אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. הועדה המקומית לתכ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8116/99 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נגד המשיבים: 1. הועדה המקומית לתכנן ובניה שומרון 2. נירי דנית בע"מ 3. סונול ישראל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.11.99 בעתירה מינהלית 102/99 שניתן על ידי כבוד השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה: י"ט באדר ב' התש"ס (26.3.2000) בשם המערער: עו"ד אליהו בן ארי, עו"ד עמית ברכה בשם המשיב מס' 1: עו"ד מנחם נחליאלי בשם המשיבות מס' 2 ו3-: עו"ד משה גלזנר, עו"ד יצחק גלזנר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד ציון אילוז בשם ראש מועצת גבעת עדה: עו"ד יחיאל כשר פסק-דין השופט י' אנגלרד: 1. ערעור זה עוסק בסוגייה של תכנון סביבתי של שטחים פתוחים. הערעור מכוון נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בו נדחתה עתירה מינהלית של אגודת אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה (להלן: "אדם טבע ודין"), נגד הקמת תחנת תדלוק גדולה בשטח נוף כפרי/פתוח ליד גבעת עדה. עתירת אדם טבע ודין התבססה על הוראות תכנית המתאר הארצית מס' 31 (להלן: "תמ"א 31"), שאושרה בשנת 1993, המגבילה את השימושים המותרים בשטחי נוף כפרי/פתוח. 2. תמ"א 31 היוותה סימן דרך בהגברת המודעות לצורך בשימור מרחבים פתוחים במדינת ישראל, מודעות שהלכה והתחזקה בעשור האחרון. תמ"א 31 באה לעולם על רקע גלי העלייה הגדולים מברית המועצות בתחילת שנות ה90-, אשר חייבו בנייה ופיתוח מהירים ונרחבים של אזורי מגורים ומערכות תשתית עבור כמיליון עולים. לצד הצורך בבנייה ופיתוח, עמדו מתכנני התמ"א, לראשונה, גם על הצורך ב"שמירת שטחים פתוחים, משאבי טבע וערכי נוף, ושטחים שישארו בטבעם, וזאת על מנת למנוע פגיעה בערכים אלו תוך כדי פיתוח מואץ" (סעיף 2.8 לתמ"א 31). תמ"א 31 הכירה בחבלי ארץ נרחבים כבעלי ערכי נוף וטבע, אשר היחס אליהם, ראוי שיהיה מבוקר ויונחה לא רק משיקולי פיתוח אלא גם משיקולי שימור. ההכרה בחשיבות שימורם של מרחבים פתוחים נמשכה גם בהליכים אחרים של תכנון סביבתי של מדינת ישראל, בהשתתפות גופים האמונים על איכות הסביבה, ובהם גיבוש תכנית אב לישראל בשנות האלפיים במסגרת פרויקט "ישראל 2020" והליכי התכנון של תמ"א 35. על מגמה זו הצביע חברי השופט מ' חשין בבג"צ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח', פ"ד נ(3) 441: להארה מיוחדת זכה בשנים האחרונות נושא השפעת התיכנון על הסביבה - לא מעט בזכות לוחמי איכות הסביבה, בהם יחידים וגופי ציבור למיניהם - והדבר ניכר ברגישותם הגוברת של מתכננים לעשות ככל יכולתם לשמירת הטבע והנוף - מעשה בראשית - בלא שיד אדם תקלקל את מעשה הבריאה. (שם, בעמ' 455). הצורך בשימור השטחים הפתוחים התחזק מאוד בעשור האחרון, עת הפכה ישראל לאחת המדינות הצפופות ביותר בעולם המערבי (מבלי לכלול את הנגב). הכל מסכימים, כי בהעדר תכנון מתאים, ילך השטח הבנוי ויכסה את שטחי הנוף הפתוח, ויכלה את ערכי הטבע והמורשת. (עוד על פועלם של "הגופים הירוקים" לשימור שטחים פתוחים ראה S. Gabbay, The Enviroment in Israel (Jerusalem, 1998) 197-198). 3. אפרט בקצרה את התשתית העובדתית והנורמטיבית. תמ"א 31 חילקה את שטחי המדינה - באמצעות תשריט ייעודי קרקע המצורף לתמ"א - למספר קטגוריות: שטחים עירוניים, שטחי נוף כפרי/פתוח, שמורות טבע וגנים לאומיים, שטחי משאבי טבע ושטחים בשימוש מערכת הבטחון. על פי תשריט ייעודי הקרקע, השטח המיועד לתחנת התדלוק הוא שטח נוף כפרי/פתוח. סעיף 11.1.3 לתמ"א 31 מפרט את הייעוד של אותם שטחי נוף כפרי/פתוח ואת מגבלות הבנייה והשימוש בהם. שתיים מהוראות הסעיף נוגעות לענייננו: א. הבניה בשטח כפרי/פתוח תהיה בעלת אופי כפרי ותותר במסגרת תחומי השטח המיועד לבניה של הישובים. ו. ביתרת השטח תותר כל פעילות שאינה פוגעת באופיו הפתוח של השטח (כולל תיירות, נופש ומערכות תשתית), ובתנאי שלא יהפוך לשטח עירוני בנוי. 4. סעיף 12.4 לתמ"א 31 מחייב כל מוסד תכנון לשקול האם התכנית המונחת בפניו מתיישבת עם התשריטים של תמ"א 31. וכך נאמר בסעיף: בעת הדיון בתכנית ישקול כל מוסד תכנון אם התכנית מתישבת עם התשריטים המצורפים לתכנית זו, מתוך מטרה להמנע, ככל האפשר, מלגרום למצב שיסכל אפשרות ישום מגמות התכנון שבתשריטים. 