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט א' ריבלין העותרת: האגודה לזכות הציבור לדעת נגד המשיבים: 1. פרקליטות מדינה 2. רשות השידור 3. איתן אורן עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: כ"ד בסיוון תש"ס (27.6.2000) בשם העותרת: עו"ד יורם שפטל, עו"ד דורן בקרמן בשם המשיבים 1-2: עו"ד שי ניצן בשם המשיב 3: בעצמו פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. העותרת, האגודה לזכות הציבור לדעת, מבקשת לחייב את המשיבה 1, פרקליטת המדינה (להלן: המשיבה), להעמיד לדין, את המשיבים 2 ו3-, רשות השידור וכתב הטלוויזיה איתן אורן, בעבירה של מרמה והפרת אמונים ובעבירה של גרימת תקלה ציבורית, מחמת שהקרינו בטלביזיה כתבה המתארת טקס השבעה שנערך על-ידי חברי ארגון המתקרא "אי"ל", אף שידעו כי הטקס מבוים. העותרת סבורה כי החלטת המשיבה שלא להעמיד לדין את המשיבים 2 ו3- לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומשוללת תום לב. ניתן לדעתה להצביע במקרה זה על קיומן של ראיות לכאורה, שנאספו במהלך חקירת המשטרה, ואשר די בהן כדי לשמש בסיס להעמדתם לדין של המשיבים. העותרת סומכת בעניין זה על עדותם של מקצת מן המשתתפים בטקס המצולם ובהם אבישי רביב, העומד לדין פלילי בעניינים אחרים, הקשורים, בין היתר, גם בפרשה זו. היא מבקשת למצוא תימוכין, לטענותיה, בדברים שנאמרו על ידי היועץ המשפטי לממשלה, בישיבה שהתקיימה בלשכתו בשנת 1996. לטענתה השמיע היועץ המשפטי לממשלה באותו מעמד את הדעה כי אינו רואה קושי לעניין דיות הראיות שעשויות לשמש להעמדתו של המשיב 3 לדין. העותרת גם סבורה כי ועדת הנשיא שמגר, שחקרה את נסיבות הרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הביעה דעתה כי טקס ההשבעה ששודר על ידי המשיבים היה מבוים וכי הדבר גלוי היה לעין. 2. המשיבים מבקשים לדחות את העתירה. הם סבורים כי אין די ראיות להעמדת הכתב אורן לדין. הם מציינים כי אורן הכחיש בעדותו, כליל, את הטענה שהוא ביים את אותו הטקס, או יזם אותו, וכי עדותו נתמכת בעדותם של הצלם והתחקירנית של אותה כתבה ובעדותה של כתבת אחרת. משתתפי הטקס עצמם - כך מדגישים המשיבים - לא ידעו לספר באורח חד משמעי על מעורבותו של אורן בביום הטקס והיחיד שמסר עדות שסתרה את גרסתו של אורן היה אבישי רביב. אלא שהלה מסר גרסאות שונות הסותרות זו את זו, הן באשר לשאלה אם הוא עצמו היה מעורב בטקס והן באשר לשאלה אם הכתב אורן אכן ידע אם הטקס מבוים. עניין הטקס לא עמד כלל במוקד דיוניה של ועדת הנשיא שמגר, כך מדגישים המשיבים, וממילא לא נדרשה לחומר המצוי בתיק המשטרה בעניין זה. גם דברי היועץ המשפטי לממשלה דאז לא נתכוונו, כך מציינים המשיבים, לשאלת קיומן של ראיות בעניינם של המשיבים 2 ו3-. 