פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 8119/08

אמיר עיסא נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה ועונש בגין עבירות של הריגה, קשירת קשר, התפרצות, גניבה ונשיאת נשק במסגרת מסע הפחדה שהוביל למותו של אקרם טהה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 12/12/2010 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 8119/08 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה הריגה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על הרשעה ועונש בגין עבירות של הריגה, קשירת קשר, התפרצות, גניבה ונשיאת נשק במסגרת מסע הפחדה שהוביל למותו של אקרם טהה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 8119/08

אמיר עיסא נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה ועונש בגין עבירות של הריגה, קשירת קשר, התפרצות, גניבה ונשיאת נשק במסגרת מסע הפחדה שהוביל למותו של אקרם טהה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערים, אמיר עיסא ויוסרי עיסא, הורשעו בבית המשפט המחוזי בשורה של עבירות, ביניהן הריגה, לאחר שקשרו קשר להפחיד את המנוח אקרם טהה כדי שיגרש את אשתו. במסגרת מסע ההפחדה, שכלל פריצות וגניבת נשק, נורה המנוח למוות על ידי שותפיהם. אמיר עיסא ערער על הרשעתו בהריגה בטענה כי התכוון רק לפצוע את המנוח, וביקש להקל בעונשו. יוסרי עיסא ערער על חומרת עונשו בלבד. בית המשפט העליון דחה את הערעורים. נקבע כי אמיר עיסא נושא באחריות להריגה שכן כאדם מן היישוב היה עליו לצפות את האפשרות שהירי יוביל לתוצאה קטלנית. כמו כן, נקבע כי העונשים שנגזרו בערכאה הראשונה אינם חמורים מדי לאור חומרת המעשים והצורך להילחם בנגע האלימות.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים א' א' לוי, ע' ארבל, י' עמית
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מדינת ישראל

נתבעים

  • אמיר עיסא
  • יוסרי עיסא

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הנאשמים קשרו קשר להפחיד את המנוח כדי שיגרש את אשתו.
  • הנאשמים ביצעו שורה של עבירות רכוש ואלימות שהובילו למותו של המנוח.
  • אמיר עיסא נושא באחריות להריגה מכוח סעיף 34א לחוק העונשין (אחריות לעבירה נוספת).
  • העונשים שנגזרו בערכאה הראשונה ראויים ומשקפים את חומרת המעשים.
טיעוני ההגנה
  • אמיר עיסא טען כי לא התכוון להמית את המנוח אלא רק לפצוע אותו ברגליו.
  • אמיר עיסא ביקש להמיר את הרשעתו בהריגה בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות.
  • המערערים טענו כי העונשים שנגזרו עליהם חמורים מדי וביקשו להקל בהם.
מחלוקות עובדתיות
  • האם התקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הריגה אצל אמיר עיסא.
  • האם ניתן לייחס לאמיר עיסא את תוצאת המוות כסטייה מהתכנית המקורית.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאות הנאשמים בעובדות האישומים המשותפים.
  • העובדה כי אמיר עיסא צייד את המבצעים בנשק שגנב.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת.פ.ח. 1008/07
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב
תיקים שאוחדו