5. עם זאת, תמ"א 31 אינה חוסמת באופן מוחלט את האפשרות לאשר תוכניות שאינן מתיישבות עם התשריטים. הפרוצדורה המתחייבת במקרה כזה קבועה בסעיפים 12.5 ו- 12.6 לתמ"א 31: 12.5 - החליט מוסד תכנון להפקיד תכניות בניגוד למגמות התכנון שבתשריטים המצורפים לתכנית זו, יהיה עליו לנמק החלטה זו ולהפנות תשומת ליבה של הולנת"ע [ועדת המשנה של המועצה הארצית לעניינים תכנוניים עקרוניים] להחלטתו זו, לצרף את הנימוק להחלטה, ולבקש אישורה. 12.6 - הועברה תכנית כאמור לאישור המועצה הארצית, או הולנת"ע על ידה, תתן זו את החלטתה תוך 30 יום, מיום שהועברה לה התכנית. 6. בשנת 1997 אושרה בועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון (להלן: "הועדה המקומית") ובועדה המחוזית לתכנון ובניה, תכנית מתאר מקומית ש634/, להקמת תחנת תדלוק ושרותי דרך בשטח חקלאי של כששה דונם, הממוקם לצד כביש הגישה לגבעת עדה, כשני קילומטרים לפני הישוב. השטח המיועד להקמת תחנת התדלוק ממוקם בלב בקעת הנדיב; הוא מוקף בשטחים חקלאיים פתוחים וכן במספר שמורות טבע ובהן שמורת נחל תנינים, שמורת חורשן ושמורת אלוני יצחק. בחוות דעת תכנונית שצורפה לעתירה מטעם אדם טבע ודין נכתב כי "מכלול בקעת הנדיב הינו שטח גאוגרפי כפרי ייחודי הראוי לשימור וטיפוח. אזור זה בעל ערכים נופיים תרבותיים והיסטוריים והינו חלק ייחודי במורשת ההתישבות הציונית במדינת ישראל ומייצג נוף חקלאי ייחודי בארץ". 7. על פי תכנית ש634/, הותרו בשטח התכנית השימושים הבאים: תחנת תדלוק מסוג ג' (תחנה המספקת דלק לרכב מכל סוג, ללא הגבלת משקל, וניתן להפעיל בה גם מבנים ומתקנים לכל שירותי אחזקת רכב, קיוסק, מזנון או מסעדה), משאבות דלק, מיכלי דלק, מחסנים, משרדים, מסעדה, שרותי רכב כגון תיקון תקרים, חשמליה, סיכה רחיצה ואביזרי רכב. היקף הבנייה הכולל שהותר לתחנת התדלוק ושרותי הדרך הוא 1000 מ"ר. גובה הבנייה הוגבל לשתי קומות. 8. ביום 19.4.99 הוציאה הועדה המקומית היתרי בנייה להקמת תחנת התדלוק ושירותי הדרך, לבקשת נירי דנית בע"מ וסונול ישראל בע"מ, הן המשיבות 2 ו3- לפנינו. כעבור מספר חודשים, בספטמבר 1999, פנתה אדם טבע ודין בעתירה מינהלית, וביקשה הצהרה כי היתרי הבנייה להקמת תחנת התדלוק אינם חוקיים, בהיותם מנוגדים להגבלות הקבועות בתמ"א 31 לשטחי נוף כפרי/פתוח. לטענת אדם טבע ודין, הקמת תחנת תדלוק בשטח נוף כפרי/פתוח תתאפשר רק לאחר קבלת אישור מוועדת משנה של המועצה הארצית לעניינים תכנוניים עקרוניים, אישור אשר לא התבקש ולא התקבל במקרה הנדון. 9. מוסכם על הכל כי תחנת התדלוק המתוכננת נמצאת מחוץ לשטח המיועד לבנייה בישוב גבעת עדה. מסגרת הדיון מצויה, אם כן, בסעיף 11.1.3(ו). כלומר, השאלה היא האם הקמת תחנת תדלוק ושירותי דרך היא "פעילות שאינה פוגעת באופיו הפתוח של השטח (כולל תיירות, נופש ומערכות תשתית) ובתנאי שלא יהפוך לשטח עירוני בנוי". 10. בית המשפט המחוזי פירש את ההוראה הנזכרת כמתירה לבנות מתקנים שונים (ובהם בנינים) בתחום שטח נוף כפרי/פתוח ובלבד שבכל מקרה עליהם להשתלב בשטח הכפרי הפתוח ולהיות בעלי אופי כפרי. בית המשפט בחן את השאלה, האם בניית תחנת התדלוק "פוגעת בשטח הכפרי הפתוח מעבר למידה סבירה, עד כי אין להתירה". הוא לא השתכנע כי "הבנייה שבה מדובר במקרה דנן אכן פוגעת בשטח הכפרי ובנוף הפתוח של השטח במידה כזו, שיש לאסור אותה". 11. לשיטתה של אדם טבע ודין, הקמת תחנת תדלוק נכנסת לגדר "בנייה" ולא לגדר "פעילות". לכן הקמת תחנת דלק מותרת רק במגבלות סעיף 11.1.3(א), דהיינו בסגנון כפרי ובתחומי השטח המיועד לבנייה. בלב השטח הפתוח אסורה כל בנייה, ללא קשר לאופיה ומהותה. כל בנייה בלב השטח הפתוח, גם בנייה בסגנון כפרי, פוגעת בשמירת השטח הפתוח כקוטע את הרצף הבנוי, שהיא ממטרות תמ"א 31. לטענת אדם טבע ודין, הדרך הנכונה לנקוט בה במקרה כזה היא בקשת אישור מהועדה הארצית לעניינים תכנוניים עקרוניים, על פי הוראות 12.5 ו- 12.6 לתמ"א. 12. המשיבות 2-3 - יזמות תחנת התדלוק - טוענות כי יש לפרש את סעיף 11.1.3(ו) לתמ"א 31 כמתיר בנייה ב"יתרת השטח", אולם על זו לעמוד בשני תנאים נוספים. האחד, אסור שתפגע באופיו הפתוח של השטח. השני, אסור שתהפוך את השטח הפתוח לשטח עירוני בנוי. לטענתן, קניון, מרכז מסחרי או בית מגורים פוגעים באופי הפתוח של השטח ומשווים לו אופי של שטח עירוני בנוי, ולעומת זאת תחנת דלק עם מסעדה, אשר משמשת לצרכי תיירות ונופש ובנויה באופן המשתלב בנוף, אינה פוגעת באופיו הפתוח של השטח ואינה הופכת אותו לשטח עירוני בנוי. 13. הועדה המקומית מחזיקה בעמדה דומה באשר לפרשנות סעיף 11.1.3(ו) לתמ"א 31. לשיטתה, המונח "פעילות" כולל בתוכו גם "בנייה" ובלבד שהבנייה לא תפגע באופיו הפתוח של השטח ובתנאי שהשטח לא יהפוך לשטח עירוני בנוי. לעצם תחנת התדלוק המתוכננת טוענת הועדה המקומית כי "הן מיקום התחנה והן אופיה תואמים את אופי הישוב וסביבתו וישתלבו בשטח הסביבה הקרובה". 