3. דין העתירה להידחות. אנשי המשטרה ורשויות התביעה, שבחנו את חומר הראיות בעניינו של המשיב 3, באו, כולם, לכלל מסקנה כי אין מקום להעמידו לדין פלילי - וזאת מחוסר ראיות מספיקות. כך המליצה המשטרה וזו היתה גם מסקנת פרקליטות מחוז ירושלים שבחנה את הראיות. בדיון שהתקיים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה דאז הובאו דעות שונות שמקצתן לא התייחסו כלל לשאלת העמדתו של המשיב 3 לדין. היועץ המשפטי לממשלה העלה באותו מעמד את האפשרות לפתוח בהליכים משמעתיים כנגד הכתב, ובחר בסופו של דבר שלא ליטול חלק בקבלת ההחלטה בשאלה אם להעמידו לדין פלילי. כיוון שכך, נתקיימו דיונים נוספים בפרקליטות המדינה ובלשכת היועץ המשפטי דהיום. נגבתה עדות נוספת מאבישי רביב, שהעיד על עצמו הפעם כי הוא "לא יודע מה הכתב ידע". סופו של דבר שהוחלט לאמץ את המלצת המשטרה ולסגור את התיק בעניינו של המשיב 3 מחוסר ראיות מספיקות. ערר שהוגש על ידי העותרת כנגד ההחלטה הזו נדחה על ידי המשנה לפרקליטת המדינה. 4. הלכה ברורה ומבוססת של בית משפט זה היא כי החלטות היועץ המשפטי לממשלה, בעניין העמדה לדין, כמו בעניינים אחרים, כפופות לביקורת שיפוטית של בית המשפט. עם זאת, נטייתו של בית המשפט להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, שלא להעמיד אדם לדין פלילי, מחמת חוסר ראיות, היא מצומצמת ביותר. ההחלטה אם יש בעניין פלוני די ראיות לצורך העמדה לדין מצויה בגרעין הקשה של סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה. שיקול הדעת המסור ליועץ המשפטי לממשלה בעניין זה הוא רחב (השופט ת' אור בבג"ץ 2534/97 ח"כ יונה יהב ואח' נ' פרקליטת המדינה ואח', פ"ד נא(3) 1, 31). בהחליטו אם לעשות שימוש בסמכותו ולהגיש כתב אישום רשאי היועץ המשפטי לממשלה להעריך את תוצאותיו הצפויות של המשפט, אם יערך, והוא רשאי להידרש גם לשאלה, אם על אף קיומן של ראיות לכאורה, עשוי בית המשפט, בסיומו של הליך, לזכות את הנאשם (השופט י' זמיר בבג"ץ 1476/98 עו"ד אילנה בן-עזרא נ' שר התעשייה והמסחר ואח', תקדין עליון, כרך 99(3), עמ' 961). "אם על דרך הכלל לא ימהר בית המשפט הגבוה לצדק להתערב בהחלטתו של היועץ המשפטי להעמיד לדין או שלא להעמיד לדין, יאמרו דברים אלה בראש ובראשונה בשאלת הערכתן של הראיות, שאלה הניתנת במובהק להחלטתן של רשויות התביעה" (השופט מ' חשין בבג"ץ 4736/98 מעריב, הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (טרם פורסם)). נטייתו של בית משפט זה שלא להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, להימנע מלהעמיד אדם לדין פלילי, מחוסר ראיות, מושפעת גם מן ההשלכות האפשריות של התערבות מסוג זה על תוצאות המשפט הפלילי שיוגש בעקבותיה. אכן, מתחם הסבירות העומד ליועץ המשפטי לממשלה, בהחלטותיו בדבר דיות הראיות, הוא רחב - אך יש לו גבולות. במקרים חריגים, שמטבע הדברים הם גם נדירים, עשוי בית המשפט הגבוה לצדק להתערב במסקנותיו של היועץ המשפטי לממשלה. עד כה לא היה, ככל הנראה, ולו אף מקרה אחד בו התערב בית משפט זה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להגיש אישום בשל חוסר ראיות. נראה כי אף מקרה זה אינו מצדיק סטייה מן הכלל הזה. הראיות נבחנו, כולן, על ידי רשויות החקירה והתביעה, בדרגים השונים, ומסקנתן היתה אחת ואחידה - שאין בראיות בסיס ראוי להעמדתם של המשיבים 2 ו3- לדין פלילי. מסקנה זו מסתברת בנסיבות העניין ומכל מקום לא נמצא בה פגם מהותי המצדיק את התערבותנו. התוצאה היא שדין העתירה להידחות. ניתן היום, כ"ד בסיוון תש"ס (27.6.2000). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99081210.W08/אמ