תגיות נושא

  • הריגה
  • קשירת קשר
  • אחריות פלילית
  • סעיף 34א לחוק העונשין
  • ענישה

שלב ההליך

ערעור

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
0
חודשי מאסר על תנאי
0
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 8119/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8119/08 ע"פ 8897/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' עמית המערער בע"פ 8119/08: המערער בע"פ 8897/08: אמיר עיסא יוסרי עיסא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 10.9.2008, בת.פ.ח. 1008/07, שניתן על ידי השופטים: שרה דותן, דליה גנות, שאול שוחט תאריך הישיבה: ב' בטבת התשע"א (09.12.10) בשם המערער בע"פ 8119/09: בשם המערער בע"פ 8897/08: עו"ד אבי כהן עו"ד איהב ג'לג'ולי פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. נוסייבה טהה (המערערת בע"פ 9616/09 – להלן: נוסייבה), היתה נשואה לאקרם טהה (להלן: אקרם). אמיר עיסא (המערער בע"פ 8119/08, להלן: אמיר) הוא אחיינו של אקרם, ובינו לנוסייבה היה קשר רומנטי. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי שני האחרונים, אמיר ונוסייבה, קשרו קשר להביא את אקרם לכך שיסכים להתגרש ובעקבות כך יוכלו למסד את יחסיהם. לאותו קשר היו שותפים נוספים – אחמד עוואד (המערער בע"פ 9265/08, להלן: עוואד) ויוסרי עיסא (המערער בע"פ 8897/08, להלן: יוסרי), והיו לו מספר שלבים: א) בחודש ינואר 2006 פרצו עוואד, יוסרי ואמיר לביתו של עבדאללה טהה, אביו של אקרם וסבו של אמיר, וגנבו אקדח, מחסניות וכדורים. ב) בחודש אוגוסט 2006 סיפרה נוסייבה לאמיר כי אקרם נטל ממנה את פנקס השיקים שהיה בידה, והפקידו בכספת שבביתם. בתאריך 23.8.06 פרצו עוואד ואמיר לדירתו של אקרם בידיעתה של נוסייבה, עקרו את הכספת ונטלו אותה עמם. בעצה אחת עם שותפיה לקשר, פיזרה נוסייבה בגדים בדירה כדי לביים התפרצות. עוד נטען, כי אמיר ועוואד הותירו בדירה פתק בו הוזהר אקרם "תשמור על החיים שלך" ועליו הניחו כדור 9 מ"מ. ג) במסגרת מסע ההפחדה נגד אקרם, הגיעו עוואד, יוסרי ואמיר באחד הלילות של חודש ספטמבר 2006 לקרבת ביתו, וירו לעבר הבית מהאקדח מספר כדורים. ד) משהתברר לארבעת המעורבים בפרשה כי מאמציהם להביא את אקרם להתגרש מנסייבה לא נשאו פרי, הם החליטו לירות לעברו ולפגוע בו. בתאריך 5.1.07 ארבו עוואד ויוסרי לקורבנם כאשר נוסייבה יודעת על העומד להתרחש, ושעה שהגיע וניסה לפתוח את דלת הבית, הגיח עוואד ממחבואו, ירה יריה אחת באוויר ושתיים נוספות אותן כיוון לרגליו של אקרם. ברם, היריות פגעו בו בבית החזה ובזרוע וכתוצאה מכך נגרם מותו. ה) באישום נוסף (אישום רביעי) נטען, כי בחגיגת אירוסין בה השתתפו עוואד, יוסרי ואמיר, הם ירו מהאקדח שהיה ברשותם. 2. עוואד ויוסרי הודו בעובדותיהם של האישומים המשותפים שיוחסו להם (אישום ראשון, שלישי, רביעי וחמישי), ובעקבות כך הורשעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, התפרצות למקום מגורים, גניבה, נשיאת נשק שלא כדין, ירי באזור מגורים והריגה. עוואד הודה גם בעובדותיו של האישום השני (גניבת הכספת) והורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, גניבה ואיומים. גם אמיר הודה במרביתן של העובדות שיוחסו לו (למעט אלו המבססות עבירת קשר), והמחלוקת הצטמצמה לשאלה אם אחריותו בפלילים מגעת לכדי הרשעה בעבירת הריגה או פציעה בנסיבות מחמירות. לעניין זה נטען, כי הנחייתו של אחמד לעוואד היתה לירות לעבר רגליו של אקרם במטרה לפצוע אותו ולא להמית אותו, ועל כן לא התקיים בו היסוד הנפשי לצורך הרשעה בעבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי דחה השקפה זו, והרשיע את אמיר בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה ונשיאת נשק, איומים, ירי באזור מגורים והריגה. 