14. עמדת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה זו היא שתמ"א 31 אינה קובעת איסור גורף על בנייה ביתרת השטח המיועד לנוף כפרי/פתוח. לדעתו, תמ"א 31 כיוונה לשלול רק בנייה שיש בה כדי להוות מוקד פיתוח עירוני, העלולה לפגוע באופיו של השטח הכפרי/הפתוח ובאופן שיש בה כדי להפוך את השטח לשטח בינוי עירוני. המונח "פעילות" בסעיף 11.1.3(ו) כולל הן שימוש הן בנייה. לטענתו, פרשנות אחרת תביא לתוצאה שברוב שטחי המדינה, שהם "יתרת שטח כפרי/פתוח", כלל לא ניתן יהיה להקים תחנות תדלוק. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לא התייחס בהקשר זה לאפשרות, המוסדרת בסעיפים 12.4 - 12.6, של אישור שימושים שאינם תואמים את תמ"א 31 ע"י הולנת"ע. לגבי התכנית הספציפית הוא ציין, כי חזקה על מוסדות התכנון שאישרו את התכנית, כי שקלו השיקולים הראויים ופעלו כראוי שעה שהחליטו מה שהחליטו ואין לו יסוד להרהר אחריהם. 15. לטעמי, מהוראות תמ"א 31 עולה כי ביתרת השטח הכפרי/הפתוח, דהיינו השטח שאינו מיועד לבנייה של הישובים, תותר פעילות, לרבות בנייה, אם היא עומדת בשני התנאים הבאים: היא אינה פוגעת באופיו הפתוח של השטח והיא אינה הופכת אותו לשטח עירוני בנוי. (התנאי הראשון מכיל את התנאי השני, שהרי כל פעילות שיש בה כדי להפוך את השטח לשטח עירוני בנוי, פוגעת באופיו הפתוח של השטח. עם זאת, התנאי הראשון רחב מן השני, כי גם פעילות שאינה מגעת כדי הפיכת השטח לשטח עירוני בנוי עלולה לפגוע באופיו הפתוח של השטח). איני מקבל את עמדתה הקיצונית של אדם טבע ודין, כי לעולם לא תותר בנייה לפי סעיף 11.1.3(ו); אלא אני גורס שהבנייה תהיה במתכונת מצומצמת ומוגבלת במיוחד, מתכונת שאינה פוגעת באופיו הפתוח של השטח. 16. כדי לברר אילו סוגי פעילות/בנייה פוגעים באופיו הפתוח של השטח, מן הראוי לעמוד בקצרה על מאפייניו של שטח פתוח ועל התכליות שביסוד השמירה עליו. נוף פתוח הוא המרחב שניתן לצאת אליו "מן העיר". על המטרה הסביבתית הכללית של נוף פתוח עמד ד"ר ע' פייטלסון במאמרו "שימור שטחים פתוחים וקליטת העלייה בת.מ.א 31" הביוספריה כ"ב 2-1 (אוקטובר-נובמבר 1992): למטרה הסביבתית הכללית יש שני מרכיבים. האחד, הוא ניצול מושכל של משאבי הטבע. מרכיב זה כולל מספר יעדים, ובהם: שימור משאבי הטבע והנוף, שמירה על איכות מי התהום והמים העיליים, אבטחת וטיפוח השטחים והמרחבים הדרושים לנופש ולרווחת האוכלוסיה הנוכחית והעתידית ויצירת איזון בין פיתוח ישובים לשטחים פתוחים. לנוף הפתוח חשיבות במגוון תחומים. מבחינה אקולוגית, הוא מהווה תנאי לקיומם של בתי גידול, שהן בסיס למגוון החי והצומח המאפיין את הארץ. בנוסף, משמר הנוף הפתוח אזורים של החדרת מים למאגרי מי התהום, המספקים מי שתייה. לשטח הפתוח גם תרומה חיונית לאיכות החיים. הוא מגונן על האוכלוסיה ממטרדי רעש וזיהום ותורם לאספקת אוויר ראוי לנשימה. מבחינה חברתית, הנוף הפתוח מהווה מוקד לפעילות נופש בחיק הטבע, אשר הדרישה לה עולה עם גידול האוכלוסין והתארכות הזמן הפנוי. לבסוף, יש לזכור את החשיבות החזותית של הנוף הפתוח, כמעצב את מראה דמותה של הארץ, על תרבותה וההיסטוריה שלה, ואשר מהווה אבן שואבת לתיירות. (לדיון מקיף בחשיבותו של הנוף הפתוח ראה מ' קפלן וא' דיין, מדיניות תכנון נושאית: מערכת השטחים הפתוחים (מתוך ישראל 2020 - תכנית אב לישראל בשנות האלפיים, 1996) עמ' 19-21, להלן: "קפלן"). 17. השטחים הפתוחים מיועדים, כאמור, גם לנופש ופנאי בחיק הטבע. לכן, בניגוד לשטחי "טבע" המיועדים להישאר בטבעם (כגון שמורות טבע), בשטחים פתוחים יכולה להתבצע פעילות פיתוח הכוללת בנייה, הדרושה לצרכי נופש (כגון פיתוח גנים לאומיים ואתרי מורשת תרבותית). דוגמאות לפעילות מסוג זה, הכוללת בחלקה בנייה ושאינה פוגעת בדרך כלל באופיו הפתוח של השטח, הן הצבת עמודי חשמל, הנחת צינורות ביוב, התוויית שבילי טיולים, בניית קירות תומכים, הצבת שולחנות או ספסלים, התקנת פחי אשפה ומתקני מים, גידור שטחים, בניית מתקנים סניטריים, הצבת שילוט ומפות, הקמת דוכני מידע למטיילים, ובניית מתקני משחק לילדים. 