קצין התגמולים נ. יאיר עופר

פסק-דין בתיק רע"א 8119/98 בבית המשפט העליון רע"א 8119/98 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המבקש: קצין התגמולים נ ג ד המשיב: יאיר עופר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"א 4651/97 שניתן ביום 8.11.98 על ידי כבוד השופטים ש' פינקלמן, ב' גילאור וי' גריל בשם המבקש: עו"ד מרים רובינשטיין בשם המשיב: עו"ד משה סובול פסק-דין השופט ת' אור: 1. המשיב, יאיר עופר (להלן: עופר) לקה במהלך שירותו הצבאי במחלת הקרוהן, שהיא מחלת מעיים דלקתית כרונית. הוא תבע תגמולים מן המבקש, קצין התגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן, בהתאמה: קצין התגמולים וחוק הנכים) בטענה שהמחלה פרצה עקב שירותו הצבאי. קצין התגמולים דחה את תביעתו, וועדת הערר לפי חוק הנכים (להלן: ועדת הערר) דחתה את עררו של עופר על החלטת קצין התגמולים. עופר ערער על החלטת וועדת הערר בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, וזה קיבל את ערעורו וקבע ביום 8.11.98, כי עופר הוכיח החמרה של מחלתו עקב השירות הצבאי בשיעור של 50%. קצין התגמולים מבקש לערער על החלטה זו בפני בית משפט זה. הדיון בבקשה הועבר להרכב שלושה. אנו מחליטים לראות את הבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. 2. חוק הנכים קובע, כי חייל זכאי לתגמול על פיו אם מחלתו נגרמה או הוחמרה בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירותו הצבאי. במקרה זה אין מחלוקת כי מחלתו של עופר התפרצה בתקופת שירותו הצבאי. המחלוקת היא סביב השאלה האם המחלה נגרמה עקב שירותו הצבאי. עופר התגייס לשירות צבאי ביום 29.9.1988, ושירת בחיל המודיעין במהלך מלחמת המפרץ, בשנת 1991. לטענתו, שירותו הצבאי היה כרוך בלחץ נפשי רב, ובמהלכו סבל גם משלשולים ומזיהומים. בדיון בפני וועדת הערר הגיש עופר חוות דעת של מומחה מטעמו, פרופ' רוזן, ממנה עלה, לטענתו, שמחלתו נגרמה עקב שירותו הצבאי. קצין התגמולים הגיש חוות דעת נגדית של מומחה מטעמו, פרופ' עינת, ובה נטען כי אין כל הוכחה כי קיים קשר סיבתי בין התפרצות או החמרת מחלת הקרוהן לבין השירות הצבאי. וועדת הערר קבעה, כי עופר לא היה נתון בלחץ נפשי העשוי להביא להתפרצות המחלה, ובנוסף קבעה כך: "אין בחוות דעתו של פרופ' רוזן משום ראיה לקיום קשר סיבתי בדרגה הדרושה, ואף הוא מציין כי מדע הרפואה טרם גילה את הגורמים הסביבתיים למחלה ... כדי להצליח בתביעתו להכרת הזכות, על העורר להצביע על קיום אסכולה רפואית, הקושרת בין הופעת המחלה ותנאי השירות הצבאי, ולדעתנו עדיין לא קיימת אסכולה רפואית שיש בה לקשור בין מחלת הקרוהן ותנאי השירות הצבאי... ככל שהדברים אמורים במחלת הקרוהן, אנו סבורים, כי אף מחוות דעתו של פרופ' רוזן ניתן ללמוד, כי מדע הרפואה עדיין מגשש באפילה, וכל שיש למדע זה להציע באשר לגורמים לפרוץ מחלת הקרוהן הן השערות ותו לא, ובכך, עם כל הצער שבדבר, אין די". כאמור, עופר ערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע, כי עופר היה נתון בלחץ נפשי במהלך שירותו הצבאי, וזאת בניגוד לקביעת וועדת הערר. בנוסף, בית המשפט התייחס לחוות דעתו של פרופ' רוזן וקבע שיש בה ראיה לקיומה של אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין התפרצות מחלת הקרוהן לבין השירות הצבאי. בית המשפט המחוזי נסמך בפסק דינו על הדברים הבאים בחוות דעתו של פרופ' רוזן: "הגורם למחלת קרוהן נחשב כגורם סביבתי כגון גורם זיהומי אשר טרם התגלה, או תגובה למזון או לחומרים כימיקליים... ויתכן שהגורם הנ"ל סייע (כך במקור בחוות הדעת - ת"א) על ידי ארועים