3. באשר לנוסייבה – זו טענה כי לא היה לה חלק בתכנון הפגיעה בבעלה וביצועה, ולכל היותר מצטמצמת אחריותה לידיעה על הכוונה לפגוע בו ובאי מניעת פשע. בסופו של יום לא שוכנע בית המשפט המחוזי כי נוסייבה סייעה להתפרצות בה עוסק האישום הראשון, ועל כן הוא זיכה אותה מאישום זה. מאידך, הוחלט להרשיעה בעבירה של קשירת קשר לבצע פשע, גניבה, איומים והריגה. לאחר שקוימו ההליכים לעניין העונש נדונו כל אחד מהמעורבים למספר תקופות מאסר, חופפות ביניהן, והתוצאה היא שעוואד נכלא ל-17 שנים, יוסרי ל-7 שנים, אמיר ל-17 שנים, ונוסייבה – ל-9 שנים. 4. בפרשה זו הוגשו מספר ערעורים. עוואד (בע"פ 9265/08) ויוסרי (ע"פ 8897/08) עותרים להקלה בעונשם. אמיר (בע"פ 8119/08) עותר לבטל את הרשעתו בעבירת הריגה, ולהמירה בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, ולחלופין, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. גם אמיר מלין על העונש שהושת עליו. נוסייבה (בע"פ 9616/09) משיגה על הרשעתה, ולחלופין, על העונש שהושת עליה. בערעור החמישי (ע"פ 9582/09) מבקשת המדינה כי נחמיר בעונשה של נוסייבה. בפסק-דין זה נכריע בשניים מן הערעורים בלבד – 8119/08 (של אמיר) וע"פ 8897/08 (של יוסרי). 5. הרשעתו של אמיר – כאמור, היה מוסכם על הצדדים כי מערער זה הנחה את עוואד לירות לעבר רגליו של אקרם ולפצוע אותו. לפיכך, השאלות בהן נדרשה הכרעת בית המשפט היו אם נכון לפקוד את אמיר על חטאו של עוואד שסטה מהתכנית המקורית, ואם התקיים באמיר היסוד הנפשי להרשעה בעבירת הריגה, ובלשון 20(א) לחוק העונשין, אם הוא היה מודע לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה של תוצאת המעשה. המודעות לתוצאה לצורך סעיף 298 לחוק העונשין היא מודעות לאפשרות גרימת מותו של אדם (ע"פ 10332/03 חיים בלייכר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ח (3) 956 (2004); ע"פ 8827/91 שטרמוזנט נ' מדינת ישראל, פ"ד נז)5) 506 (2994); ע"פ 3518/00 מגידיש נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(5) 80 (2000); ע"פ 11/99 ויניצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 145 (1999)). כידוע, אדם עלול להימצא נושא באחריות בפלילים גם למעשים שביצע אחר. בתרחיש מסוג זה עוסק סעיף 34א לחוק העונשין: 34א. (א) עבר מבצע, אגב עשיית העבירה, עבירה שונה ממנה או נוספת לה, כאשר בנסיבות הענין, אדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לאפשרות עשייתה - (1) יישאו באחריות לה גם המבצעים בצוותא הנותרים; ואולם, נעברה העבירה השונה או הנוספת בכוונה, ישאו המבצעים הנותרים באחריות לה כעל עבירה של אדישות בלבד; (2) יישא באחריות לה גם המשדל או המסייע, כעבירה של רשלנות, אם קיימת עבירה כזאת באותו יסוד עובדתי. (ב) הרשיע בית המשפט נאשם על פי סעיף קטן (א)(1) בעבירה שנקבע לה עונש חובה, רשאי הוא להטיל עליו עונש קל ממנו. בהקשר זה אמרתי בע"פ 6157/03 אסף הוך ואח' נ' מדינת ישראל, סעיף 