18. השאלה הנשאלת כעת היא האם הקמת תחנת תדלוק ושירותי דרך מקיימת את התנאים הנזכרים. מקובלים עלי דברי המשיבים, כי הקמת תחנת התדלוק אינה מהווה מוקד פיתוח עירוני ואין בה, כשלעצמה, כדי להפוך את השטח לשטח עירוני בנוי. אך באשר לאיסור על פגיעה באופיו הפתוח של השטח, לא מצאתי בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, בפסק הדין המחוזי או בטענות הועדה המקומית אמירה מפורשת כי בניית תחנת תדלוק לא תפגע באיסור זה. אכן, אני מתקשה להבין כיצד ניתן לומר שהקמת תחנת תדלוק ושרותי דרך מסוג ג', על שטח של כששה דונם, ובהם 1000 מ"ר שטח בנוי, מקומות חנייה, משאבות דלק, מיכלי דלק, דרכי גישה, שירותי רכב ועוד, לא תפגע באופיו הפתוח של השטח. שטח מבונה בעל שתי קומות ולצדו חניות וכבישי גישה הנדרשים לרכבים כבדים, מאבד בהכרח את אופיו כשטח פתוח. מכאן, שגם אין חשיבות לשאלה האם תחנת התדלוק משמשת לצרכי תשתית, תיירות או נופש, שכן תנאי מקדמי לכל פעילות - גם פעילות לתכליות אלה - הוא העדר פגיעה באופיו הפתוח של השטח. 19. כיסוי שטח של כששה דונם בבטון ובמלט יפגע בתשתית האקולוגית, בחי ובצומח ובתכסית השטח. תחנת התדלוק תהווה מטרד חזותי בולט שאינו משתלב בנוף. תחנת התדלוק ושירותי הדלק, ההומה פעילות מסחרית, תפר את המערכת הטבעית בשטח, אשר שימורה התקין דורש שטחים רחבי ידיים. השווה עת"מ (חיפה) 68/99 לויטה ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז חיפה ואח' (לא פורסם). 20. השטח המיועד לתחנת ממוקם, כאמור, בין מספר שמורות טבע בליבו של שטח חקלאי פתוח. יצוין בהקשר זה כי חשיבות רבה נודעת לשמירה על רציפות של שטח פתוח. "מצוקת השטח בארץ אינה מסתכמת בהיקף השטח הפתוח, הנותר פנוי וזמין, אלא גם, ואולי בעיקר, בצורך הפרישה של המרחב המבונה; הבאה לידי ביטוי ברשת צפופה של ישובים ודרכים, הסוגרת ועומסת את המרחב" (קפלן, בעמ' 25). ברמה הארצית, ערכם של השטחים הפתוחים עולה ככל שהם רצופים, רחבי ידיים, ובלתי מופרים (שם, בעמ' 67). 21. יש לזכור כי הפירוש, המוצע לסעיף 11.1.3(ו) לתמ"א, אינו מסכל גם את התכלית האחרת של תמ"א 31, "לעודד ולאפשר בנייה ופיתוח תוך כדי צמיחה כלכלית כנדרש עקב התחזיות לגידול באוכלוסין ולקליטת העליה" (סעיף 2.3 לתמ"א 31). כידוע, לתחנות תדלוק חשיבות הולכת וגדלה בחברה המודרנית. אכן, אין להתעלם מחיוניותן של תחנות תדלוק ומן ההכרח להקימן, לעיתים, אף תוך פגיעה בנוף הפתוח. הפירוש המוצע לתמ"א 31 עדיין מותיר אפשרות להקים תחנות תדלוק הפוגעות באופיו הפתוח של השטח, מכוח הסמכות הנתונה בידי המועצה הארצית (או ועדת המשנה שלה) לאשר שימושים שלא בהתאם למדיניות תמ"א 31, וזאת בהתקיים נימוקים מיוחדים (סעיפים 12.6-12.5 לתמ"א 31). בתמ"א נקבע מנגנון הגמשה, המאפשר פגיעה נקודתית במטרה זו או אחרת של תמ"א 31. ראה בג"צ 332/98 המועצה הארצית תל מונד נ' ועדת מהשנה למעקב ובקרה על תוכנית מיתאר ארצית משולבת לבנייה, פיתוח וקליטת עליה מספר תמ"א31/ ואח' (טרם פורסם) בו נפסק: מסעיפי משנה 12.5 ו12.6- עולה בבירור, שתמ"א31/ השאירה מרחב גמישות ביישום מגמות התיכנון, כפי שאלה צויינו בתשריטים הנספחים לתמ"א31/. הדבר מצא את ביטויו בקביעה כי ניתן לסטות בתוכנית ממגמות התיכנון על ידי החלטה מנומקת של מוסד תיכנון, ובלבד שהתכנית תאושר על ידי המועצה הארצית או הולנת"ע. כן ראה ה"פ (נצרת) 234/99 סילון אחזקת נכסים 1987 בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה ואח' (לא פורסם). 22. החשיבות של מנגנון ההגמשה היא ששיקול הדעת, האם לסטות ממגמות התמ"א ולהקים תחנת תדלוק בשטח נוף כפרי/פתוח, יהיה מסור בידי מוסד תכנון ארצי. לדבר זה חשיבות רבה בעיני. שטחי הנוף הפתוח הם משאב לאומי הולך ונעלם, ולכן כל החלטה הפוגעת בנכס זה צריכה להתקבל ברמה הלאומית, דהיינו על-ידי גורמי התכנון הארציים. כרסום במשאבי הקרקע ראוי שיהיה זהיר ומבוקר ביותר. יש לזכור כי פעולות הפיתוח בקרקע הן בלתי הפיכות. השאלה במה לפגוע ומה לשמר צריכה להיבחן על פי מכלול של משתנים: השטחים הפתוחים, ערכיהם, רגישותם ותפקודיהם - מחד, וצרכי הפיתוח, האוכלוסייה והרווחה - מאידך. השילוב בין פיתוח תשתית ושיפור רווחת תושבי המדינה לבין שימור ערכי טבע, מרחבים פתוחים ונוף, אינו קל כלל ועיקר. ההחלטה האם להעדיף תחנת תדלוק על-פני שימור הנוף הפתוח מחייבת איזון בין שיקולים ואינטרסים מנוגדים נכבדים ביותר. לכן, אני סבור כי מן הראוי שהחלטה מעין זו תוכרע ברמה ארצית. השיקולים המקומיים אינם תואמים תמיד את טובת הכלל. ברמה המקומית הדעת נתונה לעיתים למיקסום התשואה מן הנכסים ולא לרווחת כלל התושבים והדורות הבאים (קפלן, בעמ' 18 ו90-). כך, למשל, במקרה הנדון תומך ראש המועצה המקומית גבעת עדה, אשר במסגרת תפקידו שימש כנציג המושבה ותושביה בועדה המקומית לתכנון ובניה, בהקמת תחנת התדלוק. בין שיקוליו הוא מציין את כספי היטל ההשבחה שבהם תזכה המושבה מיזמי תחנת התדלוק, כספים שכבר הובאו בחשבון בתקציב הפיתוח השנתי, וכן את האינטרס של התושבים בקיום תחרות בין מספר תחנות תדלוק בפאתי המושבה. 