נפשיים קשים... השפעת אירועים נפשיים על תפקוד המעי ידועה מזמן ויש קשר הדוק בין מערכת העצבים המרכזית והתגובות המוטוריות של המעי... המערער היה חשוף לגורם סביבתי כלשהו אשר גרם להתפתחות המחלה תוך שירותו הצבאי ויתכן שהמתח המתמיד שהיה שרוי בו בתפקידו, סייע לקבלת המחלה". (יוער, כי הקטע המודגש לעיל אינו מופיע בחוות הדעת של פרופ' רוזן, ונוסף על ידי בית המשפט המחוזי). על סמך דברים אלה קבע בית המשפט המחוזי, כי: "הוכח קשר סיבתי בין החמרת מחלתו (של עופר - ת"א) ובין שירותו הצבאי שכן גם לפי חוות דעתו של פרופ' רוזן והלשון הזהירה בה נקט, לא נמצא כי בין גורמי המחלה היו גורמים של סניטציה או הגיינה אלא אך ורק המתח המתמיד שהיה שרוי בו באותה עת ש'סייעו' למחלה, דהיינו המחלה הוחמרה בשל דחק נפשי במהלך שירותו". בית המשפט המחוזי הוסיף, כי לאור "מגמת המחוקק" והעובדה שעופר לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי ישיר בין גורם מסוים להתפרצות המחלה, "יהיה שיעור החמרה של 50%, שיעור נאות וסביר". 3. קצין התגמולים טוען, כי לא היה בסיס משפטי או עובדתי להתערבות בית המשפט המחוזי בהחלטתה של וועדת הערר. הוא מוסיף, כי חוות דעתו של פרופ' רוזן אינה מוכיחה קיומה של אסכולה רפואית התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין מחלת הקרוהן לבין שירותו הצבאי של עופר. בנסיבות אלה מבקש קצין התגמולים לקבוע, כי החלטתה של ועדת הערר, לפיה עופר אינו זכאי לתגמולים לפי החוק, תעמוד בעינה. עופר טוען, כי אין לקבל את טענות קצין התגמולים. הוא מבקש, כי אם תתקבל בקשתו של קצין התגמולים, כי אז תינתן לו אפשרות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי כך שייקבע, כי יש להכיר בקשר סיבתי מלא (של 100%) בין התפרצותה והחמרתה של המחלה לשירות הצבאי, ולא רק בשיעור של 50%, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. 4. הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את הערעור וכי אין להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין התפרצות מחלת הקרוהן או החמרתה אצל עופר לבין השירות הצבאי. מסקנה זו עומדת בעינה גם אם אקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה עופר היה נתון בלחץ נפשי במהלך שירותו - ואיני מבקש להכריע בשאלה זו. ברע"א 2985/97, 8373/96 מאיר ואח' נ' קצין התגמולים ואח' (ניתן ביום 21.1.03, לא פורסם) (להלן: פרשת מאיר) עמדנו בהרחבה על עיקרי ההלכה המשפטית העוסקת בהוכחת קיומו של קשר סיבתי בין גרימת מחלה לבין השירות הצבאי. די אם נחזור כאן על עיקרי הדברים: "לשם הוכחתו של קשר סיבתי בין המחלה לשירות הצבאי על התובע להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו. שאלת אופן הוכחת קיומה של אסכולה רפואית נדונה בהרחבה ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529 (להלן: הלכת קליג'). [שם] הובהר..., כי על מנת שאסכולה תיתפש כמבססת קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין היווצרות מחלה, נדרש שיתמלאו בה שני תנאים בסיסיים (שם, בעמודים 539-538): ראשית, על האסכולה להגדיר ברמת פירוט סבירה את מהות המצב שגרם למחלה, ואין די בקביעה כללית ומעורפלת. שנית, נדרש שהאסכולה תקבע כי קיים קשר סיבתי ברמה גבוהה של הסתברות ("מתקבל מאד על הדעת"), בין הנסיבות המסוימות אליהן נחשף התובע במהלך שירותו לבין גרימתה או החמרתה של המחלה. היינו, שהאסכולה הרפואית תקבע כי "מתקבל מאוד על הדעת" שתנאי השירות גרמו למחלה או החמירו אותה". בהתאם להלכה המשפטית האמורה, יש לבחון במקרה הנוכחי האם התובע - עופר - הוכיח את קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו. בחינת חוות דעתו של המומחה מטעמו, פרופ' רוזן, מובילה למסקנה כי לא הוכח קיומה של אסכולה המגדירה ברמת פירוט סבירה את מהות המצב שגרם למחלה, או קובעת קשר סיבתי ברמה של "מתקבל מאד על הדעת" בין התפרצות המחלה או החמרתה לבין נסיבות שירותו של עופר. פרופ' רוזן מציג דעה אחת, לפיה הגורם למחלת הקרוהן נחשב לגורם סביבתי "כלשהו", שמהותו טרם התגלתה. הוא עצמו מציין בתחילת חוות דעתו, כי "הסיבה למחלה על שם קרוהן של המעי אינה ידועה". ביחס לעופר הוא מציין, ש"יתכן שהמתח המתמיד שהיה שרוי בו בתפקידו, סייע לקבלת המחלה". דברים אלה אינם מהווים הוכחה לקיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו של עופר. קביעה בדבר גורם סביבתי "כלשהו" אינה מהווה רמת פירוט סבירה של מהות המצב שגרם למחלה. קביעה לפיה יתכן שהמצב הנפשי בו היה נתון עופר הביא להתפרצות המחלה או להחמרתה אינה עולה לכדי קשר סיבתי ברמה של "מתקבל מאד על הדעת" בין המחלה לבין השירות הצבאי. בנסיבות אלה יש לקבוע שלא הוכח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין מתח נפשי לבין מחלת הקרוהן. בפרשת מאיר התייחסנו למצב בו אין כל דרך להצביע על אסכולה התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין השירות הצבאי למחלה, או שוללת אותו. ההלכה המתייחסת למצב זה נקבעה בע"א 6274/92 רזי נ' קצין התגמולים, פ"ד מח(3) 326, 330 (להלן: הלכת רזי), ועל פיה: "ביחס למחלה שאין לגביה מידע רפואי מבורר וחד משמעי, יש להבחין - הבחן היטב - בין מקרה שבו אסכולות רפואיות שונות חלוקות ביניהן בדבר סיבותיה ודרך עלילותיה של המחלה, לבין מקרה שבו שום גורם רפואי בר-סמכא אינו טוען לדרך עלילות מסוימת... במקרה מן הסוג השני, כאשר אין שום גורם רפואי בר-סמכא המאשר את קיומו של קשר סיבתי, בין מחלה מסוימת לבין חבלה מסוימת (או לבין נסיבות אחרות הכרוכות בשירות הצבאי), כי אז אין לחייל התובע במה להיאחז ודין תביעתו להידחות. חשוב להטעים, כי היעדר היכולת לשלול את קיומו של קשר סיבתי אפשרי (שהוא עצמו פועל-יוצא מחוסר ידיעת סיבותיה ודרך עלילותיה של המחלה) אין כדי להקים הנחה בדבר קיומו של קשר סיבתי. יפים לכאן דברי הנשיא שמגר בד"נ 38/84 לוי נ' קצין התגמולים (לא פורסם): 'אוסיף כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה קשר סיבתי בין גורם פלוני לבין מחלה פלמונית, יש עדיין יסוד להנחה כי קיים קשר סיבתי כאמור. מסקנה כאמור עלולה היתה להביא לכך כי כל הבלתי ידוע בעולם הרפואה - והוא לצערנו אינו מועט - הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או להפרכה'". חוות דעתו של פרופ' רוזן מובילה למסקנה כי מדע הרפואה ניצב כיום במצב של חוסר ידע מספק ביחס למחלת הקרוהן, ולא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין גורמים סביבתיים או נפשיים ספציפיים לבין התפרצות המחלה. בהתאם להלכת רזי, שצוטטה לעיל, מסקנה זו צריכה להוביל לדחיית תביעתו של עופר. 5. יש לציין, כי הקביעה בדבר חוסר ידע מספק ביחס למחלת הקרוהן תואמת את מסקנותיה של וועדת מומחים שמונתה על ידי בית משפט זה בפרשת מאיר האמורה. בעובדה זו יש כדי לחזק את מסקנתי במקרה הנוכחי, לפיה עופר לא הצליח להוכיח את קיומו של קשר סיבתי. בפרשת מאיר, כאמור, מונתה על ידי בית המשפט וועדה של שלושה מומחים בתחום הגסטרואנטרולוגיה. שלושת המומחים נבחרו על בסיס מקצועיותם בתחום, ולאחר שבעלי הדין - ובהם קצין התגמולים - וידאו שאיש מן המומחים לא חיווה בעבר דעתו בשאלה מטעמו של אחד מבעלי הדין. ועדת המומחים