15 ואילך (לא פורסם, 28.9.2005), כי "כאשר קיימים מספר מבצעים בצוותא, ובמסגרת הקשר שרקמו מתרחשת סטייה מהתכנון המקורי, כגון שאחד מהקושרים מבצע עבירה שונה או עבירה נוספת מזו שהייתה תכליתו של הקשר, מבחין סעיף 34א בין אחריותו של שותף שביצע את יסודותיה של העבירה השונה, לבין שותפים שהיו חלק מהקשר אולם לא תרמו, במישור הפיסי, לביצועה של עבירה זו. ועוד מורה הסעיף, כי מקום בו קיימת צפיות בכח של העבירה השונה, כלומר, מקום בו אדם מן הישוב היה יכול לצפות את הסטייה מהתכנון המקורי, ולהיות מודע לביצועה של העבירה השונה או הנוספת, ישאו באחריות לעבירה זו גם יתר המבצעים בצוותא, ובלבד, שאם העבירה השונה או הנוספת דורשת יסוד חפצי מיוחד של כוונה, ישאו יתר המבצעים בצוותא באחריות לעבירה כעל עבירה של אדישות בלבד. ודוק: במצב בו ניתן להוכיח כי המבצעים צפו בפועל את התרחשותה של סטיית הפעולה, להבדיל מיכולתם לצפות סטייה זו, כי אז ניתן לייחס להם אחריות ישירה לביצועה של העבירה השונה או הנוספת, ובמצב כזה אין כל צורך להידרש להוראה הקבועה בסעיף 34א לחוק העונשין" (ראו גם ע"פ 2948/03 אולג ברזובסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), בפסקה 16 לפסק הדין; דנ"פ 1294/96 עוזי משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 1, 35; ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239, 253). לצורך הדיון בעניינו של אמיר נדמה כי יהיה נכון להניח לטובתו, כי נוכח הנחייתו לעוואד (ירי לעבר רגליו של אקרם) הוא לא צפה בפועל את התוצאה הקטלנית. עם זאת, סבורני כי יש להשיב בחיוב על השאלה אם כאדם מן הישוב, וכזה הוא אמיר, היה יכול לצפות את הסטייה מהתכנית המקורית. אמיר צייד את עוואד באקדח אותו גנב מסבו, והנחה אותו לעשות בו שימוש על ידי ירי לעבר רגליו של אקרם. אולם, כדי שירי מדויק זה יתבצע בפועל, היה נדרש להוכיח כי אמיר ווידא שלעוואד ניסיון בשימוש בנשק חם, ובתנאי זירה לא פשוטים (חשכה), ולעניין זה לא הובאו ראיות. אולם בכך לא די, הואיל והיה צריך להוסיף ולהניח כי האפשרות שיחול שיבוש בתכנית הפלילית שואף לאפס, וכיצד ניתן להניח שכך יקרה כאשר לכל היה צריך להיות נהיר כי הקורבן לא יעמוד כנציב מלח מול קנה האקדח המכוון אליו וכאשר חייו תלויים לו מנגד, והרי לך תרחיש העלול להוביל בנקל לתוצאה קטלנית. בנסיבות אלו אנו סבורים כי לא נפל פגם בהרשעתו של אמיר. 6. כאמור, אמיר ויוסרי מבקשים כי נקל בעונשם הואיל והוא נוטה לחומרה יתרה. לכך לא נוכל להיעתר. הפרשה שנחשפה בערעורים אלה הנה מזעזעת וקשה. על רקע של קשר רומנטי נדברו המערערים עם אחרים לאלץ את אקרם המנוח לגרש את אשתו, ולצורך כך הם לא בחלו באמצעים. שיאם של הדברים היה כמובן בהחלטת הקושרים לעשות שימוש בנשק חם, וכתוצאה מכך קופד פתיל חייו של אדם, בן משפחתו של אמיר. על התנהגות זו היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, הואיל וזהו סממן נוסף לנגע האלימות שפשה בחברה הישראלית, והזילות הגוברת בחיי אדם. מנקודת השקפה זו איננו סבורים כי בעונשים אותם גזר בית המשפט המחוזי גלומה חומרה יתרה, אדרבא, יהיו עונשים אלה לנגד עיניהם של עבריינים בכוח, ואם בדרך זו נציל ולו נפש אחת, דיינו. ניתן היום, ה' בטבת התשע"א (12.12.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08081190_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il