23. אמנם קיים גם אינטרס מקומי בשמירה על שטח ירוק, אך נראה כי רעיון זה טרם הוטמע כראוי. במקרים רבים המתכננים והנבחרים ברשויות המקומיות ובוועדות רואים בשימור שטחים פתוחים איסור שלילי שיש לנסות ולעקפו, תחת לראות בו יעד חיובי (ר' אלתרמן, מדיניות התכנון הכולל: תהליך הביצוע ומדיניות קרקעית (מתוך ישראל 2020 - תכנית אב לישראל בשנות האלפיים, 1997) בעמ' 209). 24. לגורמי התכנון הארציים ראייה רחבה וכוללת של מכלול האינטרסים, השיקולים והמטרות. הם אינם מושפעים מבעלי עניין מקומיים ובידיהם כלים המאפשרים להם לשקול טוב יותר את טובת המדינה וכלל תושביה. בגופים הארציים מכהנים על פי דין נציגים של גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה. על החשיבות שבוויתור על אינטרסים מקומיים עמד מ' קפלן בחיבורו הנזכר: פיתוח בר-קיימא של משאבי הקרקע אמור לוותר על צדדים תועלתיים מידיים, למען שיקולים אשר פירותיהם יתקבלו אך בעתיד הרחוק. התכנון יידרש לאחריות שהיא מעבר לאופק הנראה בעין ומעבר לשיקולים של תכנון ברמה המקומית. (שם, בעמ' 82-81). ובהמשך: ניהול משאבי הקרקע מתוך דאגה לכלל ולדורות, עשויה להתקיים רק בידי רשות ממלכתית שעניינה טיפול בנכסי המדינה לתועלת הרבים ולדורות, ולא בידי רשויות הנושאות את פניהן להשגת רווחים מידיים. (שם, בעמ' 90). 25. דברים אלה מקבלים משנה תוקף מאז תיקון מס' 47 לחוק התכנון הבניה תשכ"ח1965-, אשר התקבל בשנת 1998. עד לתיקון החוק, הסמכות לאשר תוכניות מתאר של תחנות תדלוק הייתה נתונה בידי הועדה המחוזית. תיקון החוק העביר לסמכותה הבלעדית של הועדה המקומית תוכניות להקמת תחנת תדלוק באזורים המיועדים בתכנית לתעשיה, למסחר, לחקלאות, למשרדים, לאחסנה או לחניה (סעיף 62א(א)(10) לחוק התכנון והבניה). המשמעות היא שאם לא יאומץ הפירוש המוצע לסעיף 11.1.3(ו) לתמ"א 31, ההחלטה על הקמת תחנות תדלוק בשטחי נוף פתוח תתקבל ברמה המקומית ביותר, כלומר בועדה המקומית לתכנון ובניה. דבר זה אינו רצוי. מטבע הדברים, הועדה המקומית מושפעת במידה ניכרת, אף יותר מן הועדה המחוזית, מאינטרסים מקומיים, בעוד שהחלטה מסוג זה צריכה להתבסס, כאמור, על שיקולים לאומיים. טענות דיוניות 26. המשיבות 2 ו3- העלו טענות סף שונות, המצדיקות לשיטתן דחיית העתירה. טענות הסף הן אי צירוף הועדה המחוזית כמשיבה לעתירה (הלכה למעשה מכוונת העתירה כנגד החלטתה לאשר את תכנית ש634/ מבלי להעבירה לולנת"ע); אי מיצוי הליכים (אדם טבע ודין לא הגישה התנגדות לתכנית בעת הפקדתה); שיהוי (העותרת הייתה צריכה להגיש עתירה תוך 45 יום מאישור תכנית ש634/ באוקטובר 1997). 27. בית המשפט המחוזי דן בטענת השיהוי ודחה אותה, מן הטעם הבא: עילת העתירה נוצרה, במקרה דנן, ביום 19.4.99 והעתירה הוגשה רק ביום 9.9.99. ניתן לומר שיש פה שיהוי. אולם, אף אם יש שיהוי כזה מוצדק הדיון לגופו ואין הצדקה שהשיהוי הזה יחסום את הבירור, בשאלה העיקרית שמעלה העתירה בדבר הסתירה בין הבניה שאושרה לבין הוראות תמ"א31/, ואם אכן דבק באישור הבניה פגם של אי חוקיות אין השיהוי במקרה דנן (במיוחד שהעותרת לא קיבלה תשובות נאותות לפנייתה עוד לפני ההחלטה ליתן היתר, ביום 13.4.99), צריך למנוע את הדיון. דברים אלה מקובלים עלי. אדגיש רק כי השיהוי אינו צריך לחסום עתירה כנגד פעולה בלתי חוקית של הרשות (בג"צ 170/87 אסולין ואח' נ' ראש עירית קריית גת, פ"ד מב(1) 691). כן אציין כי המשיבות לא הצביעו על כך שעבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים הראויים להגנה. 