הגישה חוות דעת מקיפה, בה נסקר המידע הקיים כיום ביחס למחלת הקרוהן, ונקבעו בה מסקנות הוועדה, שניתנו פה-אחד. בפסק הדין סוכמה חוות הדעת של המומחים כך: "סיכומה של חוות דעתם [של המומחים] היא, שאין אסכולה רפואית מבוססת המצביעה על קשר סיבתי בין גורם סביבתי מסוים להיווצרות המחלה, או בין דחק נפשי לבין היווצרותה או החמרתה. המצב הרפואי לעת הזאת הוא של ידיעה כי קיימים גורמים גנטיים אשר הינם בין מחוללי המחלה, וכנראה שקיימים גם גורמים סביבתיים לכך, מבלי שניתן כיום, לבסס, ברמת הסתברות כלשהי, את זהותם של גורמים אלה. במצב דברים זה, אין אפשרות לקשור את גרימת המחלה לתנאי השירות בצבא, ועל כן לא הוכיחו התובעים את קיום הקשר הרפואי כאמור. מדע הרפואה הוא מדע דינמי, ויש לקוות שאת שלא הצליח מדע הרפואה לפענח עד היום, יעלה בידו, כבמקרים אחרים, לפענח בהקדם, מבלי שנדע את הפיתרון שיימצא ל"חידה" שהוצבה לפתחנו. את שאמרנו לעיל, אמרנו על פי מצב הידע לעת הזאת". קביעות אלה נכונות אף במקרה הנוכחי. כלומר, על פי הראיות שעמדו בפני בית המשפט המחוזי עופר לא הצליח להוכיח את קיומה של אסכולה רפואית התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין מחלת הקרוהן לבין השירות הצבאי. טענותיו העובדתיות של עופר, מתבססות על קשר סיבתי בין הלחץ הנפשי בו היה שרוי לבין השירות הצבאי. כפי שהובהר לעיל, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין דחק נפשי לבין מחלת הקרוהן. על כן, נסיבותיו האישיות של עופר במסגרת שירותו הצבאי, אפילו גרמו למתח נפשי אינן מצדיקות הכרה בקיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין שירותו הצבאי. חשוב לציין, כי הדרך בה נקט בית המשפט המחוזי, ולפיה בהעדר הוכחה לקיומו של קשר סיבתי ישיר, נקבע, כי הוכח שיעור החמרה של 50%, אינה עומדת בביקורת. אומנם, אופיו הסוציאלי של חוק הנכים גורם לכך שלעיתים בית המשפט ילך לקראתו של התובע תגמולים (ר', למשל, בפסקה 9 בפסק הדין בפרשת מאיר, וההפניה שם). אך אופיו הסוציאלי של החוק אינו מאפשר לבית המשפט לקבוע כי תובע זכאי ל-50% מתביעתו, שעה שלא עמד בנטל ההוכחה של תביעתו. על כן, עובדות המקרה הנוכחי מאפשרות רק לקבוע, כי יש לדחות במלואה את תביעתו של עופר לתגמולים. 6. המשיב העלה בפנינו טענה נוספת, לפיה קצין התגמולים נהג בעבר, במשך תקופה מסויימת, להכיר - בחלק מן המקרים - בקשר סיבתי בין המלה לשירות הצבאי. לטענה לגבי נוהג זה, שנראה כי אכן היה קיים משך פרק זמן מסויים, התייחסנו בהרחבה כבר בפסק דיננו בפרשת מאיר, בסעיף 21. הדברים שאמרנו שם יפים גם לכאן. 7. שתי הערות נדרשות לפני סיום. ראשית, עופר העלה בפנינו טענה נגד מומחיותו של פרופ' עינת, המומחה מטעם קצין התגמולים. איננו נדרשים להכריע בטענה זו, שכן אפילו אם נתעלם כליל מחוות דעתו של פרופ' עינת, הרי שחוות דעתו של המומחה מטעמו של עופר, פרופ' רוזן, אינה מספיקה כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על עופר. שנית, עופר ביקש, כאמור לעיל, להגיש ערעור משלו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אם יתקבל ערעור זה. בנסיבות המתוארות לעיל, אין להעתר לו ואנו דוחים את הבקשה. 8. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה, שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל, והחלטתה של וועדת הערר תעמוד על כנה. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כח' בניסן תשס"ג (30 באפריל 2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 98081190_E08.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il