28. לגבי ההתחשבות בזמן שחלף מאז אישור תכנית ש634/ ואי הגשת התנגדות מצד אדם טבע ודין, טענת האגודה היא שמדובר באקט מינהלי פגום, אקט המנוגד לחוק. לכן על בית המשפט להידרש לנושא זה מבלי להתחשב בחלוף הזמן. לא מדובר בנושא תיכנוני או פרוצדורלי, שמקומו להתברר בהליך התנגדויות. אקט בלתי חוקי של רשות תכנון ניתן לתקיפה בדרך הרגילה בבית משפט מינהלי, ואין להתלותו בקיום הליך התנגדות קודם. 29. בדומה לטענת השיהוי, גם לטענת סף זו אין לדעתי מקום להיזקק. במקרה הנדון המדובר הוא בפעולה של רשות שלטונית שנעשתה בניגוד לתכנית מתאר ארצית, שהיא במעמד של חקיקת משנה. כאשר פעולה של הרשות השלטונית עומדת בסתירה ממשית לדין, הדבר מחליש במידה ניכרת את עצמתן של טענות הסף, כגון שיהוי או אי מיצוי הליכים. לכן, במקרה הנדון מן הראוי לדחות את הטענה בדבר אי מיצוי הליכים, מבלי להכריע בשאלה האם המקום הראוי לתקוף אקט מינהלי פגום של רשות תכנונית הוא תחילה בהליך התנגדות, או שניתן לפנות מיד בעתירה מינהלית. הדברים שנאמרו בפרשת אסולין ובע"א 2962/97 ועד האמנים נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב (טרם פורסם), בקשר לדחיית טענת השיהוי יפים גם לטענה בדבר אי מיצוי הליכים. וכך פסק חברי השופט ת' אור בפרשת ועד האמנים: לענייננו חשובה עוד יותר העובדה, שמדובר, לטענת המערערים, בטענה לפעולה של רשות התכנון העומדת בסתירה ממשית לדין הברור החל על סוגיה זו. בעובדה זו יש כדי להחליש במידה ניכרת את עצמתה של טענת שיהוי... יש לזכור, כי בבחינתה של טענת שיהוי יש לשקול כנגד הנזק הנטען בגין השיהוי את עוצמת הפגם המשפטי הנטען. ... לכן יש משקל ניכר גם לעובדה, שהפגם הנטען בפעולת הרשות אינו פגם זניח או שולי. מדובר לכאורה בפגם משמעותי. ... המסקנה היא, כי העתירה שבפנינו מעוררת שאלות הנוגעות להשלטתו של שלטון החוק בהליכי התכנון והבניה. ... במצב דברים זה, חלה במלוא כוחה ההלכה לפיה "גם כאשר העתירה לוקה בשיהוי, ומבחינת האינטרסים המעורבים בענין יש מקום לדחות את העתירה, עדיין עשוי בית המשפט לדון בעתירה ולהכריע בה כדי להגן על שלטון החוק". 30. לגבי אי צירוף הועדה המחוזית, אדם טבע ודין טוענת כי הועדה המחוזית אינה מי שיכול להיפגע מפסק הדין, כיוון שפסק הדין לא יהווה עבורה אלא הדרכה כיצד עליה לפעול; לפיכך, אין חובה לצרפה. לדעתי, היה לכאורה מקום לצרף את הוועדה המחוזית כמשיבה לעתירה, שכן העתירה מכוונת נגד החלטה שלה (תקנה 4(ד) לתקנות התכנות והבניה (סדרי דין בעתירות לבתי משפט לעניינים מינהליים, התשנ"ו1996-). עם זאת, בית המשפט המחוזי לא קיבל טענה זו ואף לא ראה לנכון לצרף מיוזמתו את הוועדה המחוזית לדיון. בנסיבות אלה, משלא הגישו המשיבות ערעור מטעמן כנגד פסק הדין, אין מקום להיזקק לטענה. 31. לכן, יש לדעתי, לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין המחוזי. התוצאה היא כי ההיתר להקמת תחנת התדלוק על-פי תכנית ש634/ מתבטל והתכנית מועברת - בצירוף הנמקה מאת הועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון - לאישור המועצה הארצית או לאישור של ועדת המשנה של המועצה הארצית לעניינים תכנוניים עקרוניים. ברצוני להוסיף הערת סיום: לצערי, המודעות בחברה הישראלית לאיכות הסביבה ולשמירה על נכסי הטבע למען הכלל ולמען הדורות הבאים עדיין אינה מפותחת. אנו מפגרים בנושא איכות הסביבה פיגור רב אחר רוב המדינות המפותחות. הדבר חמור במיוחד בשל שטחי הטבע המצומצמים מאוד של מדינת ישראל, לגביהם כל החלטה מוטעית היא פגיעה אנושה ובלתי הפיכה בנכסים שמחובתנו לשמור עליהם מכל משמר. לטעמי, יש לבית משפט זה תפקיד גדול ביצירת המודעות לה זקוקה החברה בישראל. לכן, יש לעשות כל מאמץ פרשני, במסגרת הנורמטיבית הנתונה, כדי לשמור על המשאבים המצומצמים מאוד של טבע ונוף. יש לברך על כך כי ארגונים פרטיים לקחו על עצמם את המשימה החשובה הזאת, בנוסף לגופי תכנון ממשלתיים. יש לחזק את ידיהם במאמציהם לשמור על פינת חמד בטבע ולכן מן הראוי כי גוף תכנוני נוסף יעיין בפרוייקט הנדון של תחנת בנזין. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מצטרפת למסקנתו של חברי, השופט י' אנגלרד, לפיה, יש להעביר את תכנית ש634/ לאישור ועדת המישנה של המועצה הארצית לתכנון ובניה. עם זאת, אבקש להוסיף את ההערות הבאות: 1. מקובלת עלי במלואה הגישה המובעת היטב בפסק דינו של חברי, המייחסת חשיבות רבה לשמירה על ערכי נוף וטבע בארצנו הקטנה, כמו גם לצורך בחיזוקם ועידודם של הגופים השונים השוקדים באמונה על שמירת ערכי איכות הסביבה. עם זאת, שמירת ערכים אלה נעשית במסגרת דיני התכנון והבנייה והתכניות לדרגותיהן השונות, המגבשים יחדיו את התשתית הנורמטיבית שבמסגרתה פועלים גורמי התכנון וניתנים היתרים לפעילות בנייה בשטח. 2. אחת ממטרות תמ"א 31 הינה לשמר כראוי את האופי הכפרי של שטחי הנוף הכפריים הפתוחים, בין בשטחים המיועדים לבנייה של ישובים ובין ביתרת שטחים שאינם מיועדים לבנייה. התמ"א מגדירה את המושג "שטח נוף כפרי/פתוח" בסעיף 11.1.3, ומפרטת מהי הבנייה המותרת בשטחים המיועדים לבנייה ומהי הפעילות המותרת ביתרת השטחים שאינם מיועדים לבנייה. בסעיף 11.1.3(ו) נקבע לגבי יתרת השטחים כי: "תותר כל פעילות שאינה פוגעת באופיו הפתוח של השטח (כולל תיירות, נופש ומערכות תשתית) ובתנאי שלא יהפוך לשטח עירוני בנוי". המושג "פעילות שאינה פוגעת באופיו הפתוח של השטח" טעון פרשנות ויישום ספציפי ממקרה למקרה. על פי סעיף 12.4 לתמ"א 31, מוסד התכנון הדן בתכנית מקומית הוא המופקד על בחינת השאלה האם התכנון המקומי כרוך בפעילות הפוגעת באופיו של השטח או האם הוא מתיישב עם מגמות התכנון והעקרונות המובנים בתמ"א 31. סעיף זה קובע: "בעת הדיון בתכנית, ישקול כל מוסד תכנון אם התכנית מתיישבת עם התשריטים המצורפים לתכנית זו מתוך מטרה להימנע, ככל האפשר, מלגרום למצב שיסכל אפשרות יישום מגמות התכנון שבתשריטים" (הדגשה שלי - א.פ.). הערכים העולים מתוך תמ"א 31, כפי שהובהרו בפסק דינו של השופט אנגלרד, מייחסים משקל משמעותי ביותר לאינטרס השימור של ערכי הנוף והטבע במרחבים הפתוחים ולגורם איכות הסביבה במובנו הכולל. על מוסד התכנון הדן בתכנית המקומית לשקול ולהחליט האם התכנית המקומית מתיישבת עם מגמות תמ"א 31 אם לא, בשים לב לערכים ולאמות המידה שהובהרו כאמור. וכך, על פי סעיף 12.5 לתמ"א, אם "החליט מוסד התכנון להפקיד תכנית בניגוד למגמות התכנון שבתשריטים המצורפים לתכנית זו, יהיה עליו לנמק החלטה זו ולהפנות תשומת לבה של הולנת"ע להחלטתו זו, ולצרף את הנימוק להחלטה, ולבקש את אישורה". יוצא, איפוא, כי מוסד התכנון המקומי הדן בתכנית המקומית הוא זה שעליו לשקול אם יש בתכנית משום פעילות הפוגעת באופיו הפתוח של השטח, ואם אכן יש בה פגיעה כזו, מועבר הענין לגורם התכנון הארצי שעליו להעריך את מכלול השיקולים הרלבנטיים, ובכללם שיקולי שימור הנוף מול צרכי הבנייה והפיתוח, ולאזן ביניהם כראוי. לגורם התכנון הארצי נתונה ההכרעה האם צרכי הבנייה שקולים וגוברים בנסיבות הענין הספציפי על הצורך בשמירת ערכי הנוף והטבע, אם לאו. מדובר, על כן, בשני שלבים בתהליך: השלב הראשון נועד לקביעה אם יש בתכנית המקומית משום פגיעה באופי הפתוח של השטח וענין זה נתון למוסד התכנון המקומי; השלב השני נועד למקרה בו קיימת פגיעה כזו, שאז מסור הענין למוסד התכנון הארצי שעליו לקבוע האם, חרף הפגיעה כאמור, ראוי לאשר את התכנית או לדחותה, או לאשרה בתנאים. 3. במסגרת השלב הראשון העוסק בבירור סוגיית הפגיעה בשטח פתוח, על גורם התכנון המקומי לשקול האם הקמת תחנת דלק הינה פעילות הכרוכה בפגיעה זו. הקמת תחנה כרוכה, מטבע הדברים, בבנייה, אך ניתן לכלול בנייה כזו בגדר המושג "פעילות" כמובנו בסעיף 11.1.3(ו) לתמ"א. בבנייה מסוג זה אין כדי לסתור, מיניה וביה, את תכליות התמ"א לשלב באיזון ראוי בין שיקולי שימור נוף לבין צרכי בנייה ופיתוח, מה גם שבנייה כזו עשויה להתיישב עם צרכי נופש ותיירות האופייניים לאיזורים פתוחים. גם השופט אנגלרד אינו חולק על כך שהמושג "פעילות" בתמ"א "סובל" גם פעילות בנייה, ולו במתכונת מצומצמת ומוגבלת, ובלבד שאין היא פוגעת באופיו הפתוח של השטח. אלא, שלשיטתו, הקמת תחנת דלק , באשר היא, גוררת אחריה, מעצם טבעה, פגיעה בשטח הפתוח, ולפיכך אישור תכנית מקומית להקמת תחנה בשטח נוף כפרי פתוח לעולם יותנה באישורו של מוסד התכנון הארצי ובתנאים שיקבע לענין זה. פועל יוצא מגישה זו הוא כי במקרה כזה למוסד התכנון המקומי אין שיקול דעת לבחון האם, בנסיבות הענין, הקמת תחנת התידלוק מהווה או אינה מהווה פגיעה כאמור, אלא לעולם יידרש אישור מוסד התכנון הארצי להקמת תחנה, נוכח ההנחה כי כל הקמה כזו כרוכה בפגיעה בשטח הפתוח. בנקודה זו אבקש לסייג את הדברים. 4. לטעמי, אין לאחוז בנקודת מוצא לפיה כל הקמה של תחנת דלק, באשר היא, מהווה פגיעה בשטח הנוף הפתוח, אלא ראוי לבחון מקרה מקרה לגופו בהתאם לערכים הכלליים שהותוו בתמ"א 31 ובוארו בפסק דינו של חברי. על מוסד התכנון המקומי להפעיל שיקול דעתו בהתאם לקווים אלה בבואו להחליט אם הקמת תחנה מהווה פגיעה בשטח פתוח במקרה נתון. תמ"א 31 יצרה אבחנה בין שטחים עירוניים, המהווים כ8%- משטח המדינה, לשטחים פתוחים כפריים המהווים 92% משטח הארץ. ברי, כי בתחומי השטחים הפתוחים ישנם איזורים מסוגים שונים ומאיכויות שונות, וכך, אין דומה שטח מדברי רחב ידיים, ריק מישוב, לשטח ירוק ומיוער, המשופע באיזורים מיושבים. היבט הפגיעה האפשרית באופיו הפתוח של השטח על ידי הקמת תחנת דלק או כל פעילות אחרת הכרוכה בבנייה מושפע, קודם לכל, מטיבו של האיזור בו מדובר וקיים גיוון רב בטיבם ובאופיים של האיזורים הפתוחים השונים. שנית, הוא תלוי במישרין גם באופי המיבנה המתוכנן מבחינת שטחו, גובהו, התכליות להן הוא נועד, ומידת השתלבותו בנוף הסביבה בה הוא מתוכנן. אין דין תחנת דלק מן הסוג בו מדובר במקרה זה כדין תחנת דלק מסוג אחר באיזור בעל אופי שונה בתכלית. בענייננו מדובר בתחנה שהיקפה 1,000 מ"ר, גובהה הוגבל לשתי קומות והיא כוללת, פרט למתן שירותי תידלוק, גם תכנון לשירותים נוספים כגון קיוסק, מזנון או מסעדה, מחסנים, ומתן שירותי רכב שונים. היא נועדה להיבנות באיזור המוגדר כשטח כפרי ייחודי, בעל ערכי נוף יוצאי דופן בבקעת הנדיב, המוכר כאיזור בעל ערכים נופיים, תרבותיים והיסטוריים מיוחדים במינם. ברי, כי עניינה של תחנה כזו אינו דומה להקמת תחנת דלק קטנה על אם הדרך, הכוללת משאבת תידלוק אחת ודומה באופייה למעין "דוכן תידלוק" באיזור מדברי נרחב וצחיח, ריק מאדם, שטיבו שונה בתכלית. אבחנות אלה יפות לא רק לענין הקמת תחנות דלק אלא גם לפעילות אחרת הכרוכה בבנייה בשטחים פתוחים אשר ביסודם אינם מיועדים להיות שטחים בנויים. 5. על מוסד התכנון המקומי לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ולשקול, בהתאם למגמות התכנוניות שביסוד תמ"א 31, ולאמות המידה הכלליות שהותוו בפסק דינו של חברי, האם הבנייה המוצעת בתכנית אכן עשויה לפגוע באופיו הפתוח של השטח. בעניין זה יבחנו, בין היתר, טיבו וצורתו של המבנה המתוכנן ואופי השטח בו מדובר. אם הגיע למסקנה כי ישנה פגיעה כזו, עליו להעביר את הענין לאישורו של מוסד התכנון הארצי. אם הגיע למסקנה כי אין פגיעה כזו, ידון בתכנית המקומית ויקבע עמדתו לגביה. החלטת מוסד התכנון המקומי בענין זה כפופה לביקורת הועדה המחוזית, ולפיקוח בית המשפט לעניינים מינהליים. תפיסה זו באשר לחלוקת הסמכויות והתפקידים של גופי התכנון השונים מתיישבת עם דיני התכנון והבנייה ועם הוראות תמ"א 31 עצמן, עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה המקובלת בעבר, ומבטיחה כי מוסד התכנון הארצי ידון בעניינים שיש בהם, אכן, פגיעה בשטח פתוח ויוחדו לסמכותו, ולא יעסוק בתכניות מקומיות הכרוכות בפעילות שיש בה מסממני השיגרה. 6. מקובלת עלי המסקנה כי בנסיבות מקרה זה היוותה התכנית המקומית להקמת תחנת התידלוק פגיעה באופיו הפתוח של השטח וכי היה על הועדה המקומית להעביר להחלטת ועדת המישנה של המועצה הארצית את הענין בהתאם לסעיף 12.5 לתמ"א 31. זאת, בהינתן אופיו של המיבנה המתוכנן, היקפו, ומכלול הפונקציות המתוכננות בו, ובשים לב לטיבו המיוחד של האיזור לגביו מתוכננת הבנייה, אשר ניחן בערכי נוף וטבע ייחודיים. נסיבות אחרות, הכורכות עימן שוני באופי המיבנה ובטיב האיזור נשוא התכנון עשויות להביא לתוצאה שונה במקרה אחר. בכפוף להערות אלה, אני מצטרפת, כאמור, לפסק דינו של השופט אנגלרד. ש ו פ ט ת הנשיא א' ברק: 1. אני מסכים למסקנת חברי, השופטים י' אנגלרד וא' פרוקצ'יה, כי יש לקבל הערעור. מקובלת עלי הקביעה כי בנסיבות המקרה יש בתכנית המקומית להקמת תחת הדלק משום פגיעה באופיו הפתוח של השטח, כלומר, סתירה לאמור בסעיף 11.1.3(ו) לתמ"א מס' 31. מן הנסיבות שבפנינו, הקשורות הן לטיב המבנה והשטח בו מדובר והן לצורת המבנה והיקפו; וכן בשקילת תכליתה של תמ"א 31 וחשיבות ערכי איכות הסביבה ושמירת הנוף הפתוח - המסקנה היא כי אין יסוד בדין להחלטתה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון ליתן היתרי בניה למשיבות 2-3. 2. מצטרף אני למסקנתה של חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה, כי הבחינה של התאמת תכנית מסויימת לתמ"א 31, נתונה בראש ובראשונה למוסד התכנון המקומי. בה בעת, אין חולק כי הפעלת שיקול הדעת של מוסד התכנון המקומי חייבת להיות על יסוד אותן התכליות הכלליות והספציפיות של תמ"א 31 בדבר שימור הנוף והסביבה - כפי שאלה פורטו בפסק דינו של חברי, השופט י' אנגלרד. אכן, משעה שבנסיבות המקרה אין חולק כי היתרי הבניה שניתנו לא נתנו המשקל המתאים לערכים ותכליות אלה, הרי שהדרך היחידה להתיר הבניה על פי התכנון היא העברת העניין למוסד התכנון הארצי (כאמור בסעיף 12.5 לתמ"א 31). ה נ ש י א הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ג' באב תשס"א (23.7.2001). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 99081160.Q07 /שב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444